1#. בניגוד לחוקי הטבע
כבר בתחילת הפגישה ועוד לפני שענתה לי על השאלות האינפורמטיביות שאני תמיד מקדימה ושואלת היא ביקשה להשמיע לי הקלטה. ״הוא לא ישלוט בנו״ הוא נשמע צועק, ״אל תתני לו מה שהוא רוצה כי הוא מרגיש שהוא שולט בנו במקום שאנחנו נשלוט בו.״ וברקע היא נשמעת מתחננת ״אבל למה לא בנעימות?״ והוא מתרגז ועונה ״כי את לא מבינה שאת נותנת לו לשלוט בנו״.
הייתי בטוחה שמדובר במתבגר בן 16 שמנסה לנהל להוריו את החיים אבל הבכי ברקע קצת בלבל אותי. מסתבר שמדובר בפעוט בן שנה וחצי שמבקש שישבו לידו לפני שהוא נרדם ויקריאו לו שוב ושוב את הסיפור האהוב עליו. האירוע הזה היה הטיפה האחרונה שמילאה את החבית שלה.
לקח לה זמן להבין שהוא חסר אמפתיה. הרבה מאוד התנהגויות קטנות שקשה בהתחלה לשים עליהן את האצבע ולקרוא להן ״חוסר אמפתיה״ אבל ברגע שהיא הבחינה בזה היא לא יכלה יותר לא לראות את זה וידעה שהיא צריכה לעזוב.
הם נשואים רק שלוש שנים. ״הוא אדם טוב״ היא אמרה אבל כשהיא חולה הוא כועס. הוא לא אוהב חולשה. ״אני קיבוצניק״ הוא נהג לומר ״אצלנו בקיבוץ אין מקום להתפנק״ אבל כשהוא חולה זה תמיד כמעט על סף מיון.
כשהיא היתה בהיריון והיה לה קשה לסחוב את הקניות הוא לא הבין מה קשה ולמה היא מתפנקת. כשהרגליים התנפחו לה בחודש התשיעי הוא לא הבין למה היא כבר לא הולכת על עקבים והתלונן שהיא נראית כמו איכרה. אחרי הלידה הוא לא הבין למה אי אפשר לעשות סקס כמה שבועות. לא נראה לו הגיוני שכואב לה.
וכשהילד בוכה בלילות היא תמיד זו שקמה אליו בהתחלה בגלל ההנקה ואחר כך כי מצידו הוא יכול להמשיך לבכות, הוא צריך לישון וזה יותר חשוב מהכל. כשהילד מפריע לו לצפות בטלוויזיה הוא מזיז אותו עם הרגל כאילו מדובר בחתול, ואת הבכי שלו הוא לא שומע. למעשה הוא פיתח חירשות סלקטיבית לבכי של בנו.
לקח לה זמן להבין שזו חוסר אמפתיה. שאין לו יכולת להכיר בקושי של אדם אחר גם אם זה הילד שלו. שהוא הפך לאטום וחסר רגש, ושמבחינתו הוא, ורק הוא, עומד בראש סדר העדיפויות. כשזה היה רק הוא לעומתה או לעומת שאר העולם, היא יכלה להכיל את זה. האמת היא שהיא התרגלה לחיות עם תחושת הזכאות התמידית שלו, תחושה שאיפשרה לו לשים את עצמו תמיד בראש סדר העדיפויות. תחושה ש״מגיע לו״ יחס מועדף, שהוא יותר חשוב מאחרים.
אבל כשזה הפך למאבק כוחות מול פעוט שטרם מלאו לו שנתיים, חוסר האמפתיה ותחושת הזכאות שלו זעזעו את סיפי נשמתה. היא לא הצליחה להבין איך הורה שם עצמו לפני בנו התינוק. ״זה מנוגד לחוקי הטבע״ היא אמרה לי השבוע.
אך כשהיא אזרה אומץ והודיעה לו שהיא מבקשת להתגרש הוא נפגע עד עמקי נשמתו. לא הבין איך היא יכולה לעזוב גבר מדהים כמוהו והבטיח לה שילחם איתה על משמורת משותפת. ״אבל אתה לא קם אליו ואתה בקושי מטפל בו״ היא ניסתה לומר והוא הודיע לה שהוא לא יוותר על הזכויות שלו ומגיע לו להיות אבא בדיוק כמו שהיא אמא. בהצלחה לנו במאבק משמורת מול נרקסיסט חסר אמפתיה.
ובמעבר חד-
2#. אהבה זה כל הסיפור
לרגל יום האהבה שחל השבוע רציתי לומר כמה מילים על אהבה וגם על שנאה, שהיא לא ההפך מאהבה. ההפך מאהבה זו אדישות וחוסר אמפתיה. שנאה היא רגש עז כמו אהבה וכמו אהבה, גם השנאה, יכולה להיעלם. אבל קודם נדבר על אהבה.
לא כל האהבות אותו דבר. האהבה שלכם לילדים היא לא אותה אהבה כמו לבני זוגכם. האהבה שלכם לאחים שלכם היא לא אותה אהבה כמו לחברים שלכם ויש לכם גם חברים שאתם אוהבים אהבה אחרת מאשר חברים אחרים, ועדיין זו אהבה וזו אהבה וכולן נמצאות איפשהו על איזה ספקטרום רחב כרוחב ליבכם. ויכול שאתם רוצים לאהוב אהבה ענקית כזו, שנמצאת שם אצלכם איפשהו ברחבי הספקטרום הלבבי אבל היא עדיין חבויה ועדיין לא התממשה.
דבר אחד די ברור, האהבה מרחיבה את הלב ולב רחב מושך עוד אהבה. מייקל רואץ׳ מחבר הספר להב היהלום שסיים 20 שנות לימוד במנזר בודהיסטי טיבטי ולצד זה עבד כמנהל מחלקת היהלומים בחברת אנדין יהלומים, עוסק רבות בקארמה ואומר שכל מה שאתם רוצים לקבל קודם תתנו.
רוצים אהבה? תנו אהבה. ואם כבר הבנו שכל האהבות נמצאות על ספקטרום לבבי, הגוון לא ממש חשוב. אהבה היא גם מעשים קטנים של חסד. אהבה היא להראות לאדם אחר שאכפת לכם ממנו. אהבה היא מילה טובה לאדם בודד, אהבה היא להציע משהו חם לשליח שהגיע רטוב מהגשם, אהבה היא להתקשר למישהו מהעבר ולשאול לשלומו ולספר כמה הוא חסר לכם, ואהבה היא גם חיבוק למי שצריך כתף, ומילה טובה למי שימיו קשים.
פעם שמעתי באיזה פודקאסט שרגשות הם כמו צמחים, הם יכולים להתפתח ולגדול והם יכולים לקמול, ולפעמים נשארים רק זרעי רגשות שאי אפשר בכלל לראות ואם משקים אותם אחרי כמה זמן פתאום הם צומחים.
פתאום צומחת אהבה. או שנאה.
שנאה, כמו אהבה, היא רגש חי ומתפתח שיכול גם לקמול. אלא ששנאה היא רגש שמרעיל לנו את הלב בעוד שאהבה מרחיבה אותו. שמחתי השבוע לשמוע מלקוחת-עבר ששנאה את הגרוש שלה שנאת מוות, שאחרי עשור הם דווקא בקשר טוב, הילדים גדלו, והם מדברים ביניהם כמו ידידים ותיקים. והשנאה הזו ששרפה לה את הלב, לא פחות מהאהבה שהיא חשה אליו כשהם נישאו, נעלמה.
השנאה הזו שנעלמה היא מתנה מדהימה לילדים שלהם. ילדים, גם כשהם בוגרים, נושאים את השנאה בין הוריהם כצלב על גבם. גם אם אתם לא חושבים שזה משפיע עליהם. זה כן. ברגע ששחררתם את השנאה הזו הורדתם משא כבד שהילדים שלכם נושאים על גבם, יום יום, שעה שעה.
״הוא אבא טוב״ היא אמרה לנו השבוע כשיצאנו לחגיגט לאחר גירושיה. ״הוא מאד אוהב את הילדים״, באותה נשימה היא סיפרה איך הוא משחיר אותה באוזניהם יום יום, אומר להם שלא אכפת לה מהם, שהיא פירקה את המשפחה והרסה להם את החיים, שהיא אמא גרועה ושהקריירה שלה יותר חשובה לה מהם. ״הוא ממש לא אבא טוב״ הסברתי לה את עמדתי. ״אבא שדואג פיזית לילדים אבל מפזר בנשמתם שנאה מרעילה לאמא שלהם – הוא לא אבא טוב, הוא הורה שמסוכן לילדיו. נקודה״.
מייחסים לאברהם לינקולן את המשפט ״הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות עבור הילדים שלכם, זה לאהוב את ההורה השני שלהם״. זו לא חייבת להיות אהבה רומנטית, אבל אם תאמנו את עצמכם לתת אהבה להורה השני בדרך של לשאול לשלומם, להתחשב בהם או לעשות עבורם מעשים קטנים של חסד, גם אם כרגע זה חד צדדי לחלוטין, זה בסוף ישתלם לכם, ובכל מקרה זה יהפוך אתכם להורים הרבה יותר טובים לילדים שלכם.
שבת שלום. אוהבת אתכם.
***
השבוע בפודקאסט פרק מרתק על קשרים עם אנשים עם ד״ר עוז גוטרמן. להאזנה לחצו כאן.
