1#. משבר גיל
לפעמים נדמה לי שמשבר גיל כלשהו הוא סיפור הכיסוי הכי נפוץ שקיים. אז גם כשגלית סיפרה לי שצחי עבר משבר גיל 40 לפני כמה שנים ובעקבותיו נזכר שוב שהוא חובב מסיבות טבע וטראנס, לא הופתעתי. כמו בדפוס הקבוע של משבר גיל כלשהו, צחי חש ריקנות, סיפר שהוא בדיכאון, שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו ומהחיים, והיה נראה שהם על סף משבר קיומי.
כשהמשבר הקיומי הזה בא לקיצו בסופו של דבר במסיבות טראנס שהעירו את צחי והאירו את חייו, גלית נשמה לרווחה. אופציית סיום המשבר בגירושין היתה הרבה יותר קשה לגלית מיציאתו של צחי למסיבות מהן נהג לשוב בבוקר למחרת ״כולו באורות״ במילותיה. היא פירגנה לו גם כשתדירות המסיבות הלכה וגברה, גם כשהוא חזר מסומם לחלוטין, וגם כשהיא הבינה שהמשפחה כולה משלמת מחיר על האהבה החדשה הזו שלו, שהלכה והשתלטה על חייהם.
2#. מה הקוד?
ואם בקלישאות עסקינן, יום אחד כשצחי חזר לפנות בוקר ונפל לתוך שינה עמוקה מאד, תולדת מעט שעות שינה והרבה אלכוהול וסמים, הוא שכח את הטלפון בסלון. גלית קמה חצי שעה אחר כך כדי להתחיל לארגן את הבית וראתה את המסך מהבהב בסלון החשוך. היא חשבה שזה הטלפון של אחת הבנות שלהן אבל כשהתקרבה נוכחה לגלות שהודעת ווטסאפ מ״נטלי״ האירה את המסך ופתחה את עיניה – ״לא נרגעת ממך נשמה״.
גלית הבינה שזו שעת רצון. הוא ישן. הטלפון שלו אצלה. ורק צריך קוד. היא ניסתה את תאריכי ימי ההולדת של הילדות, את התאריכים שלהם, את יום הנישואין, כלום לא פתח.
ואז היא ישבה בסלון עצמה את העיניים והתפללה – אם אני צריכה לדעת, כך ביקשה בלב, תן לי סימן, אם לא – אני משחררת. ״אבל ידעת״ אמרתי לה ״ההודעה ברורה״. ״היתה לי הרגשה שזה רק קצה הקרחון, ואם יהיה לי רק את זה הוא יצליח לסובב הכל״, הסבירה גלית את המוטיבציה מאחורי תפילותיה.
אחרי כמה דקות היא פשוט ידעה שהקוד הוא שש הספרות הראשונות של תעודת הזהות שלו. הנעילה נפתחה וכעת כל הטלפון שלו היה גלוי לה.
3#. געגועים לנטלי
היא נדהמה מכמות הנשים, החיזורים, הסטוצים, והתכתובת שהוא מנהל אבל על כולן עלתה אותה נטלי עימה הוא ניהל סיפור אהבה סוער והבטיח לה שבקרוב מאד הוא מתגרש. הם החליפו תמונות אינטימיות כולל תמונות תקריב של חלק בגופו ש״מתגעגע אליה״ אבל גם אינספור דאחקות על גלית. על מה היא לובשת, איך היא מדברת וכמה עלתה במשקל.
גלית פעלה כמו רובוט. היא צילמה הכל. מעל 400 צילומי מסך שהועברו אליה באיירדרופ ונשארו שמורים אצלו בתמונות בטלפון. בכוונה. כשהיא סיימה היא העירה את הילדות, ארגנה הכל על אוטומט והלכה לעבודה.
צחי התעורר בצהריים, חיפש את הטלפון שלו, ובהתחלה לא קלט כלום. הוא עבד מהבית באותו יום וכשרצה לשלוח לנטלי איזו תמונה הוא קלט שיש לו בתמונות מעל 400 צילומי מסך מפלילים עד מאד. למעשה הוא הבין שאם גלית קראה את זה אין סיכוי שהיא תוכל להסתכל עליו אי פעם, אבל הוא לא היה משוכנע לגמרי שזו גלית שניגשה לטלפון שלו ועשתה את צילומי המסך. הוא חשד שזו אחת הבנות שלהם אבל לא יכול לשאול, ומכאן הגיע למסקנה שהכי טוב להתכחש לחלוטין לארוע הזה. לא רק להתכחש אלא גם למחוק הכל כאילו לא היה. גם את התמונות וגם את כל ההודעות המפלילות.
4#. סוף עונת המסיבות
בערב גלית חזרה הביתה כאילו כרגיל אך לקראת שינה אמרה לצחי במבט קשה – “שומע? מבחינתי סיימת את עידן המסיבות. אתה נשאר בבית מעכשיו״.
״למה?״ שאל צחי בחוצפתו ״מה הסיפור שלך? למה את עושה סרטים? מה נסגר?״.
״אני לא אגיד יותר מזה. אבל המסיבה הזו שאתה מתכנן ללכת בשמחת תורה?… תשכח ממנה. ואם בכל זאת אתה מחליט ללכת כי אתה תמיד עושה מה בא לך, כשאתה חוזר כל הדברים שלך בחוץ בארגזים ואני מחליפה מפתח. אתה לבית הזה לא חוזר״.
גם גלית וגם צחי נדהמו מהמונולוג הקשוח הזה ושניהם ידעו מה מקורו. יותר מזה לא נאמר דבר.
בשלב הזה כולכם ודאי מבינים שהמסיבה ההיא שהוא תכנן ללכת אליה היתה הנובה. הוא לא הלך. למעשה הוא לא הלך לאף מסיבה יותר, אבל היה ממורמר מאד וחש שלקחו לו את החיים, הוא עוד לא ידע שבעצם קיבל אותם במתנה.
בשביעי לאוקטובר שניהם הקיאו את הנשמה כשהבינו מה יכול היה לקרות. הוא היה גמור לחלוטין מהטרגדיה, מכמות האנשים שהכיר ונרצחו, ומההבנה שגלית, בלי לדעת, לא גמרה לו את החיים אלא כנראה הצילה את חייו.
5#. אין דרך חזרה
צחי אמנם מחק את ההודעות כולן ואת כל צילומי המסך מהטלפון שלו אבל אצל גלית הם נשמרו. גם בדרייב, גם בטלפון ובעיקר בנשמה. שלושה חודשים שהיא ערה בלילות וחושבת על דברים שקראה וראתה. טראומת המלחמה התערבבה עם טראומת הגילוי. הפחד מגירושים, שניהל אותה וגרם לה לא להתעמת איתו, הלך והצטמצם אל מול הפחד לחיות כל חייה בחוסר אמון מוחלט, ולשאת את עלבון התכתבויותיו עם נטלי. הדאחקות שהם הריצו על חשבונה והתמונות ששלחו אחד לשני היו כמו רסיסים שחדרו לה דרך העור לתוך עורקי הלב וחסמו אותם.
גם אצל צחי התרחש תהליך. הוא היה ממורמר עד השביעי באוקטובר ובטראומה מאז. אט אט הטראומה נרגעה. על המסיבות הוא ויתר אבל על נטלי היה קשה לו לוותר. מסתבר שגם היא ניצלה מהנובה כי הם תכננו ללכת ביחד והוא ביקש שלא תלך בלעדיו. הם חזרו לתקשר בטלגרם ובזהירות רבה, ובשלב מסויים אזרו עוז והחלו לשוחח בטלפון ואפילו קבעו להיפגש.
ביום ראשון השבוע הם נפגשו במתחם חדרים להשכרה ליד נתניה. אל תשאלו אותי איך גלית ידעה. אבל היא ידעה הכל.
כשהוא חזר חיכו לו ארגזים עם בגדים מחוץ לבית וגלית החליפה מנעול. צחי הזמין משטרה. השוטרים אמרו לגלית שהיא לא יכולה לזרוק אותו ככה מהבית. היא נתנה לו להיכנס אבל הבהירה לו שאם הוא לא יעזוב מרצונו היא תשלח את צילומי המסך שיש לה לכל החברים שלהם שיראו בדיוק מי הוא ואיך הוא יודע להתגעגע. הוא ביקש סליחה והתחנן שתתן לו עוד הזדמנות, והיא ביקשה שיעזוב ויתן לה קצת זמן לחשוב.
צחי לקח כמה ארגזים והלך. למחרת הוא שינה את הרכב ההרשאות בחשבון המשותף לשתי חתימות ורץ להגיש בקשה לישוב סכסוך בבית הדין הרבני. הוא חשב שעשה מהלך מבריק. בפועל היתה זו טעות גדולה. כשגלית הגיעה אלי כאובה ומבוהלת הרגעתי אותה שבית הדין הרבני הוא דווקא הערכאה הנכונה עבורה, במיוחד כשיש לה כאלו צילומי מסך וכזו כתובה. ההבנה שהוא קיבל למעשה את ההחלטה עבורה הלכה וחלחלה בה, ואט אט עננת פניה התבהרה והיא הנהנה בראשה. ״מכאן״, היא אמרה, ״אין דרך חזרה״.
***
השבוע בפודקאסט – פרק חובה עם נווט הקרב ניב פרן – איך לנווט ממשבר להצלחה. להאזנה לחצו כאן.
