״הוא כל הזמן ידע שאני צודקת״ חני אמרה לי השבוע, ולא בכתה. ״הוא גרם לי לחשוב שאני לא נורמלית״.
נשים רבות אמרו לי לפניה ״איך לא ידעתי?״, אבל במקרה שלה התשובה הייתה מורכבת יותר. כי איך אפשר לדעת על עולם שאין לך גישה אליו?
חני היא אשה חרדית מבני ברק שנשואה כמעט עשרים שנה ליעקב, וביחד הם הביאו שבעה ילדים. היא עובדת בחברת מחשבים גדולה והוא אברך בכולל.
הבית מתנהל לפי כללים ברורים ומוכתבים. שבת היא שבת. צניעות היא צניעות. עובי הגרביון מוכתב, כמו גם גובה החצאית וצווארון החולצה. טלוויזיה כמובן שאין, וגם לא טלפון חכם.
לפחות לה אין.
בדיעבד היא גילתה שלו דווקא יש. לא רק טלפון, חיים שלמים ומוסתרים.
1#. בהתחלה היו דברים שלא הסתדרו
הוא נהג להעלם. לא כל יום ולא תמיד בשעות הלילה. לפעמים חזר הביתה בחמש אחר הצהריים ולפעמים בחמש בבוקר. היו לו הסברים. פעם זו חברותא שהתארכה. פעם היה צריך לעזור למישהו. פעם קפץ לסידור. פעם בכלל לא הבין למה היא חוקרת אותו.
היא שאלה שאלה פשוטה והוא ענה תשובה מסובכת.
אחר כך שכח את התשובה שנתן, ושבוע לאחר מכן סיפר סיפור אחר לגמרי. וכשהיא העזה להזכיר לו שבפעם הקודמת אמר משהו שונה, הוא לא התבלבל אפילו לרגע. היא זו שהתבלבלה.
״לא אמרתי דבר כזה״.
״את ממציאה דברים״.
״את כל הזמן מחפשת אותי״.
והמשפט שהכי הלחיץ את חני –
״יש לך בעיות נפשיות״.
2#. שקר זה דבר אחד, גזלייטינג זה משהו אחר
בגזלייטינג התוצאה היא שאת מפסיקה להאמין לעצמך, למה שראית, למה ששמעת, למה שאת זוכרת ולתחושת הבטן שלך. עד שבשלב מסוים את כבר לא שואלת את עצמך מה הוא מסתיר, אלא אם באמת משהו לא בסדר אצלך.
וזה בדיוק מה שקרה לחני.
בכל פעם שהיא הרגישה שמשהו לא מסתדר, יעקב הסביר לה שהיא חשדנית. כשהיא שאלה שאלות הוא אמר שהיא פרנואידית. כשהוא נעלם והיא שאלה איפה היה, הוא אמר שהיא חולת שליטה ובושה שאשה שואלת שאלות כאלו ולא סומכת על בעלה. וכשהיא לא ויתרה, הוא הודיע לה שהיא צריכה טיפול נפשי.
זה עבד לו כי היא התחילה לחשוב שאולי באמת יש לה בעיה.
3#. בסוף היא סיפרה לאחותה רבקי
היא כבר לא הצליחה להחזיק את זה לבד וסיפרה לאחותה ולגיסה. הם היו זוג חזק כזה שכולם מתייעצים איתם.
היא סיפרה על ההיעלמויות, על השעות שלא הסתדרו, על הסיפורים שיעקב שכח שסיפר ועל התחושה שמשהו קורה אבל היא לא מצליחה להבין מה.
רבקי ובעלה הסתכלו זה על זו, ואמרו לה שגם הם שמו לב שמשהו מוזר עם יעקב. גם הם שמו לב שהוא חוזר בשעות מאוחרות והרגישו כבר תקופה שמשהו לא בסדר.
בפעם הראשונה אחרי שנים, מישהו אישר לחני שהמציאות שהיא רואה באמת קיימת, ושהיא לא דמיינה, לא המציאה והיא לא משוגעת.
4#. רבקי ובעלה שכרו חוקר פרטי
חני בכלל לא חשבה על זה. בעולם שלה עצם המחשבה לעקוב אחרי בעלה הרגישה בלתי אפשרית ומפחידה.
אבל בשלב הזה היא כבר לא ביקשה לדעת אם הוא משקר. היא ידעה שהוא משקר והייתה חייבת לדעת את האמת כי היא הרגישה שהיא משתגעת.
והאמת שהתגלתה הייתה גדולה בהרבה מכל מה שהעזה לדמיין.
כבר בהתחלה החוקר עלה על זה שיש ליעקב טלפון חכם שחני בכלל לא ידעה על קיומו. מכשיר שהיה מוקצה בבית שלהם, אבל הפך אצלו לדלת כניסה לעולם אחר לגמרי.
והדלת הזאת נפתחה.
5#. בהסתורה
בתוך הטלפון היו חיים מוסתרים שלמים. לא בגידה אחת או רומן. חיים שלמים ושונים מאד מהעולם שהיא מכירה. יעקב היה כלפי חוץ אברך ירא שמיים ומתחת לפני השטח נואף הולל.
היו בטלפון התכתבויות עם נשים רבות, חרדיות בעצמן, את חלקן חני הכירה מרחוק. היו תמונות, היו מפגשים מיניים.
ואז התגלה גם המעגל החברתי.
קבוצה של גברים שחיו כלפי חוץ חיים חרדיים מוקפדים, ובמקביל ניהלו ביניהם עולם מיני פעיל וסודי. הם החליפו מידע, תיאמו גרסאות וחלקו חוויות.
היא הסתכלה על החומרים שהחוקר הביא ולא הצליחה להבין מי האיש שבתמונות ובהודעות.
הפנים היו של בעלה.
המילים היו של אדם שהיא לא הכירה בכלל.
האיש שאמר לה שאין צורך באינטרנט בבית החזיק עולם שלם באינטרנט בתוך הכיס. האיש שהקפיד על כללים ידע לבנות לעצמו מערכת כללים נפרדת לחלוטין.
האיש שאמר לה שהיא מדמיינת, ידע בדיוק מה היא קולטת.
6#. והוא עדיין לא ידע שהיא יודעת
חני חזרה הביתה והכינה אוכל לילדים, סידרה, כיבסה והסתכלה על יעקב. לא ראו עליו כלום.
הוא המשיך להתנהל כרגיל – מדבר, מעיר, יוצא, חוזר, ולא מעלה על דעתו שחני יודעת.
״זה כמו בסדרה בהסתורה״, אמרתי לה השבוע והיא הביטה בי במבט תמה ושאלה ״איזו סדרה?״. ואז נזכרתי שאין לה טלוויזיה ולא נטפליקס ואפילו לא סמארטפון. וכך מצאתי את עצמי מנסה להסביר לה את הסיפור שלה דרך סדרה שהיא בכלל לא יכולה לראות, בזמן שבעלה בנה לעצמו במשך שנים מציאות שאפילו תסריטאי היה מתקשה להמציא.
מה שהכי כאב לחני לא הייתה הבגידה. ״הוא כל הזמן ידע שאני צודקת״ היא אמרה לי ״וגרם לי לחשוב שאני חולת נפש״.
בלילות היא שכבה לבד ושאלה את עצמה אם היא יוצאת מדעתה. אולי אברכים באמת לומדים עד אחרי חצות. הוא ידע בדיוק למה היא מרגישה כך.
כשהיא אמרה שמשהו לא מסתדר, הוא ידע שהוא משקר. וכשהוא הסתכל לה בעיניים ואמר שהיא פרנואידית, הוא ידע שהבעיה אינה בה אלא במציאות שהוא מסתיר.
7#, השתלטות עוינת
אנחנו נוטים לחשוב על בגידה במונחים של גוף ומין. מי נפגש עם מי, מי שכב עם מי, כמה פעמים ואיפה זה קרה.
אבל יש בגידות עמוקות הרבה יותר. יש משהו אכזרי במיוחד בלדעת את האמת ולגרום לאדם שחי איתך להאמין שהאמת הזאת קיימת רק בראש שלו.
לא פשוט להתאושש מגילוי של שקר, אבל קשה הרבה יותר להתאושש מגזלייטינג שגורם לך לא לסמוך על עצמך ומשתלט לך על התודעה.
חני אמרה ללא היסוס שהיא רוצה להתגרש. לא בגלל הטלפון, לא רק בגלל הנשים, אפילו לא רק בגלל החיים המוסתרים. ״אני חייבת לצאת מזה״, היא אמרה לי, ״כי אם אני אשאר איתו, בסוף באמת אשתגע״.
חשבתי כמה מדויק המשפט הזה. היא עוזבת כדי להציל את שפיותה.
וכמה אירוני שהאדם שבמשך שנים אמר לה שהיא לא נורמלית, הוא זה שבסוף אילץ אותה לעשות את הדבר הכי שפוי שעשתה כבר הרבה מאוד זמן.
לא כל תחושת בטן מוכיחה בגידה, לא כל סתירה היא קונספירציה ולא כל בן זוג ששכח מה אמר מנהל חיים סודיים. אבל אם שוב ושוב את רואה משהו, שומעת משהו, מרגישה משהו, ובתגובה לא מנסים להסביר לך אלא להסביר אותך, כדאי לשים לב.
אם במקום לענות לשאלה שלך מסבירים לך שאת משוגעת על עצם זה ששאלת אותה, יש כאן בעיה.
אם העובדות מתחלפות אבל תמיד את אשמה, יש כאן בעיה.
ואם את כבר לא יודעת אם להאמין למה שראית במו עינייך, זה בדיוק הרגע שבו כדאי לספר למישהו שאת סומכת עליו.
לפעמים אנחנו זקוקים לעוד זוג עיניים כדי לחזור ולראות את המציאות. חני חשבה שהחוקר הפרטי גילה לה שבעלה מנהל חיים כפולים. בעיניי הוא גילה לה משהו חשוב יותר – שהיא צדקה ושהקול הפנימי שהיא כבר כמעט למדה להשתיק, ניסה כל הזמן להציל אותה.
סיפור יפה וכואב. הקטע האבסורדי בגזליטנג שאת מתחילה לפקפק בעצמך ואנשים אשכרה מאמינים לזה. איך. המציאות היא אחרת.
תודה שהבאת לנו את הסיפור הזה שבת שלום
כמה סטירות לחי אפשר לקבל יחד ?
בגידות , הסתרה של חיים שלמים , שקרים , גזלייטינג , והכי חשוב להתל בך שאת הלא שפויה . כמה קשה ומסובך ככה משחרר לצאת לחיים אל האור 🌞
יש לה מזל גדול וחסד השם , שאחותה וגיסה האמינו לה , עטפו והכילו אותה .
בדרך כלל , כשאת כבר בוחרת לספר , ונפתחת
את מקבלת תשובות כמו : את סתם מגזימה , את רגישה מדי , את דרמתית מדי , אל תגזימי ! …
את כאילו , מביאה על עצמך את חבל – התלייה … .