יש אנשים שדואגים שכל בקשה תעלה לך ביוקר עד שתלמדי לא לבקש כלום כי המחיר גבוה מדי.
1#. דנה לא ביקשה הרבה
מאיציק רק שישאר עם הילדים פעם בשבוע כשהיא נשארת בעבודה, שיבוא לאכול אצל ההורים שלה, שיסדר את המזגן או ישים את הצלחות בכיור אחרי הארוחה.
על כל בקשה הוא ענה באותו משפט – ״את יודעת מה? עזבי״. ואז הגיעו דרמות, וויכוחים ועלבונות והתחשבנויות שבסופן בדרך כלל דנה פשוט ויתרה, או שהוא הפתיע ובסוף עשה מה שביקשה או בערך מה שביקשה ואז הזכיר לה את זה במשך שבועיים.
ובסוף היא למדה לא לבקש. דנה הפסיקה לבקש עזרה, הפסיקה לבקש תשומת לב, הפסיקה לבקש אהבה ואז הפסיקה לבקש בכלל. תג המחיר על כל בקשה לא היה שווה את ההשקעה כי זה עלה לה בבריאות.
ואחרי שהפסיקה לבקש, דנה למדה שגם להרגיש לא כדאי.
איציק ידע להפוך כל שיחה למריבה שאין לה התחלה ואין לה סוף. הוא ידע בדיוק על אילו כפתורים בנפש ללחוץ ואיזה מגירות בלב לפתוח, עד שדנה כבר לא ידעה מה אמרה, מה חשבה, ואם היא באמת הבעיה
וכשדנה נשברה ובכתה או צעקה מתסכול, או התפרקה, איציק נהג להוציא את הטלפון לצלם אותה ולומר ״תראי את עצמך. את משוגעת. יום אחד אני אדאג שיאשפזו אותך״.
הוא גם נהג להעיר אותה באמצע הלילה. ״צריך לדבר״. אבל לא היה שם שום דיבור. רק עוד לילה לבן. עוד בוקר שהיא הולכת לעבודה עם עיניים אדומות ונשמה שכבר לא שלה.
2#. במשך שנה היא רצתה להתגרש
אבל לא היה לה אומץ להעביר את המחשבה הזו מהלב לראש ולעשות משהו. עד שיום אחד, אחרי עוד לילה לבן, היא החליטה לפנות להוריה ולבקש שיעזרו לה לצאת מהנישואין האלו שהרגישו כמו בור שחור.
אותם הורים שהוא סירב להגיע אליהם במשך שנים, אבל לא התבייש לדרוש ממנה לפנות אליהם כשצריך כסף. היא מעולם לא סיפרה להם מה קורה בבית.
בדרך אליהם, אולי כי היתה מותשת מלילה לבן והאינסטינקטים שלה היו איטיים, ואולי מסיבות אחרות, רכב נכנס לעקיפה מולה, וכדי לא להתנגש בו היא סטתה מהמסלול, איבדה שליטה ונכנסה בעוצמה בגדר הבטיחות. היא איבדה את ההכרה והתעוררה באמבולנס עם שבר פתוח ביד. ממיטת בית החולים היא הסתכלה לתקרה ואמרה לעצמה: “היקום עצר אותי. אולי אני לא אמורה להתגרש״.
היא שוחררה הביתה מבית החולים ובבית היה קשה מאוד. להיות פצועה ותלויה באדם שנהנה מהתלות שלך, זו סוג אחר של סבל.
איציק אמנם עזר אבל כל כוס מים שהוא הביא לה עלתה לא בבריאות וכל שהייה שלו עם הילדים הוכרזה כ״טובה״ שהוא עושה לה. ולכל ״טובה״ היה מחיר. הוא אפילו דרש ממנה להודות לו בהודעה כתובה על כוס מים שהגיש לה.
לקח לה שנתיים לחזור לעצמה.
שנתיים שבהן הכל רק הידרדר. כדי לא לאבד את שפיותה דנה הפכה לאפטית. היא כמעט ולא הגיבה לאיציק ולא איפשרה לו לפתח מריבות. היא פשוט לא ענתה. וזה הטריף אותו.
הוא טען שהיא בוהה בו ב״עיני עגל״.
אמר שהפכה ל״גוש בשר עם זוג עיניים״.
ועם כל אמירה כזו דנה הגיפה עוד חלון בנפשה.
3#. ואז הגיע תורה של הבת הצעירה.
נערה בת 16 שבדיוק התחילה מערכת יחסים עם נער מכיתה מעליה, החבר הראשון שלה. יום אחד היא שכחה את הווטסאפ פתוח על המחשב. איציק נכנס לחדר שלה ישב וקרא הכל ואז כשהיא חזרה הוא עשה לה סצינה איומה – ציטט משפטים שכתבה, השפיל אותה ולעג לה ואמר שאם היא תשכב עם החבר שלה הוא ישלח אותה לפנימיה של נערות רחוב. וכשהיא פרצה בבכי, הוא אמר ״את משוגעת בדיוק כמו אמא שלך״.
דנה צפתה מהצד בכל הסצינה הזו שארכה כחמש דקות. במשך שנים היא לא הגנה על עצמה. אבל כשהיא חזתה בו מתעלל בבתה, משהו בתוכה קם לתחייה.
״תארזי״, היא אמרה, ״אנחנו הולכות״.
ולאיציק אמרה ״בה אתה לא תתעלל כמו בי אני לא אתן לזה לקרות״.
איציק הביט בה בתדהמה ואמר בקול שלא תשכח לעולם ״עם אמא כמו שלה, אם אני לא אחנך אותה – היא תהיה זונה״.
דנה נסעה עם הבת שלה להוריה וסיפרה להם הכל – התחילה מהסצינה האחרונה וחזרה אחורה לעוד ועוד רגעים קשים ואמירות נוראיות ואמרה שהיא צריכה עזרה. שהבית זה כמו בור שחור והיא חייבת שמישהו יעזור לה לצאת משם. היא סיפרה שכבר פעם כמעט עזבה ואז קרתה התאונה והיא הבינה שהיקום עוצר אותה ושעוד לא הגיע הזמן ואולי באמת היתה צריכה להמתין שהבן הבכור יתגייס והילדה תגדל.
הוריה היו מזועזעים ואמרו שחבל שלא אמרה משהו קודם והבטיחו שכמובן יעזרו במה שצריך. היא נשארה עם בתה ללון אצל הוריה.
4#. למחרת אביה לקה בליבו.
דנה נשברה שוב. בכתה ליד מיטתו בבית החולים והיתה בטוחה שגם הפעם היקום עוצר אותה. ״אולי אלוהים לא רוצה שאתגרש״ היא אמרה לאימה.
אמה, שישבה לצידה, לקחה את ידה ואמרה ״ילדה שלי, אלוהים לא רוצה שתסבלי״.
אביה עבר צינתור ושוחרר לביתו. דנה חזרה הביתה עם בתה שסירבה לדבר עם אביה. איציק הבין שהגבול נחצה והתחנן לדנה שתישאר איתו, הציע שיפנו לטיפול זוגי, אמר שעשה טעות שסירב כל החיים לבקשותיה לטיפול ושהוא בטוח שטיפול יכול לעזור.
אבל דנה היתה נחושה להתגרש. שנים של סבל והמשפט של אימה ״אלוהים לא רוצה שתסבלי״ רתמו אותה להתחיל הליך גירושין באופן מיידי.
כשאיציק הבין שדנה גמרה אומר בליבה להתגרש, הוא פצח בסדרת איומים – אמר שיוכיח שהיא משוגעת, שישאיר אותה בלי כלום, ושינהל איתה שנים מלחמות. אבל דנה היתה נחושה ורק אמרה לו – ״כל מה שהעברת אותי עד עכשיו הכין אותי להתמודד עם כל מה שתעשה מעכשיו״.
לא תמיד אנחנו יודעים לקרוא סימנים מהיקום ולא תמיד אנחנו מבינים את משמעותם של הדברים שקורים לנו. אבל אנחנו מכירות היטב את הקול הפנימי שלנו. זה שלוחש בשקט, גם כשאנחנו משתיקות אותו שוב ושוב. זה שיודע שכבר מזמן נגמרו התירוצים ונגמרו ההסברים. האומץ הגדול ביותר הוא להפסיק לחפש תשובות בחוץ ולהתחיל להקשיב למה שהלב שלנו מנסה לומר לנו כבר שנים.
