אחרי התקופה הזו שעברנו והקורטיזול שעוד זוחל לנו בגוף, קבלו סיפור יפה על אהבה.
1#. מפגש מסדרון
בגיל 51, עם מבט עייף בעיניים, ירון לא נראה כמו מישהו שמחפש אהבה. הוא באמת לא חיפש. למעשה אהבה היתה הדבר הכי רחוק ממנו באותו יום.
הוא עו״ד במקצועו שנאלץ לגלות איך זה מרגיש להיות הלקוח. הוא הגיע לדיון השלישי אצל שופט שלא אוהב להחליט, וקובע עוד ועוד דיונים שבסיומם הוא מחליט לתת החלטה בהמשך. הוא רצה כבר לסיים את ההליך. אשתו, שהתאהבה במישהו אחר והחליטה להתגרש ממנו, לא לקחה בחשבון שגירושין כוללים חלוקת רכוש וסירבה למכור את דירת הפנטהאוז שלהם, בטענה שהמשרד שלו שווה המון. אבל ירון כבר שנים עובד לבד ושווי המשרד היה דומה לשווי הזכויות הסוציאליות שלה כעובדת בנק, וכל מה שנדרש זו החלטה אחת על מכירת הדירה.
ענת ליוותה את רחלי, החברה הכי טובה שלה, לדיון הראשון. רחלי לא יכולה להיות לבד כשהיא רואה את יהודה עומד מולה עם עורכת הדין החדשה שלו. “אל תתני לו לראות אותך נשברת,” היא לחשה לרחלי לפני שנכנסו וחיבקה אותה ואמרה “אל תתני לו לזכור אותך ככה.”
ענת לא הגיעה לבית המשפט בשביל להכיר. האמת שבגיל 38 ענת איבדה תקווה להכיר, יצאה מכל האפליקציות, והשלימה עם רווקותה.
אבל יש רגעים נדירים שבהם שני אנשים מזהים אחד את השנייה עוד לפני שמדברים. משהו בדרך בה הוא ישב על הספסל במסדרון ליד אולם בית המשפט, ובהה באוויר בהמתנה לתחילת הדיון. משהו בדרך בה היא ישבה שקטה, מחכה לרחלי שתסיים את הדיון אבל למעשה שקועה במחשבות על איך החיים יכולים להתפרק בפחות משנה. המבטים שלהם נפגשו כשהוא קם ונכנס לדיון.
הוא יצא מאולם בית המשפט אחרי שהדיון הסתיים, שוב בלי החלטה, ועבר בקפיטריה לקנות קפה. היא עמדה לפניו בתור. ״את עורכת דין?” הוא שאל אותה בקול חרוך מעישון וחוסר שינה. “לא. רק חברה״, ענת ענתה. “חברה טובה,” הוא אמר, וחייך חיוך עייף לראשונה באותו יום.
2#. הפסקת סיגריה
שניהם יצאו עם הקפה החוצה ונפגשו שוב בפינת העישון שמחוץ לבית המשפט. הוא הדליק לה את הסיגריה, והיא סיפרה שבאה עם רחלי שמאוד פחדה מהדיון הראשון. הוא סיפר שהוא כבר בדיון שלישי שהסתיים שוב בלי החלטה, אבל עם הסכמה לפנות שוב לגישור. ״אני מת לסיים את זה כבר״ הוא אמר והיא הנהנה ואמרה ״אפשר להבין״, והוסיפה ושאלה אם הוא כבר רואה את החיים שאחרי, כי לפעמים קל יותר לעבור את זה כשיש משהו לשאוף אליו.
״את פסיכולוגית?״ הוא שאל, והיא חייכה ואמרה שהיא פסיכותרפיסטית וכל הכבוד על הזיהוי.
ירון סיפר לה שהחלום שלו זה לקנות דירה קטנה ברומא. “אחרי שנתחלק ברכוש, אני טס לשם. לפחות פעם בחודש, יין, פסטה, שקט. בלי שהטלפון מצלצל כל הזמן ובלי שמישהו צריך אותי במיידי להציל אותו ממשהו.”
היא חייכה. אמרה שגם היא מאוד אוהבת את רומא, אבל אף פעם לא חשבה לקנות שם דירה. “זה נשמע כמו משהו שרק בסרטים קורה.”
ירון לקח עוד שאיפה מהסיגריה ונשף לאט את העשן כשאמר לה “אולי מישהו צריך לחלום בשבילך עד שתתחילי לחלום בשביל עצמך.” בדיעבד הוא לא הבין למה אמר את זה, והיא ידעה שזה המשפט שהחדיר לה את החלום הזה ללב.
הוא סיים את הסיגריה ונסע למשרד. היא חזרה להמתין לרחלי ליד האולם.
הם לא החליפו טלפונים.
אבל היא חיפשה “דירות למכירה ברומא” בשלוש לפנות בוקר כשלא הצליחה להירדם. משהו בחלום הזה חדר לה ללב. פתאום זה לא נשמע לה הזוי אלא דווקא מרגש.
3#. חצי שנה חלפה
והם שוב נפגשו במקרה בבית קפה תל אביבי ביום שישי חורפי. הוא ישב לבד עם מקיאטו והיה עסוק בטלפון שלו, והיא נכנסה אחרי שיעור פילאטיס וקלטה אותו מרחוק. היא עמדה בתור כמה דקות, והתלבטה אם לגשת אליו. מצד אחד – מה אם הוא בכלל לא זוכר אותה? מצד שני – איך אפשר לא לגשת למישהו שהכניס לך חלום לראש?
בסוף היא ניגשה אליו ואמרה “אתה הכנסת לי חלום לראש.”
“סליחה?” הוא הרים עיניו מהטלפון.
“רומא,” היא חייכה. “אני בודקת דירות שם כמעט כל לילה.” והוא חייך חזרה את אותו חיוך עייף ואמיתי שהיא זכרה מאז, והזמין אותה לשבת איתו.
הוא סיפר שהגירושים סוף סוף הסתיימו. “עשיתי הרבה פשרות, אבל לפחות סגרנו. והילדים מסתדרים.” היא סיפרה שהיא עדיין בודקת בלילות מודעות של דירות ברומא, וגם חוסכת קצת כסף כל חודש והוסיפה “אולי באמת בסוף אני אקנה שם משהו קטן משלי.”
והקפה הזה נמשך שלוש שעות.
4#. ככה מתחילה אהבה – לאט ובזהירות
הפגישה הבאה כבר לא הייתה מקרית. הם החליפו טלפונים והוא סימס לה עוד באותו ערב
ושאל אם היא רוצה להצטרף אליו לתערוכה על רומא הקלאסית בירושלים, והיא אמרה כן, וחשבה שזו דרך מוזרה להזמין אותה לדייט. מאוחר יותר הוא יגלה לה שלא ידע אם היא בענין כי היא יפה, צעירה ורווקה והוא גרוש בן 52 עם שני ילדים, והיא גילתה לו שהיא היתה בענין כבר בסיגריה הראשונה.
אחרי חודש הם טסו יחד לסופ”ש ברומא. כיכר נבונה בלילה. יין אדום מתחת למאוורר בתקרת מסעדה קטנה שהם אכלו בה את הפסטה הכי טובה בחיים. הם הלכו בלי מפה, הלכו בכוונה לאיבוד, והרגישו שמצאו אהבה.
היא התחילה ללמוד איטלקית. הוא התחיל להאמין שיכול להיות שוב מאוהב. הם הלכו לאיבוד גם ברחובות תל אביב, ומצאו את עצמם שוב ושוב בלילות ארוכים ומלאי אהבה ובקפה שהוא הכין לה כל בוקר.
5#. לפעמים חלומות מתגשמים
בשנה שחלפה הם היו ברומא עוד פעמיים. בפעם השלישית הם מצאו דירה קטנה בקומה שלישית ברובע מונטה ורדה. היה בה קסם איטלקי פשוט ומרפסת צרה עם עציץ רוזמרין ונוף לגגות ישנים. השכן מלמטה מנגן על פסנתר כל ערב בשמונה. השכנה מגדלת חתולים ותמיד יש ריח של בישולים שעולה בחדר המדרגות, והם ממש אהבו את זה.
כשהוא התקשר לספר לי את כל הסיפור, כל כך שמחתי בשבילו, ועוד יותר שמחתי כשפגשתי את ענת. “אנחנו יודעים שלא כל אהבה שורדת,” היא אמרה, “אבל לפחות אנחנו נכנסים לזה עם עיניים פקוחות ולב פתוח.” והוא החזיק לה את היד ואמר
“אנחנו יודעים מה זה להיפרד, ואנחנו יודעים שאנחנו רוצים לנסות כמו שצריך.”
יש תיקי גירושין שמשאירים אחריהם שברים, ויש כאלו שמולידים אהבה. לפעמים היא נולדת במסדרון בית המשפט, או בשיחה קטנה בפינת עישון, או במשפט אקראי על דירה ברומא. לפעמים היא נולדת בין שני אנשים שכבר יודעים מה זה כאב, ולכן יודעים גם להעריך את הטוב כשהוא מגיע. לפעמים האהבה הכי יפה היא זו שמוצאת אותנו דווקא בזמן הלא נכון. לפעמים היא מגיעה דווקא כשאנחנו הכי עסוקים לשרוד את הפירוק שלנו. ולפעמים הפירוק הזה הוא בדיוק מה שמכין אותנו לקלוט אותה. ולפעמים היא מתחילה בחיוך עייף בקפיטריה, ונמשכת בדירה קטנה ברומא עם עציץ רוזמרין במרפסת, וזה כל הקסם.
וההסכם ביניהם? מתנה ממני.
***
השבוע בפודקאסט – איך לחיות את החיים שאת רוצה – עם מיכל צפיר. להאזנה לחצו כאן.
רות אהובה אין עלייך
את כותבת, תמיד, כל כך יפה. סיפור האהבה הזה מאוד נגע לליבי.
תודה לך על הכתיבה ונטיעת תקוות וחלומות.