דנה לא עזבה כי הפסיקה לאהוב, אלא כי היא הבינה שאף אחד בבית הזה לא שומר עליה.
אהבה, כך הסתבר לה מאוחר מדי, לא תמיד נשברת מבגידה. לפעמים היא נשברת משתיקה.
1#. התחלה
דנה הכירה את אייל לפני עשור. שניהם היו קצת אחרי הגירושין, שניהם היו נשואים כמעט עשרים שנה ולשניהם היו ילדים בגילאים דומים. אייל היה גבר חלומותיה – חכם, חתיך ורגיש.
הגירושין הותירו בו שריטה של רגשות אשם. אמנם דווקא אשתו יזמה את הגירושין בעקבות רומן שניהלה עם הבוס שלה, אבל הוא ייסר את עצמו על פירוק המשפחה והיה מוכן לסלוח לה ובלבד שלא לפרק את הבית. גבר רגיש כאמור.
מיד אחרי הגירושין הוא הכיר את דנה והתפתחה ביניהם אהבה גדולה ולצידה מוטיבציה לאיחוד המשפחות וייסוד משפחה אחת גדולה ומאושרת, ויפה שעה אחת קודם.
2#. אובססיה
אלא שבערך חצי שנה לאחר הגירושין, גרושתו ובן זוגה, המאהב לשעבר, נפרדו והיא הבינה את גודל טעותה וביקשה שיחזור הביתה. אייל כבר היה במקום אחר. הוא היה מאוהב בדנה קשות ולא העלה על דעתו לחזור לאחור. גרושתו חוותה את סירובו כנטישה ופיתחה כלפי אייל ודנה אובססיה שהתבטאה בחקירות צולבות של הילדים והסתתם נגד אביהם ונגד דנה, ש״הרסה להם את המשפחה״.
היא לא נתנה לעובדות לחבל בנחישותה, ולא חסה על הילדים. אייל ניסה בהתחלה להתעלם, ואחר כך הפציר בגרושתו לחדול ומשלא עשתה כן איים שיספר לילדים מה הסיבה האמיתית לגירושיהם. ״אתה לא תעיז״ היא אמרה לו, והוא ענה – את לא מותירה לי ברירה.
3#. ארוחה
בינתיים מלאו לבנו הבכור 18 והוא הפך לחדור שנאה לדנה, וגם עם אביו מיעט לשוחח. השיא היה שהוא הודיע לאייל שאינו מעוניין שילווה אותו ללשכת הגיוס, ביום גיוסו הקרב ובא. אייל, קצין בכיר במילואים, שנהג לספר לבנו משחר ילדותו על שירותו הצבאי, לא הסכים לקבל את הגזירה.
הוא ביקש מבנו לפגוש אותו לארוחת צהריים. אחרי שבוע התחמקויות הצליח אייל לגרור את בנו למסעדה חדשה שזה עתה נפתחה, וביקש ממנו לפתוח הכל ולומר לו מדוע הוא ואחיותיו מתנהגים באיבה כלפי דנה. ״כי היא הרסה לנו את המשפחה״
ירה הבחור את המשפט שאימו הזריקה לו לוריד.
״אבל הכרתי אותה כמה חודשים אחרי שעזבתי את הבית״ ענה לו אייל. ״זה מה שאתם מספרים לכולם, אבל אתה הכרת אותה עוד כשהיית נשוי לאמא״ המשיך הבן ושטח את משנת אימו.
״תראה מתוק״ אמר אייל ״במשך שנים ניסיתי לשמור אתכם מחוץ לתמונה, אבל אמא שלך לא משאירה לי ברירה״ הוא נאנח ושלף מהתיק קלסר דק. ״אני לא רציתי לערב אתכם. אני לא רציתי להתגרש. אמא התעקשה להתגרש לא כי היא תפסה אותי עם דנה, אלא כי היא ניהלה רומן עם דוד הבוס שלה. זוכר אותו? זו הסיבה שהיא מאוד רצתה להתגרש״.
אייל הניח ידו על הקלסר והוסיף ״יש כאן דו״ח חוקר שעקב אחריהם חצי שנה לפני שהתגרשנו. אני הייתי מוכן לסלוח לה ולהישאר ביחד, היא לא הסכימה. היא התעקשה להתגרש כדי להיות עם דוד שגם הוא בדיוק התגרש. זו האמת הקשה שניסיתי לחסוך מכם. אבל הרצון שלי להגן עליכם משמש נגדי ונגדכם, ואי אפשר להמשיך ככה״.
הוא ראה את התדהמה על פני בנו וליבו נכמר. ״אל תספר לאחיות שלך״ ביקש אייל והוסיף ״ואל תכעס על אמא. דברים כאלו קורים. אני רק מבקש שהעוינות כלפי וכלפי דנה תיפסק״.
השיחה הזו, שכנראה חרטה שריטות נוספות בנפשו של הבן שינתה את המצב. בהדרגה הדברים נרגעו. כעבור שנתיים דנה ואייל עברו לחיות יחד
ועם השנים אפילו היה נחמד לבלות יחד כל שבת שניה.
4#. אגרסיה
חלף עשור. דנה ואייל מתקרבים בצעדי ענת לגיל 60. הילדים כבר גדולים הם עכשיו בני עשרים ומשהו וכמעט שלושים. אבל משהו בדרך השתבש, משהו שדנה לא יכלה לחזות.
הבן שלו נפרד מבת זוגו, עזב את הדירה בה הם התגוררו ועבר, עם כל חפציו, לגור עם דנה ואייל.
בהתחלה הכל היה בסדר והוא כמעט לא היה מורגש. אבל לאט לאט הוא התחיל להשתלט על המרחב הציבורי. חפציו מפוזרים בכל הדירה, חבריו מגיעים כמעט מדי ערב ומשתלטים על הסלון והמטבח, משאירים אחריהם בסוף הערב בקבוקי בירה ריקים מפוזרים בבית.
כשדנה ניסתה להעיר היא נתקלה באגרסיות קשות מצידו – ״זה גם הבית של אבא שלי״, ״די להרוס לי את החיים״ וגם ״מה כואב לך שיש לי חיים?!״. ואייל שתק.
פעם אחת הוא נעמד מולה קרוב מדי. לא נגע בה, אבל לא היה צורך. דנה הרגישה את הגוף שלה מתכווץ ושוב שמה לב שאייל מזיז את הראש ושותק.
חוץ מזה נעלמו לה חפצים. בהתחלה זה היה מגבות, קרמים, חולצות שהיא זוכרת בוודאות שהניחה בארון, ומוצרי איפור. דנה היתה בטוחה שזה הבן שמעלים לה חפצים אבל אייל אמר שהיא פרנואידית ושתפסיק לעשות סרטים כי הילד גם ככה סבל מספיק בחיים.
5#. טבעת
אבל אז נעלמה הטבעת. הטבעת שהיא קיבלה במתנה מסבתה והיה לה ערך רגשי רב וגם ערך כספי לא מבוטל.
החדר של הבן, היה תמיד נעול אבל לדנה היה מפתח רזרבי ובלי לשאול היא נכנסה לחדר כשהוא לא היה ומצאה את הטבעת שלה מוחבאת אצלו בארון.
היא לקחה את הטבעת וצילמה אותה במקום בו היא היתה. לבן היא לא אמרה כלום אבל כשאייל חזר בערב היא הראתה לו את התמונה וסיפרה לו שבנו גנב את הטבעת של סבתה.
זו לא הייתה רק טבעת. זו הייתה הידיעה שמישהו בבית הזה מרשה לעצמו לקחת ממנה משהו, ולדעת שאף אחד לא יעצור אותו.
אייל אמר שהוא רוצה לשאול אותו ולשמוע את עמדתו. למחרת אייל שוחח עם בנו ואז חזר לדנה ואמר ״הוא אומר שלא נגע לך בטבעת. שאת סתם מנסה להפליל אותו, נכנסת לו לחדר, פלשת לו לפרטיות, חיטטת לו בדברים ואז שמת את הטבעת וצילמת כדי שיהיה לך תירוץ למה שעשית״.
״ואתה מאמין לו?!״ שאלה דנה בתדהמה. ״אני באמת כבר לא יודע מה לחשוב״ ענה אייל. דנה הביטה בו וראתה גבר חלש, שאחרי שנים שנלחם על אבהותו. תש כוחו. וליבה כאב עליו.
6#. קו אדום
אבל כשהבן חזר הוא התקרב לדנה בצורה מאיימת ואמר לה ״שומעת? עוד פעם את נכנסת לי לחדר אני מגיש עליך תלונה במשטרה. ותביאי עכשיו את המפתח ספייר לחדר שלי. מי את שתיכנסי לחדר שלי ותגעי לי בדברים?!״
ואייל שמע וראה את הסצינה הזו. ושתק.
משהו בדנה נשבר. היא הלכה לחדר השינה וארזה מזוודה. אייל הלך אחריה והתחנן שתישאר ״הוא רק ילד. הוא עבר חיים לא פשוטים. אל תקחי אותו ברצינות. הוא הבן שלי. אני לא יכול לגרש אותו מהבית״.
״כן ברור״ אמרה דנה, ״אני לא מתחרה באף אחד. אבל במקום שבו מאיימים עלי אני לא נשארת״.
7#. הקלה
הדירה ממילא של אייל ויש ביניהם הסכם ממון מאוד ברור של הפרדה רכושית מוחלטת. דנה הלכה לישון אצל אחותה, וכבר למחרת התחילה לחפש דירה עבור עצמה. לא היה לה שום היסוס ולא היתה בה חרטה. להיפך, היא הרגישה הקלה.
מסתבר שהתקופה בה הבן שלו התגורר איתם הותירה בגופה מסה אדירה של מתח שהתפרקה ברגע שהיתה לה דירה משלה וגרמה לה לישון 12 שעות רצוף שזה כמעט כמו שלושה לילות עבורה. הגוף שלה עשה מה שהיא עוד לא הרשתה לעצמה לעשות קודם – להירגע.
שלושה שבועות אחר כך אייל שלח המון הודעות מתחננות וביקש שתחזור. הבטיח שילך לטיפול שילמד אותו לשים גבולות לבנו. הבטיח שיציב לבנו אולטימטום לצאת מהבית, ושיוציא אותו מהבית אם זה לא יעזור. הוא בכלל לא הבין שדנה כבר לא שם.
השבוע ישבנו במשרדי. דנה ישבה מולי עייפה. גם שינה של 12 שעות אינה מפיגה עייפות שנובעת ממאבק יומיומי על הזכות שלך להרגיש בטוחה בביתך.
״אני יודעת שהוא אוהב אותי״ היא אמרה בשקט ״אבל אני כבר לא אוהבת את מי שהוא הפך להיות, ואהבה לא תמיד מספיקה״.
היא צדקה. אהבה אינה יכולה לפצות על היעדר הגנה, על היעדר גבולות, על חיים בבית שבו את לא יכולה להיות בטוחה שהחפצים שלך ישארו במקומם, שלא יאיימו עליך, שלא יפלשו למרחב שלך.
אייל אולי אהב את דנה, אבל רגשות האשם שלו היו חזקים ממנו וניהלו אותו גם שנים רבות אחרי הגירושין. וכשהוא לא הצליח להגן עליה, גם כשנחצו קווים אדומים, היא הגנה על עצמה. כי יש אהבות שמרגישות גדולות, אבל ברגע האמת מתגלות כקטנות מדי כדי להגן. ומה זו אהבה אם לא בית?!
עצוב מאד. לדעתי כן היתה צריכה לתת לבחור סיכוי להשתנות, במיוחד כשהציע ללכת לטיפול.