1#. בדידות
יש בדידות שאין לה קשר למרחק. אנשים חיים שנים בזוגיות שנראית יציבה, אבל עמוק בפנים הם לבד.
הדס לא זוכרת מתי התחילה לחשוב על עמיר כעל נרקסיסט, אבל ברגע שזה נכנס לה לראש, הכל הסתדר לה כמו פאזל. הוא לא הקשיב כשהיא דיברה, לא התעניין במה שעובר עליה, כשהיא כעסה הוא נעלם וכשהיא בכתה הוא שתק. היא הרגישה לבד גם כשהם ביחד, והבדידות הלכה וחנקה אותה.
הם היו יחד עשר שנים. שלושה ילדים. בית בישוב קטן עם גינה שהיא שתלה בה פרחים כל אביב, וחלומות שתכננו יחד בלילות השקטים של השנים הראשונות. עד שהתחושה הזאת, שהיא חיה עם מישהו שלא רואה אותה, הפכה לבלתי נסבלת עבורה.
הדס זוכרת רגעים ספציפיים. כמו הפעם ההיא שחזרה מבדיקת שגרתית אצל הרופא והייתה מבועתת מהתוצאה האפשרית הוא אמר “יהיה בסדר” והמשיך לצפות בטלוויזיה. או כשהבת הקטנה שלהם נפלה מהאופניים וחזרה הביתה בוכה והיא הייתה זו שחיבקה, שחיטאה, והרגיעה אותה, והוא עמד בצד וצפה בפנים חסרות הבעה.
היא התחילה לקרוא כל מאמר ולהקשיב לפודקאסטים על נרקסיזם, נרקסיסטים סמויים וגזלייטינג שקט. כל הסימנים היו שם. עמיר היה תמיד הקורבן, הפגין חוסר אמפתיה, ריחוק רגשי, וחוסר יכולת לקחת אחריות. רק דבר אחד לא הסתדר. הוא אף פעם לא ניסה לשלוט בה, רק נעלם והפך לשקוף. הוא היה כמו רוח רפאים ללא אלמנט של כוח, שליטה או התקף זעם נרקסיסטי.
בסוף הדס אמרה לו שהיא רוצה להיפרד והוא שתק כמו תמיד. הוא לא שאל למה, לא נלחם, וכמובן שלא התחנן. פשוט הנהן כאילו זה משהו שחיכה לו זמן רב ושאל אותה אם היא רוצה שהוא יעזוב. היא אמרה שזה ממש יקל עליה, אבל ציפתה לאיזה ויכוח או נסיון התנגדות מצידו. אבל עמיר הלך לחדר השינה ארז מזוודה ויצא בשקט מהבית. הדס כמעט יכלה להישבע שהוא הלך על קצות האצבעות. שבוע עמיר לא יצר קשר. גם לא שאל מה עם הילדים.
ואז אחרי שבוע הוא שלח לה הודעה מהסוג שהוא מעולם לא שלח ״אני לא בטוח מי אני בלעדייך. אבל אני מוכן לברר את זה אם יש לי עוד סיכוי.״
2#. טיפול
היא לא האמינה שהוא יבוא כשהיא קבעה להם פגישה אצל המטפלת הזוגית. במשך עשר שנים עמיר נמלט מכל מצב שדרש ממנו להיות פגיע או חשוף. אבל הוא התייצב בזמן לטיפול, וישב מולה על הכיסא הירוק הישן של המטפלת, עם הידיים בכיסים והמבט נמוך, והקשיב בשתיקה כשהיא סיפרה על הכאב, האכזבה, ועל תחושת הבדידות, והמשיך לשתוק כשהיא אמרה שהוא נרקסיסט חסר אמפתיה שלא מסוגל לאהוב.
“אני מרגישה כאילו אני חיה עם רוח רפאים,” הסבירה הדס, “הוא שם, אבל הוא לא באמת שם. הוא עונה לי, אבל לא באמת מקשיב. הוא לידי במיטה, אבל תכלס אני לגמרי לבד”.
כשהמטפלת שאלה אותו מה הוא מרגיש, הוא ענה בקול שקט ״אני לא יודע. אני מרגיש בעיקר שאני לא מבין מה עשיתי לא בסדר.” הדס נשמה עמוקות וגלגלה עיניה – עוד מניפולציה? עוד ניסיון לצאת קורבן? זה בדיוק מה שהיא יודעת עליו – נרקסיסט שתמיד מצליח להציג את עצמו איכשהו כקורבן.
אבל למפגש הבא הוא הגיע עם מחברת פשוטה, שבתוכה הוא כתב רשימות – מתי הוא שותק,
מתי הוא בורח ומתי הוא מפחד, והתחיל לקרוא בקול קצת רועד –
“אני לא יודע להתמודד עם רגשות ומרגיש חסר אונים. כשהדס בוכה, אני מרגיש כמו ילד קטן שאמא שלו בוכה והוא לא יודע מה לעשות. אני מפחד לחבק אותה כי אולי זה לא מה שהיא צריכה. אני מפחד לדבר כי אולי אני אומר משהו לא נכון. אז אני קופא. כשהיא כועסת, אני מרגיש כמו ילד בן שמונה שההורים שלו צועקים והוא רוצה להיעלם. אני יודע שזה לא בסדר, אבל זה חזק ממני. אני לא רוצה להתנהג כמו נרקסיסט, אני רוצה להתמודד, אני רק לא יודע איך.״
למפגש הבא הוא הביא דפים נוספים. לבקשת המטפלת, הוא כתב על הילדות שלו ועל בית שבו רגשות היו דבר מביך שצריך להחביא. על אבא שלו שלימד אותו שגברים לא בוכים ועל אמא שלו שנהגה לומר שזעם זה דבר מסוכן שהורס משפחות. “אני לא נרקסיסט,” הוא אמר למטפלת. “אני פשוט לא תמיד ומצליח לבטא רגש, ואני מוכן ורוצה ללמוד את זה עכשיו.”
3#. פחד
היא התייעצה איתי עוד לפני שהיא אמרה לו שהיא רוצה להיפרד ובהמשך גם קיבלה ממני המלצה למטפלת זוגית. אני חשבתי שהוא עושה לה ״הוברינג״ ושזה שלב צפוי כשנפרדים מנרקסיסט, אבל גם ידעתי שהדס לא פרייארית ולא תתן לו לעשות עליה מניפולציות.
אבל אחרי כמה מפגשים היא שלחה לי ווטסאפ וכתבה שהיא מבולבלת ושהוא באמת מתאמץ ומתעניין, וזוכר, ושואל שאלות שלא שאל קודם, והוסיפה ושאלה איך היא יכולה לדעת אם זה אמיתי?
עניתי לה במשפט אחד שלמדתי מהניסיון – ״אם זה מחזיק גם כשאת לא מתאמצת יש מצב שזה אמיתי.” והיא ניסתה לא להתאמץ למרות שזה היה לא פשוט עבורה. אחרי שנים שבהן היא ניסתה ללא הצלחה, לדחוף, להסביר, ולהנחות אותו איך להיות בן זוג טוב יותר, הדס הפסיקה להסביר לו איך הוא צריך לדעתה להתנהג.
ועמיר המשיך לנסות, והמשיך לשלוח לה הודעות עם תובנות מהמפגשים כמו ילד שחוזר מבית הספר ורוצה לספר על מה שלמד, והמשיך לשאול אותה איך עבר עליה היום, ולהקשיב לתשובה עד הסוף, ולשאול שאלות המשך.
בפעם הראשונה בחייה, הדס ראתה אותו בוכה. זה קרה כשהיא סיפרה לו על הלילות שבהן שכבה לידו והרגישה לבד, על הפחד שלה שמשהו יקרה לילדים והוא לא יהיה שם כדי לעזור כי הוא פשוט לא יודע איך. עמיר לא נעלם ולא שתק רק בכה יחד איתה ואמר “אני מצטער שלא ידעתי איך להיות איתך״. ובטיפול הבא היא שאלה אותו למה רק עכשיו והוא אמר “כי כשנפרדת ממני הפסקתי לפחד ממך, והתחלתי לפחד לאבד אותך.” וכשהיא סיפרה לי את זה חשבתי שאם זה משפט אמיתי – זה משפט לפנתיאון.
4#. לא כולם נרקסיסטים
יש הרבה נרקסיסטים. כאלו שלא מסוגלים לראות מישהו אחר חוץ מעצמם, שמשוכנעים שהכל מגיע להם, ומתעללים רגשית כי זה נותן להם כוח. אבל יש גם גברים שפשוט לא יודעים להתבטא, שבמקום לדבר מתנתקים, שקופאים כשמתעמתים איתם ושלפעמים מרוב פחד נאלמים. ההבדל בין השניים הוא באחריות. הנרקסיסט יאשים אותך בכל בעיה, לא יקח אחריות, ולא יצליח להרגיש באמת את הכאב שגרם לך.
הם לא חזרו מיד, אבל לאט לאט ויחד עם המטפלת, הם בנו חוזה רגשי חדש שנולד מתוך כאב ורצון אמיתי להיות טובים יותר זה לזה. הכללים היו פשוטים אך משמעותיים עבורם – היא לא שותקת כשכואב לה, אפילו אם היא לא בטוחה שהוא מבין. והוא לא נעלם כשהיא בוכה, אפילו אם הוא לא יודע מה להגיד. מותר לומר “אני לא יכול עכשיו” אבל אסור לברוח. אפשר להיכשל אבל אסור לוותר. הוא למד לשאול במקום לברוח והיא למדה להמתין לתשובה במקום להניח שאין לו מה לומר. הוא למד לומר “אני פוחד” במקום לשתוק, והיא למדה לומר “אני צריכה זמן” במקום לכעוס.
וכששאלתי אותה מה הכי השתנה הדס חייכה ואמרה ״הפסקתי לאבחן והתחלתי לראות את מה שטוב.” במקום לחפש סימנים לנרקסיזם, היא התחילה לראות אדם שמתאמץ, ובעיקר הפסיקה להרגיש לבד.
חלפה שנה. השבוע היא סימסה לי ושאלה לשלומי וסיפרה לי שביניהם הכל טוב, שהשינוי מדהים ושלמרות שלפעמים יש נפילות – הם עדיין בטיפול ומתקנים ״תוך כדי תנועה״.
5#. וקטנה לסיום
לפעמים מה שנראה כמו נרקסיזם הוא פחד, ומה שנראה כמו אכזריות זו בעצם חוסר יכולת. אבל, וזה אבל חשוב, לא תמיד פחד הוא תירוץ טוב, לעיתים הוא מכסה התקרבנות. ההבדל הוא בנכונות לעבור שינוי וביכולת להכיר בכאב שגרמת ולחוש אותו. אהבה אמיתית מחייבת נוכחות ובחירה יומיומית להיות טוב יותר, לראות יותר, לאהוב יותר, ולהיות מוכן ומסוגל לעבור שינוי אמיתי.
***
השבוע בפודקאסט- להסתכל לפחד בעיניים עם דורון ליבשטיין. להאזנה לחצו כאן.
