1#. אהבה מחלישה
באחד מפרקי סדרה קוריאנית על משרד עורכי דין נטען שאהבה היא גורם מחליש, וכשאנחנו מאוהבים אנחנו פגיעים ומוכנים לעשות דברים שלא היינו עושים לולא אותו סם הזורם בעורקנו ונקרא אהבה.
למרבה המזל בית המשפט הקוריאני לא נאלץ להכריע בסוגיה, אבל אני הכרתי היטב את הטיעון הזה. ראיתי לא פעם אהבה שמחלישה, שמטשטשת את שדה הראייה עד שקשה לראות את המציאות כמו שהיא, ורק שמתפכחים מבינים.
הפרק הזה הזכיר לי את אילנית שלא מזמן התגרשה מאבי אחרי שנים שבהן אהבה גדולה כיסתה על חיים תחת שליטה.
אבל לא רק אהבה מחלישה, תלות כלכלית מחלישה הרבה יותר. והבעיה מתחילה כשתלות כלכלית מסתתרת מאחורי אהבה ואז את בכלל לא רואה שאת תלויה כלכלית, עד שזה פוגש אותך בעוצמה.
2#. כשהכתפיים הרחבות הופכות לכלוב
אילנית הפסיקה לעבוד זמן קצר אחרי החתונה. היא פוטרה מעבודתה כמזכירה בסוכנות ביטוח ובדיוק הרתה ואבי אמר שהיא לא צריכה לעבוד ושתפנק את עצמה בהריון והוא כבר ידאג לשניהם. אילנית תמיד רצתה גבר כזה שאפשר להישען עליו, ולאבי היו כתפיים רחבות והכנסה נאה. על שתיהן אילנית נשענה, ומעולם לא חזרה לעבוד.
היא לא ראתה את עצמה תלויה כלכלית באבי. הוא לא נתן לה סיבה להרגיש ככה ומרוב שהיא אהבה אותו היא חשבה שזה בסדר שחשבון הבנק הוא שלו, כרטיס האשראי שלו והמכונית שהיא נוהגת בה רשומה על שמו. והדירה שהם גרים בה? רשומה בכלל על שם אחיו אפילו שנרכשה לפני כמה שנים. לאבי גם היה עסק שהלך וגדל והיה רשום על שם הוריו. טכנית הוא היה רק שכיר של הוריו, בפועל הוא ניהל את העסק והתנהל בו כבשלו.
אילנית יודעת שאבי אוהב להחליט ולקבוע והיא כל כך התרגלה שהוא מחליט גם בשבילה שהיה לה נוח לא להחליט. היא לא הרגישה שהיא תלויה בו לחלוטין. היא סמכה עליו והתרגלה להישען על כתפיו. וחוץ מזה –
האהבה הסתירה לה.
עם השנים אבי איבד עניין באילנית. זה היה הליך הדרגתי אבל אחרי 18 שנות נישואין ושלושה ילדים, אבי כבר לא ראה אותה, לא הסתכל עליה ולא התעניין בה. אילנית היתה הדבר הכי מובן מאליו בחיים שלו.
היו לו גם נשים אחרות, ואילנית תפסה מדי פעם הודעות חשודות אבל הבינה שעדיף להעלים עין ולהאמין להכחשותיו הנמרצות ולאמירות שהוא אוהב רק אותה.
העלמת העין הזו היתה, באופן בלתי מודע, אסטרטגיית ההישרדות של אילנית. כי כשאת תלויה כלכלית לחלוטין, כשאין לך לאן ללכת, כשאין לך חשבון בנק משלך ואפילו המכונית שאת נוהגת בה היא לא שלך – את לא יכולה להרשות לעצמך לראות את האמת. ואת גם ממילא לא רגילה להחליט.
3#. כשאבי החליט להתגרש
אבל אפילו אסטרטגיית הישרדות לא תעזור לך אם הוא זה שיחליט להתגרש. ואבי החליט להתגרש מאילנית בעקבות רומן ממושך שהוא ניהל עם שרית, אחת העובדות שלו, שצעירה ממנו בכמעט 20 שנה.
בעלה של שרית תפס אותם והתקשר לאילנית. כשהיא ענתה הוא אפילו אמר בקול בהול ״מדבר אבנר הבעל של שרית. בעלך בוגד בך עם אשתי. תפתחי עיניים״. אילנית נבהלה וניתקה את הטלפון וחסמה אותו, כמו אשה בורחת מבשורה.
אבל כשאבי חזר הביתה הוא אמר לה ״אני יודע שקיבלת שיחה מאבנר היום. זה לא משנה אנחנו ממילא מתגרשים״. אילנית בכתה ואמרה שלא מוכנה להתגרש ושמצידה יעשה מה שהוא רוצה. אבל אבי היה קר וקשוח ואמר ״אני קיבלתי את ההחלטה״, שזה כבר שנים שם קוד ל׳לא משנה מה דעתך, אני היחיד שמקבל כאן החלטות וכדאי מאוד שלא תתווכחי עם זה׳.
וכשאילנית נכנסה לשלושה ימים למיטה ולא הפסיקה לבכות, שליח הביא לה מעטפה – אבי הגיש בקשה לישוב סכסוך לבית הדין הרבני.
ואז אילנית הבינה מה המשמעות של תלות כלכלית.
4#. הרגע שהאדמה נעלמת מתחת לרגליים
כשאילנית הגיעה למשרדי, היא ישבה מולי ואמרה –
״אני לא הבנתי שאני עניה עד שהוא אמר לי שהוא החליט להתגרש״.
היא הרגישה כמו אישה עשירה, חיה בדירה גדולה, נהגה במכונית יפה, קנתה בכרטיס האשראי שלו כל מה שהיא רצתה. אבל ברגע שהוא החליט לעזוב, היא גילתה שהכל אשליה.
אין לה חשבון בנק. אין לה זכויות בעסק שצמח לאורך שנות הנישואין ורשום על שם הוריו. ואין לה חלק בדירה שרשומה על שם אחיו. היא לא עבדה כמעט 18 שנים ואין לה ניסיון מקצועי עדכני. וכך אילנית מצאה עצמה בת 45 עם שלושה ילדים ובלי שום רשת ביטחון כלכלית. חייה אחרי הגירושין שנכפו עליה, נראו לה כמו הדבר הכי מפחיד וחסר וודאות שיש.
אבל דווקא כאן, התחיל הסיפור האמיתי של אילנית. תלות כלכלית היא לא גזר דין. היא מצב. ומצבים, בניגוד לגברים שמתרגלים להחליט לבד, אפשר לשנות.
הרגע שבו האדמה נעלמה לה מתחת לרגליים הוא גם הרגע שבו היא ראתה את הדברים כמו שהם. ההחלטה הראשונה שלה לא הייתה ״להילחם בו״ אלא לקחת אחריות על החיים שלה ולהפסיק להדחיק.
וכשהיא הפסיקה להדחיק ולהעלים עין הסתבר שהיא יודעת לענות על הרבה שאלות ששאלתי אותה. היא גם ידעה בדיוק איפה למצוא את המסמכים שאבי לא חשב שהיא מודעת לקיומם.
היא מצאה את ההסכם שאבי חתם עם אחיו שהחזיק עבורו את הדירה בנאמנות, ומצאה את חשבון הבנק שהוא מחזיק בחו״ל ועם המסמכים האלו הגענו למו״מ מול אבי ממקום אחר לגמרי.
זה לא היה פשוט, ולקח זמן, אבל אבי הבין שכדאי לו להגיע להסכם כי אם יתנהלו הליכים משפטיים גם אחיו והוריו יגררו אליהם, ויש סיכוי שיחשפו דברים שהוא לא רצה לחשוף.
ואילנית הפסיקה לבקש שיצילו אותה, והתחילה לפעול כאישה שמחלצת את עצמה. לאט, בזהירות ועם הרבה פחד. אבל כל צעד קטן החזיר לה עוד סנטימטר של אדמה מתחת לרגליים ועוד עצמאות תודעתית.
והשיעור שאילנית למדה הוא לא ״אל תאהבי״ ולא ״אל תסמכי״. השיעור הוא פשוט ואכזרי יותר – חיים שבהם את לא יכולה לעזוב הם לא חיים מוגנים. עצמאות כלכלית לא נועדה כדי לאפשר לך לעזוב אלא כדי שתוכלי להישאר מבחירה. וכשיש בחירה, יש כוח. וכשיש כוח, האהבה מפסיקה להחליש ומתחילה לחזק.
