1#. יש זוגות שחיים במפוצל
לא בין שתי דירות אלא בין שתי יבשות. מדובר במין הסדר נוח שבו כל אחד מנהל את חייו במדינה אחרת, והאהבה נוסעת במחלקת עסקים פעם בחודש.
ליאת וארקדי היו נשואים עשרים ושתיים שנה. כבר עשור שהוא חי רוב הזמן במוסקבה, ומשם מנהל את עסקיו. בהחלטה משותפת שלהם היא נשארה בארץ עם הילדים והוא נהג להגיע פעם בחודש לשבוע בערך. כשהוא הגיע הם יצאו למסעדות, נפגשו עם חברים ומשפחה, ערכו הליכות בוקר ארוכות בטיילת בתל אביב, הלכו לישון מחובקים והזכירו לעצמם למה בכלל התחתנו.
מדי פעם הם נפגשו לסופי שבוע באירופה, כמעט אף פעם לא במוסקבה. ליאת לא אהבה את העיר הזו שתמיד הדיפה ריח של משטרים אפלים שמסתתרים בין הצללים.
ליאת חשבה שזה הסדר אידיאלי. הם מספיק קרובים כדי להתגעגע ומספיק רחוקים כדי לא לריב. היא באמת האמינה בזה והיה ברור לה שהקשר בינה לבין ארקדי חזק ואמיץ מספיק כדי להכיל את הפיצול הבין יבשתי הזה.
ארקדי העביר לחשבון שלהם עשרות אלפי שקלים כל חודש, וכבר לפני עשור שכנע את ליאת לעזוב את עבודתה כמורה בבית ספר יסודי כדי להקדיש יותר זמן לילדים שאבא שלהם חי במוסקבה. כסף לא היה בעיה, וגם ככה היה לה קשה בבית הספר עם מנהלת שהתנכלה לה, וצירוף הנסיבות הזה הוביל אותה לצאת ממעגל העבודה ו״לחיות את החלום״ כמו שהיא אמרה לאחותה כשהן טסו להן לסופ״ש בלונדון השאירו את הילדים אצל הוריה.
2#. ארקדי תמיד יוצא ברגע האחרון
לשדה התעופה. הוא לא אוהב לבזבז זמן בהמתנות בלאונג׳ים של שדות תעופה ומשתדל להגיע ישר במועד שבו מתחילה העליה למטוס. ליאת תמיד חשבה שהוא הולך על הקצה ולא ברור למה צריך את הלחץ הזה, אבל היא יודעת שכשהוא מחליט משהו אין מה להתווכח איתו.
בפעם האחרונה שהוא היה בארץ הוא יצא כרגיל לשדה התעופה ברגע האחרון. חצי שעה אחרי שעזב התחילו להגיע ממנו שיחות. ואז הודעות – ״איפה את?״, ״תעני מיד״, ״אני חייב את האייפד״, ״זה דחוף״. אלא שליאת היתה בכלל בשיעור פילאטיס והטלפון שלה היה בתיק בחדר ההלבשה. כשהיא חזרה אליו הוא כבר היה לא זמין והיא הבינה שהוא עלה על הטיסה. אבל רצף השיחות וההודעות שלו לא דמה לשום דבר שהיא הכירה.
ליאת רגילה שארקדי לא נלחץ מכלום. היתה בו קשיחות סובייטית וכוח עמידה, ודרכים משלו לסדר עניינים, והיא לא הבינה למה האייפד מלחיץ אותו ככה. למעשה היא קלטה שהוא מבוהל.
היא נכנסה לסלון. האייפד עדיין היה מחובר למטען. לרגע היא עמדה מולו. ואז פתחה.
3#. הסיסמא היתה קלה לניחוש
זה היה תאריך הלידה שלו. משם הדרך הייתה קצרה. תחילה נמצאה אישה אחת, צעירה ממנו בעשרים שנה ויפהפייה. היו שם הודעות אהבה ברוסית שהיא תרגמה בקלות, והיו תמונות שלא הותירו ספק ולא מקום לדימיון.
ואז היא קלטה שיש גם מישהי בסין. גם היא צעירה ויפיפיה. ההודעות איתה היו באנגלית אבל התוכן היה דומה. וגם התמונות שהיא שלחה היו כאלו שליאת הצטערה שראתה אבל גם לא יכלה להפסיק להסתכל.
בהונג קונג שם יש לו מרכז עסקים גדול, היתה דווקא בריטית, קצת יותר מבוגרת שליאת הבינה שהיא קשורה איכשהו לעסקיו. המערכת שם היתה יותר עמוקה והיו שם הבטחות לעתיד משותף.
ליאת ישבה מול האייפד שעות וחפרה. בשלב מסוים היא הפסיקה לחפש נשים והתחילה לחפש את בעלה. היא גילתה שכל אחת מהנשים משוכנעת שהיא אהבת חייו, ואז קלטה שגם היא, אשתו החוקית, היתה משוכנעת בכך עד היום בבוקר, וכל עולמה קרס לתוך עצמו.
היא הבינה שארקדי בנה כמה מערכות חיים מקבילות. וככל שהיא חפרה יותר היא הבינה שאולי יש עוד ובטח היו עוד לפחות בעשור האחרון מאז שהוא במוסקבה.
4#. ארקדי התקשר לליאת
מיד אחרי שנחת וסיפר שיש לו איזה חוזה חשוב ששמר רק באייפד והוא שולח מישהו שמגיע מחר למוסקבה לקחת אותו. הוא נשמע רגוע יחסית ובטוח בעצמו, ולרגע ליאת חשבה שאולי היא דימיינה את הכל. אבל האייפד היה פתוח והכל תועד.
היא שתקה רגע ואז אמרה לו, תמסור דש ללנה וללוסי ולמגי. ארקדי שתק גם הוא לרגע ואז אמר ״את את שוב מחטטת איפה שלא צריך? לא אמרתי לך כבר לפני שנים שבדברים של עבודה את לא נוגעת?״ וניתק את הטלפון.
הניתוק הזה היה מבשר רעות. ליאת ידעה שכשארקדי כועס הוא יכול להיות לא צפוי ומסוכן.
5#. ליאת התקשרה למירי
החברה הכי טובה שלה. ומירי שמעה בקול שלה שהיא צריכה אותה והגיע מיד.
ליאת פתחה את האייפד כדי להראות לה אבל גילתה שארקדי מחק את כולו מרחוק. מזל שהכל היה מתועד.
ומירי הקשיבה לה ומיד התקשרה וקבעה לה פגישה איתי ואמרה לה שהיא חייבת להתגרש וליאת אמרה שהיא יודעת אבל מתה מפחד ועדיין אוהבת אותו ואולי יש בכלל הסבר הגיוני לכל זה והיא תחכה שארקדי יגיע לארץ.
אבל ארקדי לא הגיע לארץ. הוא גם לא העביר כסף לחשבון ולא שלח אף אחד לקחת את האייפד המחוק. הוא ענה רק לילדים וכשליאת סימסה לו ואמרה שהם צריכים אוכל הוא שלח אותה לקחת כסף מאמא שלה, ואז ליאת הבינה שאין לה ברירה והיא חייבת להתחיל הליך משפטי.
6#. בפגישה שלנו
ליאת היתה מלאת כעס על עצמה ואמרה שוב ושוב ״איך לא ראיתי כלום? איזה מטומטמת״ והוסיפה ואמרה ״איך אפשר לחיות עם כאלו שקרים?״
ואז מירי אמרה ״את לא רצית לראות״.
וליאת שתקה. כי היו רמזים. היו מדי פעם סיפורים קצת תמוהים או ימים שלמים שארקדי לא היה זמין, אבל תמיד היו ״ענייני עבודה״ ומשפטים כמו ״תאמיני לי שלא הכל את צריכה לדעת ועדיף ככה״.
והיא האמינה. או בחרה להאמין. וגם לבחור להאמין זה בסדר כי הבחירה הזו ממשיכה להחזיק חיים שטוב לך בהם ואת ממש לא רוצה לפרק.
ואז מירי הוסיפה ״את לא היית בשלה לראות כלום״ והזכירה לה שהיא פגשה פעם את ארקדי במלון בלונדון וליאת הופתעה כי לא ידעה בכלל שהוא בלונדון אבל ארקדי אמר שזה קשור לאיזו עסקה מורכבת שעדיף לא לדבר עליה. וליאת לא שאלה שאלות. לא אותו ולא את מירי.
מה שמירי לא סיפרה לה אז זה שהיא ראתה אותו מגיע לחדר עם מישהי ויורד איתה לארוחת בוקר והיא התנהגה כאילו היא ממש לא רואה אותו ולא אמרה לליאת כלום. ועכשיו היא סיפרה לה וליאת שאלה אם זו המאהבת האנגליה והראתה לה את התמונה שלה אבל מירי אמרה שהיא לא זוכרת ושהיא בכלל הדחיקה את זה מהראש ורק עכשיו נזכרה שוב.
ליאת הסתכלה על מירי ולא ידעה אם לכעוס עליה או להודות לה.
7#. האם האמת צריכה תמיד להאמר?
״אז למה לא סיפרת לי?״ שאלה. מירי משכה בכתפיה. ״כי לא הייתי בטוחה. ראיתי אותו פעם אחת במלון עם אישה. זה נראה רע. אבל לא ידעתי מה באמת קורה. ומה הייתי אמורה לעשות? להתקשר אלייך ולהגיד לך שראיתי את בעלך עם מישהי?״
ליאת שתקה כי פתאום גם היא לא היתה בטוחה מה היתה רוצה לשמוע אילו מירי היתה מתקשרת אליה אז.
כולנו אוהבים לחשוב שאנחנו רוצים את האמת. שחברה טובה חייבת לספר. שחברות נמדדת בנאמנות מוחלטת. אבל האמת היא שידיעה כזו יכולה להיות חומר נפץ שהורס חיים שלמים. ומי שמניח אותו על מפתן הדלת עלול למצוא את עצמו מגורש בבושת פנים והופך להיות השליח מבשר הרעות שהזוג מתאחד נגדו.
נתקלתי לא פעם באנשים שידעו ושתקו. חברים, אחים, שכנים, קולגות. פגשתי גם לא מעט אנשים שסיפרו את האמת וגילו שהצד השני בכלל לא רוצה לשמוע אותה. או לא בשל לדעת.
אפשר להניח בפני אדם את כל העובדות בעולם, והוא עדיין ימצא דרך להסביר אותן אחרת אם אינו מוכן לשלם את מחיר האמת.
ואולי זו הסיבה שהשאלה אינה האם מירי היתה צריכה לספר לליאת, אלא מה היה קורה אילו סיפרה. האם ליאת היתה מאמינה לה? האם היתה עוזבת? האם היתה מתעמתת עם ארקדי? או שהיתה מקבלת ממנו עוד הסבר משכנע, כועסת על מירי, וממשיכה בחייה?
לעולם לא נדע.
מה שאנחנו כן יודעים הוא שבסוף האמת יוצאת איכשהו לאור. לפעמים זו חברה שפותחת את עיניך, לפעמים סמס שאת רואה ולפעמים בזכות אייפד שנשכח בטעינה בסלון.
וזה אולי החלק המטריד ביותר בסיפור. לא כמה שנים ארקדי הצליח לחיות חיים כפולים. אלא כמה שנים ליאת הצליחה לחיות לצד האמת מבלי להיות מוכנה לראות אותה.
***
האמת היא לא תמיד מתנה. אם הייתם רואים את בן הזוג של החברה הכי טובה שלכם עם מישהי אחרת, הייתם מספרים לה?
אני לא הייתי מספרת,
מכיוון שבהתחלה היקום שולח רמזים עדינים, אח"כ קצת יותר בולטים ולבסוף האמת מתפרצת במלוא הדרה.
לשקר אין רגליים.
גם לי לא היה את האומץ לבוא ולספר ,
אבל , אני יודעת דבר אחד , זה היה מטריד אותי , מעסיק אותי ולא נותן לי מנוחה …
הייתי מנסה לשכנע את עצמי שלא ראיתי טוב , שלא הבנתי נכון את הסיטואציה , שאיזה זוג טוב ונפלא הם , איזה חיים טובים הוא מעניק לה ולילדים ….
ושאני סתם מקנאה .
הראש מבין שיש כאן טעות , משהו לא כשר. אבל , הלב רוצה להרגיש, להתרגש ולפרפר כל יום מחדש.