מה תעשו אם יום אחד תגלו שהאמת על חייכם מבוססת על טעות גנטית אחת?
1#. 9 מליון דולר בייבי
איש עסקים סינגפורי בן 64, מייסד חברת ייצור גדולה, עתר לבטל את הסכם הגירושין שלו, הסכם שבו שילם לגרושתו כ־9 מיליון דולר, אחרי שגילה שבנם הבכור, כיום בן 25, אינו בנו הביולוגי. הידיעה הזו הפכה לכותרת עולמית, אבל מאחורי הכותרות הסתתר סיפור מורכב.
בני הזוג הסינגפורים, נקרא להם כאן יאנג וקים, התגרשו בהסכמה לפני יותר מעשור. כל הנכסים חולקו ביניהם בשווה, וקים קיבלה את חלקה, קצת מעל 9 מיליון דולר. שש שנים לאחר מכן, כשבנם הבכור היה בן 20, גילה יאנג, בדרך שלא פורסמה, שהוא אינו אביו הביולוגי. סביר להניח שהאמת צצה בעקבות בדיקה גנטית באחת האפליקציות הפופולריות, אך הפרטים המדויקים לא נחשפו.
הגילוי טלטל את יאנג לחלוטין, והוא יצא למסע משפטי שנמשך שש שנים, בכל הערכאות, מתוך טענה ל״הטעיה מכוונת״. לטענתו, אילו ידע את האמת בזמן הגירושין לא היה מסכים לחלוקה שוויונית של הרכוש. קים, מצידה, טענה שגילתה לו את האמת מזמן.
הטענות הללו נשמעות כמעט כמו סכסוך קלאסי מבית הדין הרבני אצלנו, אבל בסינגפור הן זכו לעדנה. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את טענתו של יאנג וקבע כי גרסתה של קים אינה סבירה. בית המשפט העליון אישר את פסק הדין וקבע כי יש לבטל חלקים מהסכם הגירושין בשל הטעיה.
ועדיין, למרות פסק הדין העקרוני, הסכום שנקבע שעל קים להשיב ליאנג מתוך 9 מליון דולר היה זניח. כ־59 אלף דולר בלבד. אז אמנם הכותרות בעיתונים זעקו ש״הניתוח הצליח״ ויאנג זכה בפסק דין עקרוני אבל ״החולה מת״ כי ההחזר הזניח שקיבל כיסה אולי רק חלק קטן מעלויות ההליך.
קשה להאמין שיאנג ניהל את ההליך בשביל כסף. הוא חיפש צדק, אבל צדק הוא מושג יחסי וחמקמק. כבר כתבתי לא פעם שבית המשפט אינו המקום לרפא לבבות שבורים, להחזיר ביטחון או לסגור חשבונות רגשיים. בשביל זה יש טיפול, והוא אפקטיבי פי כמה וגם זול בהרבה.
מה שהדהים אותי בכל הפרשה הזו הוא מה שלא נאמר. אף אחד לא דיבר על הילד. על אותו צעיר בן 20 שגילה שהאיש שגידל אותו כל חייו אינו אביו. חשבתי עליו רבות. האם הגילוי הזה החריב את עולמו? או שאולי דווקא הקל והפך כמה רגעים מילדותו לפתאום מובנים יותר?
ואז נזכרתי במקרים מהקריירה שלי, כאלו שלא ניתן אפילו לכתוב עליהם. משפחות שנקרעו בגלל אמת גנטית. רגעים בהם בדיקה אחת משנה את כל מה שאדם חשב שהוא יודע על עצמו, ואין סכום כסף בעולם שמצליח לאחות את מה שנשבר שם.
2#. אתם אולי תופתעו (ואולי לא)
כשהמקרה הסינגפורי מציף את העולם, אי אפשר שלא להיזכר במציאות הישראלית שבה גנטיקה, הלכה וחוק אזרחי מתנגשים זה בזה. ומה שקורה כאן לפעמים עוד יותר מפתיע.
ראשית, בישראל יש חוק שקובע שאסור לערוך בדיקות גנטיות אם יש חשש שהתוצאה תהפוך את הילד לממזר.
שנית, ממזר הוא לא ילד שנולד מחוץ לנישואין אלא דווקא ילד שנולד לאשה נשואה כדת משה וישראל ממי שאינו בעלה. ומאחר שבהלכה היהודית לממזרות יש השלכות חמורות – היהדות מבקשת למנוע ממזרות, ולכן חוקק החוק שמונע בדיקות גנטיות. המדינה מגינה על הילד גם במחיר של השארת סימני שאלה פתוחים.
ועוד לפני החוק מגיע הכלל ההלכתי המפורסם – ״רוב בעילות אחר הבעל״ כך שאפילו אם תציגו בפני בית הדין הרבני בדיקת רקמות שבוצעה בחו״ל הם יאמרו שהבדיקה אינה וודאית ב-100% ולכן הכלל ההלכתי גובר, והילד הוא בנו של הבעל ולא חלילה ממזר. ראיתי את זה קורה במו עיני.
וענין נוסף שאולי יפתיע אתכם – כשבני זוג נשואים הילד נרשם אוטומטית במשרד הפנים (ובתעודת הזהות) כבנו של הבעל, גם אם גנטית הוא לא. ואם הילד נולד בתוך פחות מ־300 ימים ממועד הגט, הוא עדיין ירשם במשרד הפנים כבנו של הגרוש.
עכשיו בואו נתאר מצב לא נדיר בכלל בו בני הזוג נפרדו בפועל וכבר שנים מנהלים הליכים משפטיים אבל הבעל מעדיף לא לתת גט עד שלא יחולק הרכוש בפסק דין. אם האשה המשיכה בחייה ונכנסת להריון מבן זוגה החדש ויולדת תינוק כשהם נשואים או לפני שחלפו 300 ימים מהגט – הבעל ירשם כאביו של התינוק ויהיה לו מאוד קשה להוכיח שהוא לא. גם מקרה כזה אני מכירה.
אבל ברגע שהילדים מגיעים לגיל 18, הם יכולים לעשות את הבדיקה בעצמם. וכשהדלת הזו נפתחת, האמת שמתפרצת יכולה לשנות את כל מה שהם חשבו שהם יודעים על עצמם.
3#. רעידת אדמה משפחתית
לפני כמה שנים הגיע אליי תיק שהתחיל כסכסוך ירושה רגיל של אח ואחות מבוגרים שהגישו התנגדות לצוואת אביהם שהוריש את רוב רכושו לבתו מנישואיו השניים שהיתה צעירה מהם בשנים רבות.
כמו תיקי ירושה רבים, התיק לא התנהל בגלל כסף אלא בגלל רגשות. בכל גיל ילדים שחשים ״מקופחים״ מנהלים הליך משפטי כדי לתבוע את צדקתם, גם אם הם לא נזקקים באמת לכספי הירושה.
ההליך המשפטי התנהל באופן ענייני, אבל במקביל לשגרה המשפטית השקטה, קרה משהו שאף אחד לא צפה.
האח והאחות ביצעו בדיקה גנטית פשוטה דרך 23andMe. הם רק רצו לדעת מהיכן הגיעו אבותיהם הקדמונים, אם יש להם שורשים סקנדינביים או אולי קשר לאיזו משפחת מלוכה אבודה.
הם לא העלו בדעתם שהבדיקה תגלה משהו קרוב הרבה יותר. הם אחים ביולוגיים רק מצד האם. אביהם המנוח שלצוואתו מתנגדים – אינו אביה הביולוגי של האחות.
עקרונית המידע הזה לא שינה את התיק המשפטי ואף אחד לא היה יכול לדעת עליו. הוא גם לא אמור היה לשנות את חייהם ואפשר היה לראות בו אנקדוטה גנטית שלא מזיזה לאף אחד.
אבל בפועל התוצאה הייתה רעידת אדמה משפחתית. האמא, שהיתה אישה מבוגרת מאוד שחיה עם הסוד הזה עשרות שנים כבר לא היתה צלולה ולא ניתן היה לכעוס עליה או להבין ממנה מי האב הביולוגי.
הבת, שגילתה שהמנוח אינו אביה הלכה ושקעה תחת משקלו הכבד של הסוד שהתגלה וגרר אותה לתחתית בור דיכאון שחור. היא הודיעה שאין לה כוחות להתמודד עם ההליך המשפטי וביקשה לחזור בה מההתנגדות. מכאן היה קל יותר להגיע להסכמות עם הצד השני והתיק נגמר.
אבל הבת הרחיקה את עצמה מאימה הדמנטית ומאחיה, וניתקה עימם קשר למרות שהם היו משפחה מלוכדת עד כה. הגילוי הזה, שלא אמור היה לשנות דבר מחייה, שבר לה את כל מה שהיא חשבה וידעה על עצמה. וכך, משפחה שהייתה סולידית לכאורה התפרקה, בגלל מידע גנטי שהתגלה באקראי והפך את עולמם.
4#. קול הדם וקול האהבה
אבל המציאות לא תמיד חד־ממדית. אחרי כל הסיפורים הקשים, יש גם מקרים שמאירים את הצד השני של המשוואה. מקרים שמוכיחים שדם הוא לא הגורם היחיד שמחזיק משפחה.
היה לי לקוח שגילה במקרה שבנו בן ה-13 אינו בנו הביולוגי.הגילוי צף כמו רבים אחרים, בעיצומה של חקירה פרטית קטנה שהתחילה מחשד לבגידה. הוא מצא הודעות ישנות, והבין לבד את מה שלא נאמר בקול.
הלילה שאחרי הגילוי ריסק אותו. הוא נדד בבית כמי שאיבד את ציר האיזון של חייו. ובכל זאת, בבוקר הוא קם עם החלטה ברורה לקבור את האמת הביולוגית ולהתעלם ממנה.
״זה לא באמת משנה לי״ הוא אמר לי בפשטות ״אני האבא היחיד שיש לו. גידלתי אותו, הייתי איתו בכל רגע, בכל בעיה, בכל שמחה. הוא הבן שלי לכל דבר ועניין. מה שקרה בין אמא שלו לבין מישהו אחר לפני שנים – זה לא קשור אליו ולא קשור אליי״.
האיש אציל הנפש הזה הבין משהו עמוק – הורות אינה רק DNA. ואהבה אינה קשורה לגנטיקה. אפשר לאהוב אהבה ענקית גם ילדים שאינם שלכם, וגם הורים שאינם שלכם, וקול הדם לא תמיד חזק מקול האהבה.
ובעודי כותבת את זה אני נזכרת כמה אני אוהבת את בן – שהוא אח של ילדי מאביהם המנוח ניב ז״ל שנולד 8 חודשים אחרי שהוא הלך לעולמו.
אין לי קשר דם עימו ובכל זאת אני אוהבת אותו בכל ליבי, ממש כאילו הוא היה הנכד שלי. בלי קשר דם. בלי לחלוק DNA, אהבה שלא קשורה למטען גנטי, אלא למטען לבבי.
גם את אביו ז״ל אהבתי כמו אח – היינו גרושים 13 שנים כשהוא הלך לעולמו לפני 6.5 שנים, וכשהוא נלקח מאיתנו הלב שלי נשבר לרסיסים כאילו שהתייתמתי, שכלתי והתאלמנתי בעת ובעונה אחת.
כי פנים רבות לאהבה.
ואם נחזור שוב ליאנג הסינגפורי ולשאר האמיתות הגנטיות שמגיעות לעיתים באופן לא צפוי – השאלה האמיתית היא האם אנחנו מאפשרים לאמת הביולוגית להרוס את הקשרים המשפחתיים שנבנו במשך שנים, או שאנחנו מבינים שמשפחה זה יותר מסכום של גנים? שאלת ה-9 מליון דולר בסינגפור היא שאלה מוסרית ולאו דווקא משפטית. האם יאנג באמת יכול לבטל עשרים שנות אבהות בגלל תוצאת בדיקה? האם הכסף שהוא שילם היה רק עבור הגנים, או גם עבור הזמן, הרגעים, והחיבוקים?
בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו – מה הופך מישהו למשפחה שלנו? האם זה הדם שזורם בוורידים, או האהבה שזורמת בחיים?
***
השבוע בפודקאסט – פרק מופלא עם אחותי נעמי וולפנר על מסע התמודדות מעורר השראה. להאזנה לחצו כאן.
