הסיפור של אילן ועדי – 31.8.24

1#. ההתחלה

אילן התגרש לראשונה אחרי חמש שנות נישואין. לא ידוע אם היו אלו גירושין קשים או שהסתיימו בהסכם ולא ידוע מי יזם אותם, דבר אחד בטוח – אילן יצא שרוט מהגירושין הללו.

את עדי, שהייתה רווקה בת 30, הוא הכיר באחת מהאפליקציות. היא לא ממש רצתה להכיר גרוש ואב לילדה בת 5, אבל יופיו ושנינותו עברו את המחסום הוירטואלי הראשוני, וכבר בדייט הראשון היה ברור שזה זה. למרות שאילן לא תאם את רשימת דרישותיה. הוא כבש את ליבה, ומחק ממנו רשימות דרישות שערכה לעצמה.

עדי דווקא תאמה לחלוטין את רשימת הדרישות של אילן. היא היתה צעירה ממנו בעשור, יפה, חכמה, מלאת אהבה גם אליו וגם לבתו, ועשויה בדיוק מהחומר האמפתי שהוא היה זקוק לו. הוא התכוון להציע לה נישואין, וידע שהיא תסכים. היתה ביניהם אהבה ומשיכה מטורפת ולשניהם היה ברור שזה רציני. אבל בליבו פנימה אילן גם ידע שבמוקדם או במאוחר, עדי תעזוב. גם היא תלך כשתגלה מי הוא באמת, וכמה שחורה נשמתו.

ולכן מיד אחרי שהוא הציע לה נישואין והיא אמרה כן הוא דרש שיחתמו על הסכם ממון של הפרדה מוחלטת, לפיו כל אחד מהם היה ויהיה הבעלים של הרכוש שלו, ורק רכוש שרשום על שם שניהם יהיה משותף. בהסכם דאג אילן להגן מפורשות על הזכויות הסוציאליות העתידיות שלו, ולהוסיף סעיף שקובע שאוסף בקבוקי היין שלו, כפי שהוא כעת וכפי שיצבר בעתיד – ישאר בבעלותו.

2#. אילן היה איש של יין.

הוא ידע והכיר יינות והיה לו מקרר יינות שמכיל מעל מאה יינות, והוא רכש יינות מיוחדים ואהב לפתוח בקבוק ולספר את הסיפור שלו ולהסביר מה זן הענבים, באיזו חבית היין התיישן, ואילו ריחות ואילו טעמים גלומים בו. הידע הזה ואהבת היין היו חלק מהדברים ששבו את ליבה של עדי, וגרמו לה להתאהב בגבר המקסים והמעניין הזה.

עם השנים תחביב היין הלך ותפס מקום גדול יותר בעולמו של אילן עד שהיו ימים שעדי חשבה שהוא אוהב את היינות שלו יותר מאשר אותה.

אחד השיאים היה כשהוא לא הצטרף אליה לבדיקת האולטרסאונד בהריון הראשון, זו שעתידה היתה לגלות להם את מין התינוק, כי היתה מכירת יין מיוחדת שהוא לא רצה לפספס.

עדי התקשתה להאמין שהוא רציני ושהוא לא מתכוון לבוא איתה לבדיקת האולטרסאונד בגלל המכירה. ואילו אילן כעס עליה ולא הבין למה היא לא מסכימה לדחות את הבדיקה בשבוע ומה כל כך דחוף. וכדי להסביר לה שהתנהגותה אינה מקובלת עליו הוא הפסיק לדבר איתה. לא אמר בהצלחה בבדיקה ולא שאל דבר על תוצאותיה, גם לא מה מין הילוד. הוא חזר באותו יום מאוחר מאוד ולמחרת כשעדי שאלה ״אתה לא שואל מה היה בבדיקה ואם יש לנו בן או בת?״ הוא סובב את ראשו ולא ענה.

3#. דגלים אדומים

זה היה דגל אדום ענק אבל עדי התעלמה ממנו. היא התעלמה גם מדגלים אדומים נוספים – הוא לא פירגן לה, נהג לזרוק הערות מקטינות ומזלזלות, נהג לחקות את דרך אכילתה ולהעיר לה שהיא העלתה במשקל, חטף התקפי זעם שהסתיימו בטיפולי שתיקה ארוכים, וגם נקט באלימות כלכלית.

היה לו חשבון שלו עם חסכונות שהיו רק שלו לפי הסכם הממון. בחשבון הזה הוא לא נגע. לחשבון המשותף שלהם הוא הפקיד את משכורתו, והיא הפקידה את משכורתה אבל רק הוא ניהל את החשבון. בהתחלה היא ניסתה להתנגד, אבל היא ידעה שאי אפשר לריב על הכל, ובחרה לתת לו את השליטה הכלכלית. הוא הצליח לשכנע אותה שהוא מבין בכסף יותר ממנה ושלמען עתידם עדיף שהוא ינהל את החשבון.

עד מהרה הם רכשו יחד דירה והביאו שתי בנות לעולם, אבל אילן מעולם לא טיפל בהן. גם בבתו מנישואיו הראשונים הוא כמעט לא טיפל. היה ברור שזה התפקיד של עדי.

אך במקום להעריך אותה הוא היה מרושע. מצד אחד הוא אמר שהיא אמא גרועה ושהיא חולת נפש מצד שני הוא ממש סירב לסייע בטיפול בבנות. ואיך האמא הגרועה וחולת הנפש אמורה לטפל לבד בשלושת בנותיו? אל תחפשו הגיון בהתעללות נרקסיסטית, לא תמצאו.

4#. סרטוני וידאו

וכשהבנות רבו, או כשהיא היתה ממש מתוסכלת וצעקה את תיסכולה – הוא הוציא את הטלפון וצילם אותה בוידאו ואמר אני מתעד את זה שאת חולת נפש. היתה לו ספריה שלמה של סרטוני וידאו שמתעדים אותה נשברת או צועקת אבל לא מתעדים את ההתעללות שלו בה. וזה הכי הפחיד אותה – הסרטונים שלו.

עדי לא ידעה שספריית סרטונים כזו היא חלק כמעט מכל מערכת יחסים רעילה. היא לא ידעה שלא רק לאילן יש ספריית סרטונים שלה, אלא שיש עוד הרבה זוגות שמצלמים ומקליטים זה את זו ושומרים לעת צרה. יש שסבורים שסרטוני הוידאו האלו ישמשו אותם כנשק להפחיד ולאיים ויש שמקליטים כדי לתעד התעללות. כדי לא לשכוח אותה, כדי להוכיח לעצמם שזה באמת קרה כאשר מגיע שלב ההכחשה והגזלייטינג. בשני המקרים הסרטונים האלו מעידים על מערכת זוגית רעועה מאוד ורעילה מאד.

אילן קלט שהסרטונים מלחיצים את עדי והפחד הזה שניבט לה מהעיניים הסב לו עונג. הוא למד ללחוץ לה על הכפתורים הנכונים ולהביא אותה למצוקה ואז כשהיא נשברה, הטלפון נשלף והתחיל לצלם. לא תמיד היא ראתה שהוא מצלם. יותר מכל הוא נהנה לראות את המבט המבוהל שלה כשהיא קלטה אותו מצלם.

5#. לא הכל היה רע.

היו גם רגעים יפים, של טיולים משפחתיים, של ערבי יין עם חברים בהם אילן היה במיטבו והקסים את כולם, של נסיעות לטיולי יקבים באירופה ולינה בטירות ישנות כשהוריה נשארו עם הילדות, של חיבוקים, וכשהוא אמר לה שהיא האשה הכי מדהימה שהוא יכול היה לקבל.

אחרי שמונה שנות נישואין הרגעים היפים האלו הלכו והפכו לנדירים יותר ויותר, והתקפי הזעם הלכו ותכפו. אילן היה מאוד עצבני. דיבר על זה שאין כסף. שלח אותה כל חודשיים לחתום בבנק על הלוואות, וכשהיא שאלה אמר שזה בשביל לסדר את היתרה ושלא תדאג ושהוא ממחזר הלוואות קודמות והיא ידעה שאין טעם להתנגד ושמוטב לציית לו ולא לשאול שאלות.

אבל היה רק דבר אחד שנראה לה מוזר – הוא קנה עוד ועוד יינות. היו להם כבר ארבעה מקררי יין, והוא הפך לאובססיבי יותר ויותר ושתה מדי ערב בקבוק יין שלם יחד עם ג׳וינט שהפך להרגל וקנה עוד ועוד יינות ולא נגע בה כבר חודשים ארוכים ולא היה לה אכפת ונפער ביניהם ריחוק.

6#. והיה את היום הזה

שהילדה היתה חולה עם חום גבוה, ועדי היתה חייבת להיות בישיבה דחופה בעבודה, ואמא שלה לא יכלה לבוא, והיא התחננה לאילן שישאר עם הילדה חצי יום. הוא הביט בה בקור ובאדישות ואמר ״מה אני נראה לך? הפיליפיני שלך? איזה אמא עוזבת ילדה עם חום והולכת לעבודה?״.

ועדי השתגעה וצעקה עליו ״אתה הפיליפיני שלי?! אני הפיליפינית שלך בבית הזה! אפילו את המאפרות עם הג׳וינטים שלך אתה לא מנקה. אני עושה הכל. הכל. אתה אבא של שבת וגם זה בקושי. ועוד אומר שאני אמא גרועה וחולת נפש. אני אתגרש ממך ואתה לא תראה בכלל את הילדות״.

זו היתה הפעם הראשונה שהיא אמרה ״אני אתגרש ממך״. המחשבה הזו חלפה לה לא מעט בראש בשנה האחרונה, אך היא מעולם לא הוציאה את המילים האלו מפיה.

התגובה של אילן היתה מיידית ומרושעת. ״את תתגרשי ממני? הילדות נשארות איתי. אני אוכיח שאת חולת נפש ואקח לך אותן. יש לי הוכחות את יודעת. וגם מהבית את יכולה לשכוח. אני אמכור אותו ואכסה את כל החובות ואת תחזרי לגור אצל ההורים שלך בפתח תקווה״.

מכאן נפתח טיפול שתיקה ארוך במיוחד וכדי להתמודד עם כובד השתיקה שהונח על הבית, עדי התחילה טיפול. קצרה היריעה מלתאר את הדרך שעדי עברה בתוך הטיפול – החל מהפחד העצום ועד ההבנה שהיא לא מוכנה לחיות ככה יותר.

7#. כשהיא הגיעה אלינו למשרד

וסיפרה על ההתנהלות ביקשתי שתוציא דפי חשבון ואישורי יתרות. לא היה לה מושג מה מתרחש בחשבון המשותף אבל אני ידעתי שמשהו מסתתר מאחורי איומיו של אילן למכור את הבית ולהחזיר חובות.

מסתבר שאילן קנה בקבוקי יין בכמויות ובסכומים מטורפים. כדי לממן את השיגעון הזה הוא לקח עוד ועוד הלוואות מהחשבון המשותף. עדי חתמה על כולן, ולכן יהיה לה קשה לטעון שהיא אינה שותפה לחובות. הבעיה היתה שלפי הסכם הממון אוסף היינות הענק ויקר הערך שייך רק לאילן.

אלא שהכסף לא עניין את עדי. היא חששה רק ממאבק משמורת. ״אילן ידרוש משמורת מלאה״ היא חזרה ואמרה, ואני הרגעתי אותה שזה לא יקרה ויש סיכוי שהוא בכלל לא יהיה מעוניין בהסדרי שהיה שיוויוניים. עד לתחילת המו״מ הצעתי לה שתנסה להציע לו לחלוק את זמני השהיה עם הבנות. הוא כמובן סירב. ״אנחנו עדיין חיים באותו בית, אני לא מתכוון לשנות כלום״ היתה תשובתו הצפויה.

נסיון לנהל משא ומתן ולהגיע עם אילן להסכם גירושין הוגן עלה בתוהו. הוא התעקש שהבית ימכר, ושמתמורתו יחזירו את המשכנתא ואת כל ההלוואות שהוא לקח באובססיביות כדי לרכוש בקבוקי יין, סירב לשלם מזונות מצד אחד אבל גם סירב להתחייב להסדרי שהות כלשהם וטען שיבוא מתי שבא לו. ובינתיים בבית היה סיוט.

הגשנו תביעות, לא היה טעם להמשיך לנהל משא ומתן חסר תכלית. בתביעת הרכוש טענו שאילן צריך להחזיר את ההלוואות שנלקחו לצורך רכישת היינות (לא היה קל להוכיח את הקורלציה בין ההלוואות ליינות אבל פירוט כרטיסי האשראי נתן תמונה מטרידה על הסכומים שהוצאו לצורך רכישת יין) או לחילופין לקבוע שכל היינות שנרכשו לאחר הנישואין הם משותפים שכן נרכשו מהחשבון המשותף. בנוסף עתרנו למנות מעריך שווי שיעריך את שוויים. בתביעה בעניין הבנות דרשנו לקבוע אחריות הורית משותפת ולקבוע הסדרי שהות מחייבים, ובתביעת המזונות ביקשנו להתחשב בחשבונות הנפרדים שלו ובאוסף בקבוקי היין.

בדיון הראשון השופט הביע דעתו גם על פרשת היין וההלוואות ואמר שיינות שנרכשו מהחשבון המשותף הם משותפים וגם שחייבים לקבוע הסדרי שהות. אילן הבין שהיינות בסכנה. מכאן הצלחנו לנהל מו״מ הגיוני יותר. זה נמשך חצי שנה אבל השבוע חתמנו על הסכם גירושין, שיאושר בשבוע הבא.

ועדי כבר במקום אחר. אין בה טיפת פחד מהחיים בלעדיו, היא מאושרת מההסכם למרות שעשתה פשרות וכבר שאלה אם יש לנו מישהו להכיר לה.

השבוע הגיעה למשרד ערכת קוקטיילים מעדי עם כרטיס ברכה – לעורכות הדין האהובות שלי, אני לא שותה יין יותר (אתן בטח מבינות למה) אז שולחת לכן ערכת קוקטיילים להרים כוסית לקראת סיום התיק. לחיים.

***

השבוע בפודקאסט – 50 גוונים של אלימות עם ורדית דנציגר. להאזנה לחצו כאן.