לפעמים צריך להסתכל על מדינה רחוקה מאוד כדי להבין איך לא להשתגע במדינה שלנו.
1#. הילדה שהתחפשה והשופט שהתרגז
יש כאלה שבוחרים לריב על שעת החזרה של הילדים גם עכשיו. לא רק לריב. להגיש בקשה לבית המשפט שהאב יחזיר את הילדים בשעה 15:00 ״כי זה עקרוני״. זה שהם אמורים להיות איתו בפורים השנה ואיתה בשנה הבאה, פחות חשוב.
ויש ילדה אחת שהתעקשה להתחפש ליפנית, ולא יודעת אם להישאר עם אבא או להוריד את התחפושת כי ״פורים נגמר״, ולעבור בשעה 15:00 לאמא.
ויש שופט בישראל, ליאור ברינגר שמו, שממש לא אהב את הקטנוניות הזו ודחה את הבקשה מבלי לבקש תגובה. וכך הוא כתב בהחלטה – ״הסוגיה שהועלתה נראית פעוטה וחסרת משמעות ואין הצדקה לפנות בעניין זה לביהמ”ש, בפרט שאנו מצויים בתקופת חירום, חיילינו נאבקים מול האויב והאזרחים כולם עושים ככל יכולתם בכדי לשמור על עצמם. לאור האמור, הבקשה נדחית״. לפעמים צריך שופט כדי להזכיר לאנשים פרופורציות.
2#. שרדונה בפריז וטיסת חילוץ
ואני בכלל ״תקועה״ בפריז, ממתינה לטיסת חילוץ ש״תחלץ״ אותי מהשנסונים בפריז אל שירת הסירנות בתל אביב. אין לי כוח לכתוב על כל הכאב ששמעתי השבוע (כן, כאב עובר גם בזום).
בזמן האזעקות בתל אביב אנשים רצים לממ״ד. בפריז המלצר שואל אם אני רוצה עוד כוס יין, ואין לו מושג שאני עסוקה כעת בלוודא שהילדים ממוגנים.
רציתי להישאר עוד קצת בפריז, אבל אין ברירה אלא להסתכל לחרדה בעיניים ולהיכנס איתה לעימות חזיתי.
ואין כמו התרבות היפנית לסייע לי כשצריך קצת השראה לשלוות הלב. אז ישבתי בבראסרי צרפתי ספון עץ, שתיתי כוס שרדונה וקראתי קצת על הנושא החביב עלי – השראה יפנית.
3#. איך יפן לקחה את השלווה ובנתה ממנה שריר
ביפן פיתחו במשך מאות שנים שפה שלמה שמטרתה להבין איך לחיות בעולם לא יציב. תמיד שאלתי את עצמי איך היפנים הגיעו לכאלו השגים למרות מה שהם עברו – פצצות אטום, צונאמי, ורעידות אדמה לא צפויות. במילים אחרות, מציאות שמזכירה בצורה חשודה את החיים בארץ, רק שהם נלחמים באיתני הטבע ואנחנו בציר הרשע.
התשובה לשאלה איך הם עושים את זה, לא נמצאת ברוגע היפני או ביעילות שלהם אלא דווקא בגמישות וביכולת ההסתגלות, שתי אסטרטגיות חיים שמנצחות כל משבר (גם משברים אישיים). במילים אחרות: במקום לשלוט במציאות, היפנים למדו לחיות בתוכה. אבל בשביל להגיע לשם, צריך להבין את דרך החשיבה שלהם ואיך הם רואים את הדברים.
4#. קבלו 5 אסטרטגיות חיים יפניות שאספתי כדי להרגיע את עצמי לקראת טיסת החילוץ, ואני חולקת אותן גם איתכם.
1. 安心 – אנשין – Anshin – שלווה פנימית שלא תלויה במציאות
המערב לימד אותנו ששלווה זה כשאין בעיות. היפנים חושבים אחרת. ״אנשין״ מתורגמת לרוב כ”שקט נפשי”. אבל ביפנית המשמעות עמוקה יותר. זו הידיעה הפנימית שגם אם הכל בחוץ בוער, המערכת שלי יודעת להתמודד. זו לא תקווה שהסערה תעבור, זו הידיעה שיש לך מפרש ואת יודעת לשוט. זו תחושת ביטחון פנימית שאינה תלויה בכך שהמציאות רגועה.
מי שמחכה לשקט במזרח התיכון כדי להירגע – כנראה יחכה הרבה זמן.
אנשין מציע משהו אחר לגמרי. לא לחכות שהעולם ירגע, אלא לפתח בתוכנו את הידיעה שנוכל להתמודד גם כשהוא לא רגוע בכלל.
כמה אני זקוקה לאנשין הזה. לשלווה הזו שנובעת מתחושת מסוגלות שמקורה בידיעה שכבר עברתי דברים קשים בעבר, שרדתי אותם, ושיש בכוחי להתמודד גם עכשיו.
2. 仕方がない – שיקאטה גה נאי – Shikata ga nai יש דברים שאין לנו שליטה עליהם
המילה הזו היא המכה הכי חזקה לאגו שלנו. משמעותה ביפנית היא ״אין מה לעשות וזה לא בשליטתי״. גם אנחנו, כמו היפנים, יודעים טוב מאוד שמה שקורה עכשיו לגמרי לא בשליטתנו.
החרדה שלנו מגיעה מאובדן השליטה ומחוסר ודאות. אנחנו מנסים לשלוט בחדשות, בטילים, באזעקות, או בשאלה היכן נהיה כשתגיע האזעקה הבאה. היפנים אומרים ״מה שלא בשליטתי לא מעסיק אותי״.
בדיוק אחרי שחזרתי מהביסטרו הצרפתי עם המילה שיקאטה גה נאי בראש היתה לי פגישת זום עם אשה מדהימה שבעלה עזב את הבית וכבר שלושה שבועות לא ראה את בנו בן השש, למרות שהיא מתחננת שיבוא וכותבת לו שהילד בוכה ומתגעגע.
הפחד שלה הוא שבהליך גירושין האב יתנתק עוד יותר והילד יפגע. הסברתי לה שההחלטה של האב לא להיות בקשר עם בנו היא לא בשליטתה ולכן היא לא יכולה לאפשר לפחד הזה לנהל אותה. ויש עוד הרבה דברים שהם מחוץ לשליטתנו בהליך גירושין ובכלל בחיים, וכשמצליחים לקבל את זה ולא להילחם בזה, זה מרגיע.
שיקאטה גה נאי מזכיר להניח את מה שלא בשליטתנו בצד. לא מתוך כניעה או אדישות, אלא כי רוב האנרגיה הנפשית שלנו נשרפת בניסיון לשלוט במה שלא בידיים שלנו.
3. 間 – מה – Ma – הרווח בין הדברים
Ma היא אחת המילים העמוקות בתרבות היפנית. היא מתארת את הרווח שבין שני דברים. דמיינו פסנתרן. המוזיקה היא לא רק התווים, היא הרווח ביניהם. בתקופת מלחמה, אנחנו חיים כמעט בלי Ma. הודעה קופצת ואנחנו מגיבים מיד.
Ma היא היכולת לשמור רגע מרחק בין האזעקות לבין לחץ הדם שלנו. זו השנייה הזו שבה אנחנו בוחרים לא להגיב מהבטן. הרווח הקטן הזה בין הגירוי לתגובה, היכולת לעצור רגע לפני שממשיכים לקרוא עוד ועוד פושים בטלגרם, לפני שמגיבים בפחד.
Ma הוא מרחב הנשימה של הנפש ואנחנו חייבים לתת לה לנשום רגע. וגם לעצמנו.
4. 浮世 – אוקיו – Ukiyo – החיים הם ״עולם צף״
ואם כבר מדברים על רוגע יפני, אי אפשר להתחמק מהמושג היפהפה והמעט אכזרי שנקרא אוקיו. בתרגום חופשי זה ״העולם הצף״. הרעיון הוא שהחיים הם נהר זורם. שום דבר לא נשאר בדיוק כפי שהיה לפני רגע. שמחה מגיעה ואז נעלמת. כאב מגיע וגם הוא חולף. תקופות רגועות באות והולכות. מלחמות מתחילות ומסתיימות.
הכל זמני. הכל חולף. הכל… צף. גם הפחדים שלנו. גם המשברים. גם הרגעים שאנחנו בטוחים שלא נעבור.
זו תובנה משחררת וגם מעט מטרידה. כי אם הכל זמני, גם הדברים שאנחנו נאחזים בהם בכל כוחנו לא באמת קבועים.
במערב אנחנו נוטים לנסות לייצב את החיים ולעצור את הנהר. היפנים מבינים שאי אפשר לעצור את המים, אבל אפשר ללמוד לצוף.
ועכשיו תנסו לחשוב על זה בהקשר של המציאות שלנו. אנחנו חיים בתוך גלים. גל של אזעקות. גל של חרדה. גל של שמועות. גל של תקווה. ושוב גל.
כל ידיעה חדשה מטלטלת אותנו כאילו היא קובעת את עתיד העולם כולו. אבל אם מסתכלים דרך העדשה של אוקיו, מבינים שהמלחמה הזו היא גל שיחלוף. החרדה שמציפה אותנו כשיש אזעקה – גל. גם התקופות הטובות שהיו בעבר, הן רק גל.
וזה לא אומר לזלזל בכאב. ממש לא.
גלים יכולים להיות גבוהים מאוד. לפעמים הם גלי צונאמי. אבל הם עדיין גלים. כשמבינים שהמציאות היא ״עולם צף״, מפסיקים להיבהל מכל תנודה של המים. אולי בגלל זה יפן הצליחה לפתח חוסן כזה. מדינה שנפגעה שוב ושוב מרעידות אדמה, צונאמי ואסונות טבע למדה לצפות לגלים ולהיות מוכנה כשהם מגיעים.
גם אצלנו יש משהו מאוד אוקיו בחיים בארץ. המדינה נולדה בתוך סערה, גדלה בתוך סערות, ותמשיך כנראה לנוע בין גלים.
ובכל זאת אנשים כאן ממשיכים לחיות, להתאהב, לגדל ילדים, לשתות קפה, ולריב על שעת החזרה של הילדים בפורים. וזה אולי הדבר הכי ישראלי שיש.
כי החיים, כמו שאומרים היפנים, הם עולם צף. הנהר זורם. הגלים באים והולכים. ואנחנו פשוט לומדים לא לטבוע. לפעמים אפילו לצוף קצת יותר טוב.
5. 大丈夫 – דאיג׳ובו – Daijoubu – המנטרה של הלב – יהיה בסדר
דאיג'ובו היא אולי המילה הכי יומיומית ביפן.
המשמעות שלה היא: ״זה בסדר״, ״אני בסדר״, ״יהיה בסדר״. אבל זה לא ה׳״הכל בסדר״ שלנו. זה משהו אחר לגמרי.
היפנים יודעים טוב מאוד שהעולם לא תמיד מסתדר. ובכל זאת הם חוזרים למילה הזו שוב ושוב. לפעמים כי מערכת העצבים שלנו צריכה הרגעה – שיהיה בסדר, שנמצא דרך להתמודד עם מה שיבוא.
זה מזכיר לי משפט שאימצתי בתקופת משבר עמוק ביחסים. בכל פעם שמועקה אחזה לי בלב באצבעות קפואות אמרתי לעצמי ״הכל קורה לטובתי העליונה״ ואיכשהו המשפט הזה הרגיע לי את הלב. זה בדיוק זה. דאיג׳ובו – יש לך את כל מה שצריך כדי להתמודד, אז יהיה בסדר.
דאיג'ובו. את יותר חזקה ממה שהחדשות מנסות לספר לך.
5#.❤️
היפנים למדו לחיות בעולם לא רגוע ולהישאר יציבים כשהמציאות משתגעת.
ובזמן שאני מסיימת את כוס היין בפריז ומחכה לטיסת החילוץ שתיקח אותי חזרה הביתה, אני מנסה לשאוב השראה יפנית ומבינה שבעצם החוסן הישראלי והחוסן היפני דומים יותר ממה שהיה נדמה לי.
שניהם נולדו במקום שבו האדמה לא יציבה. רק שאצלם האדמה זזה. ואצלנו ההיסטוריה.
בשורות טובות שיהיו.
