ללכת שבי אחריו – 14.12.24

1#. הצורך בשליטה 

יכול לגרום לאנשים להיות מאוד מאוד רעים. יש כאלו שחושבים שהם יכולים ללכת מאוד רחוק עם הצורך הזה בשליטה, ואז הם מגלים את הקארמה והביץ׳. והוא לחלוטין שלט בכסף והתעלל בה באמצעותו. על כל שקל שהיא הוציאה הוא הוציא לה את הנשמה. לא מתוך קמצנות, מתוך צורך לשלוט. כי לפעמים הוא קנה לה טבעת או עגילי יהלומים ענקיים ששווים המון. 

אבל אם היא הזמינה את אמא שלה לארוחת צהריים הוא עשה לה את המוות. הוא גם הקיף בעיגול כל הוצאה שלא נראתה לו בכרטיס האשראי שלה והיא נדרשה להסביר. והתכווצה מפחד. 

היא לא ידעה בדיוק להסביר ממה היא פוחדת ובמשך שנים הדחיקה וצימצמה את עצמה והפכה לכנועה ולשקופה. היא גם לא מבינה יותר מדי בכספים. תמיד ידעה שיש ותמיד ידעה שהוא מחליט והוא קובע וככה זה. 

2#. לכאורה זו לא אלימות. 

אפילו לא אלימות כלכלית כי היתה לה גישה לחשבון הבנק והיה שם מספיק כסף אבל ההתעללות הנפשית היתה כל כך קשה שבלי למנוע ממנה כלום הוא כבל את ידיה. 

היום היא יודעת שזה שבי פסיכולוגי. יש דבר כזה היא אמרה. “את כלואה בתוך מערכת יחסים אבל את הסוהרת של עצמך. כלומר את מרגישה שאת לא יכולה לצאת משם למרות שאין שום דבר פיזי שמחזיק אותך שם. זו רק הנפש שלך שכלואה ומאמינה שבלעדיו את כלום, שאם תלכי – את תלכי בלי כלום, ככה כמו שבאת, והילדים ישארו איתו כי הם אוהבים אותו יותר. 

או אולי בעצם הוא הסוהר שלך ולא את? את הרי האסירה. החטופה. הכלואה. כלואה בתוך קירות זכוכית שאף אחד לא רואה. מי שיודע שרע לך חושב שאת יכולה להתחיל ללכת ולצאת מהכלא הזה. יש מספיק כסף ורכוש לחלק אז את יכולה לצאת משם ולהתחיל הליך גירושין. החברות שלך ואחותך שיודעות קמצוץ ממה שאת עוברת מעודדות אותך לקום וללכת. הן לא יכולות להבין שאת כלואה. כלואה בתוך רשת שקופה של פחדים וחרדות ותלות נפשית שהוא טווה סביבך ומחזיקה אותך כל כך חזק שאת לא יכולה להשתחרר״. 
כן זה כמו קורי עכביש עדינים, דקיקים, כמעט בלתי נראים שאם מביטים בהם מרחוק, נדמה שנגיעה אחת תוכל לקרוע אותם. אבל מי שנתפס יודע – החוטים הדקים הללו מחזיקים מעמד מול רוחות, עומסים, ולפעמים גם הזמן עצמו לא מצליח לפרום אותם. 
והוא העכביש שעם כל הקטנה והשפלה וירידה והתקף זעם וטיפול שתיקה ומניעה והתעללות וגזלייטינג, טווה את הקורים סביבה. היא לא הרגישה את רגעי הטוויה, חשבה שאלו רק מילים, ויום אחד גילתה שהיא לא יכולה לזוז. שכל תנועה גוררת התנגדות וכאב ושככל שהיא נאבקת, הקורים רק מתהדקים. היא לא הבינה איך זה קרה. היא היתה אשה חזקה פעם. כולם עדיין רואים בה אשה חזקה. הם לא יודעים שזו קליפה ריקה. שהיא כבר לא מכירה את עצמה. 
וזה הקטע עם קורי עכביש – הם לא באמת מונעים ממך את החופש. מספיק שהם מקיפים אותך, מייצרים עבורך מציאות שבה את מאמינה שאת לא יכולה לברוח. זה סוג של גזלייטינג בקורי עכביש.

3#. לפעמים זה מגיע באופן לא צפוי 

הוא ביקש ממנה למצוא לו את החשבונית של הרופא המומחה שהוא הלך אליו בשל בעיית הסכרת שלו. רצה החזר מהביטוח. היתה שם ערימת מסמכים והיא התחילה לעבור עליהם ומצאה ביניהם מעטפה לבנה. היא פתחה אותה כי חשבה שאולי החשבונית בתוכה ונדהמה לגלות צוואה. 
בידיים רועדות היא קראה את הצוואה וגילתה שהוא הוריש הכל לשלושת ילדיהם והורה למנות את אחיו כמנהל עיזבון שינהל עבור הילדים את הכסף והנכסים עד הגיע כל אחד מהם לגיל 25. 
והיה שם את המשפט ההוא ״לאשתי עירית אינני מוריש דבר״ שמחק הכל. המשפט הזה מחק אותה מחייו. נישל אותה לא רק מצוואתו אלא גם מהתלות בו. מהשבי. 
היא הבינה שאין שם כלום, שהיא לא קיימת מבחינתו והוא לא רואה בה אדם שווה זכויות, ולא חש צורך לדאוג לה בדרך כלשהי אם משהו יקרה לו. המשפט הזה בצוואה כל כך פגע בה שהוא היה כמו סכין חדה שחותכת לה את הלב אבל גם את הקורים סביבה. 

4#. נחושה ואחוזת אימה

היא הגיעה לפגישה וקיבלה ממני אישור לכך שחצי מכל מה יש לו שייך לה. שאי אפשר להתחמק מזה גם אם הוא ינסה. כלומר היא ידעה שזה החוק, זכרה שלא היה להם כלום כשהכירו בגיל 21, אבל לא באמת האמינה שחצי שייך לה. היתה בטוחה שיש לו דרך לצאת מזה ולהוכיח שהכל שלו. ככה הוא התנהג כל החיים. כאילו הכל שלו. הוא בחור מוכשר. עשה המון כסף בהיי טק ובסטארטאפים ובמניות ואופציות ואפילו קנה ביטקוין שהיום שווה מליונים. 
היא הבינה שאם היא תתגרש ממנו היא תהיה הרבה הרבה יותר עשירה ממה שהיא היום. שהיא יכולה להפוך מנשואה עניה לגרושה עשירה, ולצאת מהשבי לחופש אמיתי. היא היתה נחושה מאוד ובאותה עת אחוזת אימה. אבל הצוואה הזו שחררה אותה. הוכיחה לה שחור על גבי לבן שאין לה על מי לסמוך ועל מי להישען. שהתלות בו היא אשליה מסוכנת ושצריך לשחרר. 
המלצתי לה על טיפול. הכנתי אותה שהוא לא ישחרר. שיבטיח לה עולם ומלואו. שישתנה, שמעכשיו הכל יהיה אחרת. 
ואכן, הוא קיבל את מסמכי פתיחת ההליך ונדהם. הוא הגיע הביתה ולא הבין מה קרה ולמה היא עשתה את זה. היא אמרה לו שראתה את הצוואה שלו. הוא בכה והיכה על חטא ואמר שעשה את הצוואה אחרי מריבה שלהם והציע שילכו לעו״ד לעשות צוואות ביחד, שיעביר את כל הרכוש על שמה, שילך לטיפול, שילכו יחד לטיפול. לילה שלם הוא חיבק אותה ובכה והיא לא עמדה בזה והסכימה אבל העמידה דרישות ותנאים גם כלכליים וגם טיפול, הוא הסכים להכל. 

5#. זכות הבחירה

הם התחילו בטיפול. הוא השתדל והתאמץ אבל לא הצליח לקחת אחריות אמיתית או להיות אמפתי. אחרי שלושה מפגשים היה לה מפגש אישי עם המטפלת שאמרה שהיא תצטרך לבחור בין לקבל אותו כמו שהוא, על יתרונותיו ומגרעותיו או להמשיך הלאה. 
היא יצאה משם והלכה לחשוב בים. היא נזכרה בכל רגע שבו התכווצה מפחד, בכל פעם שמילותיו הכאיבו לה בנשמה, ובכל פעם שמצאה את עצמה נזופה מול פירוט כרטיסי האשראי שלה. עוד היא נזכרה ברגעים נדירים של חסד, בחיוכים שלו אל הילדים, ובחיבוק ההוא, בלילה שבו בכה והתחנן שלא תלך. היא פחדה ללכת ופחדה לא פחות להישאר. הטיפול שעברו בחודשים האחרונים העלה שאלות קשות, אבל גם האיר זוויות שלא ראתה קודם – עליו, עליה, ועל המקום שבו איבדה את עצמה. עכשיו, כשהיא ניצבה מול ההחלטה, לא הייתה עוד תחושת בהילות. היא ידעה שיש לה זמן להחליט ושיש לה זכות בחירה. 

***

השבוע בפודקאסט ראיון מרתק עם ליאת לופט מוריטו שהיא ישראלית שנישאה ליפני להאזנה לחצו כאן.

אולי יעניין אותך גם הפרק בפודקאסט על שבי פסיכולוגי עם אירית וייך. להאזנה לחצו כאן.