1#. אבנר
שרי נכנסה לחדרי כשהיא לבושה באלגנטיות מדויקת עם מכנס לבן, חולצת משי סגולה, תיק של שאנל, ונוכחות של אישה שמודעת לעצמה. רק כשהיא התחילה לדבר הקול שלה קצת רעד.
“אני כל הזמן מתנצלת,” היא אמרה והוסיפה “על הכל. על זה שאני קיימת. על העבודה שלי. על זה שאני מתעוררת בבוקר. עד שנשברתי״. בדקה הראשונה סיפרתי לעצמי שהיא אשה חלשה שנשואה לגבר עשיר שמתעלל בה.
אבנר בעלה, לו היא נשואה כבר 17 שנים, הוא סמנכ”ל כספים בחברה. היא הגדירה את אבנר כ״חנון אשכנזי מצפון תל אביב, חלומה של כל ילדה מהפריפריה״. שרי היתה ילדה מהפריפריה כשפגשה את אבנר בבר התל אביבי בו היא מילצרה בתקופה הסטודנטיאלית שלה. הוא הלך שבי אחרי הצעירה התמירה והשחומה עם עיני האיילה הענקיות והחיוך היפה, והיא התלהבה מהחנון האשכנזי שהתאהב בה. וכשהוא הציע לה נישואין היא הרגישה שהיא מגשימה חלום ושעתידה לצידו מובטח.
את שברו של החלום היא תגלה בשנים שיבואו.
איש מבחוץ לא יכול היה לדמיין איך אבנר מדבר אליה בבית. מילים כמי “שרמוטה״ ״זונה״, ״מוצצת״, ״כלבה״ ו״פרסית מסריחה” היו שגורות בפיו בלי צנזורה ובלי טריגר מיוחד. מספיק שהוא חשב שהיא עושה פרצוף או לא עונה מספיק מהר למשהו ששאל.
בהתחלה היא עוד חשבה שזה בגללה, שאולי היא באמת העלתה טון או נתנה לו סיבה לכעוס עליה. חשבה שאולי היא צריכה להיות יותר עדינה ופחות אסרטיבית. אבל עם הזמן היא למדה שלא משנה מה היא תגיד או תעשה. לאבנר אין באמת שליטה על המילים הקשות שיוצאות לו מהפה והוא זקוק לאלימות המילולית הזו כדי להרגיש גבר לידה.
ברגעי חסד נדירים הוא התנצל ואמר שיש לו ״פה מלוכלך״ ושהוא לא מתכוון למה שהוא אומר ואוהב אותה יותר מכל דבר אחר בעולם.
2#. שרי
אלא שלא מדובר באישה קטנה או כזו שתלויה בו, כמו שטעיתי לחשוב בהתחלה.
כשששרי סיימה את הלימודים היא התחילה לעבוד בחברת יעוץ וכעבור שנתיים פרשה והקימה עם אחד השותפים בחברה, חברת טכנולוגיה שהיום היא משמשת כמנכ״לית ובעלת השליטה בה, ומרוויחה סכומי עתק משכר ודיווידנדים. שרי נחשבת לאחת הנשים המובילות בתחומה. העובדים שלה מעריצים אותה, הלקוחות סומכים עליה, ויש לה תוצאות שאי אפשר להתווכח עימן.
ובכל זאת בבית היא היתה נמלה קטנה שאבנר שב ודרך עליה. הוא לא עמד בפער ביניהם. ההצלחה שלה הרגה אותו ובכל פעם שהיא חזרה הביתה עם חיוך עייף, אחרי יום של פגישות מוצלחות, מצגות מול דירקטוריון או גיוסי כספים, הוא נהג לירות עליה קללות, אמר שהיא אפס מאופס ושהיא מצליחה רק כי היא מוצצת למי שצריך.
יש לשרי יכולת אמפתיה מפותחת ואינטיליגנציה רגשית גבוהה והיא הבינה שאבנר מתוסכל מהפער ביניהם. כבר שנים שלא קידמו אותו והשכר שהוא מביא הביתה סטאטי, בעוד שהיא משפרת את הכנסתה מדי שנה ומרוויחה פי כמה וכמה ממנו. חוץ מזה ״הוא אדם טוב״, היא הסבירה והוסיפה שהוא ״אבא טוב, ויש להם משפחה יפה״.
משפחה היתה נקודת התורפה שלה במיוחד לאחר שהתייתמה משני הוריה בעשור האחרון, שניהם חלו בסרטן והלכו לעולמם בהפרש של שלוש שנים.
שרי חונכה ״לתת כבוד לגבר״ ומבחינתה לתת לו כבוד היה לקבל בהכנעה את האלימות המילולית שלו, ובמקום לזרוק אותו – להתנצל.
זה התחיל כמו פעולה טכנית. התנצלות כדי לעצור את ההתקף, כדי שהילדים לא ישמעו, כדי לא להתחיל סופ”ש באווירה מפחידה, כדי לא להסביר לאף אחד למה היא נראית מדי בוקר כאילו כל לילה הוא ליל תקיפה באיראן.
אבל לאט לאט, היא התרגלה. הסליחה הפכה למנגנון הישרדות שמוטמע בה והיא אפילו לא ממש מרגישה אותו. לא תמיד ההתנצלות מצליחה לעצור את השטף, אבל לפחות היא מנסה. מנסה להתנצל, להקטין את עצמה, לעמעם את הצלחתה כדי לגרום לאבנר להרגיש טוב. ולהירגע.
3#. משה
היתה לשרי רגישות מיוחדת למשה אחיה. לפני שאביה נפטר הוא השביע אותה לשמור על משה אחיה הצעיר. בניגוד אליה, לאחיה היו קשיים מאז ומתמיד. הוא לא הסתדר בחיים, התקשה להתמיד במקומות עבודה, תמיד הרגיש שכולם נגדו, שכולם דופקים אותו, והצליח לעבוד בעיקר בעבודות מזדמנות כמסדר סחורות ושליח בסופרמרקט.
שרי הייתה הכל עבורו – אחות, אימא ועוגן. וכשגם משה חלה בסרטן, משהו בשרי נשבר. היא התמסרה לו לגמרי ולקחה אחריות על הכל – טיפולים, בדיקות, תמיכה נפשית וכמובן מימנה כל מה שצריך. כסף לא קונה בריאות אבל יכול לעזור בטיפולים.
במקביל היה על שרי להמשיך לעבוד ולנהל את החברה והעובדים, להיות שם עבור הילדים ולתפקד בבית. היא ניסתה להכיל הכל ולהתמודד עם הכל, אך לא נותר לה מקום לאבנר, שרק הקצין את התנהגותו.
אבנר הרגיש שהכל על חשבונו. שהעזרה לאחיה על חשבונו (למרות שהוא צעק עליה שזה על חשבון הילדים והיא מזניחה אותם ושהיא אמא מזעזעת), וראה בכל רגש שמופנה לאחיה כבגידה בו. כמובן שהתסכול שלו יצא בפרץ קללות לא נשלט – ״כלבה, ״זונה״, ״מוצצת לרופאים״, ״האח האפס שלך לא מסוגל בלעדייך״, ועוד ועוד.
הקטע הוא שאנשים מתנהגים כמו שהם מתנהגים לא רק מרוע אלא גם כי הם יכולים.
כי הם בטוחים שאפשר.
עובדה שעד עכשיו הם הצליחו.
התעללות היא בדרך כלל ארוע מתפתח, שמתחיל בקטן והולך ומחמיר כשלא עוצרים את זה. וככל שהקורבן מסתגל להתעמרות, כך יש לתוקף צורך להגבירה כדי להשיג את מטרתו העיקרית – לפגוע.
4#. כוס קפה
אבל בסוף יש רגע שבירה והוא בדרך כלל בלתי צפוי. זה הרגע שבו הכל מתפרק ואי אפשר לחזור לאחור. ורגע השבירה של שרי הגיע כשאבנר השליך לעברה כוס קפה.
היא חזרה בעשר בלילה הביתה, אחרי יום ארוך שהתחיל בבית חולים והסתיים בישיבת דירקטוריון. היא שאלה אותו אם יוכל לקחת את הילד מחר לבית הספר כי היא חייבת ללוות את משה לטיפול כימו. אבנר, בתגובה, התחיל שוב עם ה”שרמוטה”, “זונה”, “אמא מחורבנת”, וכשהיא שתקה והתרחקה לכיוון חדרי הילדים בתקווה שהוא יפסיק, הוא השליך לכיוונה כוס קפה שהתנפצה ברעש וטינפה את הרצפה והקירות במסדרון. הילדים זינקו מהחדרים והתחילו לבכות. ושרי הסתובבה לעברו ואמרה – זהו, אני סיימתי איתך.
5#. מוסר השכל
# לעולם אל תקטיני את עצמך כדי להתאים למידותיו של מישהו אחר. אם את חושבת שאת מקריבה את עצמך כדי לשמור על הבית והילדים – את טועה. את מקריבה לא רק את עצמך אלא גם את הילדים שלך שלומדים שאלימות והקטנות הם לגיטימיים. וכן, הם רואים הכל – גם אם את בטוחה שלא.
#. ככל שתציבי גבול להתעללות ולאלימות (מכל סוג) בשלב מוקדם יותר – יש סיכוי שתצילי את עצמך ואולי גם את משפחתך. ואם את לא מצליחה להפסיק את זה כי הוא לא מכבד גבולות או לא שולט בעצמו או לא מאמין שתעשי משהו – תראי לו שיש לך את הכוח לקום וללכת, כי לפעמים, הדרך היחידה להציב גבול, היא לסגור מאחורייך את הדלת.
#. לכל התנהגות יש מחיר ולכל אדם יש נקודת שבירה. מי שחושב שהוא חסין, ויכול לעשות הכל ולומר הכל בלי לשלם מחיר – צריך לדעת שלכל מערכת יש נקודת שבירה, ושבסוף יוגש לו חשבון, כי לא לעולם חוסן.
***
השבוע בפודקאסט – רואת חשבון נפש עם ליבת מלכה. להאזנה לחצו כאן.
קשה לי להבין איך אפשר לנהל לאורך זמן חיי אישות תקינים עם מישהו שמקלל אותך בצורה איומה כזאת
אסור לנו לשפוט. יש המון נשים שחיות ככה.
נשארים בעיקר מהבושה. את יכולה להיות לביאה בחוץ, מנכ"לית חברה..וסמרטוט בבית. את רוצה שקט, לא לפרק את המשפחה ושוכחת את עצמך.
ברגע שהחלטת שכוס הקפה התנפצה.. או אז אין חזור.