איך מנרמלים ואיך מבקשים – 4.1.25

1#. איך מנרמלים

בגידה

זו לא פעם ראשונה שאורלי רצתה להיפרד. זו כבר הפעם הרביעית. בפעם הראשונה היא תפסה את גדי בוגד בה. זה היה כמו סכין בלב עבורה. היא ארזה לו מזוודה והודיעה לו שהוא לא חוזר הביתה. ״מצידי תלך לזונה שלך״ סימסה לו והוא הבין ולא חזר. הוא נתן לה יומיים שלושה להפנים את חסרונו ואז פצח בסדרת תחנונים והבטחות לעתיד טוב יותר, הצהרות אהבה ובכי מר על שעשה את טעות חייו ושלעולם לעולם זה לא יקרה שוב. 

היום אורלי יודעת שקוראים לזה ״הוברינג״ (שאיבה) על שם שואב האבק המיתולוגי הובר שהיה פופולארי בשנות ה-80 בארה״ב. זה שלב צפוי בו נרקסיסטים מבטיחים להוריד עבורכם את הירח, מסכימים ללכת לטיפול למרות שתמיד סירבו, ומפציצים בגילויי אהבה, והכל כדי שלא תעזבו אותם. במקרים רבים זה עובד להם. הרי לפרק משפחה אפשר תמיד, והם ינסו לשכנע ולהבטיח ולעיתים ישתמשו באימרתו של החפץ חיים ״כל עוד הנר דולק אפשר לתקן״. אם הנרקסיסטים לא יזמו את הפרידה הם יעשו כל שביכולתם כדי למנוע אותה. 

אבל יש לזה שתי תופעות לוואי. האחת שאחרי ההוברינג אתם יותר חלשים כי הכוחות שאזרתם כדי לעזוב עזבו אתכם. והשניה שאחרי החזרה נירמלתם את ההתנהגות שגרמה לכם לעזוב כמ בכל זאת נשארתם. הרי בסופו של דבר ובמבחן התוצאה – ההתנהלות הזו לא היתה קו אדום שאין לחצות, ולכן היא תקרה שוב במוקדם או במאוחר. 

כמו בכל הליך נורמליזציה, זה לא קורה בבת אחת אלא בהדרגה ויום אחד אתם תפסיקו להתרגש ותתרגלו כמו שהתרגלנו לאזעקות ולעוד דברים לחלוטין לא תקינים במציאות שלנו. אתם מוזמנים לתת דוגמאות לרעות חולות שנורמלו. 

אורלי הסכימה לחזור וגדי המשיך לבגוד רק שהוא היה הרבה יותר זהיר. הוא לקח סיכון מחושב, שהרי היא כבר הסכימה לסלוח לו פעם אחת על בגידה. הפעם השניה פחות כואבת. ואכן מדי פעם היא תפסה הודעות ״חשודות״ וזיהתה התנהגויות אבל התגובה היתה קיצונית וכואבת והיא העדיפה להתעלם מאשר להכנס לעימותים קשים. וכך הבגידות שלו ״נורמלו״ הוא התרגל לבגוד ולהסתיר והיא התרגלה להתעלם עד שהפסיקה לראות גם את הדברים הברורים. 

התקפי זעם

ואז היתה את הפעם הזו שהוא חטף התקף זעם בארוע משפחתי. היא התרגלה להתקפי הזעם שלו, אבל כשההתקף נעשה באלימות ובפרהסיה זו היתה חציית גבול. היא הזמינה את משפחתה אליה בשבועות, החג האהוב עליה. הכינה מגשי גבינות, ופסטות ופשטידות ובורקסים ושעה לפני שהאורחים באים הוא החליט שהוא רוצה לעשות על האש. ״זה חג חלבי לא מתאים על האש היום״ היא אמרה והוא התעלם. 

כשהאורחים הגיעו הוא התחיל להדליק את המנגל ואחיה שאל לתומו ״ממתי עושים על האש בשבועות?״ וזהו. השאלה הזו הציתה התקף זעם קשה של צרחות וקללות, זריקת מגשי האוכל שהיא הכינה בזה אחרי זה על הדשא וסילוק בני משפחתה מביתם בבושת פנים. היא יצאה אחריהם. שעתיים אחר כך היא נרגע והתנצל וביקש שתחזור. היא לא הסכימה והודיעה לו שזהו מתגרשים. 

אז הוא המתין שבוע ואז התחנן, הלך להוריה להתנצל, בכה, ירד על ברכיו ונשבע שלעולם זה לא יקרה. אורלי חזרה שוב. הפעם היא כבר נמנעה מלארח את בני משפחתה בביתם. הוא העיף מאז עוד כמה פעמים צלחות עם אוכל שהיא בישלה ונירמל התקפי זעם אלימים אבל זה היה בבית ולא לעיני אחרים.  

סמים

והיתה את הפעם ההיא שהיא גילתה שהוא מסניף ריטלין. היא רצתה להיפרד אבל הוא טען שזה לא סם וזה כמעט לא קורה וזה לא סיפור ולא ביג דיל ולמה לעשות סרטים על כל דבר, וכך הוא נירמל גם את הסנפת הריטלין. בדיעבד היא לא בטוחה שזה רק ריטלין ודי משוכנעת שהיו שם אבקות אחרות ושיש לזה קשר להתקפי הזעם האלימים, אבל זה כבר לא משנה. 

הפעם היא החליטה לעזוב. היא חזקה יותר ונחושה יותר והיא כבר מבינה שזה דפוס. ולמה דווקא הפעם? אולי כי היא התחילה טיפול. אולי כי היא הבינה שהוא נרקסיסט וסדרתי. אולי כי יש מישהו בעבודה שמחזר אחריה והיא לעולם לא תבגוד אבל מבינה פתאום שיכולה להיות מציאות אלטרנטיבית. ואולי כל התשובות נכונות ויש רגע שהיא הבינה שזה לא נורמלי לנרמל התעללות, וביקשה לעצמה חיים אחרים. 

2#. איך מבקשים

יעל מתנהלת בעולם בידיעה שאפשר לבקש הכל, ומקסימום יגידו לה כן. את השיעור הזה היא למדה לפני למעלה מ-30 שנה כשבכיתה ד הם קיבלו שיעורי בית לראיין ״מישהו חשוב״ ולשאול אותו מספר שאלות. 

כל הילדים בכיתה ראיינו בן משפחה או מכר אותו הם ראו כ״מישהו חשוב״ כמו סבא או דוד או הורה או חבר משפחה. ורק יעל חשבה שמישהו חשוב צריך להיות מישהו באמת חשוב. אז היא התקשרה ל-144 (כן היה פעם כזה דבר) וביקשה את מספר הטלפון של הכנסת. 

כשהיא הגיעה למרכזיית הכנסת היא ביקשה לדבר עם המנהל של הכנסת. העבירו אותה ללשכתו של יו״ר הכנסת דאז שבח וייס ז״ל. יעל אמרה למזכירתו בתמימות ילדותית שהיא צריכה לראיין לשיעורי בית ״מישהו חשוב״ וביקשה לדבר עם המנהל של הכנסת. 

הוא הסכים. 

כשהילדים בכיתה הקריאו את שיעורי הבית המורה נדהמה מהתעוזה של יעל בת העשר שהגיעה עד יו״ר הכנסת כי התבקשה לראיין ״מישהו חשוב״. יעל לא הבינה מה מיוחד בזה אבל למדה שיעור חשוב – שאם לא מתביישים לבקש דברים גדולים וחשובים, יכולים לקבל. 

את הסיפור המקסים הזה שמעתי אתמול מיעל שמאז מתנהלת כך בעולם. וזה מסר נפלא לאורלי וגם לכולנו לקראת השנה שבפתח. 

מאחלת שנעז לבקש את מה שאנחנו באמת רוצים, שנעז לחלום בגדול, שנצליח לשבור דפוסים, ושלא נסכים לנרמל את הלא נורמלי, כי אם נעז לבקש יש סיכוי שנצליח לקבל. 

***

השבוע בפודקאסט המתכון להצלחה עם אלון אולמן לצפיה והאזנה לחצו כאן.