תוכן העניינים
יש משהו מסוכן בדרך שבה אנשים מתנהגים כשהם זוכים בכוח.
1#. הגירושין
דגנית ישבה מולי מתוסכלת מאוד. לפני כמעט שנתיים, היא ויניב חתמו על הסכם גירושין אליו הגיעו אחרי הליך גישור קצר. דגנית יזמה את הגירושין אחרי שאיבדה כל הערכה כלפי הגבר שהיה אמור להיות שותפה לחיים.
יניב היה בעיניה גבר חלש, חסר יכולת לקבל החלטות עצמאיות, כזה שנדרש לאישורה לכל צעד. למרות שבתחילה אהבה אותו מאוד, עם השנים הפער ביניהם הלך והעמיק. היא הרגישה בודדה ומרוקנת ליד הגבר שפעם אהבה, ואף כינתה אותו בלב ״האפס״.
היו להם שלוש בנות קטנות – בת חמש, בת שלוש, ובת שנה וחצי. והוא ללא ספק אהב אותן. אבל אהבה לבד לא מספיקה כשאתה לא יודע לייצר נוכחות, לקבל החלטות, ולפעול כהורה מבלי לבקש רשות.
כשדגנית הודיעה לו שהיא החליטה להתגרש בהתחלה יניב התקשה להשלים עם הגירושין. הוא ניסה לשכנע, התחנן, והבטיח שישתנה, אבל בסופו של דבר הסכים לגישור, והם הגיעו להסכם הוגן. הם אפילו הבטיחו זה לזו לשמור על מערכת יחסים טובה למען הבנות.
ואכן, במשך שנה ומשהו הכל עבד כמו שצריך. יניב שהה עם הבנות פעמיים בשבוע ובכל סופ״ש שני, ונהג לעדכן את דגנית, לשאול שאלות ולהיות שותף מלא לגידולן. זה לא היה מושלם, אבל זה עבד.
ואז יניב הכיר את אורנה.
2#. תחת הנהלה חדשה
אורנה הייתה גרושה, מבוגרת מיניב בשמונה שנים, ואם לבן 22 שגר עם אביו. הם התאהבו והתחילו לנהל מערכת יחסים רצינית ועד מהרה חוזה השכירות שלה הסתיים והיא עברה לגור עם יניב בדירה שרכש מדגנית בגירושין. בשלב הזה היחסים בין דגנית ליניב היו טובים, הוא סיפר לה שהכיר מישהי ולפני שהם עברו לגור ביחד שאל אותה אם יש צורך לדעתה בהסכם ממון.
דגנית השיבה שלדעתה כדאי מאוד לערוך הסכם, והוסיפה שכאשר תהיה לה זוגיות שנייה גם היא תערוך הסכם. היא אף המליצה לפנות לעורכת הדין הנחמדה שערכה להם את הגישור.
ואז יניב ואורנה עברו לחיות ביחד והוא מעולם לא הזכיר יותר את הסכם הממון וכשדגנית שאלה אותו הוא אמר ״זה לא רלוונטי״.
בדיעבד נודע לדגנית שלא רק שלא נחתם כל הסכם ביניהם אלא שיניב ״בחוכמתו״ סיפר לאורנה שדגנית המליצה לו על הסכם ממון ואורנה זעמה ואמרה שגרושתו לא יכולה להמליץ לו ושמוזר שהוא בכלל דיבר איתה על זה, ומאז החלה לפתח שנאה לדגנית. את כל זה דגנית יודעת כי גיסתה לשעבר אשת אחיו של יניב, שלא סובלת את אורנה, נשארה עם דגנית ביחסים טובים וסיפרה לה את מה ששמעה מבעלה.
מהרגע שאורנה עברה להתגורר עם יניב בדירתו, היא התחילה לנהל לו את החיים.
בהתחלה זה היה עדין. הוא התחיל להודיע לדגנית באופן אקראי מתי אינו יכול לקחת את הבנות וזה תמיד היה באותו בוקר – ״יש לנו תוכניות״, הוא נהג לומר או ״יש לנו ארוע חשוב הערב״, ומעולם לא ביקש ואף לא הסכים להחליף יום. דגנית ניסתה להיות גמישה ולהבין אבל היו גם לה התחייבויות ולפעמים היא הודיעה לו שזה בלתי אפשרי מבחינתה.
ובכל פעם כזו זה הסלים. דגנית התחילה לקבל מיניב הודעות ארוכות ומחנכות, והיה לה ברור שאורנה כותבת אותן. יניב מעולם לא היה מסוגל לכתוב הודעות תוקפניות, משתלחות ומבקרות כאלו בעצמו. והיא נהגה לענות לו ופעם אחת הכניסה עקיצה ישירה וכתבה שברור לה שהיא עונה לאורנה ולא לו.
יניב לא ענה אבל יום למחרת הוא הודיע לה, שאם היא חושבת שהיא מתכתבת עם אורנה ולא איתו, אז מעכשיו כל התקשורת ביניהם תתנהל בקבוצת ווטסאפ של שלושתם – הוא, אורנה ודגנית.
והוא הקפיד שכל התקשורת תתנהל בקבוצה המשותפת ואם דגנית כתבה לו הודעה פרטית הוא העביר אותה לקבוצה וענה בקבוצה ותמיד היה גם לאורנה מה להוסיף או לומר גם אם מדובר בעניין טכני לגמרי, והיא ברור שהיא עושה זאת כדי לסמן טריטוריה ולהכריז – יניב נמצא תחת הנהלה חדשה.
3#. הילדות
יום אחד, הבת האמצעית חזרה מאביה כשהשיער שלה קצוץ קצר מאוד. מדובר בילדה בלונדינית עם שיער ארוך ויפה, שהסתפרה פעמיים בלבד בחייה. דגנית הייתה המומה. ״מי סיפר אותך ככה יפה שלי?״ היא שאלה בעדינות.
״אורנה אמרה ששיער ארוך סותם את הצינורות במקלחת״ לחשה הילדה והוסיפה ״וחוץ מזה שיער קצר כמו שלה זה יותר יפה״.
דגנית רתחה. היא כתבה הודעה בקבוצה המשותפת ואמרה שהיא בהלם מאיך שהילדה חזרה הביתה ושאלה למה לא התייעצו איתה לפני שגזרו לילדה את השיער.
אף אחד לא ענה להודעה למרות שגם יניב וגם אורנה קראו אותה. העונש לא איחר לבוא. מאותו יום, יניב הודיע שהקבוצה נסגרת. מעכשיו, רק מיילים. ״זה יותר מקצועי״ הודיע יניב ואורנה הוסיפה וכתבה ״וחוץ מזה הקבוצה הזו נהייתה לי רעילה מדי״. דגנית נחסמה בווטסאפ של יניב ושל אורנה, והם סירבו לפתוח את החסימה גם במתקפה האירנית כשהבנות איתם, ויניב ענה לה רק ״תשלחי מייל״ והיא שלחה ותמיד קיבלה תשובה למחרת ״הכל בסדר״.
הבת הגדולה התחילה להרטיב במיטה – משהו שלא קרה לה מאז שהייתה בת שנתיים, והתחילה לשאול שאלות מוזרות:
״אמא, אבא אמר שאת מקנאה בו שיש לו את אורנה ואת לבד, זה נכון?״
״אמא, למה אבא אמר שאת כל הזמן עושה להם בעיות?״
״אמא, אורנה אמרה שנשים צריכות להיות חזקות ולא לבכות. זה נכון שאם אני בוכה זה סימן שאני חלשה?״
4#. נקודת הפיצוץ
ואז, לפני חודש, הגיעה נקודת הפיצוץ.
הבת הקטנה חזרה מסוף השבוע אצל אביה עם כוויה על היד. לא כוויה גדולה, אבל כוויה שדרשה טיפול. דגנית שלחה מייל ״מה קרה? איך זה קרה? למה לא עדכנתם אותי?״
התשובה לא הגיעה.
היא התקשרה. יניב לא ענה. היא שלחה עוד מייל. שוב, שתיקה.
למחרת היא קיבלה מייל קר ומחושב – ״הילדה בסדר. אנחנו מטפלים. אין צורך בדרמות שלך.״
כשבוע לאחר מכן, הלקוחה שלי קיבלה עם שליח בקשה ליישוב סכסוך אליה צורפה בקשה ״בהולה״ לשינוי הסדרי שהייה. הנימוק המרכזי בה היה שהאב ובת זוגו הם ״הורים״ טובים יותר.
הם צירפו לבקשה תצהיר ארוך ומפורט שבו טענו שהאם ״היסטרית״, ״לא יציבה רגשית״, ״יוזמת קונפליקטים״, ו״מונעת מהבנות לפתח קשר עם האב ובת זוגו״, ולכן ״קיים חשש לניכור הורי״. הם טענו שטובת הבנות להיות במשמורתם המלאה, כי הם ״מספקים סביבה יציבה ושלווה״.
כשקראתי את התצהיר, כמעט צחקתי. כמעט. ואמרתי לדגנית – Big mistake.
הרי ידוע שלא מומלץ להעיר את האריה הישן. אתם יודעים מה קורה כשמישהו שניסה להיות נחמד, גמיש וסביר, פתאום מבין שמנסים לקחת לו את הילדים שלו? הוא נלחם.
דגנית הביאה איתה קלסר מלא בהודעות, צילומי מסך, ותיעוד של כל פעם שהוא ביטל את הסדרי השהייה שלו, כל מייל שבו הוא התעלם מהבקשות שלה לקבל מידע על הבנות, וכל פעם שבת הזוג שלו התערבה בתקשורת. היא הביאה סיכום טיפול מרופאת המשפחה שכתבה שהילדה חזרה להרטיב והמליצה על טיפול רגשי, מהגננת שכתבה שמשהו לא בסדר והודעות שלה שהיא כותבת בקבוצה על השאלות המוזרות של הבנות ומקבלת תשובות נזעמות, וכמובן תמונות של הילדה לפני ואחרי התספורת. את הראיות צירפנו לתגובה וסיפרנו מה באמת קורה אבל גם הצגנו את הדפוס.
יניב, הוא לא הורה רע, אלא הורה חלש שהפך להיות בובה בידיה של אישה שרצתה לשלוט. אישה שראתה הזדמנות להיות אמא שוב – אבל הפעם, לילדות של מישהי אחרת. אישה שחשבה שהיא יודעת טוב יותר איך לגדל את הבנות האלה, ועל הדרך ניסתה למחוק את האמא.
השופט קבע דיון דחוף, שאת סופו שיערתי מראש. בהליך יישוב סכסוך ניתן להגיש רק בקשות דחופות, והבקשה הזו לא היתה דחופה בשום צורה.
אורנה התלוותה ליניב אך לא הורשתה להיכנס לדיון למרות שעורך הדין ביקש. הוא נעמד והחל לטעון שחובה כבר היום לעשות שינוי בהסדרי השהייה ולהעביר את הבנות לאב.
השופט עצר אותו ואמר שהוא קרא מה כתוב גם בבקשה וגם בתגובה וביקש מיניב לעמוד. ״אני מזהיר אותך שעליך לומר אמת ושאם לא תעשה כן אתה צפוי לעונשים הקבועים בחוק״ אמר לו השופט בקולו העמוק ויניב הנהן.
״האם זה נכון שהסכמת לנהל תקשורת עם האם רק בקבוצת ווטסאפ משותפת עם בת זוגך? שאל השופט ויניב הנהן ואמר בשקט ״כן״ .
״האם זה נכון שחסמת אותה בווטסאפ וסירבת לתקשר עימה אלא באמצעות מיילים, גם כמתקפה האירנית?״ יניב אמר ״כן, אבל זה כי היא היסטרית״.
״ולמה לא התייעצת איתה לפני שגזזת לילדה את השיער?״ שאל השופט שאלה אחרונה. יניב גמגם. ״אני… אנחנו חשבנו…״
״אנחנו״ הפרעתי באמצע. השופט הורה ליניב לשבת ואני ביקשתי למחוק את הבקשה ולשלוח את יניב להדרכה הורית כדי שיבין שלבנות האלו יש רק שני הורים ובת זוגו, עם כל הכבוד, אינה אחת מהם.
השופט הכתיב החלטה.
הוא דחה את הבקשה, חייב את שני הצדדים לפנות להדרכה הורית ולתיאום הורי וקבע שהוא אוסר על האב לשתף את בת זוגו בהתנהלות מול האם, ומורה לו לקיים עימה תקשורת ישירה וברורה. הוא חייב את יניב בהוצאות של 7,000 ש״ח ואמר לעורך הדין – ״אם תגישו תביעה כזו להוצאות האלו יתווסף עוד אפס״.
כשיצאנו מאולם בית המשפט, דגנית פרצה בבכי של הקלה. ״רות״ היא אמרה לי, ״את אמרת לי שזה מה שיהיה אבל למה הם חשבו שזה יעבוד להם?״
״כי מי שטועם כוח בפעם הראשונה בחיים חושב שזה יימשך לנצח״ אמרתי לדגנית. ״ולפעמים הוא לא מבין שיש הבדל בין כוח לשליטה – ושאף שופט לא יתן לך לשלוט בילדים של מישהי אחרת״.
וכשחזרנו למשרד חשבתי על יניב ודגנית והבנות שלהם וליבי נחמץ. היו יכולים להיות כאן גירושין נורמטיביים.
אתה הרי יכול להיות אבא מדהים בלי לנסות להוכיח שהאקסית שלך אמא גרועה.
את יכולה להיות בת זוג מדהימה גם בלי לנסות למחוק את גרושתו של בן זוגך.
ואתה בטוח יכול להיות אבא טוב בלי לתת למישהי אחרת להחליט בשבילך איך לגדל את הילדות שלך.
לפעמים, החולשה היא לא באי-היכולת לקבל החלטות. החולשה האמיתית היא לתת למישהו אחר לקבל אותן בשבילך.
***
השבוע בפודקאסט על מצבי משבר עם עו״ד מיכאל צור. להאזנה לחצו כאו
