1#. יניב
שרון תמיד הייתה זו ששופכים בפניה את הלב. עוד בבסיס, בשנת השירות הראשונה בחיל האוויר, היא הייתה זו שישבה עם הבנות בלילות ושמעה. הבנות שהחבר בבית בגד בהן, הבנות שלא יודעות מה הן רוצות, ואלו שמאוהבות בבחור הלא נכון. היא הייתה סבלנית, חמה ויודעת לשאול את השאלה הנכונה בדיוק ברגע הנכון. אמרו עליה שיש לה ידיים רכות ועיניים טובות והיא ידעה להניח יד ברגע הנכון ולתת מבט חומל שהקל על כאב לב ונשמה.
ויניב אהב את זה בה.
יניב היה פרח טיס, גבוה וכחול עיניים והיה לו חיוך של מישהו שיודע בדיוק כמה הוא שווה. הוא ידע שכל הבנות בבסיס מאוהבות בו, והוא דאג לשמר את ההמולה סביבו והביט בכל אחת במבט שגרם לה להרגיש שבאותו רגע לא קיימת אף אחת אחרת בעולם.
אבל רק בשרון הוא התאהב. הייתה להם חברות סוערת שהתחילה בבסיס חיל האוויר ונמשכה בסופי שבוע קצרים מדי כשהיא בגבעתיים והוא בבית הוריו בגליל והייתה שם אהבה ראשונית כזו שהרגישה לשרון כמו הדבר הכי אמיתי שקרה לה.
היא למדה יחד איתו על מערכות המטוס ושמרה פתקים שכתב לה בין דפי הספרים. היא האמינה.
2#. בגידה כפולה
ואז, באחת השבתות בסוף נובמבר, כשהוא נשאר שבת והיא יצאה הביתה, היא אפתה לו עוגת שוקולד וטיגנה שניצלים של בית ונסעה שעתיים ברכב של אביה לבסיס כדי להפתיע אותו.
כשהיא נכנסה לחדרו היא מצאה את רוית, החברה הכי טובה שלה בבסיס. על המיטה שלו. הן הביטו זו בזו בתדהמה במשך כמה שניות. שרון ברחה משם ובדרך זרקה לפח את כל האוכל שהביאה לו.
יניב ניסה להסביר ואמר שזה לא מה שהיא חושבת וגם החברה שלה התחננה שתדבר איתה, אבל שרון לא רצתה לשמוע. היא ידעה מה היא ראתה ולא רצתה לשמוע שום תירוץ או הסבר.
ואכן, כעבור חודש יניב ורוית הפכו לזוג רשמי ושרון לא דיברה איתם אף מילה והעבירה את החודשיים שנותרו לשחרורה כאילו לא אכפת לה. אבל מאחורי החזות הרגועה שלה התרוצץ בגופה כאב גדול של בגידה כפולה.
3#. עודד
חלפו ארבע שנים של לקח שקט. לא היה גבר בחייה מאז. היא לא חזרה לסוג הזה של גברים.
כשהכירה את עודד, בקפיטריה של האוניברסיטה, הוא היה כמעט ההפך הגמור. היא למדה פסיכולוגיה ועסקה אז בעבודה על תיאוריות של קשר ואמון. הוא למד כלכלה, וישב עם ספר עבה, ולא הסתכל עליה עד שהיא שאלה אם המקום פנוי.
הוא לא היה גבוה כמו יניב ולא היו לו עיניים כחולות. אבל היה לו גוף צנום ושרירי ופנים גבריות ויפות והם הפכו לחברים טובים, ורק אחרי שמונה חודשים משהו קרה והם הפכו לזוג. החברות החזקה הזו, שהתפתחה עוד לפני שהיתה אהבה ומשיכה, הייתה הדבר הכי חזק והכי משמעותי ביניהם – וכך נשארה.
כעבור שנתיים הם נישאו. נולדה להם בת. ילדה שנראתה כמו העתק קטן של אביה אבל עם המבט והסבלנות של שרון. שרון אהבה לצפות בהם ביחד, האב והבת, ולחשוב שבנתה משהו שונה. משהו שקט ובוגר ואמיתי. אהבה שבנויה על חברות ולא על דרמות של פרח טיס שיודע שהוא יפה וזקוק לתשומת לב מכולן. היא הרגישה שהיא בחרה נכון.
4#. רעש רקע
כשהילדה הייתה בת חמש התחיל רעש רקע.
אי אפשר לתאר את זה אחרת. זה לא היה איזה אירוע או גילוי או רגע מכונן אלא סוג של ויברציה שרטטה לה בלב ובבטן. משהו בתדר של הבית השתנה, והיו לה אנטנות להרגיש את זה, אבל היא לא יכלה להלביש על התחושה הזו מילים.
עודד עדיין היה שם. עדיין אכל ארוחת ערב, עדיין שאל על היום שלה, הם עדיין צחקו מבדיחות שרק הם הבינו. אבל משהו בהווייה שלו היה קצת יותר סגור.
ואז היא התחילה לשים לב. קודם כל לטלפון. לא שהוא בדיוק הסתיר אותו ממנה, אבל פתאום התחיל להניח אותו הפוך. תמיד על שקט. והוא גם נהיה אובססיבי לחדר כושר. התחיל ללכת לאימונים של שעתיים-שלוש בבוקר או בערב. ואחריהם הוא היה עייף ממש, כך שגם סקס הם כמעט לא עשו.
היא התחילה לשאול שאלות ועודד הביט בה עם חיוך קטן ועייף, וציטוט שהפך לשגרה: ״שרון, את עושה את זה שוב״.
בכל פעם שהיא לא נתנה אמון במשהו, גם אם זה לא קשור אליו בכלל, הוא הסביר לה שיש לה בעיית אמון בגלל הבגידה ההיא של פרח הטיס. אמר ״שהיא שרוטה ודפוקה מאז״. עודד בנה סביב הסיפור ששמע ממנה אפילו לפני שהיו זוג, נרטיב שלם של טראומה ועבר אפל שמנהל אותה.
ושרון, שלמדה פסיכולוגיה, שידעה את כל הספרות על הטיות קוגניטיביות ועל דפוסים שחוזרים על עצמם, בחנה את עצמה בעיניים ביקורתיות. אולי הוא צודק, היא חשבה. אולי אני מביאה לתוך הנישואים האלה פצע שלא ריפאתי. ולפעמים היא חשבה שהיא משוגעת.
5#. בגוף את מבינה
כמו הרבה טרגדיות שקורות ביום בהיר אחד גם זה קרה ביום שלישי רגיל לחלוטין. הבת הייתה בבית ספר, עודד בעבודה, ושרון חיפשה על האייפד הישן שלו סרטון בישול שהוא ציין פעם שהוא רוצה לנסות. ואז היא ראתה את המסיכה הצהובה שנראתה לה כמו משחק מחשב. היא לא היתה מוסתרת, וכנראה שהיתה שם גם קודם.
אולי עודד פשוט לא חשב שהיא תיגע בזה. ואולי היקום בסוף שם לך מול העיניים את מה שאת צריכה לראות.
Grindr.
היא ישבה עם האייפד ביד במשך דקה ארוכה. היא לא הקישה על האפליקציה. היא רק הביטה על השם והסמל והבינה. בגוף. עוד לפני שהמוח הספיק לנסח, שהחיים שלה הם לא החיים שהיא חשבה שיש לה.
כשפתחה, הפרופיל שלו היה פעיל. היו תמונות. היו שיחות. וכל ה״את שרוטה״ וכל ה״את חיה בפחד מהעבר שלך״ וכל חיוך עייף וקטן, כל אלה קיבלו פתאום הסבר שאין לו ערעור. עודד בוגד בה עם גברים.
כשעודד חזר הביתה היא ישבה בסלון והראתה לו את האייפד. הוא הסתכל על המסך והביט בה, ולא הכחיש. הוא נשם נשימה עמוקה, וסיפר על שנים של מה שקרא לזה ״בלבול״. על משיכה שלא בחר בה ולא הבין אותה. על הפחד מהחברה, מהמשפחה, ממה שיגידו. הוא בכה, בכי אמיתי, ואמר שהוא אוהב אותה ואת הבת שלהם ושזו לא הייתה בחירה אלא בריחה ממשהו שלא ידע איך לשאת. הוא התוודה בפניה כאילו היא הייתה החברה הכי טובה שלו, ולא אשתו.
ושרון, שתמיד ידעה לשאת כאב של אחרים, מצאה את עצמה מושיטה לו יד. היא נתנה לו להמשיך. היא הקשיבה. ורק בשעה שלוש לפנות בוקר, אחרי שהוא נרדם ולה היה לילה לבן, היא הבינה מה קרה שם. היא באה לשיחה כאישה שנבגדה, ויצאה ממנה כמטפלת של הגבר שבגד בה עם גברים. ושוב הכאב הזה.
שרון הרגישה ששוב היא עוברת בגידה כפולה. לא רק שעודד בגד בה, הוא בגד בה עם גברים. ולמרות שהוא ביקש ממנה יד ואמפתיה ופרק את כאבו בפניה, האמת המורכבת היתה שהוא גרם גם לה לחיות בשקר. והפעיל עליה גזלייטינג שיטתי, בכל פעם שהמצפן שלה הצביע לכיוון הנכון. לא רק הבגידה שברה אותה, אלא גם השכתוב המתמשך של המציאות.
- 6#. מה שורף יותר את הנשמה?
כשהיא הגיעה השבוע לפגישה, היה בה עדיין היסוס. היא פחדה שהיא הבעיה. הנחנו את מה שיש על השולחן. לא פרשנויות, לא תיאוריות. עובדות. אפליקציה פעילה, שיחות. שנה וחצי של ״את שרוטה״ כנגד כל סימן שאלה ותחושת בטן שלה. אישה עם הכשרה אקדמית בפסיכולוגיה ושנים של הקשבה לבני אדם, שלא בוטחת בעצמה. זה מה שקורה כשמישהו עובד קשה כדי להביא אותך לשם.
לפני ששרון יצאה מהפגישה היא שאלה אותי ״איך זה יכול להיות ששתי מערכות היחסים המשמעותיות שהיו לי בחיים, נגמרות בבגידה כפולה?״
יניב, פרח הטיס מהבסיס, בגד בה עם רוית שהייתה החברה הכי טובה שלה, זו שהיא החזיקה לה את היד כל כך הרבה פעמים והייתה אמורה להיות הכתף שלה.
ועודד בעלה ואבי בתה בגד בה עם גברים. היה לו עולם שלם שאין לה שום דרך להתחרות בו, זהות מקבילה שחיה לצדה עשור שלם מבלי שידעה שהיא קיימת.
ואז היא הוסיפה ואמרה ״אני לא יודעת איזו בגידה יותר גרועה – כשבוגדים בך עם החברה הכי טובה שלך או עם גברים״.
התשובה מאוד אינדיבידואלית. השאלה עלתה לא פעם. גברים רבים אמרו לי שהיו מעדיפים לגלות בגידה עם אשה מאשר עם גבר. אצל נשים הדעה יותר חלוקה.
משהו בנתיב הנשמה של שרון הפגיש אותה שוב עם בגידה כפולה. אני לא חושבת שיש תשובה חד משמעית לשאלה מה שורף יותר את הנשמה – הבגידה של החברה הכי טובה, זו שגונבת לך את האינטימיות המוכרת ממש מתחת לאף, בחדר שאת מכירה, על מיטה שאת יכולה לדמיין? או הבגידה עם גבר, זו שגורמת לך להבין שהאדם שישן לצידך במשך שנים הוא זר מוחלט, ושכל הנשיות שלך מעולם לא הייתה רלוונטית עבורו באמת?
אבל השאלה האמיתית היא איך קרה ששרון, שיודעת להקשיב לכל העולם, למדה לא להקשיב לעצמה. בגידה אמנם שורפת את הנשמה, אבל גזלייטינג מוחק אותה.
הכלה צריכה להיות מוגבלת כדי להשאיר מקום לעצמך, מאוד אוהבת את מה שאת כותבת ומעלה בפודקאסט.