סיפור קטן על פרופורציות – 25.4.26

סיפור קטן על פרופורציות – 25.4.26

עורכת דין פוגשת אישה שרוצה ״לזעזע״ את בעלה בגלל משפט אחד. בין כבוד, אהבה ו-28 שנות נישואין, נחשפת השאלה האמיתית: האם כל פגיעה מצדיקה מלחמה? סיפור חד ומורכב על פרופורציות, בחירות, ומה קורה כשכלי אחד קטן עלול לפרק חיים שלמים
אין לי מספיק אסטרוגן לזה – 18.4.2026

אין לי מספיק אסטרוגן לזה – 18.4.2026

יש גיל שבו מפסיקים להכיל, ומתחילים לחתוך. רשימה חדה ולא מתנצלת של כל מה שכבר אין לו מקום, מאנשים בלי גבולות ועד שטויות קטנות שמרעישות את החיים. זה לא פוסט על גיל 57. זה פוסט על הרגע שבו הסטנדרט מנצח את הסבלנות.
המגהץ של שרה – 11.4.26

המגהץ של שרה – 11.4.26

לפעמים זה לא צעקות, לא מכות, ולא בגידה. זה רק מגהץ שנעלם. שרה האמינה שנים שאין לה סיכוי לשרוד לבד, עד שברגע אחד קטן משהו נשבר, או אולי התעורר. זה סיפור על שליטה שקטה, על פחד עמוק, ועל הרגע שבו אישה אחת הפסיקה להאמין לו.
פרינציפ אחד יותר מדי – 4.4.26

פרינציפ אחד יותר מדי – 4.4.26

יש הורים שייסעו רחוק כדי לא להתקרב באמת, גם כשהילד שלהם באמצע. שני סיפורים, מלחמה אחת, ופרינציפים קטנים שהופכים לנזק גדול. ובסוף, כמו תמיד, לא ההורים מנצחים, הילד מפסיד.
החבית של עמליה – 28.3.26

החבית של עמליה – 28.3.26

יש נשים שלא עוזבות בגלל גבר. הן עוזבות כשמשהו בתוכן מפסיק להסכים. אצל עמליה זה התחיל בירידת אסטרוגן ונגמר בהחלטה לפרק 40 שנה בלי דרמה. זה לא סיפור על אהבה שנגמרה. זה סיפור על חבית שהתמלאה.
חשומה: למה נשים נשארות – 21.3.26

חשומה: למה נשים נשארות – 21.3.26

יש מילים שלא רק מתארות מציאות, הן יוצרות אותה. ״חשומה״ היא אחת מהן, והיא יכולה להחזיק אישה בתוך חיים שלמים של שתיקה. סיפור על הרגע שבו הבושה עוברת צד, והחיים מתחילים מחדש.
אין ממ״ד לנפש – 14.3.26

אין ממ״ד לנפש – 14.3.26

הוא אמר לה שהיא נרקסיסטית והיא האמינה לו, עד שמטפלת אחת אמרה לה: תברחי. זה סיפור על גזלייטינג ועל האומץ להאמין לעצמך שוב כשאין ממ״ד לנפש.
חמש מילים יפניות שכל ישראלי צריך השבוע כדי לא להשתגע – 7.3.26

חמש מילים יפניות שכל ישראלי צריך השבוע כדי לא להשתגע – 7.3.26

ילדה מחופשת ליפנית, הורים שרבים על שעת החזרה בפורים, ושופט אחד שמאבד סבלנות באמצע מלחמה. בזמן שאני תקועה בפריז ומחכה לטיסת חילוץ, אני מגלה חמש מילים יפניות שאולי יכולות לעזור גם לנו להישאר שפויים במדינה שלא נרגעת.