ללמוד לשחרר – תובנות מ-27 שנות עריכת דין – 16.11.24

אני בדיוק חוגגת 27 שנים מהיום שבו הפכתי לעורכת דין. 27 שנים של עיסוק בנבכי מערכות יחסים, של הצצה לתוך חדרי חדריהם של זוגות, לתוך חשבונות הבנק שלהם, סטיותיהם, דפוסיהם, שאיפותיהם, הפחדים שלהם, החרדות שלהם, יצר הנקם, הרוע, העליבות, הנדיבות, טוב הלב, אומץ הלב ושברונו. חלקם מתגלים במלוא חוזקם ותפארתם וחלקם בעליבותם, כולם אנושיים. 

הליכי גירושין ומשברי חיים הם ארועים משני חיים במלוא מובן המילה – הם מעבירים אותנו לחיים אחרים, שונים לגמרי מהחיים שלפני. והמעבר הזה מפחיד, לא רק את אלו שהוא נכפה עליהם אלא גם את אלו שבחרו בו. הפחד הוא בעיקר מהלא נודע ומחוסר הוודאות שממתינה בעבר השני. 

ובגלל הפחד הזה אנשים נאחזים במערכות יחסים הרסניות, בנישואין פוגעניים, ברכוש, בילדים, או בתקווה שהפעם הכל יהיה אחרת והאדם שהתעלל בהם במשך שנים ישנה עורו ויהפוך חברבורותיו. 

ההאחזות הזו היא אשליה מוחלטת. החיים ימשיכו לזרום כמו נהר גם אם נתעקש לאחוז באיזה סלע. הרקליטוס אמר שאדם אינו יכול לחצות את אותו נהר פעמיים כי הנהר אינו אותו נהר והאדם אינו אותו אדם. העיקרון הזה שמיוחס להרקליטוס נקרא “פנטה ריי” Panta Rhei, ומשמעותו ש“הכל זורם” ואנחנו נמצאים בשינוי מתמיד. 

ואם ממילא הכל זורם והכל נתון לשינוי מתמיד אני רוצה להציע לשחרר. 
לשחרר לטובה. 
כלומר לשחרר מתוך אמונה וידיעה פנימית שבמקום מה ששחררתם יבוא משהו טוב יותר, שהשחרור מפנה מקום לטובה. 

אל תטעו לחשוב שאם אתם משחררים אתם מוותרים על משהו שחשוב לכם או נכנעים לקושי.  למעשה, שחרור הוא אחת הבחירות האמיצות והעוצמתיות ביותר שאדם יכול לעשות. השחרור אינו נובע מחולשה, אלא מתוך הכרה עמוקה בכוח שיש לנו להפסיק להיאחז במה שכבר לא משרת אותנו, ולפנות מקום לדברים חדשים וטובים יותר.

ואם בחרתם במודע לשחרר קבלו החלטה שהשחרור יהיה לטובה. ההחלטה הזו יכולה לשנות לחלוטין את חייכם, ובפרפראזה לאמרתו של הנרי פורד – אם אתם מאמינים שאתם משחררים לטובה ואם אתם מאמינים שלא – בשני המקרים אתם צודקים. 

ומתוך המקום הזה של לשחרר לטובה קבלו ארבעה דברים שמומלץ לשחרר בגירושין ומה אני החלטתי לשחרר דווקא עכשיו. 

1#. לשחרר את הבית

כשדנה ורמי התגרשו הוא רצה למכור את הבית והיא נאבקה עליו. גם ככה רעיון הגירושין היה לה קשה, והיא חששה שהילדים יאבדו יציבות. הבית היה הדבר היחיד שיציב בחייה והיא נאחזה בקירות. הקטע הוא שהיא לא יכלה להרשות לעצמה לרכוש את חלקו של רמי בבית, גם לא אחרי שקיזזנו סכומים שהוא צריך להעביר אליה והיא רצתה לקחת משכנתא מאוד גדולה ולשעבד את עצמה, הכל כדי להישאר עם הבית. 

רמי מצד שני לא עשה לה חיים קלים, הוא יכול היה להשאיר לה את הבית, יכול היה לוותר על חלקו, במיוחד כששניהם ידעו שמצפה לו ירושה גדולה ולה לא. אבל רמי לא הסכים ולא ניתן היה לחייבו משפטית. אין חוק שכופה נדיבות לב. 

״ומה אם תשחררי את הבית?״ שאלתי אותה. ״את לא באמת צריכה בית כל כך גדול, שכולו מלא באנרגיה של רמי, שהקירות שלו ספגו במשך שנים את ההקטנות וההשפלות שלך. ומה אם פשוט תמכרו את הבית, תקבלי את מה שמגיע לך ותקני דירה חדשה עם אנרגיה טובה?״

היא לא מיהרה להסכים. דנה נאחזה בבית כאילו היה רפסודה שמותירה אותם מעל המים הסוערים. ורמי קיבל יעוץ משפטי לא לעזוב את הבית עד שנגיע להסכם או עד שימכר ובינתיים היה קשה ודנה לא יכלה לסבול את נוכחותו. 

חודש חלף משיחתנו ועד שהיא התקשרה ואמרה ״אני רוצה למכור את הבית״. מסתבר שהיא פגשה חברת עבר שבדיוק התגרשה ועברה לדירה בבניין גבוה וחדש והוזמנה לבוא לבקר. כשהיא נכנסה לדירה היא הבינה והחליטה לשחרר. 

תוך שבועיים הגענו להסכם. 

כעבור שנה היא כתבה לי כמה היא מאושרת ששחררה את הבית, כמה אנרגיה חדשה וטובה יש בדירה החדשה והנה יש לה גם אהבה חדשה.

רבים אוחזים בשאיפה לשמור לבעלותם את קירות הבית. לא תמיד השאיפה הזו מקדמת. למרות שקירות הבית מסמלים יציבות וקורת גג ובטחון, הם גם אוצרים בתוכם את כל האנרגיה הקודמת של המשפחה שהתפרקה, ולכן לעיתים שווה לשחרר אותם לטובה ולבנות לעצמכם קן חדש עם אנרגיה טובה ומלא אהבה. 

2#. לשחרר את הכמיהה לצדק

אחרי 27 שנים כעו״ד לדיני משפחה אחת התובנות הכי מוחלטות שלי הן שצדק הוא עניין יחסי. כל אחד אוחז בצדק משל עצמו והרבה פעמים אין בין מה שנראה לכם צודק לבין המצב המשפטי מאום, ולא תמיד ניתן להשיג בהליך משפטי את הצדק שלכם. לכן מומלץ לשחרר את הכמיהה לצדק ולהבין היטב את המצב המשפטי. 

״אז מה, בבית משפט לא יהיה צדק? הוא יקבל חצי מהבית אפילו שהוא לא שילם כלום?״ שאלה רונה שאביה רכש להם דירה במתנה לאחר הנישואין רשם אותה על שם שניהם ולא טרח לדרוש הסכם ממון. כעבור עשור גדי גם בגד בה עם מזכירתו הצעירה וגם דרש מחצית מהדירה שרשומה לבעלותו בטאבו. 

רונה חשה שאין צדק – הוא גם יקבל חצי דירה וגם ימשיך בחייו עם הכסף של אביה והמזכירה הצעירה?! גדי חשב שאחרי עשור שהוא פרנס את רונה, וגם ספג ממנה לא מעט השפלות על כך שהוא לא מוצלח כמו אביה, בצדק מגיעה לו מחצית הדירה. 

בבתי המשפט לעיתים אין צדק ואין חמלה. רגש בוודאי אין. שחררו את האשליה הזו. לבית המשפט הולכים כשאין ברירה – כשמישהו מבקש למנוע מכם את זכויותיכם החוקיות יש מקום לפנות לבית המשפט, ויחד עם זאת לזכור – השופטים הם בני אדם. העוול הפרטי שלכם נמזג לתוך עוולות רבות שמוטלות לפתחם מדי יום, ידיהם מלאות עבודה וכדי להגן על נשמתם הם צריכים לסגור את ליבם, ועם לב סגור אין חמלה. 

בין אם רונה צודקת ובין אם הצדק עם גדי, משפטית גדי בעלים של חצי דירה, ורונה צריכה להתקדם הלאה ולשחרר את הכמיהה לעשות צדק. ואיך משחררים לטובה את הצדק? כשאת מבינה שהשחרור הזה חוסך לך את העלויות הכספיות והנפשיות של הליך משפטי, את משחררת את הצורך להשיג צדק ומשיגה וודאות ורגיעה ויכולת להתקדם בחייך הלאה, במקום להיתקע שנים בתוך הליך משפטי תובעני וטובעני. 

3#. לשחרר את הצורך לגרום לצד השני להבין מה הם עשו לכם וכמה הם פגעו בכם ולשחרר את הצורך להוכיח להם שאתם בסדר –

לשחרר כי ההמתנה להבנה מצידם כובלת אתכם לעבר. לשחרר כי אין לכם סיכוי לקבל את מה שרציתם. זו הסיבה שאתם מתגרשים. אם הם היו מסוגלים להתחרט באמת ולפני שזה מאוחר מדי כנראה שלא הייתם מגיעים לתהום הגירושין. 

אבל אם אתם נפרדים – שחררו. כל עוד תמשיכו לעסוק בכאב, ברצון לקבל התנצלות, בנסיון לקבל הסברים או ברצון ״לסגור מעגל״, תישארו תקועים במערכת הקודמת. רק אם תשחררו תתקדמו הלאה.  

וכאן אני רוצה לספר לכם על שתי מלכות שפגשתי השבוע. 

הראשונה שמעה כל החיים שהיא חולת נפש שצריכה אישפוז. היו שנים שהיא לחלוטין האמינה. היא נישאה לו בגיל צעיר ועברה לצידו חיים שלמים של התעללויות והשפלות. בסוף היא התעקשה ללכת לטיפול. זה לא היה קל כי הוא התנגד ואפילו איים להתגרש ממנה אם תלך לטיפול. בסתר ליבו הוא כנראה ידע שאם היא תתחזק נפשית היא תעזוב אותו. הוא צדק. 

כשהיא אמרה לו שהיא מבקשת להתגרש הוא איים ״אם תתגרשי ממני אני אקח אותך לבית משפט ואני אוכיח שאת חולת נפש״. היא שמעה את זה כל כך הרבה פעמים שהיא כבר כמעט לא התרגשה וענתה ״אם תגרור אותי לבית המשפט אני אספר מה עברתי איתך בלי לומר מילת שקר אחת״. הוא הביט בה בכעס ואמר ״אה, אז את רוצה להרוס לי את החיים?״ היא לא טרחה להמשיך את השיחה. 

הטיפול שחרר אותה מהשאיפה להוכיח לו שהוא טועה והיא צודקת, שהיא לא עשתה לו כלום, ושתמיד היתה אשה טובה – ולהתקדם הלאה. היא בחרה לעזוב בלי להסתכל לאחור, בלי לטבוע בבוץ הקורבני, ובלי להסביר לו שהוא טועה ולהתחנן שיבין.  

עם המלכה השנייה הגעתי השבוע לבית המשפט. כמעט שנתיים היא עשתה הכל כדי להגיע איתו להסכם. זה לא הלך. הוא לא מסוגל לסלוח על כך שהחליטה להתגרש ממנו ולא מסוגל לשחרר את העלבון והאומללות כמו גם את מחצית מהרכוש שמגיעה לה והוא אוחז בו. 

היא ראתה אותו במסדרון בית המשפט וניגשה אליו. במקום לכעוס ולהאשים אותו שהגיעו עד הלום ולא סיימו בהסכם למרות כל הויתורים שערכה, היא חייכה ואמרה לו ״אל תדאג אבי. נעבור את זה ואחר כך הכל יהיה בסדר״. לעורכת הדין שלו היא ניגשה, לחצה את ידה בחיוך ואמרה ״שיהיה לכולנו בהצלחה״, וככה, כמו מלכה, היא נכנסה לדיון. ברור שהיה דיון טוב. ככה זה כשמשחררים לטובה. 

4#. לשחרר את הצורך לשלוט על הכל

אחד הקשיים הכי נפוצים בהליך גירושין הוא אובדן השליטה. במשפחות רבות, ותסלחו לי על ההכללה, הוא שולט על הכסף והיא שולטת על הילדים. לשניהם קשה לשחרר את השליטה הזו, ולכן הם יוצאים למאבק משפטי, שסופו רוב הזמן ידוע מראש. גירושים כרוכים תמיד באובדן שליטה. ככל שיש לאדם צורך רב יותר בשליטה כך הליך הגירושין קשה לו יותר, למרות שהשליטה היא אשליה. 

הסברה השגויה שאם הילד ילון אצל אביו משהו רע יקרה לו נובעת מהצורך בשליטה ומהקושי לשחרר. אבל סטטיסטית יכול לקרות לו משהו גם בגן ובבית הספר, שחררי. הוא אבא שלהם, כן גם אם הוא נרקסיסט.

הטענה שאם אשתך תקבל מחצית מהכסף היא לא תדע מה לעשות איתו או שלא מגיע לה כי היא לא עבדה היא נסיון עקר לשליטה שכדאי לשחרר. אם אין הסכם ממון ביניכם היא תקבל מחצית ממה שנצבר במהלך הנישואין, גם אם אתה חושב שלא מגיע לה וגם אם תנהל הליכים קשים. 

אם תשחררו את הצורך המדומה לשלוט בהכל, תזכו ברגיעה, תוכלו לסיים את הסכסוך והכי חשוב תתקדמו הלאה, כי החיים הם נהר שלא מפסיק לזרום, זוכרים?

5#. לשחרר את הלו״ז של הבלוג הזה

ולבסוף, אחרי שנים של כתיבה שבועית, אני מוצאת את עצמי ניצבת מול הרעיון של לשחרר גם את הבלוג עצמו מהמסגרת הנוקשה של “כל שבת בבוקר.” המילים תמיד היו ויהיו עבורי אמצעי לחיבור וליצירת משמעות. אבל אני מרגישה שהגיע הזמן לתת להן מקום קצת יותר חופשי – לאפשר להן לצאת לאוויר כשהן מבקשות ולא כי שבת בבוקר. לנסות לאפשר לעצמי שבת בבוקר בלי בלוג, למרות שאני לא זוכרת איך זה מרגיש.  

לכן, יתכן שהבלוג יופיע כאן כל שבוע ויתכן שמדי פעם אשחרר את הלו״ז הקבוע ואאפשר לעצמי ולכם מרחב של געגוע. אני מקווה שתמשיכו ללוות אותי במסע הזה, גם אם הקצב מעט משתנה. לשחרר, כך נראה, הוא חלק בלתי נפרד מההתפתחות והצמיחה של כולנו.

אני מאמינה בכל ליבי שזה שחרור לטובה שיאפשר לי ולבלוג לגדול ולהתחדש בדרכים חדשות ובלתי צפויות. 

אז אולי לא נתראה כאן מדי שבת בבוקר, אבל המילים שלי ימשיכו לזרום אליכם, לא תמיד בזמן קבוע, אבל תמיד מהלב. להתראות בקרוב .

***

השבוע בפודקאסט פרק מופלא עם יערה קידר – שיעורים שהחיים לימדו אותי. להאזנה לחצו כאן.