הוא לא הרביץ לה. הוא רק לחש לה בחופשה רומנטית ״אני מת שזה כבר ייגמר״.
1#. הפגישה הראשונה
נויה הגיעה אליי עם תיקייה מסודרת ובה מסמכים מסודרים לפי תאריכים, הסכמי רכישה, חשבונות משותפים, ואפילו רשימה קטנה שכתבה לעצמה: ״סיבות לעזוב״. רשימה שמעולם לא סיימה לכתוב.
היא לא הגיעה במטרה להתחיל הליך אלא כדי לדעת מה יקרה אם אלי יחליט לעזוב.
אלי כבר שנים אומר לה שלא טוב לו איתה, ונויה כבר שנים עושה מאמצי-על לגרום לו להרגיש טוב יותר. הפחד הכי גדול שלה הוא שאלי יעזוב אותה. והוא יודע את זה.
2#. מת שזה יגמר כבר
וכדי לנסות לשמר את הזוגיות הזו ולהפיח בה אהבה ותשוקה, היא ארגנה חופשות רומנטיות. היא השקיעה מחשבה בבחירת היעד, בטיולי כוכב לנופים יפים ובמסעדות מומלצות אליהן הזמינה מקום מראש.
אלא שבכל חופשה אלי נראה כאילו הוא סובל. הוא נהג לעשות לה פרצופים, להוציא לה את הנשמה ולהאשים אותה על כל דבר, למשל שפקיד הקבלה לא חייך מספיק. שהיא לא בדקה מספיק ביקורות. שתמיד משהו אצלה לא מספיק.
יום למחרת בעודם בסיור ביקב שמפניה קסום הוא לחש לה “אני מת שהחופשה הזו כבר תיגמר” והיא הרגישה זרמים קרים בעמוד השדרה ודמעות חמות שטיפסו לה לעיניים ונעצרו בדרך.
״לא״, היא ענתה לי, ״לא רבנו ולא הייתה לו שום סיבה נראית לעין לומר את זה״. ואני ישר חשבתי שאולי יש לו מאהבת והוא מתגעגע אליה אבל לא אמרתי לנויה כלום וחיכיתי שתמשיך את הסיפור.
היא לא הראתה כלום ולא הגיבה אבל אלי ידע מה המשפט הזה עשה לה. ואז למחרת הוא היה קצת יותר נחמד ונהנה מהארוחה שהיא הזמינה להם ונויה נשמה בהקלה וכבר שכחה את המילים הפוגעות שנאמרו לה.
ההתנהגויות האלו חזרו על עצמן באינספור וריאציות. אבל נויה לא התייאשה והמשיכה לעשות הכל למען הזוגיות הזו שהיא נאחזה בה כטובע בקנה קש. ואלי המשיך לשלוח לעברה סערות שאיימו להטביע את הספינה ורגיעות שהפיחו בה אויר ואיפשרו לה לצוף מעל פני המים עד הסערה הבאה.
כמה חודשים אחרי הם נסעו עם עוד כמה זוגות חברים למלון חדש שנפתח בצפון. נויה ארגנה פיקניק עם גבינות ומעדנים נוספים ובחרה יינות משובחים והם נסעו לאיזה יער וכולם התלהבו ונהנו ורק הוא לחש לה ״אני מת שסוף השבוע הזה יגמר כבר״.
וכשהיא רצתה אותו, לא כל הזמן, רק לפעמים, כמו שאשה רוצה להרגיש נחשקת, הוא אמר לה משפטים מרושעים שפוגעים גם בגוף וגם בנשמה ״ממש לא בא לי עליך היום״, ״את קצת מגעילה אותי״, ועוד כל מיני אמירות מרושעות במיוחד שהיא ספגה בשקט.
אבל כשהוא רצה היא נענתה. תמיד.
כי היא אהבה אותו. או לפחות זה מה שהיא סיפרה לעצמה כדי לתרץ לעצמה למה היא נשארת עם אדם שכל כך רע אליה במערכת יחסים הרסנית ורעילה.
3#. כלא פסיכולוגי
אמרתי לה שהיא חיה בכלא פסיכולוגי שאין בו שומרים והדלת פתוחה לרווחה והיא בכל זאת נשארת גם כשהיא מרגישה שהכל סוגר עליה. אמרתי לה שהוא הסוהר של שניהם כי גם הוא יכול ללכת אבל הוא נשאר בכל זאת וכולא את שניהם בכלא אטום שהם בנו לעצמם לבנה אחר לבנה מתוך פחד.
פחד ממה? שאלתי אותה. והיא מנתה את פחדיה ״פחד מגירושין״, ״פחד מנקמה״, והפחד הגדול מכולם ״הפחד על הילדים״. ואז הסבירה שהוא איים ש״יוציא לה את הנשמה עם הילדים ויעשה בעיות על כל דבר״ והיא בטוחה שהוא יסית אותם נגדה. ושתקה רגע והוסיפה ״אבל אני אוהבת אותו למרות הכל״.
אבל אהבה לא אמורה לכאוב כל כך, ואהבה לא אמורה לכלוא ולא להיות מעורסלת בפחד. פחדים כלכליים לא היו לה. היא היתה הצד החזק כלכלית והיתה לה תמיכה מלאה מהמשפחה שלה ובכל זאת היא היתה כלואה. אולי בגלל פחד נטישה. אולי בגלל שהצורך שלה בוודאות היה עז ואולי כי היא הרגישה שלא מגיע לה יותר טוב. אבל היא נשארה והפחד הכי גדול שלה היה שהוא יעזוב.
4#. טיפול
כמה חודשים אחרי אותה פגישה אלי ביקש שהם יתחילו גישור לקראת גירושין. לדבריו הוא לא רוצה להתגרש אבל הזוגיות שלהם ״שונמכה במקום להשתדרג עם הזמן״. ככה הוא אמר – שהזוגיות ״שונמכה״.
ונויה בתגובה התחננה שילכו לטיפול זוגי כדי להציל את הזוגיות. אלי הסכים. בתנאי. התנאי היה שהיא תלך קודם לטיפול אישי. אלי הסביר לנויה בכובד ראש שהוא חושד שהיא ״חולת רוח״ ורק אם הבעיה הזו תטופל אפשר יהיה לעבוד על ״שדרוג גירסה של הזוגיות״.
נויה הלכה לטיפול. לא כי האמינה לו שיש לה מחלת רוח, אלא כי היתה מוכנה להציל את הנישואין האלו בכל מחיר.
ובטיפול קרה משהו שהוא לא תכנן. היא התחילה להבין. המטפלת לא אמרה לה לעזוב. מטפלות טובות לא אומרות לעזוב. המטפלת שאלה אותה שאלה אחת שחזרה על עצמה בכל מיני וריאציות ״מה קרה לך בפעם הראשונה שמישהו עזב אותך?״.
ובסוף היא נזכרה בסיפור המשפחתי ההוא שסבא שלה שהיה האיש הכי אהוב עליה בעולם עזב את סבתא שלה ועבר לחיות עם אישה צעירה ממנו. היא היתה בת 5 והיה סקנדל משפחתי גדול שנקבר והודחק עם השנים ומאז היא לא ראתה אותו. וסבתא שלה נהגה לבוא אליהם הרבה, אבל גם היתה תמיד עצובה ובכתה.
ושם, בתוך החדר הקטן של הפסיכולוגית היא מצאה את הילדה הקטנה שעדיין ישבה שם וחיכתה שסבא שלה יחזור. ילדה שלמדה בגיל מאוד מוקדם שאהבה יכולה להיות כואבת ושהיות לבד זה העונש הגדול מכל. ואיכשהו הטיפול שחרר את הילדה ההיא והביא את נויה להבין שהיא אשה בוגרת שלוחצים לה על מקשים שכבר לא אמורים לתפעל אותה
5#. חיזוק לסירוגין
אנחנו חושבים שהבנה היא חירות. שברגע שנבין למה אנחנו כאובים, הכאב ייעלם. שברגע שנאבחן את הפצע – הוא יתחיל להגליד. אבל לא תמיד זה עובד ככה. הבנה היא רק הצעד הראשון. והצעד הראשון לא מוביל אוטומטית לשני.
נויה הבינה שהיא בכלא והבינה שאלי הסוהר. אבל ההבנה הזו עדיין לא גרמה לה לעזוב. הפחד עדיין ישב שם בסיסי וחזק מכל הבנה והתחפש לאהבה.
משהו מוזר קורה כשאישה מתחילה להתעורר. הגבר שלידה מרגיש את זה. לא תמיד במודע. אבל הוא מרגיש. פתאום היו ערבי שישי שהוא הביא פרחים. פתאום היה משפט אחד, רך, שאמר לה שהיא יפה. פתאום הוא ביקש ממנה לבשל את התבשיל שהיא עושה שהוא אוהב, ואמר לה ״רק את יודעת לבשל את זה ככה״.
המטפלת שלה התחילה ללמד אותה לשים לב לדפוסים האלו. היא הסבירה לה שיש מושג בפסיכולוגיה שנקרא ״חיזוק לסירוגין״ וזה בדיוק מה שקורה כשמישהו מכאיב לך וטוב אליך באופן לא צפוי ולא עקבי.
ניסויים הראו שזה הדפוס הממכר ביותר שקיים. יותר מאשר כאב קבוע. יותר מאשר עונג קבוע. לא כי טוב לך אלא כי לפעמים טוב לך. ולכן נשים חזקות, חכמות ומצליחות נשארות. כי הן מקוות.
אי הידיעה מתי יגיע הטוב מחזיק אנשים דבוקים ומחבר אותם למנגנון הממכר.
הקזינו עובד על אותו עיקרון.
והנישואין שלה עבדו על אותו עיקרון.
ורק כשהיא הבינה את זה לעומק היא התחילה לראות את אלי כמו שהוא – גבר שיודע בדיוק כמה כאב לשחרר כדי לא לשבור לגמרי. שמשתמש במילים יפות כהפוגה בין התעללות אחת לבאה אחריה. ואז הוא שוב דחה ניסיון קירבה שלה ואמר שהיא מגעילה אותו. שהריח שלה דוחה והגוף שלה רופס ובמקום לשדרג את עצמה היא מתדרדרת.
מה העניין שלו עם שדרוגים? שאלתי אותה השבוע כשנפגשנו והיא אמרה שזה התחום שלו – שדרוג מערכות הפעלה.
בכל מקרה הטיפול כנראה עזר לנויה לשדרג את מערכת ההפעלה שלה, ואחרי הארוע האחרון הזה היא החליטה שזהו.
ההבנה שישבה שנה בראש סוף סוף ירדה ללב.
ויש הבדל עצום בין לדעת משהו בראש לבין לדעת אותו בגוף, בנשמה, בבטן. וכשהידיעה הזו מגיעה את לא צריכה שאף אחד ישכנע אותך.
את פשוט יודעת.
אם גם את מחכה ליום שבו הוא יתעורר ויבחר בך,
תשאלי את עצמך מי הילדה שמפחדת שהוא ילך ולאיזה דפוס היא התמכרה.
השבוע אלי קיבל בקשה ליישוב סכסוך ומכתב הזמנה למו״מ. ולראשונה בחייה נויה לא פחדה שהוא יעזוב. אולי כי היא עזבה את הפחד.
