תוכן העניינים
אפרת ושלמה נשואים 28 שנים. ארבעה ילדים, בית פרטי ענק עם בריכה ועסק משפחתי משגשג שהקימו יחד והפיק עשרות מיליוני שקלים מהם רכשו דירות נוספות על שמם ועל שם ילדיהם. אלה הם הנתונים החיצוניים. אבל כמו בכל סיפור על זוגיות שמתפרקת, האמת החבויה היא תמיד הרבה יותר מורכבת ומעניינת מהמספרים.
1#. הכובש
בהתחלה שלמה היה כרוך אחריה. אפרת הייתה הנערה הכי יפה בבית הספר והוא היה נחוש להשיגה, למרות שהיא הייתה מבוגרת ממנו בשנתיים. למעשה כל הנערים בבית הספר היו מאוהבים בנערה התמירה עם הגוף הפנתרי והשיער השחור הגולש, אבל בסוף שלמה כבש את ליבה. הוא היה בחור כובש לב, שמאז שכבש את ליבה של אפרת הוא התנהל בעולם בתחושה ששלמה יכול להשיג כל מה שהוא רוצה. עם התחושה הזו הוא כבש כל עיסקה ונכס. זה היה המוטו שלו בחיים, וזו גם היתה הבעיה שלו.
2#. הבוגד
עם ההצלחה העסקית התחילו הפלירטוטים והבגידות. מדי פעם אפרת גילתה פרשיית אהבים של שלמה אבל היה תמיד סלחה בסוף. שלמה ידע לשכנע אותה שזה כלום, שום דבר, לא מעניין בכלל, פשוט בדיחה, ואף אחת בכלל לא מגיעה לקרסוליים שלה. ואפרת בחרה להאמין, גם כי בתוך תוכה היא עדיין היתה הנערה הכי יפה והוא הבחור שכרוך אחריה וגם כי כל אופציה אחרת היתה מפחידה מדי.
ובין פרשייה לפרשייה חלפו כמה שנים בהן שלמה היה ״ילד טוב״- או יותר נכון, יותר דיסקרטי. ואפרת חשבה שהמשבר מאחוריהם ושזה בחיים לא יקרה שוב.
ואז שלמה התאהב בנוגה, רווקה בת 35 שעובדת בחברה והיתה נחושה לכבוש את ליבו ולהשיג אותו בכל מחיר. היא היתה מאוד שונה מאפרת, ״חתולת רחוב״ כך כינה אותה שלמה והיא לא התנגדה לכינוי. היא ידעה להעניק לו רגעים קסומים בין הסדינים ולגרום לו לחוש גבר נערץ. שלמה התאהב בה והתמכר לגופה ובילה איתה ימים רבים והפך אותה לעוזרת האישית שלו, זו שמתלווה אליו לכל נסיעות העבודה והכפיל ואז שילש את משכורתה, ושילם לה את שכר הדירה, ונתן לה הכל, חוץ מדבר אחד. הוא לא נתן לה טבעת ולא באמת היה שלה. הוא היה של אפרת. נשוי לאפרת, ישן איתה בלילה, אוכל ארוחות שישי עם אפרת והילדים, ונוסע איתם לחופשות משפחתיות.
אלא שנוגה רצתה בעל וילדים ומשפחה והיה רק גבר אחד בעולם שהיא רצתה באמת – את שלמה. ואז היא התחילה לצאת עם גברים אחרים. היא לא הסתירה את הדייטים שלה משלמה. להיפך, היא אמרה לו שכל עוד הוא נשוי זכותה לעשות מה שהיא רוצה ולצאת עם מי שהיא רוצה ולשכב עם מי שהיא רוצה. שלמה נטרף. מצד אחד הוא לא יכול היה לחשוב על פירוק האימפריה המשפחתית בשביל אף אחת, ומצד שני הוא רצה את נוגה ולא יכול לדמיין אותה עם אף אחד אחר.
וכך, בכל פעם שהיא יצאה עם מישהו יותר משני דייטים, שלמה הזמין נסיעת עבודה שנוגה הצטרפה אליה מעצם תפקידה, ובילה איתה במסעדות הכי טובות, וקנה לה כל מה שהיא רוצה – יהלומים ותיקי יוקרה ונעליים. שלמה היה בנסיעות האלו הגבר הכי מדהים והכי שרמנטי והבטיח שעד סוף השנה הוא עוזב את הבית ועובר לחיות איתה. נוגה נשבתה בפנטזיה וכשחזרה הגבר הצעיר עימו יצאה נראה לה עלוב לעומת שלמה, והיא נפרדה ממנו והמתינה לשלמה, בדיוק כמה הוא רצה.
3#. המתעלל
בבית שלמה היה מתוסכל. למרות שהוא בילה הרבה עם נוגה, הוא כנראה רצה להיות איתה כל הזמן וכשהוא הגיע הביתה הגיע זועם וטען שהוא טרוד בענייני עבודה, והתעלם מאפרת, ולא רק שהוא לא נגע בה, הוא התחיל להעיר לה על משקלה, שאל מתי היא קובעת תור לבוטוקס ולמה היא לא צובעת את השיער.
ואפרת, שעד גיל 51 הרגישה מדהימה, התחילה להרגיש שמנה וזקנה, ונעלבה ושלמה אמנם אמר שהיא עושה דרמה מכל דבר ולא מבינה בדיחות אבל גם היה חסר סבלנות.
באופן כללי תמיד היו הרבה מאוד מזומנים בבית ואפרת כמעט לא השתמשה בכרטיס האשראי. שלמה אהבה שקודם משתמשים במזומן לקניות והוצאות ורק אם אין ברירה משתמשים באשראי. ביום שישי אחד אפרת הלכה עם הבת הבכורה שלהם לשופינג ונגמר לה המזומן שלקחה מהמגירה והיא עברה לגהץ את כרטיס האשראי. היא תמיד קנתה מה שהיא רצתה ובאותו יום היא רצתה לשמח את הבת שלה שנפרדה מהחבר שלה, ואין דבר משמח יותר משופינג עם אמא.
בעודה מגהצת את כרטיס האשראי שלמה קיבל התראות לנייד על כל גיהוץ והזעם שלו הלך וצבר תאוצה, וכשהיא הגיעה הביתה הוא התנפל עליה כמו שור זועם. ״אמרתי לך להשתמש במזומן או לא אמרתי?!״ הוא שאג על אפרת שקפאה במקום. ״מה כל כך מסובך להבין בזה חתיכת סתומה?!״ הוא המשיך וצרח ופניו אדומות. ואז הוא חטף לה את התיק הוציא את האשראי מתוכו וקיפל אותו וזרק אותו לרצפה ״מהיום אין לך אשראי״ הוא שאג.
אפרת הלכה לחדרה ולא יכלה להפסיק לבכות מההשפלה. זו לא היתה הפעם הראשונה שהוא צורח, אבל מעולם הוא לא השפיל אותה ככה והפעיל כזו אלימות. אחרי שעתיים הוא נכנס לחדר וביקש סליחה, ואמר שהוא לא מבין מה קרה לו ואיך היא מצליחה להביא אותו לכאלו מצבים. והוציא מארנקו כרטיס אשראי שחור ואמר לה ״קחי שיהיה לך אבל תשתמשי במזומן״, ואפרת לא ענתה. למחרת הוא הגיע עם פרחים הביתה ואמר לה ״די לעשות סרטים מכל שטות, תתקדמי״, והיא חייכה חיוך עייף ואמרה, ״טוב נו״.
וזהו המשבר כאילו חלף אבל אפרת ידעה שמשהו לא בסדר וחיכתה לרגע המתאים בו תוכל לחטט בטלפון שלו ולבדוק מה באמת קורה.
היא לא היתה צריכה.
4#. השקרן
פעמון הדלת צלצל וכשאפרת פתחה את הדלת נוגה עמדה שם ואמרה ״היי אפרת שלמה בבית?״
אפרת, שמכירה את נוגה כעוזרתו האישית של שלמה הזמינה אותה להיכנס וקראה לשלמה. שלמה ירד מהקומה העליונה וכשראה את נוגה יושבת אצלו בסלון הוא החוויר כולו.
״מה את עושה כאן?״ שלמה שאל את נוגה ואפרת מיד הבחינה שהוא מבוהל. ״באתי לבקר אתכם״ נוגה ענתה וחייכה אליו, ואמרה ״כן תודה״ לאפרת שהציעה לה קפה.
״את עכשיו קמה והולכת מכאן״ אמר שלמה לנוגה בקול מקפיא דם, ואנחנו נדבר בהמשך. הוא ממש אחז בזרועה וחצי גרר אותה לדלת ואז הלך איתה לאוטו. מהחלון אפרת ראתה שהיה שם דין ודברים, ובסוף נוגה נסעה. שלמה חזר ואמר לאפרת שהיא יורדת מהפסים ושגם בעבודה יש איתה בעיות והוא מתכוון להעיף אותה בקרוב.
אפרת ידעה שהוא משקר. ושלמה ידע שהיא יודעת.
״אני רוצה שתעזוב את הבית״ היא אמרה לשלמה ולא ידעה אם היא באמת התכוונה לכך, או שמא זה היה אקט של סלידה משקריו. אבל שלמה קפץ על האמירה הזו, הלך לחדרו ארז מזוודה קטנה והלך.
הוא שכר דירה קטנה במתחם מגורים יוקרתי אבל הוא גם המשיך לבוא הביתה, לאכול ארוחות שישי עם כולם, להתנהג כמו בעל הבית.
את הלילות הוא העביר עם נוגה, את הארוחות איתם. במשך חודש שלם אפרת לא ידעה מה היא מרגישה. היא הוצפה בתמהיל רגשות שהכיל אימה והקלה ושמחה וחרדה ותיעוב וגעגוע שהסתחררו בליבה וערפלו את מוחה. היא הבינה ששלמה רוקד על שתי חתונות, והיא ידעה שהוא עושה זאת כי הוא יכול. כי היא מאפשרת לו, וכי שלמה תמיד משיג מה שהוא רוצה, נכון?
לא הפעם.
5#. המתחנן
אחרי ארבעה חודשים של מציאות הזויה קרו שני דברים, נוגה התחילה ללחוץ. היא רצתה חתונה, התחייבות, הכרזה פומבית. ושלמה התחיל להבין שאולי הוא לא באמת השיג את נועה, אלא היא השיגה אותו.
ובתוך הבית, משהו אחר קרה. אצל אפרת, אחרי 28 שנים, הרגשות הללו להתבהר והיא גילתה שהיא לא באמת מתגעגעת אליו. לא לריבים, לא למתחים, לא למשחקים. הבית היה יותר שקט, יותר שליו. הילדים, שכבר היו מבוגרים, דווקא דיברו איתה יותר, ואמרו לה דברים שלא העזו לומר כששלמה היה בבית.
ואז, באחת מארוחות שישי נמאס לאפרת.
כל הארוחה היא שתקה ולפני שהוא הלך היא אמרה לו ״זו לא ארוחת השישי האחרונה שאתה יושב פה כאילו כלום. או שאתה חוזר באמת – ומתחילים טיפול זוגי, ועובדים על שיקום האמון, ואתה מפטר אותה ומוכיח לי שאין ביניכם כלום, או שאתה לא מגיע יותר. תבחר״.
שלמה הביט בה ואמר ״זה מאוד יפה שאת מציבה לי אולטימטום, אבל אני לא חייב לך כלום. את זרקת אותי מהבית, ואת תחיי עם זה כל החיים״.
״ואתה תחייה עם נוגה ותבוא לכאן מתי שבא לך?? באמת תודה שהבהרת לי שאני לא טועה״.
עוד באותו שבוע אפרת הגישה בקשה לישוב סכסוך ושלמה קיבל מכתב הזמנה למו״מ. אפרת שותפה להכל והיא רצתה חצי מהכל. כמו שמגיע לה.
ואז הוא רצה לחזור.
״עשיתי את טעות חיי״ הוא אמר לאפרת בדמעות. ״הפרחה הזו כישפה אותי. היא הרסה לי את החיים. היא הפעילה עלי לחצים מטורפים ואני הוצאתי הכל עליך בבית. בנינו משהו מדהים בואי לא נזרוק הכל לפח. בואי נפתח דף חדש. אני לא מבין איך את מוכנה לזרוק הכל בגלל איזו שטות״.
אחרי שהוא הבטיח לה שאין לו שום קשר עם נוגה ושהיא כבר פוטרה, אפרת כמעט התפתתה לחזור ושלמה אפילו נשאר באותו ערב לישון בבית ובמשך שבוע שלם חיזר אחרי אפרת כמו פעם. אפרת לא הבטיחה לו כלום ונתנה לו להתאמץ.
אחרי שבוע היא הגיעה למשרדי החברה. היא לא היתה שם מעל עשור. היא עלתה למשרדו ומי ישבה איתו במשרד ושתתה קפה? ניחשתם נכון.
6#. הנעזב
אפרת לא אמרה מילה. היא הסתכלה על שלמה, על נוגה, ועל הקפה שעמד על השולחן, הסתובבה והלכה. שלמה רץ אחריה מתחנן ״אפרת, תשמעי אותי, זה לא מה שזה נראה, היא פתאום הגיעה.״
אפרת עצרה ליד המכונית, הסתכלה עליו ואמרה: ״אתה יודע מה שלמה? אתה צודק. אני באמת זרקתי אותך מהבית. ואני אחייה עם זה כל החיים – בשמחה.״
כשאנשים שואלים אותי מי עזב את מי, אני תמיד עונה: זה תלוי איך מסתכלים על זה. פורמלית, אפרת ביקשה ממנו לעזוב. אבל תכלס שלמה עזב הרבה לפני – בכל פעם שבגד, השפיל, ובחר להיות במקום אחר.
אפרת לא עזבה. היא פשוט הפסיקה להישאר.
יש הבדל גדול בין להישאר מתוך תקווה, לבין להפסיק להישאר מתוך בחירה.
להישאר זה לקוות, לחכות, לסלוח, להאמין שהפעם יהיה אחרת. להפסיק להישאר זה להכיר באמת, לקבל אותה, ולבחור בעצמך. כשאתם מרגישים שאתם ״נשארים״ במערכת יחסים – תשאלו את עצמכם למה. האם אתם בוחרים להישאר מתוך אהבה ומחויבות, או מתוך פחד ותקווה ריקה?
כי יש מקרים בהם הדבר הכי אמיץ שאפשר לעשות הוא להפסיק לחכות שמישהו אחר ישתנה, ולהתחיל לשנות את מה שאנחנו מוכנים לקבל.
***
השבוע בפודקאסט – כשאין לאן לברוח עם ליאת נתנאל – להאזנה לחצו כאן
***
כתיבה יפה מאוד.