1#. כשהם הכירו בפקולטה למשפטים, כולם היו בטוחים שאייל יהיה הכוכב.
הוא היה חד, כריזמטי, מצחיק, אחד שתמיד יודע להסביר את פסק הדין שאף אחד אחר לא הבין.
נועה הייתה חרוצה ממנו, ממוקדת ממנו והרבה יותר תחרותית. כשהציונים פורסמו היא קיבלה 98 והוא 94.
״כל הכבוד״, אייל אמר לה, ״תמיד אמרתי לך שאת יותר חכמה ממני״, ונועה חייכה, הנהנה בהסכמה, ואמרה בהצטנעות ״בסך הכל 4 נקודות״.
אייל ידע שכשהוא קיבל ציון גבוה ממנה הוא נאלץ לעבוד קשה במשך ערב שלם כדי לשפר את מצב רוחה העגום. כל ציון שהיה נמוך משלו, ולו בנקודה, גרם לנועה עצב והוציא ממנה משפטים כמו ״הייתי יכולה יותר״, ״לא מבינה איך קיבלת ציון גבוה יותר״, עד שאייל מצא את עצמו משקיע פחות בתקווה שהיא תקבל ציון גבוה יותר וכך תחסך מהם הדרמה.
אחרי ההתמחות המסלולים התפצלו. נועה נשארה במשרד הגדול בו התמחתה, ואייל החליט לפתוח יחד עם חבר משרד עצמאי בתחום בו התמחה. כעבור כמה שנים נועה כבר היתה שותפה. אייל התפרנס יפה, אבל לא התעשר. היו חודשים מצוינים, והיו חודשים פחות.
מבחינתו, זו הייתה הבחירה הנכונה. העצמאות אפשרה לו להיות אבא נוכח. כשנולדו הילדים נועה הבהירה שהיא חוזרת לעבוד מיד בתום חופשת הלידה והיא לא יכולה להרשות לעצמה להעדר מהמשרד. אייל הסכים. הוא עצמאי ויכול לתמרן.
הוא לקח את הילדים למסגרות, הוא החזיר, הוא ישב עימם על שיעורי הבית, הוא נשאר בבית עם ילדים חולים, וכשלא יכול היה זה תפקידו למצוא להם פתרון. נעה הבהירה שהיא לא אופציה. וזה היה מובן מאליו שהאחריות על הילדים היא של אייל.
הוא הסתדר עם הילדים והסתדר עם המשרד שעבד בתפוקה חלקית והשאיר לנועה את הבמה המקצועית לככב בה. והיא אכן היתה כוכבת עולה, עד מהרה היא קיבלה שותפות ובונוסים משמעותיים מדי שנה. היה לה צוות של עורכי דין שעבדו תחתיה והיא ניהלה אותם ביד רמה.
2#. בשלב מסוים אייל הפך עבור נועה ממובן מאליו לאחד מעובדיה.
או ככה לפחות היא התייחסה אליו. אם היה אבק על המדף, היא הייתה מצלמת ושולחת לו.
אם שכח לקנות חלב, היא הייתה אומרת שהוא לא מסוגל לנהל אפילו רשימת קניות. ואם הגיע חודש חלש במשרד שלו, היא נהגה לומר ״תמיד ידעתי שאין לך מספיק אמביציה״.
בערך בשנה העשירית לנישואיהם ההשפלות הגיעו גם לחדר המיטות. נועה סירבה לשכב איתו וטענה שהיא ״לא נמשכת לגברים חלשים״, והוסיפה והבהירה שהיא ״אוהבת גברים עוצמתיים״.
מדי פעם היא סובבה את הסכין עמוק יותר בליבו ואמרה משהו בסגנון ״אין שום דבר סקסי בגבר שמרוויח פחות מאשתו״.
אייל הפסיק לנסות. הוא הפסיק להתווכח. הוויכוחים איתה היו מעגליים ובלתי נסבלים ובסופם היא היתה אומרת שהיא שונאת אותו, שהוא אפס ומפסיקה לדבר לכמה ימים.
אייל הרגיש שלאט לאט הוא כבה והצבעים נמחקים לו. הכל הרגיש שגרתי וזהה, בבית הוא היה כבוי וגם העבודה לא ריגשה אותו.
כשהשותף שלו סיפר לו שהוא מגשים חלום וטס לגלפגוס, אייל עצר רגע וקלט שכבר אין לו חלומות. בערב הוא סיפר לנועה שהשותף שלו טס לגלפגוס להגשים חלום, היא אמרה ״מהכסף שאתם מביאים הביתה קשה להגשים חלומות״ ואייל למד כבר לא להתווכח וכשהוא לא ענה היא אמרה ״למה בכלל סיפרת לי את זה? זה לא מעניין אותי״.
3#. כשהשותף היה בחו״ל נועה הודיעה לו שלא תמשיך להעביר את כל המשכורת שלה לחשבון המשותף.
״אם אתה רוצה לחיות ברמת החיים שלי, תתחיל להביא יותר לקוחות״. היא אמרה לו והוסיפה מבט רווי שנאה.
אייל הביט בה ואמר בשקט ״אין בעיה. תטפלי את בילדים חצי מהזמן, כדי שגם אני אוכל לעבוד כמו שאת עובדת״.
״אתה יכול לחלום״ ירתה נועה מיד בלי בתגובה והוסיפה ״תעבוד בערב כשאני חוזרת״. כאילו לקוחות מחכים לעורך דין שמתחיל את יום העבודה שלו אחרי שהילדים הולכים לישון. כאילו היא לא ממשיכה פעמים רבות את יום העבודה שלה ל״פגישות עסקיות״ או ״פוגשת חברות״ וחוזרת בחצות.
בסוף היא המשיכה להפקיד את המשכורת שלה ואייל את כל מה שמשך מהמשרד אבל היא איימה לא פעם, בעיקר כשאייל לא הצליח להישאר עם הילדים כי היה לו משהו דחוף. זה הוציא אותה מדעתה ואחת הדרכים להשפיל אותו היתה באיומים בעניין הפקדת המשכורת. איומים שלא הלחיצו את אייל אבל השפילו אותו.
4#. ואז הגיע היום שבו היה לו דיון הוכחות מורכב בבית המשפט.
הוא אמר לה כבר שבוע קודם שהשופט הודיע שנשארים עד שמסיימים את כל החקירות. בשש בערב הוא עדיין היה באולם בית המשפט.
אחותו היתה עם הילדים אבל נועה ידעה מראש שאם הוא לא יסיים היא תצטרך להגיע להיות עם הבנות משש. הוא הצליח לסמס לה בחמש וחצי שהוא לא יצליח להגיע בשש הביתה.
הטלפון שלו התמלא בהודעות שטנה מנועה – ״אני שונאת אותך״, ״אתה אגואיסט״, ״הפסקתי באמצע פגישה חשובה״, ״אתה תשלם על זה ביוקר״, ״אפס״.
הוא קרא אותן בין חקירה נגדית אחת לשנייה, והרגיש שהראש שלו מתפוצץ. אבל הוא המשיך לחקור וניסה להתעלם מהטלפון למרות שהמילים שלה זחלו לו בנשמה.
כשנגמר הדיון, עורך הדין מהצד השני הביט בו ואמר ״אתה לבן לגמרי. משהו לא בסדר״. אייל אמר שהוא בסדר אבל לא הצליח לרדת בגרם המדרגות הרחב בבית המשפט. הוא יצא והבין שמשהו לא בסדר. איכשהו הוא הגיע לבית החולים איכילוב שנמצא מול בית המשפט. הוא לא זכר את הדרך וכמעט איבד הכרה בכניסה למיון.
התברר שהוא עבר אירוע מוחי קל.
אף אחד לא יכול לדעת מה גרם לו, אבל לפעמים הגוף אומר את מה שהנפש מסרבת להגיד.
הוא ביקש שיודיעו להוריו ולנועה. הוריו הגיעו מיד. היא לא. ״הילדים היו על הראש שלי, והיה לי לחץ בעבודה״ היא סימסה והוסיפה ״מצאת זמן לארוע מוחי😉״. אייל לא טרח לענות.
אחרי יומיים היא באה, בהמשך הביאה את הילדים. היה בה משהו קר וכעוס, והוא כמעט חש צורך להתנצל שחטף ארוע מוחי, אבל שתק. רק אנשים שחיו שנים בתוך מערכת יחסים מתעללת יודעים שאפשר להגיע למצב שבו גם על הקריסה שלך אתה מרגיש אשם.
5#. כששוחרר מבית החולים הוא ביקש לדבר.
הוא אמר שהוא לא יכול יותר ורוצה להיפרד.
נועה נדהמה בהתחלה אבל עד מהרה התעשתה ואמרה ״ידעתי שאתה אפס. אפילו על הנישואים שלך אתה לא נלחם״.
אייל שתק. אמר לה אני עוזב, ארז תיק עם בגדים והלך להוריו. היא ניסתה למנוע ממנו לעזוב ואמרה לו ״אתה נוטש את הילדים, אם אתה הולך עכשיו אין לך מה לחזור״. אייל היה רגוע ואמר לה ״אני לא יכול יותר״ והלך.
כשנפגשנו הוא סיפר לי שבבית החולים הוא הבין שהוא עשה בהתחלה מאמץ להיות פחות טוב ממנה ולתת לה את כל הבמה, ואחר כך הוא נמחק. והארוע מוחי העיר אותו. הוא היה קריאת השכמה עבורו להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי.
6#. אני כמעט לא כותבת על נשים שמתעללות. אבל הן קיימות.
גם נשים יכולות להשפיל, לבזות, להקטין, למנוע קרבה, לשלוט בכסף, לגרום לבן הזוג להרגיש כישלון מתמשך ולכרסם בביטחון העצמי שלו שנה אחר שנה.
וכשזה קורה לגבר, הרבה פעמים אף אחד לא מאמין לו. הוא גבר, שיתמודד. אבל גם גברים יכולים להישבר, לחיות בפחד ובתחושת כישלון וחוסר אונים. רובם מתביישים להודות בכך.
אייל עבר לדירה קטנה, עשר דקות מהילדים. השבוע הראשון היה הכי קשה. הוא התגעגע לראות את הילדים כל יום, אבל המלצתי לו להתרגל לכך שנועה תהיה איתם מחצית מהזמן. גם היא תצטרך להתרגל לזה שאייל לא כל הזמן זמין.
אחרי שבועיים נועה נשברה. היא התקשרה ואמרה שהיא מבקשת שיחזור. שהיא מתגעגעת אליו ואוהבת אותו ומצטערת ומבינה שעשתה הרבה טעויות.
אייל שתק. זו הייתה הפעם הראשונה מזה חמש עשרה שנים. לא היה לו נעים לומר לה שהוא לא רוצה לחזור. הוא גם ריחם עליה. ואמר שהוא צריך עוד שבוע לעצמו.
נועה התקשרה כל יום, ושלחה לו תמונות של הילדים. אייל הזכיר לעצמו איך כשהיה מאושפז אחרי השבץ היא לא התקשרה ולא באה כל יום.
באחת השיחות היא אמרה לו שהילדים מתגעגעים אליו. שהבית לא אותו דבר בלעדיו, והוא לקח נשימה ארוכה ואמר ״אני לא חוזר״. היתה שתיקה לרגע ואז היא אמרה ״בורח כמו אפס לא מסוגל להתמודד״ וניתקה. והוא הבין שהיא לא השתנתה, רק איבדה שליטה, וחייך לעצמו חיוך של מי שלמד להבחין בין מילים לכוונה.
הספר המצוין ״יחסים מסוכנים״ (מאת הפסיכולוגית אפרת הראל-היימן והעיתונאית איילת שני) עוסק בדיוק בנושא הזה, של מערכת יחסים רעילה ומתעללת, ויש בו פרק שמוקדש להתעללות של נשים בגברים. לצערי, יצא גם לי לראות מקרים כאלו מקרוב. שווה קריאה.