1#. ההתחלה
תומר ואילנה היו בני 38 כשהם הכירו. שניהם רווקים מאוד וקרייריסטים מאד, שלא ממש התפנו לזוגיות רצינית עד אז. כמו לרוב האהבות גם לאהבה הזו היתה התחלה מבטיחה. היה שם תמהיל נכון של אהבה, חברות, משיכה והערכה, ונראה היה שזה ממש זה.
הוריה של אילנה היו מאושרים. הוריו של תומר קצת פחות. אילנה היתה אמנם חכמה וקרייריסטית אך גדלה בפריפריה למשפחה מהמעמד הבינוני, הוריה מהנדסים שעלו בשנות ה-70 מברית המועצות ועבדו קשה, ולא היה שם הרבה כסף. תומר הגיע ממשפחת תעשיינים שורשית עשירה. הוריו שלטו במשפחה באמצעות הכסף ושפטו אנשים לפי מפלס חשבון הבנק שלהם.
מאז ומתמיד היה לו ברור שאם הוא מתחתן הוא ידרש לחתום על הסכם ממון, כמו אחיו ושתי אחיותיו, וכשהוא סיפר לאילנה על הסטנדרט המשפחתי, היא הפתיעה ואמרה שאין לה בעיה לחתום על הסכם ממון גם אם לא מתחתנים.
עורך הדין המשפחתי ערך הסכם שקובע הפרדה רכושית מוחלטת, ומשמעותו העדר שותפות רכושית ביניהם, לא רק בכספים שיתקבלו ממשפחתו האמידה, אלא בכלל. כל מה שרשום על שמו שייך לו וכל מה שרשום על שמה שייך לה בעבר, בהווה ובעתיד. אילנה חתמה על ההסכם ללא כל היסוס. הכסף שלו לא עניין אותה והיא סמכה על עצמה. אני אעשה כאן ספויילר קטן ואומר שהיא צדקה. מאוד צדקה.
2#. הזעם
לאחר פחות משנה של מגורים משותפים, התחילו התקפי הזעם. היא זוכרת שבפעם הראשונה היא היתה בהלם. היא מילאה בערב את המדיח בכלים ושכחה להפעיל. בבוקר תומר רצה לשלוף כוס נקיה והמדיח הסריח. הוא התחיל לצרוח כמו מטורף שהמדיח ״מסריח כמו הפה שלה״ וש״היא לא מסוגלת לעשות שום דבר כמו שצריך כי היא דפוקה״.
למרות שמאז התנפצו עליה הרבה מאוד התקפי זעם, זכרון הראשון שבהם מעלה תמיד דמעות בעיניה. ״הייתי צריכה לעזוב כבר אז״ דיברה חוכמת הבדיעבד מגרונה, אבל היא לא עזבה.
כבר בצהריים תומר שלח זר ורדים אדומים למקום העבודה שלה, אליהם צורף הפתק ״אהבת חיי״ והיא שלחה לו תמונה של הפתק ק בה
ושאלה ״זו אני?!״ והוא ענה ״מצטער אם הגזמתי בבוקר. אוהב אותך״ ובערב הוא היה מקסים במיוחד וכך חלף ההתקף ושכחה הסערה וקלו המים.
3#. המתחזה
אילנה הייתה מטאור. היא קיבלה חבילות של אופציות ובונוסים מדי שנה. החברה בה עבדה הפכה לכוכב עולה בנאסד״ק וחשבון הבנק שלה הלך ותפח בהתאמה לשווין המאמיר של המניות.
כאן התחילו הבעיות.
ההתקדמות של תומר היתה איטית הרבה יותר והאופציות שקיבל לא היו שוות הרבה. בנסיון להידמות לה, הוא עזב וניסה להתקבל לחברה אחרת אבל מצא את עצמו מובטל במשך תקופה. בעיה כלכלית לא היתה לו כי הוריו הזרימו לו כספים בלי הגבלה אבל התסכול שלו הלך וגבר ועימו גם תדירות התקפי הזעם.
עכשיו במקום התנצלויות התחילו טיפולי שתיקה שנועדו להמחיש לה שהוא כועס שהיא ״גרמה לו לאבד שליטה״.
והתחילו גם הקטנות והשפלות. ״את עלובת נפש וסתומה״, ״לא מבין מי נתן למטומטמת כמוך לנהל אנשים״, ״זונה רוסיה״, ״כשאת יושבת בישיבות הנהלה אל תשכחי לרגע שאת סתומה בלחץ״ ועוד ועוד.
אבל היה גם טוב בין לבין וכשהוא טוב זה מדהים. תומר שכנע את אילנה שאין אדם בעולם שאוהב אותה יותר ממנו. ובגלל שהיא האמינה שהוא באמת אוהב אותה, היא גם האמינה לו שהיא מטומטמת. סתומה בלחץ. ושתכף כולם יווכחו בכך.
וכך בכל פעם שאילנה קיבלה שבחים על עבודתה או זכתה לבונוס מכובד, קול בתוכה אמר שתכף הם יגלו שהיא בסך הכל מתחזה, ובעוד רגע מישהו יחשוף את האמת – שהיא פשוט סתומה, כמו שתומר נוהג לומר.
בואו נדבר רגע על ״תסמונת המתחזה״:
בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת ד"ר פאולין רוז קלאנס וד"ר סוזאן אימס שמו לב לתופעה מעניינת בקרב סטודנטיות מצטיינות באוניברסיטה שבה לימדו. אותן סטודנטיות חוו חוסר ביטחון משמעותי ביכולותיהן, למרות הישגיהן הגבוהים.
הן החליטו שאולי שוווה לחקור את העניין וערכו ראיונות עומק עם 150 נשים מצליחות, כולל סטודנטיות לתארים מתקדמים ונשות מקצוע בתחומים שונים. ואכן, רבות מהנשים האמינו שהן אינן חכמות באמת, וחשו שהצלחתן נבעה ממזל, קשרים, או "תרמית" כלשהי, ולא מיכולותיהן האמיתיות. רבות מהן חששו שיתגלו כ"מתחזות" שאינן ראויות למעמדן.
נחזור לאילנה. עוד בילדותה, כבת להורים עולים היא סבלה מתחושת נחיתות אל מול חבריה. הוריהם הישראלים נראו לה קלילים אל מול התנהלותם הלא-תמיד מותאמת של הוריה שניסו מאוד להשתלב בחברה הישראלית אך התקשו להבין את כל הניואנסים. עם רקע כזה בילדות, היה לו קל לגמד אותה וכך הישגיה בעבודה היו קרקע פוריה לפריחתה של תסמונת המתחזה.
4#. הורות מאוחרת
אילנה היתה כבר כמעט בת 40 ורצתה להאמין שמשהו ישתנה אחרי שיביאו ילד לעולם. כשהיא לא הרתה באופן ספונטני הם נשלחו לסדרת בדיקות. תומר סירב להיבדק וטען שהכל בסדר אצלו ושהיא כנראה לא מצליחה להרות כי היא כבר זקנה. הבדיקות שלה דווקא היו תקינות יחסית לגילה אבל לא היה זמן להתווכח והם התחילו בטיפולי פוריות שבסופם אילנה הרתה ולשניהם היו רגעים מאושרים של ציפייה לבנם הבכור.
עד מהרה גם ההורות המאוחרת שלהם הפכה לשדה קרב. תומר לא איפשר לאילנה להיות האמא שהיא רצתה וקיוותה להיות. היא הייתה נתונה לביקורת מתמדת על כל תנועה שעשתה. היא לא יודעת להניק, לא ככה מחליפים חיתול, למה היא כזו שמנה עדיין (שבוע אחרי הלידה), למה בחרה דווקא את הבגדים האלו, ולמה לעזאזל היא מטומטמת גם כאמא? עד מהרה תומר השתלט על התפקיד ההורי וניסה לדחוק את אילנה הצידה כמעט לחלוטין רומז שאולי כדאי שהיא תחזור לעבוד ותשאיר לו את חופשת הלידה לטפל בילד כמו שצריך.
היא האמינה לו שהיא אמא גרועה, שפשוט ״אין לה את זה״ ובבושת פנים עשתה כל מה שהוא אומר.
יום אחד תומר היה בראיון עבודה והיא נסעה עם התינוק להוריה. היא לא אמרה לו מראש שהיא נוסעת כי ידעה שהוא יאסור עליה, ולא הבינה מאיפה היה לה את האומץ לעשות את זה.
כשהוא חזר הביתה ולא מצא אותה הוא התקשר והיא אמרה שהיא אצל הוריה. כן. עם הילד.
שתיקה השתררה על הקו. ״את לקחת אותו לבד במכונית?״ תומר נדהם. ״לא פחדת?״ הוא שאל בקול שקט. והיא ענתה ״פחדתי רק ממך תומר״.
״בצדק״ הוא ענה. ״יש לך חצי שעה להחזיר אותו הביתה״ אמר וניתק את את השיחה.
5#. מילה של אמא
אילנה קלטה שאמא שלה שמעה הכל. והתביישה. ״מה קרה לך אילנוצקה?״ שאלה אימה. ״למה את צריכה לפחד ממישהו?״ אילנה התחילה לגמגם משהו על זה שהיא לא עדכנה אותו לפני שנסעה ואמא שלה אמרה ״אילנוצקה תומר לא הבוס שלך. אשה לא צריכה אף פעם לפחד מהבעל שלה. ואם היא מפחדת זה סימן שצריך ללכת.״
אילנה התחילה לבכות ואמרה שהיא מפחדת שאם היא תעזוב אותו הוא יקח לה את הילד ויוכיח שהיא לא אמא טובה ושהוא יודע לטפל בו יותר טוב ממנה.
״נו אף אחד לא לוקח תינוק מאמא שלו״ ידעה אימה לומר לה. ״את אמא טובה. אני רואה איך את מטפלת בו. אין לך מה לפחד. הכי גרוע זה לחיות בפחד בבית שלך. הבת שלי לא צריכה לפחד מהבעל שלה״.
וכך בבת אחת הסירה אימה מעל כתפיה את משקולת הפחד. מסתבר שלמילים אימהיות יכולים לפעמים להיות כוחות-על.
אילנה חזרה הביתה. היא ידעה שיגיע התקף זעם. אבל להפתעתה תומר היה רגוע. הוא שאל אותה איך היה, ואם התינוק בכה בנסיעה והיא אמרה שהיה ממש בסדר והוא לא בכה. ואז תומר אמר בשקט שהיה יותר מפחיד מהתקף זעם ״פעם אחרונה שאת עושה דבר כזה. את לא לוקחת אותו בחיים לשום מקום בלי שאישרתי לך״.
הוא לא ציפה שהתשובה שלה תהיה ״אני רוצה להתגרש ממך תומר. אני לא מוכנה יותר לחיות בפחד ממך. אתה לא הבוס שלי״.
הוא הביט בה וחייך חיוך מרושע ״הופה…את רוצה להתגרש….? את מוזמנת לקחת את הדברים שלך ולעוף. הילד נשאר כאן איתי. אני אוכיח בבית משפט שאת לא יודעת להיות אימא״.
6#. הסוף
כמובן שהיא לא הלכה לשום מקום באותו רגע. אבל הרכבת כבר יצאה מהתחנה. ההחלטה התקבלה למרות הפחד. כשהיא הגיעה אלי היא כבר ידעה שהאיום שיקחו לך את הילדים הוא דפוס נרקסיסטי ידוע אבל היא חשבה שבמקרה שלה הוא באמת יכול להוכיח שהוא הורה טוב יותר ממנה. הרגעתי אותה שהמקסימום יהיה חלוקה שווה של זמני השהות, ואף אחד לא יקח ממנה את הילד. נדרשו עוד כמה פגישות עד שהיא נרגעה ואזרה אומץ.
בסופו של דבר הגשנו בקשה לישוב סכסוך ונקבעה פגישת משא ומתן עם עורך הדין של תומר. הוא הגיע לפגישה ולהפתעתנו אמר שמסכים לאחריות הורית משותפת וחלוקה שווה של הסדרי השהות. והוא הוסיף ואמר שהסביר לתומר שאין סיכוי למשמורת מלאה שלו והילד צריך אמא.
עורך הדין המשיך ואמר שהוא מבקש גילוי מלא של כל הכספים והמניות והאופציות ומבקש שנמנה בהסכמה מומחה לביצוע כל החישובים הנדרשים לצורך איזון המשאבים. הוא דיבר בשקט ובבטחון ונתתי לו לסיים בשאלה ״יש מישהו ספציפי שאת רוצה למנות?״.
״אתה רוצה לומר לי שתומר לא אמר לך שיש ביניהם הסכם של הפרדה רכושית?״ שאלתי. עורך הדין שתק והביט בתומר בשאלה. ״ההסכם הזה לא תקף״ אמר תומר בבטחון. ״לא אישרנו אותו בבית משפט״. נראה היה שהוא עשה שיעורי בית.
הבטתי בעורך הדין ואמרתי ״ידועים בציבור. הם לא נישאו מעולם. הוא לא אמר לך?״. עורך הדין שוב הביט בתומר שמשך בכתפיו ואמר ״מה זה קשור״.
״הוא לא הסכים להתחתן איתי״ הוסיפה אילנה ״הוא אמר שאני מטומטמת מדי בשביל להיות אשתו״.
מזלך. חשבתי ולא אמרתי כלום.
הפגישה הסתיימה. עורך הדין הזה, שדווקא מבין עניין, לא המשיך לייצג את תומר. במקומו הגיעה עורכת דין שהחליטה לנהל מאבק. גם על הילד. גם על הכסף. היא הגישה תביעת משמורת וטענה שאילנה אמא לא כשירה ודרשה לבצע בדיקת מסוגלות הורית. הסכמנו לכך בכתב ההגנה. בתביעת הרכוש היא דרשה מחצית מהכל וטענה שההסכם אינו תקף.
השבוע התקיים הדיון הראשון. השופטת היתה מאוד ברורה. ״לא תהיה בדיקת מסוגלות הורית לתינוק ולא חלוקת רכוש. אין כאן על מה לריב. אם אתם תחפשו בכוח לנהל תיק אני אחייב בהוצאות כבדות״. הבהירה השופטת.
תומר הבין.
המשחק נגמר.
***
השבוע בפודקאסט – מה אתם צריכים לעשות כדי שיהיו לכם חיים ארוכים יותר? עם פרופסור יובל חלד. להאזנה וצפיה לחצו כאן.
