שלוש פעמים היא ישבה אצלי ואמרה בדיוק את אותו המשפט: “אבל אני אוהבת אותו״ בפעם הרביעית היא כבר לא אמרה אותו. השאלה היא מה קרה בדרך. זה אחד הסיפורים הקשים והחשובים שכתבתי על בגידה, התעללות רגשית והקו הדק שמפריד בין אהבה לתלות

רוב הסודות לא שורדים בזכות מי שמסתיר אותם, אלא בזכות מי שעוד לא מוכן לראות. ליאת הייתה בטוחה שהיא חיה בנישואים מאושרים. ואז אייפד אחד שנשכח בטעינה בסלון חשף חיים שלמים שלא הכירה. אבל הסיפור הזה הוא לא רק על בגידה אלא על שאלה מטרידה הרבה יותר: האם האמת הייתה שם כל הזמן, ורק לא היינו בשלים לדעת אותה?

יש גיל שבו מפסיקים להכיל, ומתחילים לחתוך. רשימה חדה ולא מתנצלת של כל מה שכבר אין לו מקום, מאנשים בלי גבולות ועד שטויות קטנות שמרעישות את החיים. זה לא פוסט על גיל 57. זה פוסט על הרגע שבו הסטנדרט מנצח את הסבלנות.

יש נשים שלא עוזבות בגלל גבר. הן עוזבות כשמשהו בתוכן מפסיק להסכים. אצל עמליה זה התחיל בירידת אסטרוגן ונגמר בהחלטה לפרק 40 שנה בלי דרמה. זה לא סיפור על אהבה שנגמרה. זה סיפור על חבית שהתמלאה.