1#. גידי
״אני חושב שהיא לא אמא מספיק טובה״ הוא אמר וחזר על הביטוי באנגלית כדי להדגישו ולהסביר למה הוא מתכוון. Not a good enough mother הוא שב ואמר, ואני ביקשתי דוגמאות.
גידי ואורלי התגרשו ביוזמתה לפני שנה וחצי אחרי נישואים קצרים יחסית. בנם היחיד היה אז בן שנתיים. הם עברו הליך גישור קצר יחסית סיכמו על משמורת משותפת ועל סכומי הכסף שיעברו ממנו אליה גם כדמי מזונות וגם בשל החלוקה הכספית, והתגרשו.
גידי הוא טיפוס יציב ושקט, עובד מדינה, כזה שאפשר לשים עליו את הראש, ואורלי היתה אשת שיווק עם חור גדול בלב שגידי לא הצליח למלא למרות שניסה. היא היתה צריכה סערה ודרמה בחייה והוא לא הצליח לספק את הסחורה וככה הגיעו לקיצם חיי הנישואין שלהם.
אחרי הגירושין אורלי שכרה דירה קטנה בדרום תל אביב וגידי נשאר להתגורר בדירה של סבתו ברמת אביב. הם ניהלו משמורת משותפת והסתדרו סך הכל לא רע. חודשיים אחרי הפרידה הוא הכיר את אנה ומאז הם ביחד, והיא מקסימה עם הילד ואוהבת אותו וגם הוא אותה.
2#. אורלי
לאורלי הדברים פחות הסתדרו. היא פוטרה מעבודתה וחיפשה עבודה אחרת ועבדה בעבודות מזדמנות ולא מצאה זוגיות משמעותית, הורים אין לה והיא נעזרת מדי פעם באחיה אבל הוא לא תמיד פנוי, והחיים הלכו ונהיו קשים לה. וכשקשה לך בחיים, הכל נהיה קשה, גם לגדל את הילד. אורלי היתה בסוג של דיכאון שקוף שעטף אותה כמו רשת קורים ועם הקורים האלו עליה היא היתה צריכה לתפקד וזה היה מתיש. מאבק מתמיד על הדברים הכי פשוטים.
והיא נזקקה לגידי. ביקשה החלפות בהסדרי שהיה עם הילד, לפעמים איחרה לקחת אותו, לפעמים נתקעה איפשהו וביקשה עזרה להוציאו מהגן גם בימים שלה. הוא השתדל להעתר לבקשותיה אבל לא תמיד הסתדר לו ולפעמים היא עלתה לו על העצבים. הוא גם לא אהב איך שהיא מלבישה את הילד, ולא אהב את האוכל שהיא מכינה לו ושלפעמים הילד אוכל חבילת במבה לפני ארוחת ערב ואז היא לא מתעקשת איתו על ארוחה, ולפעמים הוא מפסיד את החוג כי היא לא הספיקה. בקיצור היא אמא לא מספיק טובה הוא הסביר.
3#. נדבי
ואיך הילד שאלתי? ״נדבי ילד מדהים״ אמר לי גידי וחיוך אבהי התפשט לו מהלב לעיניים. ״הוא חכם ומקסים וטוב לב ומאוד אוהב להיות אצלנו ומסתדר מעולה עם אנה בת זוגי״. ואיך הוא עם אמא שלו? שאלתי. ״הוא מאוד אוהב אותה״ הוא ענה ״ולכן כואב לי שהיא לא מספיק טובה עבורו״.
הוא בכלל בא להתייעץ על הסכם עם אנה ואיכשהו השיחה גלשה לאורלי. הוא לא ציפה שאני אחלץ להגנתה של אורלי וראיתי לו בעיניים שהוא מופתע מהתגובה שלי. ״אתה יודע שאצלי שומעים את כל מה שאני חושבת גם אם זה לא נעים״ אמרתי לו והוא הנהן וכתב עמוד שלם בכתב יד צפוף ומסודר.
״היא האמא שאתה בחרת לנדבי״ אמרתי לו. והיא האמא היחידה שלו. וקשה לה. ברור מהסיפור שהחיים קשים לה. ברור שהיא נאבקת כלכלית, שאין לה משפחה תומכת, שאין לה זוגיות והחור שהיה לה בלב עוד כשהייתם נשואים כנראה רק הלך והתרחב. ומנגד יש אותך עם המשפחה הגדולה, והזוגיות הצמודה, והיציבות הזו בעבודה והרוגע הזה שלך. הרבה אימהות אחרות, עם מבנה אישיות אחר, היו מוציאות את התיסכול שלהן עליך. ומסיתות את הילד נגדך או נגד בת זוגך (שזה הרבה יותר קל) או נגד שניכם. וגם אם זה לא היה מגיע לניכור הורי, היית מקבל ילד מוסת, שלא אוהב את אנה בת זוגך כי אמא שלו קטעה לו את צינור הרגש אליה, ילד קפוא, חסר רגש, שמפחד לאהוב אותך. יש כל כך הרבה ילדים כאלו. כל כך הרבה. פגשתי רבים מהם. ואין הרבה מה לעשות נגד הסתה הורית שהיא כמו רוצח שקט של רגשות שקשה מאוד לתפוס ועוד יותר קשה להרשיע.
אבל אורלי מתמודדת עם הקשיים שלה ועם השדים שלה והיא כנראה עושה הכי טוב שהיא יכולה, כי יש לך ילד בריא ושמח ואוהב, ועל זה אתה צריך להודות. וגם לגייס חמלה כלפי אורלי. במקום ביקורת. כן, אפשר לחמול גם על מי שכבר לא אוהבים, גם על מי שהתגרשנו ממנו וגם על מי שבחר להתגרש מאיתנו. לכל אחד יש את השדים שלו, ואם מחליפים ביקורתיות בחמלה, המערכת ההורית משתנה לחלוטין. היא הופכת לרכה יותר, מכילה יותר ומאפשרת לילדים להתנהל בתוכה מוגנים יותר ובטוחים יותר בעולמם.
4#. ניב
דמעות עלו בעיני כי נזכרתי בניב, אבי ילדי. אני בטוחה שהיו רגעים שגם הוא חשב שאני לא אמא מספיק טובה. אולי הוא צדק. אולי במרווח שבין הקריירה, ההורות והזוגיות, לא תמיד הייתי אמא מספיק טובה. הוא היה שם לעזור. תמיד. מעולם לא ביקר. מעולם לא אמרנו מילה רעה אחד על השני באוזני הילדים. עשינו הכל כדי לשמור על מערכת הורית טובה וחומלת. למענם. היום לפני חמש שנים הוא הלך לעולמו. במבחן התוצאה הם גדלו מדהים.
30 למרץ יהיה תמיד עבורנו השבת השחורה ההיא. הטראומה שלנו.
הרגע בו עולמנו קרס לתוך עצמו.
היום בו ניב הלך לעולמו. לעולמי עולמים.
הלך ולא חזר. ולא יחזור.
נשבר לי הלב באותו יום. עליו. עלינו. ובעיקר על הילדים שלנו שהתייתמו פתאום, ועל הילד שעוד לא נולדו לו.
ואני יודעת שמאז השביעי לאוקטובר האסון הזה אמור לקבל פרופורציות אחרות, אבל לא עבורנו. הוא האסון הפרטי שלנו וכל איש נושא את אסונותיו על ליבו.
13 שנים היינו נשואים ו-13 שנים גרושים ובזכות היחסים הטובים בינינו אני יכולה להיות שם בשביל הילדים שלנו ושלו, עם כל הלב השבור שלי שלעולם לא יתאחה.
סיפרתי לגידי עליו ועל אופיר שאמרה לי בשבעה שאם אי פעם הייתי אומרת עליו משהו היא לא היתה סולחת לי, וראיתי שמשהו בנשמה מתרכך אצלו. באותה שבת שחורה לפני 5 שנים, בלי לדעת מה עתיד לקרות, ציטטתי את השיר ההוא של עידית ברק, שאומר שאין לחיים מה להציע מלבד את עצמם, ובעצם אומר שהחיים הם לא חזרה גנרלית, ואין הזדמנות שניה, ועכשיו הוספתי שעדיף לחיות אותם בחמלה מאשר בכעס.
וידעתי שלא במקרה הוא הגיע אלי דווקא בשבוע הרגיש הזה. בדמעות הודיתי לו על הזכות הזו להאיר לו את הטוב במקום להצית את אש תסכולו. וידעתי שכנראה עשיתי משהו טוב עבור נדבי, שהוא בערך בגיל של בן, הבן שנולד לניב אחרי פטירתו, ומזהה אותו בכל התמונות, גם בתמונות מלפני 30 שנה, למרות שהוא מעולם לא פגש אותו, והרגשתי צונאמי בלב של כאב מהול בהכרת תודה.
*/ עידית ברק
אין לחיים דבר להציע
חוץ מאשר את עצמם
אתה יכול לקחת אותם
בשתי ידיים
או להמתין בידיים ריקות
אין הודעות נוספות.
***
השבוע בפודקאסט עם מירב בכור שהקשיבה לקול של הנשמה והצילה את בעלה. להאזנה לחצו כאן.
מחכה כבר לבלוג הבא
הכתיבה , התוכן , העצות , התמונההההה הכל אצלך שלם ומדוייק.
תודה רבה❤️
תודה על מילים שמחזקות לב שבור, תודה על תזכורת של חמלה
כתבת יפה.
שאפו