נס החנוכה של שרי – 28.12.24

1#. שרי

“יש שתי דרכים לחיות את חייך,” כך אמר אלברט איינשטיין, “האחת כאילו שום דבר הוא לא נס, והשניה כאילו הכל הוא נס.” 

שרי חיה את חייה כאילו הכל הוא נס. גם כשהיא התעוררה מליל חשיכה סדוק היא לא התמקדה באימת הליל שחלף עליה אלא דווקא בנס התעוררותה. עוד מילדותה בשכונה החרדית בירושלים היא חונכה להודות לבורא מדי בוקר על שהחזיר את נשמתה לאפה ונהגה למלמל את התפילה לעצמה “מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ״. גם כשהיא כבר לא האמינה בכל החוקים והמצוות וההגבלות והגזרות נותרה בה אמונה עזה בניסים. 

בגיל 18 היא יצאה בשאלה. משפחתה ניתקה עימה כל קשר והיא התחילה את חייה בלי שקל, בלי משפחה ועם דודה רבקה, שעזבה אף היא את הדת, וסיפקה לה קורת גג ומשפחה. היא התחילה לעבוד כזבנית בחנות ואט אט פילסה את דרכה בעולם החילוני ולמדה להכירו. יופיה המהפנט עזר לה לפתוח דלתות, אך תמימותה היתה לה לרועץ. 

בסופו של דבר היא נישאה בגיל 24 לגבר עשיר וכריזמטי בן 40 שדאג להחתים אותה על הסכם ממון שהיא אפילו לא קראה, להסביר לה שהיא לא צריכה לעבוד, ולבגוד בה באופן שיטתי. הם הביאו לעולם שלושה ילדים והתגוררו בבית גדול אבל היא היתה תלויה בו כלכלית לחלוטין וסבלה מהתעללות ממושכת הן כלכלית והן מינית. 

שרי העדיפה לא לפרט ולא לספר ורק לחלוחית עיניה העידה על סבלה. אך בכל בוקר היא בחרה להודות על הטוב שבכל זאת יש ועל ילדיה הבריאים והמוצלחים ועל הבוקר שעלה. 

2#. רבקה

כשמלאו לדודתה 77 שנים היא חלתה בסרטן. שרי ליוותה אותה לכל הטיפולים, וסעדה אותה ממש כאילו היתה בתה. ילדיה של רבקה מתגוררים בארה״ב ולמעט שיחות טלפון איש מהם לא עלה על מטוס ונחת בישראל מוכת הטילים כדי לסעוד את אימו. 

דווקא דרך דודתה והשעות הרבות שהיא שהתה לצידה, התחילה שרי להיחשף לעולם ההתפתחות האישית וגילתה עולם שלם שבדרך כלשהי תאם גם את הערכים עליהם היא חונכה. לאט לאט היא התחילה להבין שהיא ראויה לחיים אחרים אך כלואה בכלוב של זהב. שיחות רבות היו לה על כך עם דודתה שניסתה לנטוע בה אומץ לפנות ליעוץ משפטי אבל היא היתה אחוזת אימה. 

יום אחד היא הגיעה לדירת דודתה בבוקר ומצאה אותה ללא רוח חיים. דודתה הלכה לעולמה כשהיא שלווה במיטתה ובלי שסבלה. שרי התאבלה עליה אך גם ראתה במותה מות צדיקים שגאל אותה בטרם סבלה יסורי תופת בשל מחלתה. 

מותה של דודתה השפיע עליה במובנים רבים. היא לא היתה מוכנה לו וכאבה את אובדנה אבל ידעה שדודתה לא רצתה לסבול. דודתה שוחחה עימה רבות על כך שלא נולדנו לסבול ושאם חיים בסבל צריך לעשות הכל כדי לשנות את המצב. 

3#. הצוואה

חודשיים אחרי הפטירה יצרה קשר עם שרי עורכת דין מרמת אביב והזמינה אותה למשרדה. שרי נבהלה מאד מעצם הפנייה אבל עורכת הדין אמרה לה שזה בעניין הצוואה של רבקה דודתה. שרי הופתעה. דודתה מעולם לא הזכירה באוזניה צוואה אך מסתבר שהיא פנתה לעורכת הדין חודשיים לפני פטירתה וביקשה לשנות את צוואתה. 

מסתבר שדודה רבקה היתה אשה אמידה. היא התאלמנה לפני מעל עשור מבעלה שהיה בן יחיד להורים עשירים וירשה ממנו את דירתם ואת כל חשבונות הבנק. 
את חשבונות הבנק היא הורישה בצוואתה לשני ילדיה בחלקים שווים ואת הדירה כולה היא הורישה לשרי. היא ציינה בצוואתה שהיא עושה זאת כאות הוקרה על מסירותה ובתקווה שהדירה תהיה לה לעוגן ותאפשר לה לבחור בחירות נכונות. עוד ציינה שילדיה קיבלו ממנה ומבעלה כספים ונכסים וגם בחשבונות הבנק שלה יש כספים רבים ושהם עשירים דיים כדי לפרגן לבת דודתם ולקבל באהבה את בחירתה להוריש לה את הדירה. 

כששרי שמעה את המילים מעורכת הדין, עיניה התעגלו בתימהון. היא לא דמיינה לעצמה שדודתה תוריש לה משהו ולא לנס הזה היא ציפתה. “דירה בתל אביב?” היא שאלה בתדהמה. עורכת הדין חייכה. “ולא סתם דירה,” היא אמרה. “את בטח יודעת שהדירה נמצאת באזור מאד יקר בתל אביב, והיא בדיוק לפני תהליך תמ”א שלאחריו היא תהיה שווה לפחות 8 מיליון שקלים.”

עורכת הדין אמרה לה שיתכן שהילדים יתנגדו לצוואה ואז היא תצטרך לנהל הליך בבית המשפט, מסרה לה את הצוואה והסבירה לה שאם תהיה התנגדות צפוי לה הליך ארוך בבית המשפט. 

שרי הגיעה למשרדי, סיפרה את סיפור חייה והציגה את הצוואה. היו לה את כל המסמכים הרפואיים של דודתה שכן היא זו שהתלוותה אליה לכל הטיפולים, ולאחר שקראתי אותם לא היה לי ספק שדודתה היתה צלולה לחלוטין. 

שרי סיפרה לי גם על חייה הקשים לצד בעלה ועל העובדה שהיא מסתירה ממנו את הצוואה כי אם ידע שהיא עתידה לרשת דירה בתל אביב הוא לא יניח לה עד שתעביר אותה לידיו. ״הדודה שלי היתה אשה חכמה מאוד״ היא אמרה. ״היא ידעה שהדירה הזו תדחוף אותי החוצה לא רק בגלל הבטחון הכלכלי אלא גם כי אם אשאר איתו הוא יקח לי אותה ואת זה אני לא אאפשר במיוחד כשהיא כתבה שהדירה הזו תהיה לי עוגן ותעזור לי לקבל החלטות נכונות. אני מרגישה כאילו היא מדברת אלי מהעולם הבא״. 

4#. נס חנוכה

הגשנו בקשה לצו קיום צוואה. הילדים של דודתה תחילה לא שיתפו פעולה ואמרו שהם שוקלים את עמדתם. בסופו של דבר הם בחרו שלא להתנגד לצוואת אימם וביום רביעי השבוע התקבל צו ירושה. 

״וואו זה ממש נס חנוכה״ היא סימסה לנו כשהודענו לה בקבוצת הווטסאפ של הצוות שמטפל בה שהתקבל צו הירושה. עוד באותו יום היא הגיעה לחתום על שני מסמכים – בקשה לישוב סכסוך שמציינת את פתיחת הליך הגירושין מבעלה ובקשה לרישום הדירה על שמה בהתאם לצו הירושה. 

וכן, קרה לשרי נס. נס חנוכה שגאל אותה ואיפשר לה לצאת מחושך לאור. אני לא חושבת שזה במקרה שזה קרה דווקא לשרי שמאמינה בניסים. 

ניסים מתרחשים סביבנו מדי יום. גם במציאות הקשה שלנו. השאלה היא איך אנחנו בוחרים לחיות את חיינו – כאילו כלום לא נס או כאילו כל דבר הוא נס או במילים אחרות באיזו נפש אנחנו מביטים בעולם – בנפש קשה ומסכנה או בנפש טובה ומאמינה?

שיהיה לכולנו חג מלא אור וניסים ושיקרה פתאום הנס הזה הגדול הזה ויוציאו את החטופים מהחושך הגדול ויחזירו את כולם הביתה, עכשיו. 

***

השבוע בפודקאסט פרק סוגר שנה שמלמד איך אפשר לזמן מציאות. להאזנה לחצו כאן