1#. מה ההבדל בין הורה טוב להורה מזיק?
הוא אבא טוב היא אמרה. הילדים מאוד אוהבים אותו. אבל הוא מסית אותם נגדה. הוא מגחיך אותה, צוחק על גודל ישבנה, על הדרך שבה היא אוכלת. לפעמים אומר לה לידם שהיא סתומה כמו נעל. ״זה לא קשור לילדים. עם הילדים הוא נהדר. הוא אולי בעל גרוע אבל הוא אבא נהדר״ מסבירה לה העובדת הסוציאלית את המצב. והיא לחלוטין מסכימה. הוא בעל גרוע אבל אבא טוב. וזה לא קשור להסדרי השהיה, משמורת משותפת פלוס המלצה להדרכת הורים זה המירשם הכללי ורק לעיתים נדירות תהיה המלצה אחרת. הוא אבא טוב את אומרת לעצמך.
אז זהו שלא. הורה טוב לא מסית את הילדים שלו נגד ההורה האחר. לא מקטין את ההורה האחר, לא מגחיך אותו, לא גורם לילדים לראות אותו באור שלילי. הדבר הכי חשוב לבריאותם הנפשית של הילדים זה שהם ידעו שיש להם שני הורים מדהימים. הידיעה הזו נותנת המון כוח ובטחון לילד. הורה שפוגע בדמותו של ההורה האחר, שמקטין אותו או מוחק אותו, הוא לא הורה טוב גם אם הילדים מאוד אוהבים אותו. הוא הורה מזיק. נקודה.
הורה שגורם לילדיו להבין שההורה השני לא מספיק טוב, פוגע להם בערך העצמי גם אם כל היום הוא יאמר להם כמה הם מושלמים.
הורה כזה גורם לילדיו להרגיש (לעיתים באופן לא מודע) שגם הם לא מספיק טובים. לטווח ארוך זה דופק להם את הערך העצמי, את הבטחון העצמי ואת היכולת לייצר זוגיות. קולטים איזה נזק?!
אז בכל פעם שאתם בטוחים שאתם הורים טובים כי הילדים אוהבים אתכם, תסתכלו על עצמכם במראה ותבדקו היטב – האם אתם מאפשרים לילדים שלכם להרגיש שיש להם שני הורים טובים. ואל תעשו לעצמכם הנחות. אל תגידו לעצמכם ״הילדים צריכים לדעת את האמת על מי אבא/אמא שלהם״. הם לא. תשמרו להם על הנפש.
וגם לאלו שחושבים שזה חמוד ״לרדת״ על ההורה השני ליד הילדים, וזה ״רק בצחוק״ ו״מרוב אהבה״, זה לא.
2#. לא אמא שלך
״את לא אמא שלך״ אמרתי לה ועיניה נמלאו דמעות. היא הנידה בראשה. ״את לא אמא שלך״ שבתי ואמרתי והיא התחילה לבכות. ״את לא אמא שלך״ את אשה חזקה ועצמאית. ״את לא אמא שלך. תכניסי את זה לעצמך לראש״.
כשהיא היתה ילדה הוריה התגרשו. אבא שלה, ככל הנראה בעל הפרעת אישיות נרקסיסטית, שלט בבית ביד רמה. אפילו במטבח אסור היה לאמא שלה לפעול כרצונה והיא נזקקה לאישורו כדי לאפות עוגה. היתה שם התעללות נפשית קשה ככל הנראה והוא לא הפסיק לומר לאמא שלה שהיא כלום ושום דבר. אפס מאופס. חולת נפש. בסוף היא לקתה בדיכאון קשה ואושפזה במחלקה הפסיכיאטרית בתל השומר.
כשאימה היתה מאושפזת אביה טיפל בה ובארבעת אחיה, אבל היה לו קשה. ״שתחזור כבר מהבית חולים האמא החולת נפש שלכם״ הוא נהג לומר להם ולהוסיף עוד ועוד מילים קשות. היא עזרה לאבא שלה כמה שיכלה וטיפלה בארבעת אחיה כדי שלא יכעס אבל היא היתה רק בת 11.
כשאימה שוחררה הביתה, (כעבור שנה כך היא חשבה אבל כשבגרה נודע לה שזה היה רק חודש), אביה היה נחמד אליה לאיזו תקופה אבל היא לא חזרה אותו דבר. חלפה עוד תקופה והיא עזבה אותו. הילדים היו איתה. הוא בא לראות אותם פעם בשבוע וקרא לה זונה וחולת נפש אבל תמיד השאיר לה כסף בשביל הילדים. ״הוא לא בן אדם רע״ היא אמרה, ״הוא איש קשה אבל יש לו לב טוב״.
החיים חישלו אותה. היא גדלה, התגייסה לצבא והכירה קצין מבוגר ממנה בעשור, גרוש עם שני ילדים. כשהיא היתה בת 19 הם נישאו ועכשיו לא טוב ביניהם.
מהרגע שהיא הפכה לאמא היא לא מסתדרת עם הילדים שלו. היא מרגישה שהם לא מקבלים את בנה ומקנאים בו והם מרגישים שהם מפריעים לה. כולם צודקים. היא לא חסכה מבעלה הערות וביקורת על ילדיו והוא ניסה להגן עליהם והבית הפך לרעיל ולא נעים.
בסוף הוא ביקש שיפנו לטיפול וכשהיא סירבה הוא התחיל טיפול לבדו. הוא התחנן שתצטרף והיא סירבה בתוקף. הוא הלך והתרחק ובסוף הוא איים בגירושין.
לא הבנתי למה היא סירבה לטיפול וכששאלתי עוד כמה שאלות היא פתאום אמרה שהיא מפחדת שיאשפזו אותה. נדהמתי. טראומת ילדותה נטועה בה כל כך חזק שהיא עיצבה לה את הנשמה, וכל היא מנהלת את חייה, ועל הדרך מחריבה לה אותם.
היא מנהלת את חייה בנסיון להגן על עצמה מפני האפשרות שתהפוך לאמא שלה, ובגלל שהיא לא מטופלת אף אחד לא הצליח להסביר לה שהיא לא. היא לא אמא שלה. וטיפול הוא הדבר הכי טוב שהיא יכולה לתת לה ולמשפחתה. וזה לא יפגע בה ולא יקחו לה את הילד ולא יאשפזו אותה אם תלך לטיפול. להיפך.
וזהו, היא הלכה ודיברה איתו, והם הסכימו להתחיל טיפול ואחרי שבוע היא כתבה לי ״תודה על המילים והעיניים הטובות. אולי הצלת נפש ומשפחה״.
***
השבוע בפודקאסט פרק מקסים עם סיון מדרי להאזנה לחצו כאן.
תודה יקירה על עוד שבוע.
חיכיתי בשקיקה לקרוא שוב את מילותייך.
ללכת לטיפול זה לא דבר רע בכלל גם כשבן הזוג שלך לא מעוניין. הנישואים שלנו עלו על שירטון, זה היה לאחר פטירת אימי וגם אשתי פעם ראשונה בחיים (לא בגלל אימי ח"ח) לאחר שהתפתחה מהילדה הקטנה לאשה עצמאית (בעידודי כמובן ובמלוא הפרגון) אבדנו את הקשר האחד עם השניה, לא היתה אלימות לא מילולית ולא פיזית. כיבדנו מאד אחד את השניה, לא ערבנו את הילדים והמשכנו לתפקד בבית כרגיל מבלי שום קשר רומנטי או מגע, הכל בבית היה מתוקתק. לאחר פגישת יעוץ אחת החליטה אישתי שהיא לא הולכת יותר, נותרתי שבר כלי האם מאהבה הגדולה הזאת לא נשאר קצה קצהו של רגש כל שהוא? כשתדברתי עם היועצת ייעצה לי להגיע לבד, נשמע לי הזוי אבל מה היו האפשרויות. אני לא אחד שהולך להתייעץ עם חברים ומקורבים כי זה ישר יעבור מתובלן לאשתי משפט שאמרת אתה לא יכול לקחת בחזרה ואם פגעת בה זה לא יסלח וגם לא היתה סיבה. ייעוץ מחברים וממקורבים, לדעתי, דבר מסוכן ביותר הם ששים למלא אותך בעצות שלא מתאימות לך אתה רק נהפך ללוחמני, ואף הם, בזמן נתון, לא היו משתמשים בהם. חזרתי בבושת פנים ליעוץ זוגי-לבד. שם, ראה זה פלא, הצלחתי להבין הרבה דברים על עצמי, למדתי שלא חשוב רק לתת, חשוב גם איך נותנים, במשך שבועיים הנפש שלי התבגרה במספר שנים והבנתי שלשנות אחרים אתה צריך קודם כל להשתנות בעצמך. נגשתי לרעייתי ואמרתי לה שאני מאד אוהב אותה וכל השנים שדאגתי לה ופינקתי אותה גרמו לי לאושר רב-כך שאת שכרי בעולם קיבלתי ואין לי שום טענה כלפיה, אי אפשר לגרום לבן אדם לאהוב אותך בכח ושאני אשחרר אותך ואדאג לך ככל יכולתי כי היא זאת שאמורה לגדל את שני ילדינו ורצוי שזה יהיה מהמקום הגבוה ביותר והמלצתי שרצוי שתהייה בזוגיות חדשה למענה ולמען הילדים ובאשר אלי, אני צריך למצוא את עצמי ולתכנן לבד את עתידי. יצאתי עם חפצי השכם בבוקר מהבית והשארתי לה בקשה לגירושים. כתבתי לה, הבית שלך על כל ציודו, האוטו שלך וכן מחצית מהמשכורת שלי, שלך עד שהילדים יגיעו לגיל 21 אני מוותר על הכל חוץ מהבגדים האישיים שלי, אם איבדתי את אהבה שלי כסף ורכוש בוודאי שלא יעשו אותי מאושר יותר. כנראה שזה היה הטריגר ששיחרר אצלה הרבה רגשות ומחשבות, היא התקשרה אלי, דיברנו בטלפון כל הלילה ולמחרת בצהריים נסעתי לאחותה לקחת אותה ואת הילדים. נכנסתי לבית נתתי לה חיבוק ונשיקה ומחקנו את השנה וחצי האחרונים מחיינו. כולם אומרים שלא קיים עוד זוג כמונו. השנה ב- 14 לפברואר נחגוג 41 שנות נישואים שאנחנו חובקים יחד 3 נכדים. כל זאת ארע לפני 33 שנה כשאני הייתי בן 31 ורעייתי בת 28.
וואו
סיפור מדהים. כל הכבוד!
נראה ששניכם נאטמתם, וברגע שאתה הצלחת להיפתח זה השפיע גם עליה.
מאחלת לכם עוד הרבה שנים מאושרות יחד!
תודה שהבהרת את הנקודה לגבי היחס להורה השני מול הילדים. לפעמים לא מבינים כמה זה חמור.
וואו רגשת ממש. סיפור נדיר ששווה להעביר אותו הלאה. מלמד ככ הרבה.
שתי תגובות, לגבי הקטע הראשון, יש סכנה נוספת, הקשר בין הילדים להורה המושמץ נחבל, והילדים ניזוקים כי הם בקשר לא טוב עם אחד ההורים.
לגבי הקטע השני, הינה דוגמא להסבר הראשון.