יש גיל שבו הגוף שלך מפסיק לסבסד שטויות. אין לך מספיק אסטרוגן כדי להכיל דברים בלתי נסבלים. ויחד איתו, אוזלת לך גם הסבלנות ואת מגלה שיש לך יותר דיוק מיכולת הכלה.
#ברוך הבא גיל 57 הבאת עימך כמה תובנות –
אני כבר יודעת מה כן, ומה לא. מי כן, ומי לא. ואילו מחירים אני כבר לא מוכנה לשלם. הבנתי שאם אנחנו לא לומדים את השיעור, החיים ישלחו לנו אותו שוב. ושוב. אותם אנשים, אותם דפוסים, רק עם שם אחר.
הבנתי שכשמישהו מראה לך מי הוא כדאי שתאמיני לו. רצוי כבר בפעם הראשונה. למדתי שלכל נשמה יש שיעורים משלה, ושגם כשלא מבינים, בדיעבד הכל מתחבר. ואולי האתגר האמיתי הוא לא לחבר נקודות לאחור, אלא ללמוד לבחור נכון קדימה.
למדתי לזהות דפוסים. לא רק של אחרים. גם שלי.
למדתי לזהות איפה אני נעלמת בתוך סיפור של מישהו אחר. ולמדתי שיש דברים שפשוט… כבר לא. זה לא אובדן. זו בחירה.
הבנתי שאני תלויה במשקפי מולטיפוקל, שאם חם לי זה לא תמיד כי באמת חם. שכבר לא תמיד אני מבינה על מה הילדים שלי מדברים, וגם לא תמיד שומעת. שאני כבר לא מכירה כוכבי ריאליטי עכשוויים. שאני כבר לא יכולה ללכת יום שלם על עקבי סטילטו. שאני משמינה מארוחה אחת אבל יש ארוחות ששווה להשמין בגללן. הבנתי שאין לי שום רצון ויכולת ״לאתגר את עצמי״ עם מרתונים. יש גבול גם לגבורה.
הילדים שלי, כשהסברתי להם מה הגיל עושה לי, שלחו לי תמונה של הספר ״אין לנו מספיק אסטרוגן לשטויות האלו״ של שלי גרוס וקרין קידר (ממליצה!). קראתי שם רשימה חלקית של דברים שאין לנו יותר סבלנות אליהם, והבנתי שיש לי רשימות משלי, ויום הולדת 57 זו הזדמנות טובה לערוך אותן.
# רשימות של דברים שאין לי מספיק אסטרוגן אליהם. וגם לא סבלנות –
אלימות מכל סוג. רוע. שנאה. אנשים שמחקים אנשים אחרים, אנשים שרוצים להיות מישהו אחר. אנשים חסרי כבוד וכאלו שבטוחים שמגיע להם יותר.
מאחרים כרוניים. אנשים שרק לוקחים. אנשים כפויי טובה.
קנאה. צרות עין. חוסר פרגון. הפצת רעל. שמחה לאיד. צביעות. צדקנות. סטנדרט כפול.
אנשים זרים שמתקשרים בלי לבדוק אם אני זמינה. אנשים ש״רק רוצים להתייעץ״ בטלפון. אנשים שרוצים ״שיתופי פעולה״. אנשי מכירות שמתקשרים אלי. הודעות מוקלטות מפוליטיקאים. אנשים שלא מבינים גבולות.
להאזין לפודקאסטים ארוכים מדי. להאזין לפודקאסטים במהירות רגילה. מדיטציות ארוכות. שיחות טלפון ארוכות. שיחות טלפון שאפשר היה לסיים בווטסאפ.
אנשים ששומעים סרטונים בקול רם במרחב ציבורי, אנשים שהטלפון שלהם מצפצף כאילו העולם שייך להם. כלומר, אנשים שלא מבינים שהם לא לבד.
נשים שרעות לנשים אחרות. מדליין אולברייט אמרה ששמור להן מקום מיוחד בגיהינום. אני לא מחכה שיגיעו לשם. רק מנתקת קשר.
נשים שמתביישות בגיל שלהן. אנשים ששואלים בני כמה הם נראים ולא מבינים שהתשובה יכולה להפתיע אותם. ולא לטובה.
מסקרה עמידה במים. נעליים לוחצות. בגדים צמודים מדי. סדרות עם המון עונות.
נהגי מונית שמנהלים שיחות שאני לא צריכה לשמוע. מוניות מסריחות. משלוחים שמתעכבים. פקקים בכביש.
משלוחים שמגיעים אחרי חצי שנה ואין לי מושג מה הזמנתי.
אנשים שחיים בישראל ושואלים אם לא מסוכן בפריז. איחורים. עיכובים בטיסה. ביטולי טיסות. מלחמות. אזעקות. ואנשים שמתנהגים כאילו כל זה נורמלי.
נרקסיסטים. שקרנים. אנשים חסרי גבולות. אנשים שלא לוקחים אחריות. חוסר אחריות. אנשים שחייבים דרמה. אנשים שרוצים להעניש. טרולים. מופרעים.
ואנשים קטנים שמטילים צל גדול.
גם לזה אין לי מספיק אסטרוגן.
# ויש דברים שדווקא למדתי להעריך יותר –
בריאות הגוף. בריאות הנפש. אהבה טובה. רוגע. אנשים עם נפש בריאה. אנשים עם מודעות. אנשים שלא צריכים להקטין אחרים כדי להרגיש גדולים. אנשים מפרגנים.
אנשים טובי לב, אבל לא פראיירים. אומץ לב, גם כשזה לא נוח. אנשים שמאמינים שמגיע להם לחיות בטוב, ויודעים גם לקום וללכת כשלא טוב.
אנשים שיודעים לשחרר בכבוד. אנשים שמציבים גבולות ואנשים שמכבדים אותם בלי דרמה.
נדיבות. הכרת תודה. שקט. לחבק עצים. כן, כן.
טיסות שיוצאות בזמן. שמים פתוחים. ממ״ד שרואים ממנו שמים פתוחים. פריז אחרי חודש וחצי של מלחמה. פריז באביב. פריז. סתיו.
ספר ממש טוב. ארוחת גורמה. רגעים ששווה לעצור בשבילם. רגעים קטנים של אושר.
אנשים שאומרים לי שאני נראית טוב. גם אם הם מוסיפים ״לגילך״. רגעים שאני מאמינה להם. רגעים שאני מרגישה ממש טוב. לא רק לגילי.
שיחות משנות חיים. כשאני משכנעת מישהו לא להתגרש. כשאני משפיעה על חיים של אנשים אחרים. את המשפט כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו.
אנשים עם תודעת שפע. אנשים שלוקחים אחריות. אנשים שמאמינים שיכול להיות כאן טוב. ואנשים שמוכנים לעשות משהו כדי שזה יקרה.
אם פעם עוד ניסיתי להכיל הכל, היום אני בוחרת. זה לא הגיל. זה הסטנדרט. ובגיל 57, מסתבר שהדבר היחיד שעדיין עובד בלי תופעות לוואי, זה סטנדרטים גבוהים.
לרגע לא היתה לי הסבלנות לקרוא את הכל אבל קראתי והתחברתי כאילו אני כתבתי👌🙏🏽🌹
שבת שלום ובוקר טוב, מזדהה עם מה שכתבת וכן הגיל עושה את שלו. בשורות טובות 🙏
רות יקרה. חל נכבד מרשימתך הייתי מרכיבה די דומה אולי בשל הגנים מפולניה שזורמים והתערבלו בדמנו גם בלי שנרצה. ואל תשכחי זייגיזונט. אוהבת .
רות יקרה,
כתבת מקסים.
כל מילה בול!
הרבה בריאות ואהבה עצמית♥️
מדהימה המון מזל טוב
דייקת אותי ואני בת 48 וכבר חיה ומרגישה אותו דבר כמוך
תהני ❤️