מסע הנשמה – מתי לדעת לשחרר – ואיך להישאר שלמה – 17.5.25

1#. סיסמוגרף

היחסים של מיכל וגיל היו ממש טובים. כבר 12 שנים הם יחד והם באמת היו החברים הכי טובים, הגב אחד של השני. הם הכירו צעירים ולמדו ונישאו והביאו ילדים לעולם וקנו דירה יפה. והכל היה נראה מושלם – ארוחות שישי משפחתיות, חופשות שנתיות, אפילו הבדיחות הפרטיות ואיך שכולם אמרו שהם מתאימים כמו כפפה ליד. 

ואז משהו נסדק. איזו אמירה מפתיעה שלו על סדרי עדיפויות, ווטסאפ מעורפל והתנהגות קצת שונה. ממש קצת. סטיה של כמה מעלות שלא ניתן לזהות בעין אבל מחושי הלב הרגישים שלה חשו את התזוזות כמו סיסמוגרף שמזהה רעידה שטרם הורגשה. היו לו הסברים להכל והיא רצתה לקבל אותם. והם המשיכו הלאה. 

מאותו יום היחסים ביניהם הלכו והתדרדרו. גיל מעולם לא בגד בה ולא היתה למיכל סיבה לחשוש אבל היו כל מיני שינויים שהיא ליקטה לעצמה. הוא רזה מאוד, התחיל ללכת לחדר כושר באובססיביות, הטלפון שלו היה צמוד אליו ומונח תמיד הפוך, הוא יצא מדי פעם בערב עם חברים לשתות בירה והתחיל ללכת לערבי פוקר עם החבר׳ה מהמילואים, והוא התחיל להוריד שערות מהגב. מצד שני הוא מאוד אהב אותה, והצהיר על אהבתו אליה מדי יום ביומו. 

2#. אסטרונאוט 

כמו במרבית המקרים בסוף היא תפסה התכתבות שלו עם מישהי, והיתה דרמה קשה והוא נשבע שזה חד פעמי והם החליטו ללכת לטיפול זוגי. אבל במקום להתקרב הוא התרחק והתנתק. 

המטפלת הזוגית העירה שיש פער גדול בין האמירות שלו על אהבה וכמה חשובה לו המשפחה לבין העובדה שהוא לא מוכן לוותר על כלום – על אף אימון בחדר כושר, על אף יציאה עם החברים בערב, על אף ערב פוקר. וכשמיכל העירה על כך שהוא מוריד שערות מהגב, הוא ענה שהוא מרגיש מלוכלך – עניין שלו, לדבריו – ולא הצליח להסביר למה דווקא עכשיו, בגיל 35, זה פתאום חשוב ודחוף לו כל כך. 

והיא הרגישה שהוא הולך ומתרחק ממנה כמו אסטרונאוט שניתק את החבל מתחנת-האם ומשייט בחלל לא מחובר לכלום. 

מיכל מעולם לא פתחה מכתבים ואין לה הסבר מדוע היא פתחה דווקא מכתב אקראי מחברת הביטוח שהיה ממוען לגיל. כל רבעון הגיעו מכתבים מקרנות וחברות ביטוח והיא מעולם לא פתחה כי היה ברור לה שאלו דוחות רבעוניים על ביצועי הקרנות וקופות הגמל וביטוחי המנהלים. באותו מכתב שהיא פתחה היתה הודעה על משיכת כספים מקרן השתלמות לחשבון בנק. 

בהתחלה היא לא היתה בטוחה מה היא קוראת, חשבה שאולי היא לא מבינה טוב. ואז היא צילמה את המכתב והעלתה אותו לצ׳ט ג׳יפיטי שאישר שאכן לפני שבועיים נפרעה קרן השתלמות על סך 270,000 ש״ח לחשבון על שם גיל בבנק לאומי. 

מיכל לא ידעה שגיל פתח חשבון בבנק לאומי ולא ידעה שהוא החליט למשוך קרן השתלמות ואם לא היתה פותחת את המכתב היא גם לא היתה יודעת. 

3#. צ׳ט ג׳יפיטי

היו המון סימנים שהיא ליקטה אבל לא חיברה או לא רצתה לחבר אבל מהמכתב הזה היא לא יכלה להתעלם. היא התחילה לנהל שיחה עם הצ׳ט סיפרה לו על השינויים אצל גיל, על ההתרחקות וההתנתקות והיציאות וחדר הכושר והשערות בגב ועכשיו המכתב הזה. 

הצ׳ט אמר לה שהיא לא מדמיינת, שהיא חיה בתוך מציאות מתעתעת שבה האינטואיציה שלה צורחת אבל ההיגיון או הפחד משתיקים את קולה. שגיל כנראה נמצא בתהליך של ניתוק רגשי שמאפיין לעיתים קרובות אנשים שכבר קיבלו החלטה – גם אם הם עוד לא אמרו אותה בקול רם אפילו לעצמם. והצ’ט גם אמר לה שמדובר באיתותים ברורים של אדם שמכין לעצמו את הקרקע ליציאה. 

מיכל בכתה. בפעם הראשונה מזה חודשים היא ראתה את המציאות בעיניים פקוחות. 

כשגיל חזר הביתה, היא שאלה אותו אם הוא מתכנן שינויים בכספים שלהם, ואם יש קרנות נזילות שניתן למשוך. הוא שאל למה היא שואלת והיא אמרה ששלחו אליהם יועץ פנסיוני למשרד שהציע לעשות סדר בכל הקרנות. וגיל אמר שאין מה לעשות שינויים כי לפני שנתיים הם כבר שינו כל מיני דברים ושאין כרגע שום דבר נזיל. הוא אמר את זה בדיוק באותו טון בו הוא מספר לה על הפוקר והבילוי עם חברים ולמה הוא חייב להוריד שערות בגב ומיכל ידעה שהוא משקר. 

4#. מה שהסבתא אמרה 

השבוע מיכל היתה אצלי במשרד. לקח לה זמן לקבל את ההחלטה ולעשות את הצעד הראשון כי היא קיוותה שאולי בכל זאת הדברים יסתדרו. אבל האדם היחיד שהיא דיברה איתו היתה הסבתא העירקית שלה. כן יש לה סבתא בת 87. צלולה לחלוטין ויודעת דברים. מיכל אמרה שסבתא שלה מסתכלת על אנשים ורואה להם את הנשמה. 

וסבתא שלה, בגובה מטר וחצי, עם עיניים שחורות ועמוקות, הקשיבה לסיפור ואז חיבקה את מיכל ואמרה לה בקול שקט ובטוח “יא בִּינְתִי, לכל נשמה יש דרך, והנשמה של גיל כבר לא איתך.” היא מזגה לה תה בכוס זכוכית קטנה הוסיפה נענע, והמשיכה “יש נשמות שנשארות יחד חיים שלמים. ויש כאלה שבאות רק לחלק מהמסע. הנשמה של גיל כבר שמה רגל על דרך אחרת. זה לא בגללך, ואל תנסי לעצור אותה. כי כשתעצרי נשמה שרוצה ללכת – תעצרי גם את שלך.” 

מיכל שתקה ורק דמעות של הבנה נשרו מעיניה וגם הסבתא שלה שתקה קצת ואז הוסיפה ואמרה “כשנשמה עומדת הרבה זמן בדלת, סימן שהיא לא מחפשת לחזור אלא מחכה שיפתחו לה. אז תפתחי לו את הדלת, תני לו ללכת, כי ברגע שהוא יצא יהיה מקום למישהו אחר. וגם הנשמה שלך לא נולדה לחכות בדלת, מגיע לה להמשיך הלאה. אל תפחדי להישאר לבד. נשמה שמשתחררת ומוכנה לצאת למסע חדש בחיים לא תישאר באמת לבד.

כשגיל קיבל מכתב עם הזמנה לניהול משא ומתן שאליו צורף הליך ישוב סכסוך הוא אפילו לא הופתע. הוא כאילו ידע שזה יגיע. הוא גם ידע שזה מגיע לו. כך לפחות הוא אמר למיכל באותו ערב והבטיח לה שהם יסיימו יפה. המשא ומתן עוד לא התחיל אבל הוא כבר הוציא את כל המכתבים מהבית ונשבע לה שאין לו אף חשבון בנק נוסף, לא מעלה על דעתו שהיא כבר פתחה וצילמה הכל ושהיא יוצאת למסע החדש שלה זקופה ורגועה. 

***

השבוע בפודקאסט – לקום ולדבר עם הילה עופר. להאזנה לחצו כאן