בדרך כלל איני נוהגת לכתוב כאן סיפורים בהמשכים, אבל בדיוק לפני שלוש שנים פרסמתי בלוג שכותרתו הייתה ״פסק הדין הכי מרגש שלנו ניתן השבוע״ והסתיים במילים: ״המשך, למרבה הצער, בטוח יבוא״. השבוע, ניתן באותו עניין פסק דין נוסף,מרגש לא פחות, שסוגר את הגולל על הפרשה, והפעם על ידי בג״ץ. כאן כתבתי על זה כשניהלנו את דיון ההוכחות וכאן כתבתי על זה כשקיבלנו את פסק הדין הראשון.
1#. העלילה בתמצית
הסיפור של דורון מתחיל בגבר חכם, נאה, ונורמטיבי, שמכיר את נעמה – אשה, יפה וחכמה, ומתאהב בה עד עמקי נשמתו. מהאהבה הזו היא הרתה, אך לקראת סוף ההריון נעמה שברה לדורון את הלב ועזבה. נולדה להם תינוקת מתוקה שדורון לא הכיר כמעט שנה, ואחרי שהתחיל הליך משפטי נחתם ביניהם הסכם בדבר הסדרי השהיה והמזונות. כמה חודשים אחר כך הם מחליטים לנסות שוב וחוזרים. עד כאן סיפור כמעט שגרתי, למעשה זו תחילתו של סרט אימה.
בתחילת ינואר 2019 נעמה אומרת לדורון שהיא חושבת שהיא שוב בהריון, ואז מתחילה לריב איתו, אומרת שזו היתה התראת שווא, ונפרדת ממנו בתחילת פברואר 2019. כמה חודשים לאחר הפרידה דורון נחשף לבטנה ההריונית של נעמה והיא דואגת להבהיר שההריון הוא עניינה הפרטי, ולא קשור אליו שכן היא הרתה מבנק הזרע.
הקשר של דורון עם הילדה מלווה באינספור הודעות אובססיביות מנעמה. היא שולחת לו הוראות ברורות איך לטפל בילדה, מאיימת עליו בפניות למשטרה ולרווחה אם לא יעשה בדיוק כדבריה, ומודיעה לו שלילדה הזו יש רק בית אחד. הבית שלה. ״לא תסתנכרן איתי בסיפור הזה מבטיחה לך שאדאג להילחם בך בכל דרך אפשרית״ היא מאיימת. ומקיימת.
בספטמבר 2019 הילדה מתחילה ללון אצל דורון. במקביל נעמה יולדת בן. הבן הזה הוא רק שלה. הגרסאות שלה לגבי זהות האב נעות בין גבר נשוי לבין בנק הזרע, אבל זה בטח לא דורון. בהתחלה הוא מאמין. אדם נורמטיבי לא מסוגל להעלות בדעתו שילדו ייגנב ממנו לאור יום.
מהרגע שהילדה מתחילה ללון אצלו, נעמה מתחילה להתלונן בפני כל גורם אפשרי שיש חשש שהילדה נפגעה מינית על ידי אביה. אלא שאף אחד לא ממש מתייחס לטענות האלו, והילדה ממשיכה להיות בקשר שוטף עם אביה.
ואז נעמה מחליטה לעזור לדברים לקרות. בדצמבר 2019 היא שולחת לדורון הוראות מדוייקות בדבר טיפול באיבריה המוצנעים של הילדה. ״מעתה ולתמיד״ היא כתבה ״בעת המקלחת יש לשטוף טוב את הפות והישבן עם מים ולמרוח משחה פעמיים ביום מסביב לפות ולרקטום״. הילדה בת 3 בלבד. האמא, שטוענת שהאב פגע בה מינית, שולחת לו הוראות מדויקות כיצד ״לטפל״ באיבריה המוצנעים. דורון מטפל בבתו בדיוק לפי ההוראות, זוכר היטב את איומיה. תזכרו את הווטסאפ הזה – בעוד חמש שנים הוא יופיע בבג״ץ.
במרץ 2020 דורון מגיש לבית המשפט בקשה לישוב סכסוך. כעבור חודש נעמה מגישה נגדו תלונה במשטרה וטוענת שהוא ביצע בבתו מעשים מגונים. הילדה עוברת שתי חקירות ילדים ועולה כי היא ״חשופה לדיבור ממושך על הנושא״. האב משוחרר אך מורחק ל-20 יום מהאם אך לא מבתו. דורון מעולם לא נעצר, לא מוגש נגדו כתב אישום, והתיק במשטרה נסגר בסופו של דבר מחוסר אשמה. אבל מאותו יום הוא כמעט לא ראה את בתו ובוודאי שלא שהה איתה לבד. תקופה קצרה היו הסדרים במרכז קשר אבל נעמה שלחה את הילדה עם בובה ובתוכה מכשיר הקלטה ואז הופסקו המפגשים.
במשך כל אותו זמן נעמה שוטפת את מוחה של הילדה ומשכנעת אותה שהיא נפגעה מינית. בבית המשפט היא דורשת שיערכו אבחון לילדה. ואכן בית המשפט שולח את הצדדים לבדיקת מסוגלות הורית ואת דורון לבדיקת מסוכנות. תוצאות המבדקים הפסיכולוגים המקיפים הן ברורות מאוד – האב לא פגע מינית בילדה ואינו מסוכן לה והיא נמצאת בסיכון התפתחותי בשל ניכור הורי קשה.
במקביל אנחנו מגישים בשם דורון תביעת אבהות על הבן. זו הפעם היחידה בקריירה שלי שהגשתי תביעת אבהות בשם אב. נעמה מתנגדת נחרצות לעריכת בדיקת רקמות ואינה משתפת פעולה עם החלטות בית המשפט, עד שמתקבלת ההחלטה שעובדת סוציאלית בסיוע משטרת ישראל תיקח את הילד לערוך את הבדיקה. רק אז נעמה מתרצה ומביאה את הילד, בלית ברירה, לבדיקה.
תוצאות בדיקת הרקמות קובעות שדורון הוא אביו של הקטין שכבר מלאו לו שנתיים. אלא שהוא עדיין לא מקבל את הזכות לממש את אבהותו, אלא פוגש בו תחת פיקוח במרכז קשר בשעה שהיא שעת האושר השבועית שלו.
ובינתיים מתנהלים הליכים ארוכים בבית המשפט לענייני משפחה. כל העדים נחקרים. כל איש מקצוע שמעורב בתיק עומדים על הדוכן. גם הצדדים עצמם נחקרים.
בדיוק לפני 3 שנים ניתן פסק הדין שקבע כך –
״בלתי סביר לחלוטין כי בעת בה האם כבר דיווחה לרווחה ולכל מי שהיה מעוניין לשמוע כי האב פגע מינית בקטינה, היא תבקש ממנו למרוח משחה בתנועות סיבוביות באזור הפות ובאזור הרקטום של הקטינה…עדותה של האם בעניין זה הייתה בלתי אמינה.
שוכנעתי כי האם אינה חוסכת האשמות אלה כלפי האב באוזני שני הקטינים, גם כיום, ואולי בכל יום. כך למעשה, הקטינה חיה ונושמת את הנרטיב לפיו אביה פגע בה ואנס אותה, ובתודעתה היטשטש הגבול בין מציאות, זיכרון ודמיון, אולי אף נעלם. חרף הממצאים על פיהם האב לא פגע מינית בקטינה, המשיכה האם לדבוק בגרסתה ושתלה במוחה של הקטינה את הפגיעה. גם הבן ניזון מהנרטיב על פיו האב פגע מינית באחותו הגדולה ובהכרח חושש מפניו.
לאחר שבית המשפט שקל רבות אם להעביר את הקטינה כבר כעת לאחריותו ההורית הבלעדית של האב, שכן פעולותיה של האם קיצוניות ומטרידות, וזאת בלשון המעטה, בית המשפט מאפשר לאם, זו הפעם האחרונה, לקבל את פסק הדין, להשלים עם הממצא כי האב לא פגע מינית בקטינה, ולקיים
הורות משותפת עם האב לטובתם של הקטינים.
2#. מלחמת ג׳יהאד
במקום לקבל את התוצאה ולאפשר לילדיה לחיות חיים נורמטיביים, נעמה בחרה לנהל כנגד דורון מלחמת ג׳יהאד להוכחת ״צדקתה״ והיתה נכונה לשלם לשם כך כל מחיר.
לא רק שהיא לא איפשרה לטפל בקטינה, היא פעלה באופן אקטיבי נגד כל טיפול שלא קיבל את העלילה שטוותה לפיה הילדה נפגעה מינית מאביה. היא המשיכה לבצע בילדה גזלייטינג אכזרי, לשכתב לה את הזיכרון ולשכנע אותה שהיא נפגעה מינית. המשיכה לטעון שהאב הוא פדופיל, וגייסה צבא שלם סביבה. היא חשפה את הילדה ברשתות ואיפשרה לעבריין מורשע לראיין אותה, הפכה את הסבל הפרטי של ילדה קטנה לקמפיין ציבורי, והמשיכה לרדוף את האב בלי הרף. כאמור ג׳יהאד.
בית המשפט, לאחר שראה את הסירוב העיקש של נעמה לשתף פעולה עם טיפול בקטינה ואת חשיפתה ברשתות החברתיות – הכריז על הילדה כ״קטינה נזקקת״.
היא הוצאה מהבית למרכז חירום כדי לעבור אבחון בסביבה נייטרלית. תוצאות האבחון היו ברורות ומזעזעות: הילדה נמצאת בפוסט טראומה מורכבת ובסכנה לפתח הפרעת אישיות – לא בגלל פגיעה מינית שמעולם לא התרחשה מאב אותו לא ראתה כבר 4 שנים, אלא בגלל חשיפה לתכנים לא הולמים אצל האם. בגלל שטיפת המוח ובגלל מלחמת הג׳יהאד של האם, הילדה הועברה לפנימיה.
במקביל הבן, הילד המתוק שדומה קופי לדורון, שנעמה ניסתה לגנוב מדורון בתחילת הדרך, הועבר כבר לפני למעלה שנה למשמורתו המלאה. נעמה פוגשת אותו רק במרכז קשר.
במלחמת הג׳יהאד נעמה איבדה את הזכות לגדל את שני ילדיה, אבל היא לא עצרה.
נעמה, ערערה על כל החלטה למחוזי, ובכל פעם נדחתה וערערה לעליון ונדחתה שוב. אבל היא לא ויתרה.
3#. בית דין גבוה לצדק
אם בית המשפט לא מקבל את עמדתה, אולי המשטרה תאמין. וכך, שלוש שנים (!) אחרי שהתלונה נסגרה מחוסר אשמה, נעמה ביקשה והצליחה לקבל ארכה להגשת ערר על סגירת התיק. המשנה לפרקליט המדינה דן בערר שלה. ודחה אותו.
ואז, כי אף דחייה לא תעצור אותה, היא הגישה בג״ץ. בעתירתה לבג״ץ טענה שיש לשמוע את הילדה ולהביאה בפני שופט פלילי, ואף הגדילה לעשות וביקשה מבג״ץ לבטל את כל ההחלטות ופסקי הדין הקודמים שניתנו בעניינה (ואם תהיתם אם אפשר לעשות את זה – התשובה היא לא. אי אפשר לעשות את זה).
בעתירתה היא כינתה את האב ״הנאשם״ – למרות שמעולם לא הוגש נגדו כתב אישום, ואת הפנימיה ״כלא סגור״, את מפגשי הקטינה עם אביה במרכז קשר היא כינתה ״הטרדת עד״ ודרשה שהקטינה תשמע בפני ״שופט פלילי״. את הבן היא לא הזכירה בעתירתה. ולולא היינו נדרשים להגיש תגובה, איש לא היה מבין את התמונה המלאה.
השבוע, אחרי חמש וחצי שנות רדיפה הגענו עם דורון לבג״ץ לדיון בפני כבוד נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית ויחד עימו כבוד השופטים דוד מינץ ורות רונן.
חמש שנים וחצי של רדיפה בלתי פוסקת. חמש וחצי שנים בהן גבר נורמטיבי, אב אוהב, אדם ישר, חי תחת ענן של האשמות מזעזעות שכבר הוכח פעם אחר פעם שהן שקריות.
בג״ץ שמע את הטענות. אני ביקשתי, בעיקר, לשים קץ לסיוט הזה. לרדיפה. והזכרתי שמדובר באם שילדיה נלקחו ממנה, שאבחונים מקצועיים של הילדה קבעו שהיא לא נפגעה מינית אלא נמצאת בסיכון דווקא מצד אימה, והזכרתי גם את אותו ווטסאפ שהתחיל הכל.
לאחר התייעצות קצרה, שלושת שופטי בג״ץ המליצו לנעמה לחזור בה מהעתירה. נשיא בית המשפט העליון אף הוסיף ואמר לנעמה שאחרי שילדיה כבר לא גדלים עימה, אולי הגיע הזמן לחשוב מחדש על הכל. נעמה סירבה לחזור בה מהעתירה וביקשה פסק דין.
יומיים אחר כך הגיע פסק הדין של בג״ץ שדוחה את העתירה וקובע כך –
״…עוד נטען כי הקטינה זכאית להישמע בפני ״שופט שעיסוקו בפלילי״, אלא שהדרך לבית המשפט הפלילי עוברת דרך הגשת כתב אישום, ובמקרה דנן, רשויות התביעה הגיעו למסקנה כי אין סיכוי סביר שהליך פלילי יסתיים בהרשעת האב.
ככל שאנו נדרשים למסקנה זו לגופה, הרי שהיא מעוגנת היטב בחומר הראיות. הלכה למעשה, הראיה המרכזית היא עדותה של הקטינה על אירועים שהתרחשו לפני חמש שנים, בהיותה כבת ארבע (לצד שתי חוות דעת שנדחו על ידי בית המשפט לענייני משפחה). כל הראיות הנוספות שהעותרת נסמכת עליהן, נובעות מהקטינה עצמה (הסרטונים, המכתבים, היומן), לאחר שנים של שיחות עם האם. המשיבים טענו כי בשיחות המוקלטות נשמעות שאלות מדריכות של האם, מה שמטבע הדברים היה מעורר טענה לעדות שזוהמה ואת השאלה אם מדובר בזיכרון אותנטי או בזיכרון מושתל או בזכרון כוזב/מסולף/שגוי…
מול עדותה היחידה של הקטינה עומדות הראיות הבאות: בדיקה רפואית שלא העלתה ממצאים; תפיסת מחשב וטלפונים של האב מבלי שנמצאו בהם חומרים מחשידים; חוות דעת מומחים השוללות פגיעה מינית בקטינה; חוקרת ילדים ששמעה את הקטינה פעמיים וקבעה כי לא ניתן להעריך את מהימנותה; העדר מצב רגשי חריג או אינדיקציה אחרת לפגיעה מינית; הודעת הווטסאפ ששלחה אם הקטינה לאב שבו היא מדריכה אותו כיצד לרחוץ את הקטינה; הודעות שנגבו מהאב; ופסיקת בית משפט לענייני משפחה שקבעה פוזיטיבית כי לא היתה פגיעה מינית.
סוף דבר ומשלא קמה עילה להתערבות בהחלטה נשוא העתירה, העתירה נדחתה. אמה של העותרת, שאין חולק שהיא זו שהגישה את העתירה בשמה ובמקומה, תשא בהוצאות המשיב 3 בסך של 15,000 ש”ח״.
חמש וחצי שנים של שקרים, רדיפות והשפלות הסתיימו בפסק דין אחד – ברור, חד וסופי. בג״ץ החזיר לדורון לא רק את שמו הטוב, אלא את עצם הזכות להיות אבא. זה פסק דין שראוי להיחקק בזיכרון הציבורי, לא רק בשל הצדק שנעשה, אלא משום שהוא חושף את הסכנה שבכלי הנשק הקטלניים ביותר במשפטי משפחה – תלונות שווא וניכור הורי.
לא כל מלחמה היא על אמת, ולא כל לוחמת צדק היא גיבורה. לפעמים, כמו במקרה הזה, כשהצדק סוף-סוף מדבר, הוא מזכיר לכולנו כמה מסוכן להפוך שנאה לאידיאולוגיה, וכמה יקר המחיר של שקר עטוף בתחושת שליחות.
ואף מילה על קארמה. תבינו לבד.
***
השבוע בפודקאסט – הפצצת אהבה – הקסם שמאחורי הכלוב. להאזנה לחצו כאן.
מוזמנים גם לקורסים הדיגיטליים שלי שאומרים עליהם שהם משני חיים.
את מהממת
אישה גדולה מהחיים!!!!!
הייתי שמחה לראותך במקום "נשיא בית המשפט"
העולם היה נראה אחרת.
האם הילדה הוחזרה לחזקת אביה?