היא לא זוכרת בדיוק מתי הוא הפסיק לגעת בה. אולי קצת אחרי שהבת שלהם נולדה.
בהתחלה היו סיבות.
בחורף היה לו קר בחדר השינה, אז הוא עבר לישון בסלון. בקיץ היה לו חם. אחר כך המזרן לא היה נוח לו. פעם כאב לו הגב. פעם הוא היה עייף. פעם הוא היה צריך לקום מוקדם.
וככה, בלי החלטה רשמית, בלי שיחה ובלי רגע שבו מישהו אמר בקול שהנישואים שלהם השתנו, הספה בסלון הפכה למיטה שלו.
ועבר כבר כמעט עשור.
1#. בהתחלה גילי עוד ניסתה להבין
שאלה מה קרה, בכתה, ניסתה להתקרב, ניסתה לא ללחוץ, חיכתה, ואז ניסתה דווקא להתרחק. הציעה שייסעו לסוף שבוע לבד, קנתה מצעים חדשים, והחליפה מזרן.
יוסי הסביר לה שהבעיה היא בה. שהיא לחוצה מדי, מעיקה, מתקרצצת, מנג׳סת, שהיא לא משחררת, לא מרפה ולא יודעת מתי לרדת לו מהוריד.
ואז הוא אמר שהיא דפוקה ופגומה ושאין לו סבלנות אליה ושהוא לא יכול לנשום את אותו אוויר שהיא נושמת.
החלק העצוב הוא שגילי לגמרי האמינה לו שמשהו אצלה דפוק, כי אחרי שמספיק שנים אומרים לך שאת הבעיה, את מתחילה להאמין. ולשנוא את עצמך.
2#. גילי רצתה עוד ילד
זה היה אולי החלק שהכי כאב לה. היא לא רצתה להשאיר את בתה לבד בעולם. היא תמיד רצתה משפחה גדולה יותר. עוד ילד או ילדה, אולי שניים.
אבל ילדים הם תופעת לוואי שעשויה לקרות כתוצאה מסקס. וסקס לא היה שם, בכלל, במשך שנים.
גילי ביקשה שהם ילכו לטיפול זוגי, ויוסי הסכים. הם הלכו לכמה טיפולים זוגיים במשך השנים. אבל בכל פעם שהטיפול התקרב לשאלה מה באמת קורה ביניהם, משהו קרה. יוסי החליט שהמטפל לא מקצועי, או שהטיפול לא מועיל או שאין לו זמן וכוח לחפירות האלו. והוא פשוט הודיע שהטיפול הסתיים.
3#. אבל לעזוב הוא לא נתן לה
זה היה החלק שגילי לא הצליחה להבין. היא הרי דפוקה ודוחה בעיניו והוא לא מוכן לגעת בה ולא מוכן לחבק אותה וישן כבר שנים בסלון. אבל לא רק שיוסי לא רצה להתגרש, הוא גם לא הסכים שהיא תעזוב.
בכל פעם שגילי אמרה שהיא לא יכולה יותר, שאי אפשר להמשיך בנישואים שאין בהם אהבה וסרב וזוגיות, הוא הביט בה ואמר:
מי בדיוק ייקח אותך?
ומי ירצה אישה בגילך?
ומי ירצה מישהי עם ילדה?
ומי יסבול את האופי שלך?
ואז הסביר לפרטי פרטים למה אף גבר אחר לא ירצה אותה. הוא מנה את פגמיה אחד לאחד גם את אלו שהיא התאמצה לאהוב בעצמה כמו הנמשים שעל קצה אפה שהוא אמר שהם כתמים דוחים, כפות רגליה הרחבות מדי, הריח שלה שהגעיל אותו לדבריו, הקול שלה ועוד ועוד ״פגמים״ שהוא ורק הוא ראה בה.
בהתחלה גילי נעלבה מאד אבל הוא אמר לה שלהיות עם אשה כמוה זו הקרבה גדולה שאף אחד לא יעשה חוץ ממנו. כי יש להם ילדה ומשפחה והוא אוהב. אוהב הוא אמר. לא אוהב אותך. אוהב משהו. והיא בכלל שנאה את עצמה ושנאה אותו וידעה שהיא לא יכולה לעזוב כי מי יקח אותה והיא תהיה לבד בעולם.
גילי כבר חמש שנים לא עבדה. אחרי שפוטרה ממשרת השיווק שלה, יוסי טרח להסביר לה שאף אחד ממילא לא יעסיק אותה, כי היא ״לא ייצוגית״. הוא, לעומתה, התקדם לתפקיד בכיר בהייטק, עם שכר גבוה, מניות, אופציות, בונוסים וזכויות סוציאליות. הכול נוהל בחשבון שלו. לחשבון המשותף הוא העביר כמה שחשב שצריך.
4#. השבעה
לסבתא שלה הייתה דירה במרכז תל אביב וכשהיא נפטרה הדירה עברה לגילי בירושה. היה ביניהן קשר מיוחד ולמרות שיש לגילי עוד שני אחים גדולים הסבתא נהגה לומר לכולם, שהדירה תהיה של גילי.
יוסי הוציא לה את הנשמה בשבעה, ולא הסכים לצאת מהעבודה מוקדם יותר כדי להיות עם הילדה ואמר לה שזה התפקיד שלה והוא לא עובד אצלה.
התגובות שלו בשבעה גרמו לגילי לשנוא אותו עוד יותר ולשנוא את עצמה על שהיא נכנעת ולא מתווכחת איתו, והרגשות האלו יחד עם העצב על מות סבתה יצרו אצלה ריאקציה קשה. ערב אחד היא הגיעה הביתה עם הילדה וראתה אותו צופה בטלוויזיה וצוחק מאיזו תוכנית שמעולם לא הצחיקה אותה.
״די, אני רוצה להיפרד״ היא אמרה. הוא לא ענה.
למחרת בבוקר הוא אמר לה: ״קחי בחשבון שאם אנחנו מתגרשים אני אקח את הדירה של סבתא שלך ואני אקח את הילדה. את תישארי בלי כלום״. גילי קפאה. היא האמינה לו גם בעניין הזה. האמינה שהוא יכול לקחת את הדירה שסבתא שלה הורישה לה, והוא יכול לקחת לה את הילדה. הרעיון הזה הטיל עליה אימה.
פחד היה המצב שבו היא חיה ממילא. אימה הייתה המחשבה על לעזוב.
5#. תברחי
ואז היא הציעה שוב שהם ילכו לטיפול זוגי אצל מטפלת שמאוד עזרה לחברה של חברה. יוסי הסכים. הוא תמיד הסכים להתחיל טיפול זוגי. הם היו בשתי פגישות שבהן הוא בעיקר דיבר על פגמיה. לפגישה האחרונה הוא איחר.
המטפלת ביקשה ממנה להיכנס בלעדיו. גילי התיישבה מולה. והמטפלת אמרה לה : ״בחיים לא אמרתי כזה דבר אבל אני מרגישה שאני חייבת לומר לך – קחי את עצמך ותברחי״.
גילי הייתה המומה. כשיוסי הגיע הוא אמר ״אני מבין שהתחלתם בלעדי״ וגילי אמרה ״מה פתאום הרגע נכנסתי לכאן״ והם התחילו לדבר על השבוע האחרון.
המשפט של המטפלת נשאר איתה. תברחי. אבל היא לא ברחה. אפשר לדעת שמשהו רע לך ועדיין לפחד לעזוב אותו. אפשר להבין שמישהו פוגע בך ועדיין להאמין לכל מה שהוא לימד אותך לחשוב על עצמך. אפשר אפילו לשמוע מאשת מקצוע ״תברחי״, ולחזור באותו ערב הביתה.
דברי המטפלת כנראה בכל זאת עשו את שלהם, והיא הגיע אלי למשרד וסיפרה שהיא רוצה לעזוב אבל הפחד משתק אותה.
״אז למה באת?״ שאלתי וגילי סיפרה שהיא יודעת בראש שהיא צריכה לעזוב ופירטה את פחדיה כולם. שהוא ייקח את הילדה, שהוא ייקח את הדירה של הסבתא, שהיא תישאר בלי כסף, שהוא ינצח אותה בבית המשפט, ושאחר כך היא תישאר לבד כי אף אחד לא ירצה אותה.
דיברנו קודם על הפחדים המשפטיים שלה. בהם אפשר לטפל באמצעות עובדות.
הדירה שגילי קיבלה מסבתה בירושה היא, ככלל, נכס חיצוני שאינו חלק מהרכוש המשותף. האיום שהוא פשוט ״ייקח לה אותה״ היה רחוק מאוד מהמצב המשפטי.
מצד שני, המניות, האופציות והזכויות שהוא צבר במהלך שנות הנישואים לא שייכות רק לו מפני שהן רשומות על שמו. כל מה שנצבר במהלך 12 שנות נישואיהם משותף. ויש שם הרבה מאוד כסף. ככה שגילי לא תישאר בלי כסף. להיפך.
ולגבי הילדה, גם שם התמונה הייתה רחוקה מאוד מהאיום שהוא צייר. לא ״לוקחים״ ילדה מאמא שלה בלי סיבה משמעותית מאוד. וכאן לא רק שלא היתה סיבה, גילי היא המטפלת העיקרית בילדה ולא היה בסיס לתסריט האימים שבו היא תקום בוקר אחד בלי הילדה שלה.
ישבתי מולה הסברתי לה את המצב המשפטי וניסיתי לפרק את פחדיה אחד לאחד. והיא הקשיבה והבינה מצוין אבל היא עדיין פחדה שלא תסתדר בלעדיו.
״אם אני כל כך פגומה למה הוא לא נותן לי ללכת?״ גילי שאלה, ואני הסברתי לה שיש לו בעיה עם אינטימיות שכנראה אף אישה לא הייתה מסכימה לקבל, והוא מתעלל בה ומקטין אותה כדי שתישאר למרות זאת. והפצרתי בה להתחיל טיפול כדי להחזיר לעצמה את עצמה.
6#. גילי חזרה השבוע
שנים הוא אמר לה שאף אחד לא ייקח אותה. אבל אחרי הטיפול היא הבינה שלא זו השאלה אלא למה היא בכלל צריכה שמישהו ״ייקח״ אותה?!
כאילו שאת חבילה שמחכה שמישהו יסכים לקבל. כאילו שהערך שלך תלוי בגבר הבא. כאילו שעדיף להיות עזובה בתוך נישואים מתים מאשר לחיות חיים שלמים עם עצמך.
יוסי לא רק מנע ממנה מגע. הוא מנע ממנה במשך שנים את התחושה שהיא ראויה למגע. הוא מנע ממנה להיות אמא לעוד ילד. הוא גרם לה להאמין שהמרחק ביניהם הוא הוכחה לכך שמשהו בה לא בסדר.
לפעמים הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לדעת ממה באמת צריך לפחד. ועכשיו גילי פחדה בעיקר מלהמשיך לחיות ככה.
היא עדיין לא יודעת בדיוק איך ייראו החיים החדשים שלה, אבל היא כבר יודעת איך הם לא ייראו.
יוסי לא יישן יותר בסלון שלה.
