1#. בפעם הראשונה שעינת הגיעה אלי, היא בכתה בלי הפסקה.
היא גילתה שרונן בעלה בוגד בה עם מישהי מקבוצת הריצה. לא פלירטוט, לא התכתבות, רומן.
הוא בהתחלה הכחיש אבל כשהיא הראתה לו את התמונה שלהם מתנשקים שמישהי מהקבוצה שלחה לה וכתבה ״מישהו צריך לפתוח לך את העיניים״, הוא הודה. טען שזה רק חודש ושהוא נסחף ועשה טעות. הוא אמר שהוא אוהב רק אותה, שהבחורה מהקבוצה נטפלה אליו, ושהוא יסיים את העניין הזה מיד.
עינת עברה איתו הרבה. ״הוא אדם טוב אבל קשה״ היא אמרה. ״יש לו בעיה של שליטה בכעסים״ הוסיפה תיאור מכובס להתקפי זעם בהם הוא לקה בלי אזהרה מוקדמת ובלי לשים לב אם הילדים בסביבה ומתכווצים מאימה. ״אבל הוא נרגע מהר ואז הוא אבא ובעל מקסים״ אמרה עינת כשהיא בוכה.
אבל בגידה היתה עבורה קו אדום. רונן ידע שזו נקודה רגישה אצלה מאז שאביה עזב את אמה עבור המאהבת שלו, ובכל זאת בגד. עינת סיפרה על ההלם, על ההשפלה, על הלילות שבהם לא הצליחה לישון מאז שקיבלה את התמונה ועל התחושה שהקרקע נשמטה לה מתחת לרגליים. היא חיברה את הנקודות לאחור ופתאום הבינה שהיו סימנים שהיא התעלמה מהם. או בחרה להתעלם.
מצבה המשפטי היה מצוין וכשסיימתי להסביר לה את המשמעות המשפטית של גירושין, היא שתקה רגע ואמרה ״אבל אני אוהבת אותו״.
כמה ימים אחר כך היא כתבה לי שהוא בכה, התחנן ונשבע שזו הייתה מעידה חד פעמית. שהוא הבין מה הוא עלול לאבד. שהוא יעשה הכל כדי להציל את המשפחה.
היא חזרה אליו.
2#. בפעם השנייה היא כבר לא הייתה כל כך מופתעת.
היא ראתה את הסימנים. חיטטה לו בטלפון ומצאה התכתבות עם מנהלת המכירות שעבדה תחתיו. משהו ביניהם נראה לה חשוד אבל היא לא הצליחה להצביע על אמירות מפורשות. ואז היתה טיסה לחו״ל מטעם העבודה. הוא סיפר שהם יוצאים כמה אנשים מהמחלקה שלו. במפורש לא הזכיר אותה. בפייסבוק היא ראתה תמונות שמישהו העלה. ראתה אותם עומדים קרובים. יותר מדי קרובים. כשהוא חזר היא שאלה אם היא גם היתה איתם. הוא אמר שלא. היא ידעה שהוא משקר.
כשהיא אמרה לו שהיא ראתה תמונה בפייסבוק הוא חטף התקף זעם ואמר שהיא אובססיבית ומדומיינת וקנאית חולנית ושתרד לו מהווריד כבר ואי אפשר לחיות ככה בלי אמון. והוא לא בוגד בה ואין לו כלום עם הבחורה הזו שלא מעניינת אותו.
היא בחרה להאמין לו.
או אולי נכון יותר לומר, היא בחרה להאמין למה שהיה לה קל יותר להאמין. כי היא ראתה שכל התכתובת ביניהם בווטסאפ מחוקה.
3#. בפעם השניה היא שוב ישבה מולי.
הפעם היא כבר סיפרה שהוא מקטין אותה, משקר לה, שהיא עושה לעצמה רשימות של דברים שהוא אומר או מבטיח לעשות כי אחר כך הוא מכחיש ואומר שהיא ממציאה ומדומיינת ומוסיף שהוא ״חולה לה על התחת״ למרות שהיא הזויה ומוסיף שכמה שהתחת שלה גדל ככה הוא אוהב אותו יותר.
זה לא הפריע לו בעת התקפי הזעם לצרוח ״תעיפי מכאן את התחת השמן שלך״ ולעשות טיפולי שתיקה עד שהיא בכתה והתחננה וביקשה סליחה והיתה צריכה להודות שהיא ״מדומיינת״.
״אני הקשבתי לפודקאסט שלך והבנתי שאת מדברת עלי״ אמרה עינת. אבל כשהגענו לסוף הפגישה, היא שוב אמרה את אותו משפט.
״אבל אני אוהבת אותו״.
היא שמעה את הייעוץ המשפטי ביקשה הצעת מחיר ואמרה שתחשוב ותאסוף את המסמכים. בינתיים הוא הרגיש שמשהו מתחולל בה וחזר להיות מקסים ולהחמיא ואמר שהוא ״חולה על התחת שלה״ שזו היתה דרכו המעודנת לומר לה שהוא אוהב אותה.
והיא סימסה לי שהם בתקופה טובה, ושהיא אוהבת אותו.
4#. שבועיים אחר כך הוא הודיע לה שהוא רוצה להתגרש.
הוא שוב חטף התקף זעם לא צפוי על איזו שטות ואז התחיל לצרוח ״זהו אני סיימתי איתך. אני מתגרש ממך. נמאס לי ממך״. ויצא מהבית בטריקת דלת מותיר אותה המומה ומבוהלת.
כשהוא חזר הוא כמובן לא דיבר איתה והיא ידעה שעומדת להיות תקופת שתיקה. אבל כבר למחרת הוא חטף עוד התקף זעם ואמר לה שהיא שמנה ומטומטמת, שהיא לא יודעת להחזיק גבר, שאין לה מושג מה זה להיות אשה אמיתית, ושהפעם זה נגמר ביניהם.
עינת לא הצליחה לנשום או לדבר. התקף חרדה קשה הכניס אותה למיטה עם נשימות חטופות ולב שדימם את עצמו החוצה דרך הדמעות.
ואז הטלפון שלה צלצל. היא לא ענתה וקיבלה הודעה ממספר שהיא לא מכירה ״יש לי מידע חשוב תתקשרי״. ואז הוא התקשר שוב. היא ידעה עוד לפני שענתה.
על הקו היה בעלה של המאהבת שסיפר לה שתפס אותם. מסתבר שזו אותה אשת מכירות מהעבודה. היא כבר לא עובדת שם אבל הם נשארו בקשר.
מה שטלטל אותה היה שהוא שמע אותם מתכננים את הגירושין שלהם. מדברים על העתיד, על החיים המשותפים, על התזמון. הם כבר בנו את הפרק הבא בחייהם. הוא לא סיפר איך הוא שמע והיא לא שאלה. הוא רק אמר שפתח תיק בבית הדין הרבני ושהוא מציע לה לפנות לעו״ד.
עינת עדיין קיוותה שהוא יחזור הביתה. שיחבק אותה. שיגיד שהוא טעה ויבטיח שזה לא יקרה שוב.
הרי כבר פעמיים זה נגמר בדיוק ככה.
ואז נשמע צלצול בדלת ושליח מסר לה מעטפה. השבוע היא הגיעה אלי לפגישה שלישית.
הפעם עם מסמכי יישוב סכסוך שרונן הגיש. והפעם היא לא אמרה: ״אבל אני אוהבת אותו״ היא רק פתחה את הקלסר, הוציאה את המסמכים ואמרה ״בואי נתחיל״.
5#. ובשביל כל מי שעדיין אומרת לעצמה ״אבל אני אוהבת אותו״, בואו נדבר רגע על ההבדל.
אהבה מאפשרת לך להיות מי שאת. תלות גורמת לך להיעלם.
אהבה מעניקה ביטחון. תלות גורמת לך לפחד לאבד.
אהבה מכבדת את הגבולות שלך. תלות גורמת לך למחוק אותם.
אהבה לא דורשת שתוותרי על עצמך כדי לשמור עליכם. תלות משכנעת אותך שאין לך קיום בלעדיו.
אהבה לא גורמת לך לפחד להגיד את מה שאת חושבת. תלות גורמת לך לשקול כל מילה כדי לא לעורר עוד התקף זעם.
התעללות רגשית ונפשית היא לא רק צעקות או קללות. היא תהליך איטי ומכרסם.
כל הקטנה, כל השפלה, כל בגידה, כל שקר, כל פעם שמשכנעים אותך שהבעיה היא בך. עד שאת כבר לא סומכת על עצמך. ורק ממתינה לפירורי יחס שישכנעו אותך שהוא בעצם אוהב. אבל זו לא אהבה.
זו תלות שנוצרה במשך שנים, שכבה ועוד שכבה עד שהיא כובלת אותך באזיקי פרווה ואת קוראת לזה אהבה.
ובהתחלה את לא מבינה שדווקא כשהאדם שפחדת לאבד בוחר לעזוב אותך, הוא בעצם משחרר אותך מהכלא שבו מזמן הפסקת לחיות.
