ואוו איזו שנה מטורפת זו היתה שנת 2023. שנה מוחקת אקסיומות. חשבנו שהקורונה היתה ברבור שחור, ואז הגיעה ההפיכה המשפטית שבבת אחת נשכחה אבל הדלפת טיוטת פסק הדין של בג״ץ על ביטול עילת הסבירות הזכיר לנו השבוע שהיא עדיין כאן חיה ובועטת, ואז הגיעה שואת השביעי באוקטובר שמחקה לנו את כל האקסיומות, הזכירה לנו עד כמה שברירי קיומנו, והחזירה אותנו 80 שנה לאחור לעולם אנטישמי שחשבנו שכבר לא קיים.
הדרמות לא פסחו גם על חיי האישיים, התגרשתי אחרי 17 שנה ממי שאהבתי כל כך והייתי בטוחה שנזדקן יחד אבל החיים מחקו לנו גם את האקסיומה הזו, עברתי דירה ושיניתי את אורח חיי, ובתוך כל הקושי הזה היו גם הרבה רגעים יפים ומשמעותיים והרבה עוגנים להאחז בהם גם כשהכל מתפרק והרבה שיעורים ללמוד על עצמי ועל החיים.
1#. אשליית השליטה
״להניח שאנו בשליטה זו אחת מהאשליות הגדולות בחיים ואחת לכמה זמן אשליה זו מתנפצת״. דייוויד אדם
למדתי שהצורך בשליטה הוא דרך להתמודד עם חרדה, אלא שאין לנו באמת שליטה על כלום, אלא רק אשליית שליטה שדרכה אנחנו מנסים להתמודד עם המציאות ולהאחז בה.
זה שיעור שאני עדיין לומדת, ודרכו משחררת לאט לאט את הצורך לשלוט במציאות ולקבל בהבנה את העובדה שאין לנו באמת שליטה על מה שהחיים מזמנים לנו. את אשליית השליטה החלפתי באמונה שיש בי את הכוחות והיכולות להתמודד עם המציאות כמו שהיא.
ההבנה שאנחנו שולטים רק על התגובות שלנו ועל הבחירות שלנו היא שיעור משמעותי שלא פשוט לקבל. אנחנו לא יכולים לשלוט על הדרך בה אנשים מתנהגים, אלא רק לבחור איך להגיב לה. וכדי להבין את זה לעומק צריך לזכור את המוטו של ווין דייר – איך שאנשים מתנהגים אליך זו הקארמה שלהם איך שאתה מגיב זו הקארמה שלך. ולאלו שלא זוכרים, כי הנחתי לקארמה השנה, קארמה היא תוצאה לא גורל.
אני נתקלת באשליית השליטה כמעט כל יום, כשאני פוגשת שוב ושוב אנשים שמתנהלים במערכות יחסים הרסניות ומתעללות, ונשארים שם כי הם חוששים לאבד שליטה ולצעוד לעבר הלא נודע. אימהות ואבות שנשארים ״בגלל הילדים״ או כדי להגן עליהם מפני גידולם על ידי האבא או האמא שהם עצמם בחרו לילדיהם אבל בעצם אוחזים באשלייה שיש להם שליטה על מה שהחיים יזמנו לילדיהם.
אחרים שחוששים להישאר לבד ומעדיפים את אשליית השליטה שהמציאות המוכרת מעניקה להם, או כאלו שמנהלים את אשליית השליטה באמצעות מעקבים אובססיביים אחרי בני זוגם, האזנה להם, או חדירה לטלפון הנייד שלהם. אין לכם באמת שליטה עליהם. אתם רק יכולים לבחור אם להמשיך לחיות בחוסר אמון או להתקדם הלאה. השליטה היחידה היא על הבחירות שלכם והתגובות שלכם.
2#. להציב גבולות
ובתוך חוסר השליטה הזה מאחז השליטה היחיד הוא בתוך הגבולות שלנו.
אחד השיעורים הכי משמעותיים הוא להגן על הגבולות שלנו ולהבין את חשיבותם. הבנו את זה כאומה כשפרצו פיזית את הגבולות שלה בשביעי לאוקטובר וכבשו את העוטף ורצחו ושחטו ואנסו וחטפו אותנו.
עוד קודם לכן יצאנו במשך 40 שבועות לרחובות כדי להגן על הדמוקרטיה, ועל ערכי היסוד שהלכו ונרמסו והרגשנו צורך להגן על הגבול הזה ולהילחם על גבולות הגיזרה של ערכי המדינה.
אבל גבולות קיימים בכל תחום ותחום בחיינו וצריך פשוט להציב אותם.
הצבת גבולות מחייבת אותנו לקחת אחריות על סדרי העדיפויות שלנו ועל הערכים שלנו. הגבול לא נועד לאף אחד אחר הוא נועד עבורנו, והוא מאפשר לנו סוג של שליטה על המרחב שלנו כי בתוך הגבולות שלנו נמצאות גם בחירותינו.
״את לא תיקחי לי את החופש״ הוא אמר לה כשהתעקש לנהל מערכת יחסים שגבולותיה אינם ברורים עם אשה במקום עבודתו. ״את חולת נפש״, ״את צריכה אישפוז״, הוא שב ואמר לה כשהיא הביעה את תיסכולה מהקירבה הזו שבינו לבין אותה אשה. לקח לה זמן עד שהיא הבינה. היא לא יכולה לשלוט בו או לנהל אותו, היא יכולה להחליט שהיא לא מעוניינת לחיות במערכת יחסים כזו ושמה גבול. כשהיא הגיעה אלי היא לימדה אותי שיעור בהצבת גבולות. ״אני לא יכולה לשלוט במה שהוא עושה אני יכולה להחליט עם מה אני מוכנה לחיות ועם מה לא. ועם חוסר אמון וחוסר כבוד אני לא מוכנה לחיות״, היא אמרה בשלווה .
אחרת החליטה לשים את הגבול אחרי חודשיים של טיפול שתיקה. שנים שהיא התנהלה עם טיפולי שתיקה עד שנמאס לה. אחרי טיפול השתיקה האחרון היא אמרה לו שהיא לא מוכנה לזה יותר והציעה שילכו לטיפול זוגי. הוא סירב ואמר לה שהיא חייבת טיפול ושתלך לטיפול בעצמה. בטיפול היא בעיקר למדה להציב גבולות. בפעם הבאה שהוא העניק לה טיפול שתיקה הוא קיבל מסמכי גירושין ואז התחנן שהם ילכו לטיפול, אבל הוא כבר חצה את הגבול ולעיתים אי אפשר לחזור לאחור.
כשלקוח עבר את הגבול וחשב שמותר לו לומר הכל, הבהרתי לו שאנחנו נותנים את הנשמה ללקוחות אבל לא מוכרים להם אותה, וסירבתי להמשיך לייצגו למרות שכר הטרחה השמן. אף סכום לא קונה את הנשמה שלנו הבהרתי לצוות במשרד כשהודעתי לאותו לקוח שיחסינו הסתיימו. זה לא קורה כמעט, אבל כשזה קורה זה שיעור חשוב בהצבת גבולות.
הפודקאסט והבלוג הם גבולות שלא הסכמתי לחרוג מהם למרות השנה הקשה הזו, והם היו עבורי עוגן להמשיך בעשייה גם בעת סערה.
כשאתם מגדירים לעצמכם את הגבולות האישיים שלכם, אתם משיגים קצת שליטה ועושים לעצמכם קצת סדר בחיים. לצד זאת צריך לזכור שגבולות אפשר להזיז, אפשר לפרוץ אותם ולהניח מחדש, וזה לגמרי בסדר. אבל בעיקר חשוב להיות מודעים לצורך להניח אותם שוב ושוב בכל אספקט – הבריאותי, ההורי, המשפחתי, החברי, האישי, הזוגי, הרומנטי והמקצועי.
״האומץ להציב גבולות משמעותו להעז לאהוב את עצמנו אפילו תוך לקיחת הסיכון של אכזבת האחרים" ברנה בראון.
3#. לפרוץ את גבולות התסכול
תיסכול הוא תחושה שאנו חווים אל מול מציאות שמאכזבת אותנו, אל מול ציפיות שלא נענו או אל מול בעיה שאנחנו מתקשים לפתור. כשאנו חווים תיסכול לא נוח לנו, קשה לנו, לוחץ לנו, ולא נעים לנו.
למדתי השנה שתיסכול וקושי יכולים להיות גם מקפצה לשינוי וגדילה. כשאנחנו נמצאים במקום מתסכל או בסיטואציה משברית ומתסכלת אנחנו יכולים לשקוע לתהומות הדיכאון, להלקאה עצמית ולאובדן ערך עצמי, או לעצור רגע ולהבין שצריך לעשות שינוי. הצורך בשינוי נובע מתחושת הקושי וחוסר הנוחות אותה אנחנו מבקשים לפתור.
ולכן תיסכול מחייב אותנו לערוך שינויים ומכאן דווקא לצמוח. השינוי יכול להיות בדרך בה אנו פועלים, באנשים שנמצאים איתנו, באופן בו אנחנו רואים את הדברים או בסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. מה שחשוב זה שנלמד לזהות תיסכול ואז לעצור רגע ולראות איזה שינוי צריך לעשות. ושוב גם כאן, אנחנו יכולים לשנות את התגובות שלנו או את הדרך בה אנחנו פועלים אנחנו לא יכולים לשנות אנשים אחרים.
וכדי לזהות תיסכולים או לפתור אותם, ובכלל כדי להרהר קצת בשנה החולפת ובזו שעתידה להגיע בשבוע הבא, מל רובינס מציעה לנו לבחון כל אספקט בחיינו לאורן של שלוש שאלות חשובות שיש לענות עליהם בכל תחום בחיים –
1#. מה אנחנו רוצים להפסיק לעשות השנה
2#. מה אנחנו רוצים להתחיל לעשות השנה
3#. ומה אנחנו רוצים להמשיך לעשות השנה
אם תקדישו לעצמכם זמן ותענו על שלושת השאלות האלו ברצינות יש סיכוי שתשרטטו מפת דרכים עם גבולות, יעדים ודרכי פתרון לתיסכולים.
שתבוא עלינו שנה הרבה הרבה יותר טובה, אמן.
***
השבוע בפודקאסט חומות של תקוה -12 שיעורים משני חיים להאזנה לחצו כאי.
את כל-כך צודקת !