1#. מתי תפרדו?
כשבתה בת ה-7 של יעל שאלה ׳מתי את ואבא תפרדו כמו סטאטיק ובנאל?׳ היא ידעה שהגיעה העת. השאלה הקטנה והתמימה של ילדה שסיפרו לה שסטטיק ובנאל נפרדו כי הם לא הסתדרו ורבו כל הזמן, היתה כמו דלי של מים קפואים שנשפך ליעל על הראש והעיר אותה לעשות משהו.
״אני ויתרתי על זוגיות נורמלית״ היא הסבירה. ״העדפתי משפחה, חשבתי שאני מקריבה את עצמי עבור הילדים, עד שהבנתי שזה מגיע אליהם. כשהבן שלי מדבר לאחיותיו כמו שאביו מדבר אלי והבת שואלת מתי ניפרד. הם מקבלים מודל זוגי חולה ורעיל, ואני מבינה שאני צריכה לעשות משהו כדי לשנות את זה״.
הבעיה היא שלא הכל שחור. דרור יכול להיות מקסים. לארגן נסיעות משפחתיות, הפקות יומולדת וארוחות משפחתיות רבות משתתפים. אבל תמיד בסמוך לאופוריה הזו תגיע מריבה ענקית, סוערת וקיצונית, שומטת את הקרקע באכזריות וצובעת בשחור את כל הטוב שהיה מנת חלקם ממש לפני רגע.
2#. הדנ״א של המריבות
הם היו בטיפולים זוגיים כבר משחר נישואיהם. הוא ראה בהם זירת קרב או הזדמנות להוכיח לה שהיא לא בסדר. בהתחלה היא נאבקה בזה, ואז החליטה לוותר על המאמץ להוכיח לו שהוא טועה או לשנות אותו. וזה הסתדר לו מצוין. הוא מעולם לא לקח אחריות על המריבות ביניהם. היא תמיד אשמה, והיא קיבלה עליה בהכנעה את האשמה, מבינה שאין טעם להתווכח על זה בכלל.
״אז על מה בכלל רבים כשאת מראש מוותרת?״
מסתבר שבגלל שהיא ויתרה על המאבק והוא היה זקוק למישהו להיאבק בו, הוא נאבק עם הילדים. חטף עליהם התקפי זעם, התנצח איתם, העליב אותם, ירד לרמת קטנוניות של ילד קטן, ואז כשהיא קמה להגנתם התפתחה ביניהם מריבה קשה שהסתיימה בדרך כלל בטיפול שתיקה.
העניין איתו הוא שהוא מאוד זקוק לסקס ולמגע ולכן דאג שלא לגרום לטיפולי שתיקה ארוכים מדי, וכאן היה המקום שלה לשלוט בו. היא מנעה ממנו חום ואהבה, במטרה ״להחזיר״ לו, וזו היתה דרכה לנסות לשלוט בו. כמובן שזה יצר אצלו סטרס ותסכול, שהיה צריך להוציא איפשהו, בעיקר על הילדים.
אמרתי לה שאנחנו יכולים לשלוט רק על עצמנו ועל הבחירות שלנו. וזה אומר, שאם את במקום רע בזוגיות שלך, את לא יכולה לשלוט עליו ולהפוך אותו לאדם אחר, את יכולה לשלוט על ההחלטות שלך, ולהחליט לעשות שינוי וללכת. ״כשהבנתי את זה קבעתי איתך פגישה״ היא אמרה, ועדיין חששה מהשינוי.
3#. האבולוציה של השליטה
במקרה או שלא במקרה, האזנתי באותו יום לפודקאסט של מל רובינס מארחת את ד״ר טלי שארוט, חוקרת מוח יהודיה ישראלית לשעבר, ואני חייבת להביא לכם חלק מדברי החוכמה ששמעתי ויכולים לשפוך אור על מנגנוני קבלת ההחלטות שלנו והיכולת שלנו להשפיע על אחרים.
הרעיון הבסיסי בפרק הוא שלכולנו יש צורך בסיסי ואבולוציוני לשלוט על המציאות. העדר שליטה במציאות, כלומר חוסר וודאות באשר לעתיד הקרוב או הרחוק, מייצר אצלנו סטרס בכמות גבוהה. זו הסיבה שכולנו בארץ מתנהלים היום ברמות חרדה גבוהות – איבדנו שליטה על המציאות כפי שהכרנו אותה.
נחזור לרמת הפרט – לכל אחד מאיתנו יש צורך בסיסי לשלוט בעולמו ובחייו, ולכן כשאנחנו מנסים לשנות התנהגות כלשהי אצל אדם אחר, גם אם אנחנו משוכנעים שזה לטובתו (כמו להפסיק לעשן, להתחיל לאכול בריא או לעשות ספורט) או לטובת הזוגיות שלנו (להפסיק לקלל, לא לבגוד, להפסיק לצרוח על הילדים) הוא חווה את זה במודע או לא במודע כנסיון לשלוט בו, ולכן יתנגד לכך מראש גם אם ישתף אתכם פעולה למראית עין.
4#. סטרס מדבק
מחקרים מראים כי שהייה ליד אנשים לחוצים ודרוכים גורמת לנו לתגובת סטרס גם אם אנחנו בכלל לא מכירים אותם. כלומר סטרס מדבק. כמו פיהוק. הסיבה לכך היא אבולוציונית. פיהוק הוא פעולה שמבצעים כדי להכניס יותר חמצן למוח כשהוא מתעייף. הפעולה משדרת לסביבה שיש צורך בתוספת חמצן והגוף שלנו מגיב הישרדותית, ומפהק כדי להכניס עוד חמצן כי הוא קיבל איתות שיש חוסר בחמצן.
כך גם עם סטרס – כשאנחנו ליד אנשים לחוצים הגוף מקבל סימן שיש איום בסביבה, וכשיש איום אנחנו צריכים להיות דרוכים – ומכאן הגוף מכניס את עצמו למצב סטרס גם אם אין לכך סיבה נראית לעין אלא רק השפעה של מישהו לחוץ לידינו.
ההשפעה המדבקת של סטרס יוצרת מעגלי אימה שקשה לצאת מהם. אם יש לנו צורך בשליטה וחוסר שליטה מייצר אצלנו סטרס, כדי להפחית את הסטרס אנחנו מפעילים עוד מנגנוני שליטה וכשאנחנו לא מצליחים אנחנו רק מגבירים את רמת הסטרס שלנו ומכאן של הקרובים לנו, וכך נכנסים למעגל אימים של שליטה ולחץ.
רוצים דוגמא ? זוכרים את האשה שבעלה הטריף אותה על כל גרם שהיא מעלה ועשה לה מדידות היקפים, עד שנמאס לה והיא החליטה להתגרש ממנו? הוא באמת היה בחרדה על הבריאות שלה כי מבחינתו כל קילו שומן זה מחלה וסוכר שווה לרעל, והוא ניסה לשלוט בהתנהגות שלה כדי לייצר אצלו וודאות ושליטה. היא תפסה זאת כנסיון לשלוט בה, ונכנסה לסטרס ומכאן הם נכנסו למעגל של שליטה וסטרס שבסוף גמר להם את הנישואין.
5#. אז איך אפשר להשפיע על אנשים בלי לשלוט בהם?
ד״ר טלי שארוט אומרת שזה תלוי אם אתם רוצים שיעשו משהו או שיפסיקו לעשות משהו. פחד בדרך כלל לא גורם לאנשים להתחיל לעשות משהו, להיפך.
אבולוציונית אנחנו מכוונים לפעול כדי להשיג תגמול חיובי – כמו אוכל או סקס, ולהימנע מפעולה כדי להגן על עצמנו – כמו לא לאכול משהו רעיל או לא להתקרב לאש. ולכן יש לנו חיווט במוח שמקשר בין פעולה לבין תגמול חיובי וחיווט שמקשר בין הימנעות לבין סכנות ודברים רעים.
כמובן בהיותנו יצורים מתוחכמים אנו יכולים לעקוף את החיווטים האלו, אבל החיווטים האלו מנהלים את התגובות המיידיות שלנו. תגמול – פעולה, סכנה – הימנעות.
ולכן, אם אנחנו רוצים שמישהו יפעל אנחנו צריכים להאיר לו את התגמול ולא את הסכנה. אם תלך לחדר כושר תהיה חתיך ושרירי עובד יותר טוב מאשר אם לא תלך לחדר כושר תמות מהתקף לב. אם תשתמשו באסטרטגיית פחד התגובה המיידית תהיה הימנעות.
ויש לזה תמיכה מחקרית – במחקר שביקש לבדוק את המוטיבציה לפעול ביקשו מקבוצה אחת ללחוץ על כפתור כדי לקבל כסף ומהקבוצה השניה ללחוץ על אותו כפתור כדי לא להפסיד כסף. הקבוצה הראשונה היתה פעילה יותר באופן מובהק.
הסיבה הנוספת לכך שאסטרטגיית הפחד לא עובדת היא בגלל הטיית האופטימיות שגם אותה ד״ר טלי שארוט חוקרת. למרות שידוע שעישון הורג, מרבית המעשנים בטוחים שלהם זה לא יקרה, ודווקא הם נמצאים בצד החיובי של הסטטיסטיקה. אחת הסיבות שכן גורמת לנשים להפסיק לעשן זה השיפור הניכר בעור הפנים שלהם. כלומר אם ממסגרים את התוצאה בתגמול יש יותר סיכוי שאנשים יפעלו מאשר אם ממסגרים את התוצאה בסכנה קיומית.
6#. תגמול מיידי
אלא שהידיעה שיש תגמול בסוף הפעולה אינה מספיקה. אנחנו מעדיפים תגמול מיידי על פני תגמול ארוך טווח. עוגת השוקולד הזו יותר מפתה מתוצאת הדיאטה שאולי נראה בעוד כמה חודשים, ברור לא? נטפליקס הרבה יותר מתגמל מיידית מללכת לחדר כושר כרגע.
כשיש פער בין הפעולה לבין התגמול העתידי, המוטיבציה לפעול תרד בהתאמה. חוץ מזה על תגמול מיידי יש לנו שליטה בעוד שעל תוצאה עתידית השליטה יורדת, ואנחנו כאמור יצורים מכווני שליטה. הדרך לנהל את הפער הזה בין הפעולה לבין התגמול העתידי היא לדאוג לתגמולים קטנים ומיידים. אחת הדרכים לכך היא מעקב, שיפור, ותמיכה חברתית. כמו אותה אשה שבכל פעם שבעלה חזר מחדר הכושר היא נגעה לו בשרירים ואמרה שממש רואים שהוא התאמן. הוא קיבל תגמול מיידי וחיזוק חברתי לפעולה ולכן התמיד בה.
7#. איך עושים שינוי?
אז אם יש לנו צורך בשליטה, ומוטיבציה לפעול כשאנחנו יודעים שיש תגמול חיובי בקצה הפעולה, איך אפשר בכלל לעשות שינוי כל כך גדול כמו להחליט להתגרש?
יעל החליטה לעשות שינוי כשהתגמול עבורה היה יצירת חיים נורמלים יותר לילדיה. יחד עם זאת, ולמרות הצורך בשינוי – היא עדיין נמצאת באזור חוסר וודאות בכל תחומי החיים ואובדן שליטה על העתיד.
לפי ד״ר שארוט היכולת להתמודד עם שינוי בחיינו טמונה ברמת הוודאות היחסית שאנחנו יכולים לספק לעצמנו, וכאן נכנס לתמונה הערך העצמי מצד אחד ותמיכה מצד שני.
כשהערך העצמי שלנו תקין אנחנו יכולים להזכיר לנו את היכולות שלנו, את הצלחות העבר, את החוסן שלנו ואת ההתמודדות שלנו עם אתגרים בעבר. כשאנחנו מזכירים לעצמנו שבעבר עברנו מכשולים ומשברים אנחנו מייצרים לעצמנו רמה גבוהה יותר של וודאות בקשר ליכולת שלנו להתמודד עם מה שיבוא, ומכאן יותר שליטה.
כשיש לנו תמיכה מהקרובים לנו, אנחנו יודעים שיש מי שיהיה שם עבורנו כשקשה לנו, אנחנו מפחיתים את רמת חוסר הוודאות שלנו. אני יכולה לומר בלי שערכתי מחקר אמפירי, שבהליך גירושים קל יותר לאלו שעוברים את ההליך כשיש להם גב ותמיכה מהמשפחה הקרובה, לעומת כאלו שמתמודדים לבד. ולכן, התמיכה חשובה וגם אם אין לכם תמיכה משפחתית חפשו תמיכה מחברים, מאנשי מקצוע או בקבוצות תמיכה, זה חשוב.
***
השבוע בפודקאסט פרק על אנשים רעילים, שווה להאזין.
