למרות שיצאנו לפני שבוע לפגרה, היו השבוע שלושה דיונים בבתי משפט, כאלו שפגרה אינה יכולה לדחות. וזו הזדמנות טובה להסתכל לאחור על שנת המשפט הזו, שחודש לאחר שהתחילה פרצה המלחמה וטרם הסתיימה, ומי יודע מתי תסתיים ומתי יחזירו את כולם הביתה.
אז מה היה לנו בשנת המשפט הזו ?
1#. שנת מלחמה אמיתית משנה פרספקטיבה, מלמדת אותנו שיעור בפרופורציות בחיים ומאירה באור מגוחך מריבות איזוטריות כמו האם הילדים ישנו אצלו עוד לילה או פחות לילה, ובאור אכזרי אימהות שלא איפשרו לאבות לראות את הילדים כשהגיעו לאפטר ממילואים כי ״זה לא היום שלו״.
2#. בדרך לדיון – שמישהו סירב בתוקף לדחות למרות מצב החירום – השתטחנו על הכביש במדי משפט כשנשמעה אזעקה וראינו את היירוט מעלינו. בדרך חזרה מדיון אחר לקיתי בהתקף חרדה כשמטח של עשרה טילים על תל אביב חייב אותי לזחול מתחת למעקה באיילון ולשכב שם בתעלה עם עוד המוני אנשים שצורחים מהפיצוצים שנוצרו במפגש בין כיפת ברזל לרקטות מעזה על רקע שירת הסירנות.
3#. שוב ושוב נוכחתי לדעת שדווקא בית הדין הרבני הוא מקום יותר נוח ומכיל לנשים. עם נשים רבות הייתי השנה בבית הדין הרבני, אחת מהן, אשה בת כמעט 70 שנאלצה לעזוב את הבית כי לא יכלה עוד להכיל התעללות שקופה שבתי המשפט למשפחה לא מכירים בה ולא מוציאים בגינה צו הרחקה.כבר בדיון הראשון הדיין הבהיר לבעל שהוא חייב במדורה של האשה והוציא צו שמחייב אותו לפנות עבורה את הבית.
4#. הצטערתי לראות שהפקרה ואטימות יש לא רק בממשלה אלא גם במערכת המשפט כשחוויתי אטימות של שופט שמקבל דוחות שזועקים ניכור הורי של האב כלפי הילדים, ולא רואה לנכון לקבוע דיון דחוף כי ״יומנו של בית המשפט אינו מאפשר״. וכל מה שיכולתי לעשות עבור האמא הזו שילדיה מתנכרים לה זה לבקש ולקבל רשות ערעור על ההחלטה שלא לקיים דיון.
5#. לעומתו שופטת שהבינה שילדה שכבר ארבע שנים חווה ניכור הורי מזעזע לא תוכל להשתקם אצל אם שממשיכה לנכר ונתנה פסק דין שמורה על הוצאת הילדה מהבית למרכז חירום. האם בתגובה פרסמה סרטונים של הקטינה בטיק טוק ועכשיו בית המשפט המחוזי צריך להכריע אם לשנות את ההחלטה ולהשאיר את הילדה אצל האמא הזו. דקה לפני תום הדיון השופטת המחוזית איימה על אותה אם שאם לא תפעל למחוק את הסרטונים היא אישית תדאג שיוגש נגדה כתב אישום.
6#. פגשתי אנשים שטעו לחשוב שאפשר לקנות שלום בית בכסף, ושאם הם יחתמו על הסכם כניעה מוחלטת לא יתגרשו מהם. פגשתי גם כאלו שחתמו על הסכמים מקפחים בלי לקבל יעוץ משפטי כי טעו לחשוב שהמגשר אמור להגן על זכויותיהם, ובכאלו שחתמו על הסכמים תחת ההנחה השגויה שניתן יהיה לשנותם או כדי לרצות מישהו. כולם כאחד למדו ו/או ילמדו בדרך הקשה שאי אפשר לבטל או לשנות הסכמים ושהאינטרס הציבורי להגנה על יציבות ההסכמים, דורס כל אי צדק פרטי, גם אם הוא זועק לשמים. אל תחתמו בלי להבין במאה אחוז מה המשמעות המלאה של ההסכם. זה החיים שלכם ואין מועד ב.
7#. נתקלתי בעוד ועוד נשים שהרימו ראש אחרי שהבינו שיש שם ודפוס למה שהן עוברות. שהבינו שהן לא חולות נפש, שזה לא תקין שמקטינים אותן, שלא מדברים איתן במשך שבועות, שעושים להן גזלייטינג, ושמנסים לשלוט בהן ולמחוק את דמותן ההורית ושהחיים נעים בין גן עדן לגיהינום. נשים שהבינו שאם את חיה על רכבת הרים כזו את בעצם נשואה לנרקיסיסט, שאמנם קשה להתגרש ממנו אבל לחיות לצידו – קשה הרבה יותר.
8#. העולם הוא מקום מאוד אלים כך חווינו השנה ביתר שאת. אבל האלימות נמצאת גם בין הקירות בבית והיא לא חייבת להיות פיזית לפעמים היא רגשית ומילולית וכלכלית ולפעמים היא זולגת לתוך כותלי בית המשפט. כן יש גם אלימות משפטית – קחו לדוגמא איש עשיר אחד שעושה מה שהוא יכול כדי להתיש את אשתו לה הוא נשוי כבר כמה עשורים כדי לא לתת לה את חלקה ברכוש העצום שצברו במהלך חייהם. לאחר שהעלה טענות מופרכות שמטרתן לנהל הליך משפטי עד אין קץ, הוא ביקש מבית המשפט למנות לצדדים מגשר, ואנו כתבנו בתגובה שהליך גישור אחד הוא כבר מסמס כשסירב להציג מסמכים אבל לא נתנגד לנסות שוב. השופטת טעתה לסבור שניתן יהיה להגיע להסכמות ומינתה מגשר. ביום בו תיאמנו מועדים לגישור הוא הגיש לבית המשפט תביעת הפחדה על סך 4 מליון שקלים בטענה שנגרם לו נזק כי כתבנו לבית המשפט שהוא מיסמס את הגישור…ביטלתי את הגישור ואיחלתי לו בהצלחה בהמשך דרכו. עם אלימות משפטית מתמודדים בבית המשפט.
9#. ובכלל גם השנה נוכחתי שמערכת המשפט היא ג׳ונגל קשוח ועל הליכים משפטיים משלמים לא רק בכסף, יש להם גם מחיר רגשי ונפשי ולפעמים הם גם עולים בבריאות. ולכן, הליכים כמו מלחמות, מנהלים רק אם אין ברירה או אם מחיר ההבלגה כבד ממחיר ההליכים, וגם הליכים משפטיים, כמו מלחמה, צריך לדעת לסיים בזמן. ואם אתם מבקשים להשיג צדק קוסמי, או תרופה לנשמתכם הפצועה, תהיו בטוחים שלא תמצאו את אלו בין כותלי בית המשפט. וכמו שכתב שלמה ארצי ״ואומרים, מה לא אומרים על חיינו/ שהם קצרים וחסרי כל ביסוס/ שאנחנו רק קרבים אל מותנו/ איזה אבסורד/ ומוזר איך בין שמש זורחת לשמש שוקעת בים/ לא מצאו תרופה לנשמה הפצועה של בני האדם״.
10#. למדתי שהליך גירושין, הוא מסע שלפעמים מתחיל שנים לפני מבפנים ולפעמים נמשך שנים אחרי כשלא יודעים לשחרר ולסלוח והוא יכול לרסק אתכם או להצמיח אתכם, להפוך אתכם לקורבנות או ללמד אתכם לקחת אחריות על החיים שלכם, להוציא אתכם ממורמרים או מוארים, כל הדרכים פתוחות – הבחירה בידכם.
***
השבוע בפודקאסט מה חשוב לנשים לדעת על כסף ? לינק להאזנה
אני נשוי ב"ה ובאושר, אבל יש דבר אחד שהייתי שמח אני ללמוד ממך, וגם אשתי שתהיה בריאה.
וזה, לתפקד. מכנים אותי שלילי (הייתי בצבא בצוק איתן, קיבלתי פטור ממילואים (בלי שביקשתי), ואני עם אישה שלא מצליחה לתפקד תחת לחץ כי היא לא מכירה את המציאות הזאת.
בשבילי, זה המצב כל השנים מאז, פשוט רק עכשיו מדברים עליו.
ואת, נלחמת את זה יום יום, במלחמות שהן לא שלך. לא תמיד מנצחת, אבל ממשיכה. כמו גיבורה.
אני מצדיע לך. ומאחל לך רק הצלחה, כוח להמשיך.
תודה רבה ❤️ לפעמים אין ברירה אלא לתפקד