אורחת שראיינתי השבוע לפודקאסט הביאה איתה כרטיסיות של ׳ארבע ההסכמות׳ של דון מיגל רואיס. זה לא היה הנושא, אנחנו דיברנו דווקא על כסף, אבל באותו רגע הכל התחבר לי. למרות שדון מיגל לא כתב ספר על נרקסיסטים, זהו אחד המדריכים הטובים ביותר להתמודדות איתם.
1#. שמרו על טוהר המילה. או – איך להפסיק להדהד את הרעל שלו בראש שלך
אפי נהג להתקשר לאמא של אורית אשתו ולהתלונן בפניה על אורית. הוא סיפר כמה הוא מנסה לרצות אותה וכמה היא קשה ואיך היא מדברת אליו, ואיזו אשה יוצאת עם חברות שלה בערב ומשאירה את הילדים.
והוסיף ואמר לה שרק היא מבינה על מה הוא מדבר כי גם היא התמודדה עם אורית בעצמה.
והוא אכן זכה לאוזן קשבת ואף לקואליציה נגד אורית. ״את חייבת לשים לב לזוגיות שלך״ אמרה לה אמה, ״את מאוד קשה בבית״.
אורית נדהמה. היא הבינה שאפי, שידע שבגיל ההתבגרות היו לאורית ואימה מריבות שמאפיינות אימהות ובנות בכורות, מגייס את אימה נגדה ומספר לה חצאי סיפורים.
הוא לא סיפר לה שאורית תיאמה איתו שבועיים מראש שהיא יוצאת לחגוג יומולדת לחברת ילדות שלה, ולא סיפר שאחרי חצי שעה הבן שלה התקשר בוכה ואמר שאבא צורח עליו ולא מוכן לתת לו ארוחת ערב וכשהיא התקשרה לאפי שאמר ״אם אכפת לך מהבן שלך תחזרי הביתה״ והיא שמעה את הבן שלה בוכה וצורח ברקע כשהוא שומע את אביו, ומשהו בה נשבר.
היא חזרה הביתה והרגיעה את הילד אבל לא דיברה עם אפי כמה ימים ואז ניסתה איכשהו להתגבר וקיוותה שיהיה בסדר אבל כששמעה מאמא שלה איך הוא סיפר את הסיפור היא הבינה שהיא צריכה להתגרש.
אפי התחנן אליה שתחזור בה, נשבע לה שהוא אוהב אותה, ואפילו בכה. אבל אצלה כבר לא נותר רגש כלפיו.
כמו בהרבה סיפורים, היא היתה הצד החזק כלכלית והרוויחה שכר כפול מאפי, הנרקסיסט המתוסכל. שבסופו של דבר המילים הרעילות שלו הובילו לגירושין שהוא לא חפץ בהם.
ככה זה עם קארמה.
כשאתם מפיצים רעל אתם יורקים לבאר ממנה אתם שותים, ובסופו של דבר מרעילים את עצמכם. האנרגיה הזו נשארת אצלכם, מנהלת אתכם ואחראית לגורלכם.
אבל לטוהר המילה יש עוד אספקט. אחד מדפוסי הפעולה המאפיינים נרקסיסטים הוא שימוש במילים כנשק.
הוא מרעיל אנשים נגדך, הוא עושה לך גזלייטינג ואז אומר שאת רגישה מדי, שאת מדמיינת, שאת הורסת את המשפחה, שלא אכפת לך מהילדים.
הבעיה עם המשפטים הרעילים האלו שהם מתחילים להדהד לך בראש ולנהל אותך.
אורית אינה היחידה. ראיתי נשים חזקות, חכמות, ומצליחות שמדברות לעצמן בראש בדיוק כמו שהנרקסיסט דיבר אליהן. ואז בעצם ההתעללות מתרחשת אצלך בראש.
טוהר המילה מתחיל דווקא במילים הטובות שאת אומרת לעצמך וממשיך ביכולת שלך לא לתת לרעל שלו לחדור לך למחשבה. והדרך לעשות זאת היא באמצעות ההסכמה השניה –
2#. אל תיקחו שום דבר באופן אישי תזכורת לעצמך – זו הקארמה שלו, לא שלך.
זו אולי ההסכמה החשובה ביותר מול נרקסיסט. את חייבת לזכור שכל דפוסי הפעולה שלו נובעים מאגו שברירי וקטן שזקוק לשליטה כדי למלא בור בתוכו, בור שלעולם אינו מתמלא.
הוא לעולם לא לוקח אחריות, הוא מטיל את האשמה עליך, הוא מקטין אותך, הוא משקר ובוגד וזו אשמתך. גם כשהוא נכשל זו אשמתך – אם היית אשה תומכת זה לא היה קורה. וברור שבשלב כלשהו את לגמרי מאמינה לו.
ון דייר אמר – ״איך שאנשים מתנהגים אלינו זו הקארמה שלהם, ואיך שאנחנו מגיבים זו הקארמה שלנו״.
ההסכמה השניה שמציעה לא לקחת שום דבר באופן אישי אינה רק תובנה רוחנית כשאת מתמודדת עם נרקסיסט, אלא אסטרטגיית הישרדות.
כי ברגע שאת מפסיקה לקחת אחריות על רגשותיו, כעסיו, בחירותיו והכישלונות שלו, ברגע שאת לא מאפשרת למילים שלו להגדיר אותך ולנהל אותך – את מקבלת בחזרה את עצמך.
כשאת מבינה שיש שם לתופעה ודפוסי התנהגות ידועים וחוזרים על עצמם, את מבינה שזו לא את. שאת לא משוגעת ולא חולת נפש ולא יקחו לך את הילדים.
וכשאת בוחרת לא לקחת את כל האיומים והרעל באופן אישי את מסירה מעצמך משא כבד של כאב וסבל. זה לא שלך זה שלו.
3#. אל תניחו הנחות – להסתכל למציאות בעיניים ולהפסיק להמציא לו תירוצים
נחזור לאורית ואפי. במשך שנים אורית הניחה שאפי אדם טוב, כולם חושבים ככה, גם ההורים שלה אוהבים אותו. וחוץ מזה הוא תמיד עוזר לכולם ומקסים לכולם, הוא חייב להיות אדם טוב בבסיסו.
היא הניחה שהתקפי הזעם שלו נובעים מהילדות הקשה שלו. היא הניחה שהוא אוהב אותה, ושפשוט קשה לו. היא הניחה שאם רק יעברו לבית חדש הכל יסתדר. הניחה שאם רק יביאו לעולם עוד ילד בחיים יעלו על מסלול נורמלי, היא הניחה שהתקף הזעם על הבן לא יקרה יותר כי אפי הבטיח שזו הפעם האחרונה.
היא הניחה שהוא אומר אמת.
אבל האמת שעדיף להסתכל על המציאות כמו שהיא ולא להניח הנחות. אדם טוב לא מתעמר באשתו בבית וקורא לה ״סתומה״ ו״מזדיינת״, ולא חוטף התקף זעם על ילד בן עשר וצורח עליו שהוא ״סתום״ ו״קוקסינל״.
הבעיה הגדולה ביותר ביחסים עם נרקסיסטים היא שמתאהבים במי שהוא מבטיח להיות, ולא במי שהוא באמת.
מי שאוהב אותך מפרגן לך, שמח בהצלחתך ומבין שאת צריכה מדי פעם ערב עם חברות. ואם שום דבר לא השתנה כשעברתם דירה, אל תניחי שיחול שינוי אם יהיה עוד ילד. תסתכלי על המציאות כמו שהיא.
וגם בהמשך – אל תניחי שהוא יתנהג כמו אדם נורמטיבי. אל תצפי שהוא ילך לקראתך, אל תניחי שאם את תלכי לקראתו הוא ילך לקראתך.
אל תניחי שגם הוא רואה את טובת הילדים, אל תניחי שהוא ישתנה, שאפשר לפתוח איתו דף חדש.
כל הנחה כזו בעיקר תגרום לך אכזבה וסבל. ולכן הקפידי להציב גבולות ברורים, לבחון את העובדות בשטח וכמובן לא לקחת שום דבר באופן אישי.
4#. עשו תמיד כמיטב יכולתכם – השחרור האמיתי מרגשות האשם
כשאורית הגיעה אלי השבוע היא בכתה מאוד. ״הייתי צריכה לעשות את זה לפני חמש שנים כשתפסתי אותו מתכתב עם מישהי מהעבודה ושולח לה לבבות, והאמנתי לו שאין כלום. הייתי צריכה להיפרד ממנו אחרי התקף הזעם הראשון על הילד, הייתי צריכה לעשות את זה מזמן״.
״לא יכולת לעשות את זה מזמן״ אמרתי לה.
כי לא היית מוכנה, כי לא היית בשלה, כי קיווית לטוב, כי הנחת שבקרוב הכל יסתדר, כי האמנת לו שאת לא בסדר, חשבת שאולי הוא צודק ואת בעצם חולת נפש, וחששת לילדים.
אז בכל נקודת זמן פעלת עם הידע, הכוחות, הפחדים והתקוות שהיו לך באותו רגע. עשית כמיטב יכולתך. לא מושלם. לא אידיאלי. כמיטב יכולתך. וזה מספיק. אין טעם להלקות את עצמך או לעסוק בהיסטוריה.
וגם עכשיו, אחרי שהחלטת, תעשי את זה הכי טוב שאת יכולה. לא הכל תלוי בך, אבל מה שכן תלוי בך תעשי את הכי טוב שלך. למען עצמך ולמען ילדיך.
והכי טוב שלך היום יכול להיות יותר או פחות טוב מהכי טוב שלך בעוד שבוע. וזה בסדר. ככל שתטפלי בעצמך ככה כל יום ילך ויהיה קצת יותר טוב.
#
בסופו של יום, ״ארבע ההסכמות״ אינן רק פילוסופיה יפה לקרוא בנחת. מול נרקסיסט, הן הופכות למדריך להישרדות.
כשאת בוחרת בטוהר המילה, את מפסיקה להיות תיבת התהודה של הרעל שלו.
כשאת מסרבת לקחת דברים באופן אישי, את מחזירה לעצמך את השליטה בנרטיב של חייך.
כשאת מוותרת על ההנחות ומסתכלת למציאות בעיניים, את מפסיקה להיות קורבן של התקוות שלך.
וכשאת עושה את הכי טוב שלך – ומבינה שזה תמיד מספיק – את משחררת את רגשות האשם שנועדו להחזיק אותך קטנה.
אורית כבר לא צריכה את האישור של אפי, היא מצאה את האישור שלה בתוך עצמה. היא הבינה שההסכמה החשובה מכולן, זו שלא כתובה בספר של דון מיגל אבל מתחבאת בין השורות של כולן, היא ההסכמה להיות נאמנה לעצמך.
נרקסיסטים חיים מזה שתחתמי על הסכמים חד-צדדים – את אשמה, את מוגזמת, את הבעיה, ואת צריכה להציל אותם.
ארבע ההסכמות של דון מיגל מציעות לעשות דבר אחד בלבד: לבטל את החוזה ולחתום חדש עם עצמך.
****
לא כולם נרקסיסטים – קורס דיגיטלי שיצרתי כדי ללמד אותך לזהות את דפוחסי השליטה שלהם, לדעת לקבל החלטות ולהתמודד עימם.
מקסים. מעורר מחשבה ומעלה דמעות. תודה רבה