1#. טיפולי שתיקה
אחרי 16 שנות נישואין, המשפחה של הגר ודורון נראתה מבחוץ מושלמת. דירת 4 חדרים בשכונה טובה בשרון, שני הורים עובדים, שלושה ילדים בריאים וצילומי משפחה מחייכים בפייסבוק. אבל בתוך הבית, מאחורי הדלתות הסגורות, התרחש סיפור שונה לחלוטין.
זה התחיל בעניין שנראה קטן. כשדורון כעס על הגר, גם אם זה משהו קטן שלא היה לשביעות רצונו, כמו שכחה לקנות את החלב שקדים שהוא אוהב או שאמרה משהו שהוא פירש כביקורת – הוא הפסיק לדבר. לפעמים ליום יומיים לפעמים לשבוע שבועיים. ואז ברגע זה נגמר והכל עבר.
״לא ידעתי שקוראים לזה טיפולי שתיקה״ היא אמרה לי. ״הבנתי שמשהו לא בסדר אבל לא הייתי בטוחה, חשבתי שזו דרכו להירגע״.
2#. דלת נעולה
בהמשך זה הלך והחמיר. בשנים האחרונות כשהוא שתק הוא נהג להיכנס לחדר השינה ולנעול את הדלת מבפנים. אקט שהודיע לה ׳את לא רצויה כאן׳. בלי צעקות או אלימות פיזית גלויה, רק דלת נעולה ושתיקה.
בהתחלה היא ישנה על הספה בסלון, מספרת לעצמה שזה יעבור. אבל כשהתדירות גדלה והלילות על הספה הלכו והתרבו, ויחד עימם כאב הגב המציק, היא הבינה שהיא צריכה פתרון אחר. היא קנתה מזרון דק וזחלה לישון על הרצפה בחדר של בנה הקטן.
״אני מושפלת״ היא אמרה לו יום אחד כשהוא החליט שהעונש נגמר ופתח את הדלת ״בבקשה, תפסיק את זה״ השלב הזה שהוא מחליט להפסיק את השתיקה הוא שלב טוב. הם מדברים ויוצאים למסעדה וכל פעם מחדש היא בטוחה שזהו. זה נגמר לתמיד. הם עשו שיחות ארוכות, והוא הסביר את הפגיעות שלו, את הלחץ שלו, ואיך המילים שלה פוגעות בו, והבטיח שבפעם הבאה ידברו במקום להסתגר ולנעול את הדלת מדי יום. והיא האמינה. עד הפעם הבאה.
3#. לא כספומט
נעילת חדר השינה הייתה רק חלק ממערך העונשים של דורון. היתה גם ענישה כלכלית שהתאפשרה עקב שליטה מוחלטת שלו על תזרים המזומנים המשפחתי. כעובד בחברת הייטק מוכרת הוא השתכר פי שישה ממנה, וגם קיבל מעת לעת בונוסים ופדה אופציות. כל הכסף זרם לחשבון שלו. הוא מעולם לא הסכים לחשבון משותף והגר למדה לברור היטב את המריבות ולוותר איפה שרק אפשר. כמורה בבית ספר יסודי, משכורתה הצנומה איפשרה לה מרחב תימרון מוגבל והיא נהגה להוציא את כולה על הילדים.
הוא מימן את המשכנתא וההוצאות הקבועות וחלק מהקניות והחליט מתי הוא מזרים עוד כספים לטובת התא המשפחתי ומתי לא. והיא והילדים לא יכלו לצפות מתי הוא יאשר ומתי יסרב והתנהלו במתח מתמיד ובתחושת מצוקה כלכלית, שהיתה אמנם חסרת בסיס במציאות האובייקטיבית אך מבוססת על אלימות כלכלית מתמשכת.
כשהוא סירב לשלם עבור קייטנה לבן האמצעי, בן ה-10, כי הילד לא סידר את החדר והתחצף והיא אמרה לו שהיא במינוס ולא יכולה לשלם את הקייטנות לבד הוא אמר “אני לא כספומט. גם לכספומט צריך לדבר יפה כדי שהוא יוציא כסף״, וזו היתה דרכו להשאיר את הילדים איתה בבית בחופש הגדול. ״כן, הוא קמצן״ היא ענתה לשאלתי ואמרה שזו הבעיה האחרונה, הקמצנות.
והיא למדה להסתדר איכשהו. והתנהלה בצניעות. כבר שנים שהיא לא קנתה לעצמה כלום ולא ביקרה במספרה או אצל קוסמטיקאית, בעוד שהוא נהג לנסוע לטיולי יוקרה בחו״ל עם חבריו – בחורף לסקי ובקיץ לספארי צלילות. האירוניה הייתה כואבת במיוחד כי היא לימדה בנות בבית הספר על חשיבותה של עצמאות כלכלית, והסבירה כמה חשוב לנשים לעמוד בזכות עצמן ולא להיות תלויות בגברים.
4#. נעמה
עם הבת הבכורה נעמה, נערה דעתנית ומפותחת בת כמעט 15, היתה לדורון מערכת יחסים מורכבת. היא היתה ילדה חזקה ועקשנית שלא חששה לענות לו, והוא ידע שהיא דומה לו ולא יכול היה לשאת את זה, ועשה הכל כדי לשבור את רוחה המרדנית ולשלוט בה.
הוא רדה בה וביקר אותה באכזריות ואמר שהיא שמנה, וכל ציון שהיא הביאה לא היה מספיק טוב בעיניו, וסירב לרשום אותה למחנה קיץ, ולקנות לה את הג׳ינס שרצתה ושב ואמר לה שהוא לא כספומט.
כשהיא ענתה ״אתה לא. נקודה״ הוא הפסיק לדבר עם שתיהן, עם נעמה כי ״היא חוצפנית וגם עם כספומט צריך לדעת לדבר״ ועם הגר כי היא לא תמכה בענישה הכלכלית הזו, כאילו שדעתה נחשבה בעיניו באופן כלשהו.
לטיפול השתיקה נלוותה ההשפלה הקבועה – דורון חזר הביתה נכנס לחדר השינה ונעל אותו, והגר שלפה את המזרון המקופל ממגירת המצעים של הבן הקטן, פרסה אותו על הרצפה לקראת שנת הלילה. נעמה ניגשה אליה עם דמעות ואמרה ״אני יודעת למה את לא מתגרשת ממנו. את מפחדת שנהיה עניים. לא נורא. לא אכפת לי ללכת לעבוד, אבל אני לא יכולה לראות אותך ישנה שוב על הרצפה. אני יודעת שכואב לך הגב ראיתי אותך לוקחת כדורים קודם. אני לא מבינה למה את מסכימה לזה.”
הגר שתקה. מה יכלה לומר? היא ידעה שנעמה צודקת, וחשבה שהבת שלה יותר חזקה ממנה, אבל הרגישה בבור תחתית אפל ולא ידעה מי יוציא אותה משם.
5#. תפתח כבר
למחרת זה קרה שוב. דורון נכנס לחדר ונעל את הדלת. היו אצל נעמה שתי חברות ששאלו אותה למה הוא נועל את עצמו בחדר. היא אמרה להן שיש לו איזו שיחה מהעבודה והוא לא רוצה שיפריעו לו אבל הגר ראתה עליה שהיא נסערת. כשהן הלכו היא התפרקה בבכי והתחילה לדפוק על דלת חדר השינה ״תפתח כבר״ היא צעקה. דורון התעלם.
הגר חיבקה את נעמה וניסתה להרגיע אותה אבל נעמה התפרקה בבכי ואז רצה בחמת זעם למרפסת השירות והתחילה לדפוק בטירוף על הדלת ולצרוח ״תפתח כבר שטן״. דורון עדיין לא הגיב ונותר מאחורי הדלת הנעולה של חדר השינה. נעמה רצה למרפסת לקחה כסא מתקפל והשליכה אותו בכוח על הדלת. הגר ניסתה לחבק אותה ולהרגיעה, אבל נעמה היתה יותר גבוהה ויותר חזקה ממנה ודפקה על הדלת בחמת זעם עם המטאטא כשהיא צורחת ״אם לא תפתח אני קופצת מהמרפסת״.
זה היה הרגע שבו הכל השתנה. הגר התקשרה למשטרה. כנראה שהיתה ניידת בקרבת מקום כי חמש דקות אחר כך נכנסו הביתה שוטר ושוטרת במדים. נעמה נבהלה מאוד ונרגעה.
השוטר אמר מבעד לדלת הסגורה ״משטרה. תפתח את הדלת״. דורון יצא מחדר השינה ואמר שהבת שלו אלימה ולכן הוא הסתגר בחדר.
הם ביקשו לדבר עם הגר בנפרד והיא סיפרה להם שהוא נועל את הדלת כבר שבוע והראתה את המזרון על הרצפה וסיפרה שהילדה התפרקה והתפרצה. הם שאלו אם הוא אלים או מסוכן והיא אמרה שהוא לא אלים פיזית אבל היא קראה להם כי הבת איימה לקפוץ מהמרפסת והיא לא ידעה מה לעשות. השוטר אמר לו שאם הוא ממשיך לנעול את הדלת הוא יקח אותו לתחנה וירחיק אותו. השוטרת לקחה אותה לחדר של הילד והסבירה שהם לא יכולים להרחיק אותו אם היא לא מגישה תלונה ולא בטוח שיש לה על מה להגיש תלונה, ואז הסתכלה לה בעיניים ואמרה בקול שקט וחומל ״תלכי להתייעץ. דחוף.״
6#. המתג נלחץ
אחרי שהשוטרים עזבו, השקט בבית היה כבד ומעיק. דורון פתח את דלת חדר השינה, יצא לסלון והתנהג כאילו כלום לא קרה. נעמה התבודדה בחדרה, עדיין מזועזעת מההתפרצות שלה, והבנים הצעירים שיחקו במחשב כדי לברוח מהמתח הבלתי נסבל.
הגר הגיעה אלי למחרת. אחוזת פחד אך נחושה. ״אני מקשיבה לכל הפודקאסטים שלך״ היא אמרה ״רק כשהגעתי לתחתית הצלחתי ללחוץ על המתג. אבל עכשיו המתג לחוץ ואני לא מחכה יותר שמישהו יבוא להציל אותי. בטח לא הילדה שלי״. היא הופתעה לשמוע שלמרות שאין להם חשבון משותף, היא זכאית למחצית מכל הכסף שדורון חסך במהלך הנישואין, והוא בהחלט חסך.
הדרך לא היתה קלה. היו רגעי ספק, פחדים, ולילות של דאגה. אבל כשהגר ראתה את נעמה מתחילה לחזור לעצמה, כשהיא הפסיקה לישון על הרצפה, כי דורון לא העיז לנעול יותר את הדלת מאז שהגיעה משטרה, והבנים הצעירים הפסיקו לחיות במתח מתמיד – היא הבינה שהיא עושה את הדבר הנכון.
7#. מה באמת קרה כאן?
הסיפור הזה הוא על אלימות רגשית וכלכלית – התעללות שקופה שקשה לזהות מבחוץ. אין כאן סימנים כחולים או חתכים, רק נזק עמוק ומתמשך.
השליטה הכלכלית, ההשפלה המתמדת, הבידוד הרגשי, והפסיב-אגרסיב, יוצרים אקלים של פחד, בושה ותלות רגשית שמונעים מהקורבן לעזוב.
והכי כואב זה שהילדים רואים הכל. לפעמים הם סובלים יותר מהמבוגרים. הם יודעים שמשהו לא בסדר, גם אם הם לא יודעים איך לתקן את זה.
ולפעמים ילדים לא שותקים.
לפעמים נערה בת 15, אמיצה ושבורה, מזכירה לנו שאין ברירה. לפעמים צריך לפגוש את תחתית הבור האפל כדי להבין שיש מצבים שאי אפשר לתקן, והפתרון היחיד הוא לקום וללכת.
***
השבוע בפודקאסט – פרק מרגש ומרתק – לשבור שתיקה עם מירי שטרן לב, להאזנה לחצו כאן
