מה הסיכוי לאהבה? – 3.1.26

1#. לא מאה. 

השבוע האחרון של השנה היה בסימן מספרים, סטטיסטיקות וטבלת השוואות בין השנה הזו לקודמתה, בין מה שציפינו למה שהיה, למה שאי אפשר לדעת שיהיה. 

וגם השנה, כמו בכל שנה, דפדפתי בתמונות של השנה שחלפה כדי לבדוק מה היה שם בשנה הלא פשוטה הזו וראיתי רגעים של שמחה ואהבה אותם אבחר לזכור, ורגעים של מלחמה ופחד אותם אני מנסה להותיר מאחור, והבנתי כמה השנה המטורפת הזו, כמו קודמתה, צרבה בנו חותם. 

את היום הראשון של השנה התחלתי בבית הדין הרבני בתל אביב ובדרך לשם בדקתי את אפליקציית מזג האוויר. 100% גשם. 

חייכתי לעצמי, הרי המציאות שלנו מוכיחה יום אחר יום ששום דבר הוא לא באמת 100%. 

ובעודי מתעמקת במזג האוויר, קפצה ידיעה על פצועים והרוגים בפאב קטן באתר סקי בשוויץ.

בהתחלה חשבתי שהיה שם פיגוע. בהמשך הסתבר שזיקוק על בקבוק שמפניה זה כל מה שצריך כדי להפוך חגיגת שנה חדשה לאסון.

אותם אנשים שרקדו שם היו בטוחים ב־100% שהם חוזרים הביתה אבל לא חלפו שלוש דקות מהרגע שהזיקוק נדלק ועד שהוא התחיל לשרוף את המקום. שלוש דקות. זה הזמן שלוקח למוח שלנו להבין שה־100% שלנו הוא אשלייה.

זו הבעיה עם ה־100% – אנחנו מאמינים בו רק כשהוא עובד לטובתנו.

100% גשם? נצא בלי מטרייה כי ״אין מצב שבאמת ירד״.

100% שנחזור הביתה מהמסיבה? ברור, למה בכלל לחשוב אחרת.

100% שהאהבה הזו תחזיק לנצח? חתמנו על זה מתחת לחופה.

אבל החיים כאן מוכיחים ששום דבר הוא לא באמת 100%.

2#. החיים הם נהר

בבית הדין הרבני התקיים דיון על גירושין של זוג.

כשהם נישאו, שניהם היו בטוחים ב־100% שהם ביחד לנצח.

בתמונה מהחתונה שהם פרסמו בפייסבוק לפני עשור, שניהם צעירים, יפים ומאוהבים עם עיניים מלאות אור. ככה נראית אהבה, ככה נראית 100% אמונה, 100% ודאות, 100% ״זה זה״.

ועכשיו שניהם בטוחים ב־100% שהגירושין האלו הם הדבר הכי טוב שקרה להם.

הם צדקו אז והם גם צודקים עכשיו, כי הזוג הזה שעמד מתחת לחופה לפני יותר מעשור הוא לא אותו זוג שעמד השבוע בפני בית הדין והסכים להתגרש. 

היא הייתה אז בת 24, מלאת חלומות על בית ומשפחה. הוא היה בן 26, בטוח שהוא יודע מי הוא. הם לא ידעו שתוך עשר שנים יהיו להם שלושה ילדים, שתי מלחמות, חרדה כרונית, בגידה אכזרית והרבה קרבות שקטים מעל צלחת האוכל. הם לא ידעו מי הם יהיו בעוד עשר שנים.

ככה זה כשהחיים הם נהר שאי אפשר לחצות אותו פעמיים, כי הנהר הוא לא אותו נהר. בכל יום ובכל שנה, אנחנו הכי מבוגרים שהיינו והכי צעירים שנהיה, והגירסה הנוכחית שלנו לא תמיד מסכימה עם הבחירות של הגירסה הצעירה שהיינו. 

3#. יש סיכוי לאהבה

את ערב הסיום של 2025 חגגנו בחתונה של עדי, שהיא עורכת הדין הכי יפה במשרד, ובחיר ליבה  אסף שחיתנו את עצמם בעצמם. 

מישהי כתבה לי באינסטגרם בתגובה לתמונה שלהם ״וואו להתחתן אחרי כל הסיפורים במשרד זה אומץ״ ואני עניתי לה שזו אהבה. 

כי גם לאהוב צריך אומץ.  

ושם מתחת לחופה שלא היה בה רב שקידש, אסף החתן סיפר סיפור שגרם לי לבכות – ואני כבר לא בוכה בקלות. הוא סיפר שאחרי הדייט הראשון חבר שלו שאל אותו: ״מה הסיכוי שתתחתן איתה?״

היה להם נוהג כזה להמר על הסיכוי להתחתן כבר אחרי הדייט הראשון. אסף הימר על 34%.

לא 50%. לא 70%. לא ״אני די בטוח״.

34 אחוז בלבד.

והוא הדגיש – ״זה המון לדייט ראשון.״ וסיפר איך המספר הזה הלך וגדל עד שהגיע ל־100%. והאמת, כך התוודה החתן בחופה, שהוא חושב שהוא הגיע ל־100 עוד לפני שהציע לה ועוד לפני שהיא הגיעה לשם.

ואז הוא הקריא לה את השיר המקסים של אווה קלפי – ״תַּגִּידִי מִיָּד אִם אֲנִי מַפְרִיעַ/ הוּא אָמַר כְּשֶׁנִּכְנַס מִבַּעַד לַדֶּלֶת / וַאֲנִי תֵּכֶף מִסְתַּלֵּק/ אַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַ / הֵשַׁבְתִּי לוֹ / אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִי/ בָּרוּךְ הַבָּא״. 

ככה זה מרגיש ב- 100% אהבה. לא בטחון מוחלט שזה יימשך לנצח. לא הבטחה שלא יהיו משברים.

לא אשלייה שהם לא ישתנו. אלא רגע אחד, טהור, של ״ברוך הבא״. רגע שבו אתה אומר למישהו: ״אתה מטלטל את כל קיומי״ – ולא מפחד מזה.

ואני הזלתי דמעה, כי גם עורכת דין לגירושין מתרגשת מכזה סיכוי לאהבה. הייתי יכולה להפסיק להאמין באהבה. הייתי יכולה להפוך ציניקנית, ולהגיד שבסוף כולם מתגרשים. אבל אני לא.

כי דווקא בגלל שאני רואה את הסופים, אני יודעת כמה יפות ההתחלות. ודווקא בגלל שאני יודעת שאין באמת 100%, אני מאמינה ש־34% יכולים להפוך לכל החיים. 

דווקא בגלל שאני יודעת שאנשים משתנים, שחיים משתנים, שאהבה היא בחירה יומיומית ולא הבטחה נצחית – אני מאמינה שאפשר. כי האומץ הוא לא להאמין ב־100%. האומץ הוא להתחיל עם 34%.

4#. שנת הסוס

מישהי כתבה לי על הפרק החדש בפודקאסט שהוא מתאים לשנת הסוס הסינית ושאלתי את הצ׳ט מי הוא אותו סוס סיני והוא הסביר לי בסבלנות שבלוח השנה הסיני, 2026 היא שנת הסוס. וזה אומר שנה של תנועה, חופש ואומץ לצאת לדרך בלי הבטחה. 

וחשבתי שיש שנים שבהן אנחנו מרגישים שמשהו בנו רוצה לזוז, לשנות, להתחיל משהו חדש – למרות שאנחנו לא יודעים לאן. כאלו שבהן ה־100% הישן כבר לא עובד, והחדש עדיין לא הגיע. 

אולי בגלל זה כל כך הרבה ודאויות מתפרקות עכשיו. זוגות שהיו ״בטוחים״ מגלים שהם לא.

קריירות שהיו ״ברורות״ פתאום מרגישות לא נכונות. חברויות שהיו ״עמוקות״ מתחילות להתערער. 

ואולי בגלל זה יש גם יותר מקום לאהבה. לא כזו שמבטיחה 100%. כזו שמבקשת להיכנס ואומרת ״אני לא יודעת אם זה יהיה לנצח, אבל אני רוצה לנסות.״ אהבה שמתחילה מ־34% ולא מתביישת בזה.

וכשחזרתי לטבלת ההישגים וההשוואות הבנתי שאפשר לסמוך על מספרים, אבל החיים תמיד יפתיעו אותנו. אפשר לתכנן הכל, לחשב הכל, לנסות לשלוט בהכל. ובסוף תמיד יהיה משהו שלא תכננו. זיקוק שלא חשבנו עליו. אהבה שלא חיפשנו.

שינוי שלא ציפינו לו.

וזה בסדר. כי החיים הם לא על ה־100%. החיים הם על ה־34% שהופכים ל־100. על ה־״ברוך הבא״ שאומרים למרות הפחד. על הנהר שממשיך לזרום, גם כשאנחנו לא אותם אנשים שהיינו.

שתהיה שנת סוס בה כל הסיכויים יהיו לטובתנו, וכל הסטטיסטיקות ידברו בעדנו. שנה שבה נזכור שאין באמת 100% ושתמיד יש סיכוי אם יש לנו אומץ.

ושלא נפסיק לקוות לאהבה. גם כשהיא מתחילה רק מ־34%.

***

השבוע בפודקאסט – עדכון גרסה – פרק סולו לשנה החדשה. להאזנה לחצו כאן

כמו כן מבצע לתחילת השנה החדשה – 50% הנחה על הקורסים הדיגיטליים שלי.