רומני – טייס – יהודי – 1.6.24

אלו מכם שהתגרשו יודעים שטקס הגט הוא טקס דתי עתיק, במהלכו נערכת ״חקירת שמות״ והגט עצמו נכתב על קלף בידי סופר מיוחד שממונה על זה. אחרי שהגט נכתב ומוודאים שאין טעויות, הגבר מוסר אותו לאשה ובכך היא ״מגורשת״. לא באתי כאן להטיף לכם נגד נישואין דתיים או לומר את דעתי על הפרדת הדת מהמדינה אלא לספר סיפור שכששמעתי אותו התרגשתי עד דמעות.

1#. רומניה

דודי גדל וחונך כל חייו כיהודי. הוא נולד בכפר קטן ברומניה הקומוניסטית, וכבר בגיל 4 אמר להוריו שהוא יהיה חייל בישראל ויגן על העם שלו.

בפועל ברומניה של שנות ה-80 של המאה הקודמת הדת לא היתה רלוונטית ולא היה קשר בין הזהות היהודית של משפחתו כמה דורות אחורה לבין הרישומים הפורמליים.

במשך שנים הם רצו וחלמו לעלות לארץ ישראל אבל רומניה היתה מעבר למסך הברזל. עד שב-1989 סדרה של מחאות והפגנות הובילו להחלפת המשטר הקומוניסטי, הדחתו והוצאתו להורג של השליט העריץ ניקולאה צ'אושסקו ושל אשתו, אלנה צ'אושסקו.

הם ניצלו את ההזדמנות, ארזו מזוודות, טענו שהם נוסעים לטיול ועזבו את רומניה בלי להביט לאחור.

2#. גיור

כשהם הגיעו לכאן הוא היה רק בן 11. ילד רומני, שלא יודע עברית, ונאלץ להתמודד עם ילדים קשוחים בשכונה ירושלמית הארד קור. היה אז אפס סובלנות לרומני הקטן שלא מדבר עברית והוא חטף מכות, ונלחם ולמד לשרוד בארץ הקשה והחדשה הזו, שכבר בגיל 4 הוא נשבע להגן עליה.

קשיי ההסתגלות היו קטנים לעומת הקושי שעמד בפניהם כשהסתבר שמדינת ישראל אינה מכירה בהם כיהודים והם צריכים לעבור הליך גיור, אחרת לא יוכלו להישאר כאן.

עצם הצורך לעבור גיור היה קשה מאוד ומשפיל לאנשים שחיים כל חייהם כיהודים שומרי מצוות, אבל הם קיבלו זאת בהכנעה ששמורה לאלו שהורגלו להתנהל כל חייהם תחת שליט עריץ וכללים נוקשים שאין להם הסבר הגיוני.

במשך השנתיים שחלפו עד תום הליך גיור הם היו בחרדה מכל לובש מדים שחלף לידם שמא יתפוס אותם ויגרשם מארצם. הפחד הזה מהמשטר, שנטבע בנפשם מתקופת חייהם תחת שלטון צ׳אוצסקו, הוא משהו שאנו כילידי הארץ עדיין לא מכירים, ואני מקווה שלעולם לא נכיר.

3#. טייס

שבע שנים לאחר עלייתו ארצה הוא כבר היה חייל ישראלי דובר עברית שוטפת שהתגייס לצה״ל כלוחם בסיירת. אבל היה לו חלום להגשים והוא לא התכוון לוותר עליו. וכך לאחר סיום מסלול קרבי הוא מצא את עצמו בקורס טייס.

בינתיים הוא גם נישא לרעות כדת משה וישראל וביחד הם הביאו לעולם שלושה ילדים.

הוא משרת בצה״ל עד היום. טייס קרב. מלח הארץ. ולמרות שהוא כבר לא צעיר, הוא פעיל מאד כטייס גם מאז השבעה באוקטובר. טס לאן שצריך מתי שצריך ועושה מה שצריך, בדרום ובצפון.

4#. גט

חיי הנישואין שלו היו סוערים למדי, ובסופו של דבר אשתו ביקשה להתגרש ״כדי להתאהב בך מחדש״, אל תנסו את זה. זה לא עובד. הליך הגירושין עדיין מתנהל כולו בבית המשפט לענייני משפחה, אבל היתה הסכמה להתגרש והשבוע הם היו בבית הדין הרבני לסידור גט.

מאחר שהוא היה צריך לחזור לטייסת לאחר הדיון הוא הגיע עם מדים ודרגות והדיינים הבינו שמדובר בטייס. הם היו סקרנים ושאלו שאלות והוא סיפר להם מה הוא עושה וגם נתן סקירה קצרה על מצב האומה בעיניו. הם היו מרותקים.

תוך כדי התנהל הליך חקירת השמות במהלכו שואלים כל אחד לשמו, לכינויי החיבה שלו (כמה אנשים קוראים לך דוד וכמה אנשים קוראים לך דודי) ולשמות הוריו. בטקס כולו לא מוזכרים שמות משפחה אלא רק שמות פרטיים ושם אביו. לדוגמא ״דוד דמתקרי (המכונה) דודי בן אדוארד״ והאשה ״רעות בת ראובן״. אלא שבגלל שדודי עבר גיור, שמות הוריו לא מוזכרים בשטר הגט והוא מכונה ״דוד הגר״ כאילו אין לו הורים.

אחרי סידור הגט האשה מיהרה לצאת, ודודי שאל את הדיין אם הוא יכול לספר לו משהו על עצמו. אני אקדים ואומר שמאחר והגט כבר סודר ואין כל הליך שמתנהל בבית הדין הרבני, השיחה הזו היתה לגמרי שיחה אנושית שלא קשורה לשום הליך משפטי, אז אל תחפשו כאן שחיתות או התנהלות לא תקינה. שחררו.

5#. חסד

דודי סיפר לאותו דיין איך גדל כיהודי ברומניה ותמיד הרגיש יהודי ואיך היה לו קשה בארץ בתקופה שלא הכירו ביהדותם והוא חי שנתיים בפחד מכל לובש מדים, ואיך כבר בגיל 4 הוא ידע שיהיה חייל בארץ ישראל, והנה הוא כבר בן 43 ועדיין חייל בארץ ישראל, אבל בגט הוא בן בלי הורים, בגט הוא ״דוד הגר״.

והסיפור הזה של טייס הקרב ושל משפחתו שהיו מבחינתם יהודים מאז ומתמיד, כנראה ריגש את הדיין. הוא התחיל להתלחש עם חבריו במשך דקות ארוכות, בסופן הם ביקשו מפקיד העזר לקרוא שוב לרעות. היא לא הבינה מה קרה וחזרה מבוהלת לאולם הדיון בבית הדין הרבני.

אנחנו נתקן את שטר הגט הודיעו לה הדיינים וחתמו על פסק דין באילו המילים –

״לאחר ששמע בית הדין את המבקש ואת הסיפור המשפחתי שלו סבור ביה״ד כי המבקש ומשפחתו הינם יהודים שורשיים מדורי דורות וכי הגיור שנעשה הינו לחומרה בעלמא עקב חוסר במסמכים. לפיכך, הורה ביה״ד להשמיט בגט את המילה ׳הגר׳״.

לא היה זה פסק דין היה זה פסק חסד.

ודודי בכה שם באולם. הטייס הקשוח שמטיס מכונת מלחמה שנושאת פצצות, עמד באולם הקטן בבית הדין הרבני והרגיש איך במחי החלטה אחת תיקנו עוול עתיק שנים.

וזה מה שהוא כתב לי אחר כך –

״אותי אישית ריגש עד דמעות (ובכיתי שם..) בעיקר דבר אחד. אדם, בעל תפקיד, עשה את עבודתו, בהתאם לנהלים וההוראות, תוך הקפדה על חוקי הדת..הוא לגמרי עשה את העבודה. אדם שיכול להנות משיחה נחמדה על מאפייני המלחמה עם טייס קרב שנלחם בה בעיצומה, ובסופה פשוט להפרד לשלום. מה שאותי ריגש אותי עד בכי זה שאותו אדם מיוחד – החליט גם לפעול. בלי שמישהו ביקש ממנו, ובניגוד גמור לכל מה שעשה שנים, בניגוד לטבע, בניגוד לברירת המחדל, הוא עשה מעשה חריג בקנה מידה שלא נתפס. הוא בחר לצאת מאזור הנוחות, לקחת אחריות, להפעיל סמכות…והם קבעו שאנו יהודים מדורי דורות. בכיתי כי הוא הבין שלעיתים יש מקום לפעול לא מתוך ניירת אלא מתוך חיבור עמוק לזהות. בכיתי – כי הוכיח לי שיש עוד אנשים כמו האיש ההוא, ונתן לי הרבה מאוד כוח להאמין שיש לי סיבה להמשיך להלחם (למרות המחירים) – עבור כולם ❤️‍ ״.

אלא שזה לא הכל. ההתרגשות היתה הדדית. אותו דיין ביקש ממנו את מספר הטלפון שלו וכתב לו לאחר מכן –

״דוד יקירי. נגעת לי בלב. אתה אדם איכותי, מדהים וטוב לב. ואיזה אבא ואמא מדהימים יש לך. סיפורך מרגש עד דמעות. אשרי הארץ שאתם בניה. אשרי העם שאתם אנשיו״.

זהו. רק סיפור קטן על אנושיות, ויהדות ואהבת הארץ, ועל זה שבלי פוליטיקה אולי אפשר גם אחרת.

***

השבוע בפודקאסט פרק יוצא דופן עם אופיר הלפרין על דגי זהב ועל מסע החלמה מסרטן. להאזנה לחצו כאן.