1#. שרית ושאול
״היא לא נותנת לי לנשום״ אמר לי שאול כששאלתי אותו למה הם מתגרשים, והחל לתאר את מערכת היחסים החודרנית שלו עם שרית. הם נשואים 12 שנה אבל זה מרגיש לו כמו מאה שנים. היא אינטנסיבית, חודרנית, שתלטנית, דרמה קווין וזוחלת לו מתחת לעור.
קצת אחרי הנישואים התחיל שאול להרגיש שאין לו אוויר, וניסה כל הזמן להרחיק את עצמו ממנה. שרית לא איפשרה. להיפך. ככל שהוא ניסה להרחיקה ככה היא נהגה להיצמד אליו, ולא איפשרה לו פרטיות כלשהי. לא במקלחת, לא בשירותים, לא בטלפון, לא במחשב, היא דרשה בתוקף לחדור לכל מקום, לדעת כל דבר, לדבר איתו כשהוא בשירותים, להתקלח יחד איתו, לקרוא לו את המיילים, לבדוק את היסטוריית הגלישה שלו ולדרוש הסברים מה עשה בכל אתר.
״זה קיצוני״ הערתי, והוא הנהן ואמר ״עוד לא שמעת כלום״. בכל פעם שהוא ניסה לשים גבול היא עשתה דרמה שלמה, ובכל פעם מחדש הוא ויתר כדי להרגיע אותה ושיהיה שקט ושהילדים לא ישמעו. כל גבול שנחצה רק הרחיב את חודרנותה וגרם לה לשבור עוד ועוד מחסומים בדרך לכיבוש מלא של גופו, נפשו ופרטיותו.
״היו תקופות שהיא אמרה שהיא חייבת להתקלח איתי כדי לוודא שאני לא מאונן במקלחת ואז מסרב לשכב איתה״ הסביר לי שאול לאיזו רמת אובססיה שרית הגיעה. אלא שככל ששרית הרשתה לעצמה להיות יותר שתלטנית וחודרנית, כך ירדה משיכתו כלפיה, והוא דחה את נסיונותיה להתקרב אליו בלילות, והפנה לה גב.
וכשהיא דרשה הסברים והאשימה אותו שהוא צופה בפורנו ומענג את עצמו במקום לשכב איתה, הוא הכחיש ואמר שהוא טרוד בעבודה ואין לו חשק. שניהם הפכו למרירים יותר ויותר – היא כי חוותה ממנו דחיה, והוא כי היא זחלה לו בנשמה.
2#. שלי ושי
עם הילדים היו סימפטומים דומים של שתלטנות. שרית ראתה בהם שלוחה שלה ולא איפשרה לו לטפל בהם. ״היא אומרת שאני לא אחראי, ושאי אפשר לסמוך עלי״ הסביר שאול ותיאר כיצד היא מאפשרת לו להיות עימם רק כשאין ברירה, וגם אז משאירה לו ׳הוראות הפעלה׳ מפורטות ברמה של איך לחתוך להם את הפירות.
ואם לרגע חשבתם שמדובר בתינוקות, טעות בידכם. שי, בנם הבכור הוא כבר בן 8.5 ושלי בתם בת 7. לשלי היא לא מתירה לו להתקרב בכלל. אסור לו לקלח אותה, להלביש אותה, ובכלל עדיף שלא יתקרב אליה יותר מדי.
הוא הזדעזע כששאלתי אם היא חושדת בו שהוא פוגע בילדה מינית או שהיא מייחסת לו נטיות פדופיליות, ואמר שלא נראה לו ושהיא אף פעם לא אמרה דבר כזה. בעצם אולי עכשיו כן, אבל בל נקדים את המאוחר.
ואז הוא שתק רגע ואמר שהיא סיפרה לו פעם שהיא הוטרדה מינית בילדותה על ידי בן דוד שלה, ושהיה סביב זה סיפור משפחתי גדול. היא סיפרה לאמא שלה שהאמינה לה, ואבא שלה לא האמין ולא איפשר לאמא שלה להגיש תלונה במשטרה נגד הבן של אחותו ונוצר נתק במשפחה שנשאר עד היום. והיא עצמה לא הגישה אף פעם תלונה במשטרה נגדו אבל גם לא ראתה אותו מאז. ״אף פעם לא עשיתי את ההקשר הזה״ אמר שאול, ״אבל אולי היא לא נותנת לי להתקרב לילדים בגלל מה שהיא עברה״.
3#. עבודה
הוא למד לחיות עם זה ככה. עם העדר הגבולות, עם החודרנות, עם הדרמות, עם דחיקתו מגידול הילדים, ופיתח חיים משלו בעבודה. הוא מוערך מאוד במפעל הבטחוני בו הוא עובד. משקיע שעות על גבי שעות בעבודה, במיוחד מאז השבעה באוקטובר.
בהתחלה שרית התלוננה וניסתה לנהל גם את שעות עבודתו אבל זה לא עזר לה הוא היה חייב להיות בעבודה. ובגלל שהבעל של אחותה היה במילואים ובכלל לא הגיע הביתה, היא הבינה שעדיף ככה ושזה מפעל חיוני, במקום מילואים והניחה לו. והוא מצא את עצמו מעדיף לשהות שם מאשר בבית.
4#. פסח
לא הופתעתי כששאול סיפר ששרית גם חולת ניקיון אובססיבית, במיוחד לפני פסח.
היא דרשה משאול שישמור על הילדים והוא רצה לקחת אותם להוריו בזמן שהיא מנקה. זה בחיים לא קרה. הוא לא העיז לבקש כי ידע שהיא בחיים לא תסכים שהוא יקח אותם להוריו בלעדיה. שרית, כהרגלה, הורתה לו לשהות עם הילדים בפארק ליד הבית והכינה להם תיק עם מים וסנדוויצ׳ים ומגבונים ופלסטרים כאילו שהם יוצאים לטיול שנתי.
אבל אמא שלו הלכה ונחלשה ואת כל החגים הם חגגו עם משפחתה, והוא רצה לקפוץ להוריו במרחק רבע שעה נסיעה מהם ולתת להם שעתיים של נחת עם הנכדים, רק הוא והם.
אז הוא נסע בלי לקבל אישור.
אחרי שעה וחצי היא סימסה לו שסיימה לנקות ושיחזיר את הילדים הביתה. הוא לא ענה. היא חייגה אליו וכשהוא לא ענה, היא הגיעה לפארק והבינה שהם לא שם. הוא שכח שלילד יש שעון חכם שהיא רואה את מיקומו, והיא הבינה שהם אצל הוריו ונסעה לשם.
הוא לא שמע את הדפיקה בדלת אבל שמע את הצעקות המטורפות שהיא צרחה כשאביו פתח את הדלת. ״איפה הילדים שלי??? הוא חטף את הילדים!״ היא פרצה לתוך הדירה כמו רוח סערה והילדים ששמעו את הצרחות התחילו לבכות ורצו אליה, והיא רצה אליו בחמת זעם כשהילדים ניתלים עליה, מבט של טירוף בעיניה והניפה את ידה להכות אותו ואז עצרה את עצמה וירקה עליו. וזה היה משפיל. יותר משפיל מסטירה או מכה. הוא עמד קפוא והוריו עמדו קפואים והילדים השתתקו ורק היא אמרה ״אני גמרתי איתך אין לך מה לחזור הביתה״, לקחה את הילדים והלכה.
5#. חטיפה?
היא היתה בטוחה שהוא ירוץ אחריה ויתחנן ויצטער אבל הוא לא עשה כלום ונשאר אצל הוריו והלך עימם לליל הסדר אצל אחותו שהוזהרה מראש על ידי אימו לא לשאול שאלות. כל הערב כולם הביטו בו במבטים מרחמים ובסוף בסוף כשכבר היו אחרי ארבע כוסות, הוא אמר ״די להסתכל עלי ככה, אתם בטח יודעים שהייתי צריך לעשות את זה לפני שנים״, והסכר נפתח. כולם אמרו לו שהם לא מבינים איך היא השתלטה לו ככה על החיים וניתקה אותו מכולם ואיך הוא השתנה והפך להיות אדם כבוי, ומקווים שהוא לא יחזור לשם יותר, ואימו בכתה ואמרה ״אני לא מאמינה למה שראיתי היום״.
׳רגע׳, עצרתי את שטף סיפורו, ׳מה גרם לך מראש ללכת להורים שלך בניגוד להסכמתה?׳. ״נשבר לי״ הוא אמר והסביר שהשעות הארוכות בעבודה מאז המלחמה נתנו לו קצת אוויר ממנה והוא נזכר איך זה לחיות בלי שהיא מנהלת לו את החיים והחליט לשים לה גבולות. הוא לא תיאר לעצמו שהתגובה שלה תהיה כל כך משוגעת, אבל בסופו של דבר אולי זה לטובה. כי אם האירוע לא היה כל כך קיצוני הוא כנראה היה ממשיך לחיות ככה לנצח או עד שהיא היתה זורקת אותו מהבית.
ביום שלמחרת היא סימסה לו שיחזור והיא תשקול לסלוח לו על מה שהוא עשה. הוא לא ענה לה. ואז היא חסמה אותו בווטסאפ וענתה לו רק להודעות סמס בעיקר בקללות קשות. ״ארור היום שפגשתי אותך חתיכת חוטף ילדים״ היתה אחת ההודעות שהוא הציג בפני.
מאז פסח היא לא מאפשרת לו לראות את הילדים וגם לא להכנס הביתה לקחת חפצים בטענה שהוא חוטף מסוכן. בסוף הוא ביקש מחבר שלו שהוא שוטר שידבר איתה ויבקש שתכין לו את הדברים שלו. לא היה לה נעים אז היא הסכימה וארזה לו תיק אבל שמה בו בגדי חורף וסוודרים לא ממש רלוונטיים למזג האוויר השרבי שהיה כאן, ושאול קנה הכל מחדש.
כשהוא הלך לראות את הילדים בבית הספר הם שמחו לקראתו אבל מהר מאוד התכנסו בתוך עצמם ואמרו ׳אמא אמרה שחטפת אותנו׳ והוא הסביר שלקחת אותם לסבא וסבתא זה לא חטיפה ושלי בתו אמרה ׳אמרתי לה שאתה לא חטפת אותנו אבל היא אמרה שאם היא לא מרשה זה נחשב חטיפה׳.
כשהילדים סיפרו לה שהוא הגיע לבית הספר היא שלחה לו 40 (!) הודעות מאיימות ומשתלחות ובסוף כתבה שתלך להגיש תלונה במשטרה ותגיד שהוא מתעלל בילדים ובמיוחד בשלי. רק אז הוא הבין שכדאי לפנות ליעוץ משפטי.
6#. זכויות הוריות
אימהות שיש להן בעיית ניפרדות מהילדים שלהן, שרואות בהן שלוחה שלהן ולא משאירות מקום לאבא בתמונה, מנהלות בדרך כלל מאבקים על הילדים, ואתה מתאר מקרה מאוד קשה, הסברתי לשאול.
״באמת? אני מקרה קשה?״ הוא שאל, לא לגמרי מודע לחולניות ולקיצוניות בה מתנהלים חייו. ״יש סיכוי שלא יתנו לי יותר לראות את הילדים? שיגידו שאני חוטף?״.
אתה לא חוטף, זו לא חטיפה ויש לי הרגשה שהיא מודעת לכך היטב אחרת כבר היתה מגישה תלונה במשטרה. הסברתי לו שחוקית יש לו זכות לשהות עם ילדיו בדיוק כמו לה, שהילדים לא תחת חסותה, לא תחת אחריותה הבלעדית ושאין לה זכויות החלטה עודפות על שלו. יחד עם זאת, כדי לא לפגוע בילדים ולהעמיד אותם בסיטואציה קשה, עדיף להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט.
בסוף, כך הסברתי לו, אתה תהיה אבא נוכח ומשמעותי יותר משהיא איפשרה לך כל החיים, אבל תתכונן לדרך ארוכה.
והוא הביט בי בעיניים עצובות ושאל ״את חושבת שהיא נרקיסיסטית?״
היצ'קוק נָמוֹשָׁה ליד שרית.
היא אדם חולני ומסוכן.
אם זה היה הפוך כבר מזמן היתה מהומת אלוהים.