1#.יש לו הפרעת גוף דיסמורפית
היא אמרה, “הוא באובססיה על הבטן שלו. חייב שיהיו לו קוביות. הוא מתאמן כל יום שעתיים בחדר כושר. אין סיכוי לוותר על זה”. בחו״ל הוא מקפיד לשהות רק במלונות שיש בהם חדר כושר, ובמקרים הנדירים שאין חדר כושר בנמצא הוא עושה תרגילי בטן בלתי נגמרים. גם התזונה מוקפדת מאד כמובן לבל תפגע בטנו השטוחה והשרירית, אבל הוא אף פעם לא מרוצה ובטוח שיש לו כרס.
היא תמיד היתה מהנשים (בנות המזל) האלו שיש להן בטן שטוחה, והוא נמשך אליה בטירוף. הוא תמיד נהג ללטף לה את הבטן ולנשק אותה והיה ברור שהוא סוגד לבטן השטוחה שלה, אם כי הוא שם לב לכל חצי קילו שהיא העלתה ונהג להעיר לה ואף להציק לה בענייני אוכל.
2#. אחרי שלוש שנות נישואין היא הרתה.
כאן התחילה הבעיה. הריון, כידוע, לא הולך יחד עם בטן שטוחה. בהיותה רזה מטבעה בטנה ההריונית התחילה לבצבץ רק בחודש החמישי ומאותו רגע הוא התחיל להרתע ממנה בחודש התשיעי היא הרגישה מצורעת. במקום להנות מההריון הראשון ולהתרגש מהתינוקת שעומדת להצטרף למשפחה, היא הרגישה כמו מצורעת והוא אפילו לא ניסה להסתיר את סלידתו מהבטן ההריונית שלה. כשהיא בכתה, הוא ניסה להרגיע אותה, שהכל יסתדר אחרי הלידה והיא תחזור לעצמה, והיא התנחמה אבל הבינה שמשהו לא בסדר.
הוא היה בטוח שמבית החולים היא יוצאת עם בטן שטוחה, ונדהם לגלות שגם שבוע אחרי הלידה, הבטן לא חזרה לעצמה. החודשים הראשונים היו קשים מאוד. היא שקעה בדכאון אחרי לידה, התינוקת לא הפסיקה לבכות, הוא עדיין הקפיד על שעתיים ביום בחדר כושר והקפיד לא לגעת בה.
במאמץ רב היא הצליחה לחזור למידותיה, הילדה קצת גדלה והם הסתגלו אט אט למצב החדש כמשפחה.
מסתבר שיש לו גם OCD והוא נטרף מהבלגן של הצעצועים והקפיד כל ערב לסדר אותם בשורות ישרות ולפי צבעים.
3#. ואז היא הרתה שוב.
כשרופא הנשים שלה הודיע לה שהיא כנראה נושאת תאומים הפעם, היא הרגישה אושר מהול בחרדה. היו לה אחים תאומים שצעירים ממנה בעשור והיא זכרה היטב את בטנה הענקית של אימה סוחבת תאומים בקרבה.
הוא הגיב לבשורה בקיצוניות. נכנס ללחץ ואמר שהוא לא בנוי לשלושה ילדים, וזה בלגן, ואיך הם יסתדרו, ולא יהיה לו זמן לנשום ושניהם הבינו שאין להם מה לעשות והם צריכים לנשום עמוק ולהתמודד עם מה שהחיים יזמנו להם.
עם הזמן ההפרעה שלו רק החמירה. הוא היה עסוק באובססיביות בבטן שלו, עשה דיאטות רעב, וכושר אובססיבי אבל היא משוכנע שהוא שמן.
ההריון עם התאומים היה נקודת מפנה. העור הדק שלה התמלא בסימני מתיחה והבטן שלה הגיע למימדי ענק. הוא סלד ממנה והיא נפגעה וההריון הזה הפך לסיוט שהסתיים בניתוח קיסרי, שהיה הדבר ממנו הכי חששה.
בטנה, ששריריה נחתכו ונתפרו מחדש, לא הצליחה לחזור לעצמה. לא אחרי חודש ולא אחרי שנה. העור נותר נפול והבטן מלאת סימני מתיחה שנותרו מקועקעים בבטן התחתונה. הוא לא הסתיר את סלידתו ממנה, והלך והפך לרעיל יותר ויותר. והיא הלכה והתמלאה שנאה לעצמה, אליו ולעולם כולו, והתאמצה להמשיך לתפקד אבל הלכה ושקעה. שלושת ילדיהם המקסימים לא הצליחו להביא אושר לעולמם, והיו כמו דגים ששחו באקווריום שמימיו מורעלים.
היא אפילו התעניינה בניתוח פלסטי למתיחת הבטן אבל הסבירו לה שהניתוח לא מתקן את סימני המתיחה והיא הבינה ששום ניתוח לא יעזור כי הבעיה כאן יותר עמוקה. אחריה כמה שנות סבל רעילות היא הבינה שהיא חייבת להציל את עצמה ואת ילדיה והתחילה ללכת לטיפול.
4#. הפסיכולוגית שלחה אותה
לטפל תחילה בדיכאון והיא התחילה ליטול ציפרלקס וכשהשפעתו ניכרה כעבור כמה שבועות היא הרגישה כאילו מישהו דילל קצת את המים העכורים והכבדים סביבה והקל על תנועתה בעולם.
הפסיכולוגית הסבירה לה שהוא סובל מהפרעת גוף דיסמורפית (BDD) ומתופעה נדירה יותר שנקראת הפרעת גוף אצל האחר, ושהוא חייב לטפל בעצמו. כשהיא ניסתה לומר לו שיש לו הפרעה הוא חטף עליה התקף זעם קשה ואמר שגם שהפסיכולוגית שלה חולת נפש וכנראה גם היא שמנה בעצמה.
שנה וחצי חלפה. הטיפול בנה לה אט אט את הערך העצמי שנמחק לחלוטין והיא התאמצה לאהוב את עצמה ככה כמו שהיא. זה לא היה קל למרות שמבחוץ לא ניכר עליהם דבר.
הם נראו זוג תל אביב יפה וחטוב עם שלושה ילדים מתוקים שישבו תמיד במקומות הנכונים והיו לבושים ברישול מוקפד עם משקפי השמש והמותגים הנכונים, ואף אחד לא העלה על דעתו שהיא לא מוכנה להתפשט לידו ושהם לא עשו סקס כבר שש שנים ושבתוך תוכם הם שונאים אחד את השני.
הטיפול גרם לה להפסיק לשנוא ולהתחיל לחמול עליו לאהוב קצת את עצמה.
5#. בבוקר שישי אחד
הם ישבו לקפה ברוטשילד והיא אמרה לו שהיא רוצה להתגרש. הוא לא הזיז שריר בפניו רק הביט בה ואמר ״את רצינית?״. והיא בכתה ואמרה שמגיע לה מישהו שיאהב אותה ושהוא שונא את עצמו ושונא אותה ונמאס לה מהרעל הזה והיא כבר לא זוכרת איך זה מרגיש שמישהו אוהב אותה ונמשך אליה וזהו. והוא המשיך להביט בה ואמר לה את המשפט הכי אכזרי שאפשר ״את אשכרה רצינית מה? מי יקח אותך עם הבטן הזו שלך? אני נשארתי איתך כי אני מרחם עליך.״
היא קמה והלכה.
כמה כוחות נפש נדרשו ממנה כדי להיפרד ממנו למרות האכזריות הזו שלו. היא אמרה לעצמה שעדיף לבד מאשר איתו ושהיא צריכה להוציא את הילדים מהמים הרעילים האלו ולהעביר אותם בזהירות לאקווריום נקי. הדימוי הזה של אקווריום חזר ונשנה כי היה להם אקווריום ענק בבית שהוא טיפח באובססיביות וניקה מדי שבוע והחליף את המים, והיא נהגה לקנא בדגים שזוכים ממנו ליותר אהבה ממנה ובשלב כלשהו הבינה שכמו שהם צופים בדגים, הדגים צופים בהם נעים בתוך מים וירטואליים עכורים משנאה.
הגירושים היו קלים יחסית, הוריה האמידים הבטיחו לה שדבר לא יחסר לה והידיעה הזו נטעה בה את הבטחון לסיים מהר ובטוב. הם מכרו את הדירה, וקבעו משמורת משותפת וחלוקת הוצאות של הילדים והוא לקח את האקווריום שלו והיא ויתרה על איזון הזכויות הסוציאליות למרות שהוא צבר יותר ורק רצתה לסיים.
6#, חלפה שנה וחצי.
בזמנו היא ביקשה ממני לא לכתוב עליה. השבוע פגשתי אותה במסעדה. היא ניגשה לומר שלום בעיניים נוצצות והכירה לי את בן הזוג החדש שלה.
למחרת היא התקשרה. ״עכשיו את כבר יכולה לכתוב עלי״ היא אמרה וסיפרה איך בהמלצת הפסיכולוגית שלה חצי שנה אחרי הגירושים היא כבר היתה מוכנה ונרשמה לאתר הכרויות. בהתחלה לא היה לה אומץ לצאת לדייטים והיא רק התכתבה ובסוף התחילה לצאת.
הוא היה הדייט השני שלה. הוא מצא חן בעיניה והיא חשבה שאולי הוא טוב מדי עבורה. לקח לה זמן להכנס איתו למיטה. היא חשבה שאם הוא יראה אותה ערומה הוא יברח, אך הופתעה לגלות שהוא חושב שהיא מדהימה ומת על הגוף שלה ונמשך אליה מאוד ולא מצליח להבין איך היא לא רואה שהיא מדהימה. והוא גבר רציני ונאה וטוב לב וכיף וטוב להם ביחד ויש משיכה מטורפת, ופתאום היא אמרה,
מהעיניים שלו,
התחלתי קצת
לאהוב את עצמי.
***
השבוע בפודקאסט – איך לזמן לחיים שלכם מה שאתם רוצים. להאזנה לחצו כאן
אני מרחמת על האקס האומלל שלה, מקווה שהוא יצליח לטפל בעצמו. אגב, איך הוא מתנהג אל הילדים? ממשטר אותם ואת הגוף שלהם?