1#. אסתי ויעקב הכירו בשידוך,
כמקובל במגזר החרדי. היא היתה רק בת 18 וכבר היתה שידוך מבוקש גם בגלל המשפחה הטובה שלה, שמעולם לא הוטל בה רבב, וגם בשל יופיה הרב. אסתי נראתה כמו בובת חרסינה עם עיניים כחולות ענקיות וכל מי שפגש בה התקשה להסיר את עיניו ממנה. גם יעקב בא ממשפחה טובה שהוא הצעיר בבניה, כל אחיו ואחיותיו נישאו וכולם טובים וחכמים.
כשהם נישאו הוא היה בן 20 והיא בת 18.5 ושניהם התרגשו וחששו. היא לא ידעה עליו יותר מדי רק שהוא נחשב למאד חכם, אבל משהו במבט החודר שלו היה מרגש ומלחיץ בעת ובעונה אחת. ״היום אני מבינה שזה מבט של פסיכופת״ אמרה לי אסתי, אבל לקח לה שנים להבין את זה.
במהלך נישואיהם יעקב למד בכולל ואסתי למדה תכנות ועבדה בחברה גדולה ולמעשה פרנסה אותם ואת חמשת ילדיהם, אבל גם יעקב הביא כספים הביתה מכל מיני ״קומבינות״ וגמ״חים ומאבא שלו. כסף לא היה חסר.
2#. הבעיה היתה שיעקב הוא טיפוס מתעלל.
הוא התעלל בהחבא בילדים. למרות שהציג את עצמו כאבא טוב הוא נהנה לראות אותם בוכים או יותר נכון לומר הוא אהב לגרום להם לפרוץ בבכי. בפעם הראשונה שאסתי נתקלה בזה במפורש היתה כשבנם הבכור היה בן כמעט שנתיים. יעקב ישב בסלון וקרא, הבן הפעוט שיחק עם צעצוע בסלון, ואסתי היתה במטבח אבל בדיוק הציצה לסלון וראתה איך יעקב חוטף לילד את הצעצוע דוחף אותו מתחת לכורסא וחוזר לשבת ולקרוא. הארוע הזה ארך כמה שניות שאחריהן הילד פרץ בבכי מר ויעקב שם עצמו כמי שמתעמק בספר וקרא לה ״אסתי בואי תראי למה הילד בוכה״.
״אני ראיתי מה עשית לו״ היא הרימה את הפעוט להרגיעו ויעקב התחיל לצעוק עליה מה פתאום היא מאשימה אותו, הוא לא עשה כלום, ודרש שתפסיק מיד להמציא דברים ולדמיין. זו לא היתה הפעם הראשונה שיעקב האשים אותה שהיא ממציאה אבל הפעם הצעצוע היה מתחת לכורסא ואסתי ניגשה ושלפה אותו והראתה ליעקב. הוא לא התרגש המשיך להכחיש וכל כך כעס ונפגע עד שאסתי התחילה לפקפק במה שראתה. ״היום אני יודעת שהוא עשה לי גזלייטינג״ אבל אז היא חשבה שהוא חכם וסמכותי והעדיפה לשתוק ולהמשיך הלאה.
היו עוד הרבה מקרים של התעללויות שקטות בילדים כמו צביטות שלא מותירות סימן, גזירת ציפורניים עד זוב דם, העלמת מוצצים מועדפים והשחתת משחקים אהובים. אסתי חשבה שהוא נהנה לראות אותם סובלים אבל הנפש שלה סירבה להאמין בזה, והדחיקה.
והיו גם התנהגויות מופרעות אחרות של התעללות בבעלי חיים קטנים. הוא נהג לתפוס זבובים ולהסיר להם את הכנפיים. לתפוס שממיות ולמלוק להם את הזנב וגם את הרגליים. הוא הסתיר את זה אבל אסתי מצאה ראיות בתוך עיתונים מקופלים שהוא עמד לזרוק. היא פיתחה יכולת לראות אותו בלי שהוא רואה שהיא רואה, וכבר שנים שהיא לא אומרת לו כלום כי היא יודעת שהוא מכחיש הכל. בדיעבד היא הבינה שהוא רצה שהיא תראה ורצה להכחיש.
3#. הוא גם לא באמת חרדי.
אינספור פעמים היא ראתה אותו מחלל שבת אבל התעלמה כי הוא כרגיל מכחיש הכל. היא גם ראתה אותו בוחר בכוונה סכין בשרית ומורח לעצמו פרוסה עם גבינה לבנה ומניח אותה בכיור הבשרי. גם את זה הוא הכחיש וחטף עליה התקף זעם והאשים אותה שהיא השתמשה בסכין הזה והיא הסתכלה לו בעיניים ואמרה לו ״הקדוש ברוך הוא רואה הכל״ והוא הסתכל עליה בחזרה במבט החודר שלו ואמר ״אז טוב שאת צדיקה״ ושום שריר לא נע בפניו.
והיו גם את ההתעללויות המיניות שלו בה. כבר מהתחלה הוא דרש ממנה דרישות מיניות חריגות ביותר והסביר לה שחובתה כאשתו לאפשר לו לעשות בה כרצונו. חוץ מזה הוא אהב להכאיב לה. בכל פעם אחרי שהם קיימו יחסים נותרו חבורות שחורות על עור החרסינה שלה. בהתחלה היא נהגה לומר לו שהוא מכאיב לה ולבקש שיהיה יותר עדין. אחר כך התרגלה. והיו פעמים שהוא דרש ממנה לקיים יחסים גם כשהיא בנידה וממש כפה את עצמו עליה. והיא ידעה שזה לגמרי לא בסדר אבל הוא אמר שמצוות כיבוד בעל למען שלום בית קודמת למצוות שמירת נידה והיא ידעה שאם היא תתנגד זה יהיה יותר כואב.
4#. המון פעמים היא רצתה לעזוב
אבל פחדה. קודם כל היא חששה להרוס לילדים את השידוך וחוץ מזה היא לא לגמרי היתה בטוחה שהיא אכן מבינה נכון את המציאות. משני צידי המתרס עמדו מה שהיא ראתה וחוותה אל מול מה שהוא הכחיש בתוקף. תכלס היה יותר הגיוני להאמין להכחשותיו מאשר למראה עיניה.
בשלב הזה של הפגישה גם אני התחלתי לחשוב שאולי היא פרנואידית ושאלתי ״אז מה גרם לך לבוא היום?״ והיא שלפה דפים צהובים מקופלים ואמרה ״זה״.
כשפתחתי גיליתי וידוי בכתב יד צפוף על פני לא פחות מעשרה עמודים עליהם יעקב כתב הכל. היא מצאה את הדפים האלו עמוק בתוך סידור ישן שהיה מונח מתחת לספרי קודש רבים בספריה שלו. ״אני לא יודעת למה פתחתי את הספר הזה אני חושבת שהקב״ה הנחה אותי״ אמרה לי אסתי וסיפרה איך כשהיא צללה לתוך הדפים הצהובים העולם עמד מלכת והמציאות נמחקה.
יעקב כתב וידוי. היה שם הכל לפרטי פרטים הנאתו מבכיים של הילדים, הסיפוק שהוא חש מתלישת כנפי זבובים ורגלי שממיות, איך הוא כפה עצמו עליה בנידה, איך הוא הפך אותה לבובת מין ואילץ אותה לעשות דברים שראה בסתר בסרטוני פורנו, ואיך הוא נהנה לחלל שבת וכמה הוא בז לכל המצוות האלו שהם לכאורה מקיימים, ואיך הוא השאיר אחריו סימנים שידע שהיא תמצא וכמה היא מטומטמת.
״אני יודע שיש בתוכי משהו אפל״ הוא סיים את המניפסט הארוך והחולני, ״ואני מקווה שאוכל לשלוט בו״.
לא ברור מדוע הוא העלה הכל על הכתב. אולי הוא חש צורך להוציא את הדברים מתוכו ואולי הוא קיווה שאסתי תמצא אותם. יש התנהלויות חולניות שנפש רגילה מתקשה להסביר את הראציונל שלהן.
במשך שבוע אסתי בכתה. במשך שנים הקול המכחיש והסמכותי שלו הכתיב לה תפיסת מציאות מדומה שהיתה מנוגדת לכל מה שהיא ראתה ושמעה ופתאום הכל מונח שחור על גבי צהוב מול עיניה והמילים שהיא קוראת מתארות במדויק את מה שהיא חוותה. פתאום היא לא הוזה ולא מדמיינת. וקול בתוכה צעק לה לברוח.
אחרי שבוע של לילות ללא שינה, כשהיא קוראת שוב ושוב את הדפים הצהובים – היא החליטה להקשיב לקול שצעק לה לברוח. וישבה וכתבה לעצמה – תברחי, כמו פקודה שהגיעה מבחוץ, כמו הוראה שחייבים לציית לה. היא ארזה מזוודות, לקחה את הילדים, ואת הדפים הצהובים, – ויצאה מהדלת – בלי כוונה לחזור.
***
השבוע בפודקאסט- פרק סולו – איך לעזוב נרקסיסט. להאזנה לחצו כאן.
