כשהילה ואלון פגשו את רונה – 10.8.24

1#. הילה הכירה את אלון 

בפקולטה לחשבונאות בתל אביב. הם למדו יחד והיו חברים טובים, כל אחד מהם היה בזוגיות עוד מימי הצבא. אחרי שנה התברר להם שהם בעצם מאוהבים, ושניהם נפרדו מבני הזוג שלהם ופצחו ברומן לוהט שהפך לאהבה גדולה. חברות תמיד היתה ביניהם והשלב הטבעי הבא היה להינשא. 

אחרי שסיימו את הלימודים והבחינות שניהם עבדו במשרדים גדולים ושניהם הצליחו מאוד. עד מהרה אלון החליט לפתוח משרד משלו עם עוד שותף והילה המשיכה כשכירה במשרד גדול ובהמשך אף קיבלה אחוזים כשותפה. 

כשנולד בנם הראשון היה ברור לשניהם שצריך למצוא לו מטפלת כי שניהם קרייריסטים והם פרסמו מודעת דרושים והתחילו לראיין מועמדות. 

2#. כשרונה נכנסה אליהם הביתה 

היה ברור לשניהם שזו תהיה היא. היא נראתה כמו פיה טובה, עם חיוך מקסים ואהבה ענקית לילדים. היא סיפרה שגדלה בדרום עם ששה אחים ומאז שהיא זוכרת את עצמה היא טיפלה בהם יחד עם אימה, וזה מה שהיא אוהבת לעשות. היא אמנם עשתה תואר ראשון בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת באר שבע אבל תמיד ידעה שמה שהיא רוצה לעשות זה לטפל בילדים. היא נישאה צעירה מאוד ויש לה ילדים גדולים יחסית, וכבר שנים שהיא מטפלת בילדים. כמובן שאין שום בעיה גם לקפל כביסה ולהכניס כלים למדיח, וכמובן שיש לה נסיון רב עם ילדים, וכבונוס היא מתגוררת לא רחוק מהם בשכונה סמוכה 

כשהיא הלכה הילה ואלון אמרו לעצמם שזה פשוט חלום שהם מצאו מישהי כל כך מדהימה, ואחרי שעתיים הודיעו לה שהיא התקבלה. 

3#. עד מהרה רונה הפכה לחלק מהמשפחה. 

היא טיפלה בבנם ובביתם באהבה רבה, ועשתה הכל בחיוך ובאנרגיה טובה. היא הגיעה מוקדם ואיפשרה להילה לצאת מוקדם למשרד כדי לשוב הביתה אחר הצהריים ואם היה צורך היא נשארה עד שעות הערב. הבית תמיד נראה מתוקתק ולכביסה המקופלת היה ריח מדהים. בכלל לכל מקום שרונה הלכה הלך אחריה שובל של ניחוח טוב שהיה שילוב של וניל וכביסה נקייה וורדים פורחים. הילה קראה לזה ״הריח של רונה״ שנשאר גם על בנה התינוק עד למקלחת הבאה. 

איכשהו רונה והילה הפכו לחברות טובות. על אף השוני ביניהן הן מאוד אהבו אחת את השניה ומערכת היחסים ביניהן היתה כל כך קרובה עד שהילה נהגה לומר שרונה היא כמו אחותה הגדולה ורונה נהגה לחייך ולחבק אותה ולומר לה כמה היא אוהבת אותה ואת המשפחה הזו שהיא זכתה להיכנס לתוכה. 

גם כשהילד הלך לגן, הם לא היו מוכנים לוותר על רונה ואלון אמר להילה שיש להם מזל שהם יכולים להרשות לעצמם להמשיך להעסיק אותה ולהיות בראש שקט כשהילד חולה. רונה אספה את הילד מהגן בצהריים והיתה איתו עד שהילה או אלון שבו הביתה, והיתה שם כשהוא חולה ובחופשים ומתי שצריך תמיד עם חיוך ושובל של ריח ממכר. 

כעבור תקופה הילה הרתה בשנית ורונה היתה שם בשבילה גם בהריון וגם בלידה ואפתה ובישלה וניקתה והכינה את הבית לקראת התינוקת.

4#. אחרי הלידה הילה היתה קצת בדיכאון. 

בניגוד ללידה הראשונה אחריה מיהרה לחזור לעבודה, הפעם היא החליטה לקחת חופשת לידה ארוכה יותר ובינה לבין עצמה לא היתה בטוחה שהיא רוצה להמשיך באותו משרד, וחשבה שחופשת לידה היא זמן טוב לחשב מסלול מחדש. 

הדיכאון הקל שאחז בה, כדרכו של דיכאון, מניח על עיניו של מי שלוקה בו עדשות כהות דרכן הוא רואה את העולם. והילה שמה לב שאלון מתרחק ממנה, ושכבר מהחודש השישי להריונה לא היה ביניהם סקס, ואין לאף אחד מהם חשק לחזור לזה. משהו באינטראקציה בינו לבין רונה התחיל להפריע לה והיא אפילו לא הבינה מה, היא רק הלכה ונהייתה עצובה יותר ועצבנית יותר. 

ובאחד הערבים היא אמרה לאלון ״תגיד מה הולך בינך לבין רונה? נראה שמפריע לשניכם שאני בבית״ והוא הביט בה בתדהמה ואמר ״תקשיבי את חולת נפש אמיתית. לכי לטפל בעצמך. את לא מתביישת לדבר ככה?״ והיא שתקה והתביישה שאפילו חשבה על זה וקבעה למחרת תור לרופאת משפחה כדי שתיתן לה משהו נגד דיכאון והיא שלחה אותה לטיפול ואמרה שלא כל כך מהר היא רושמת תרופות פסיכיאטריות גם אם זה דיכאון אחרי לידה. והיא סיפרה לרונה שאמרה שהרופאה צודקת ומפחיד לקחת תרופות נגד דיכאון ואפשר להתמכר לזה, והילה ויתרה אבל גם הלכה ושקעה. 

5#. בוקר אחד שלושתם היו יחד בבית. 

גם הילה וגם אלון לא הרגישו טוב ורונה הכינה קנקן תה וחתכה לתוכו פרוסות לימון וג׳ינג׳ר ומזגה לכוסות. הם לא שמו לב שהילה בדיוק הגיעה מחדר השינה לסלון וראתה שרונה נותנת לאלון את כוס התה והוא אוחז בידה לכמה שניות והם החליפו ביניהם מבט כזה. כל הארוע ארך שניות בודדות אבל הילה ידעה שהיא ראתה משהו שאין להתעלם ממנו. 

הילה רצתה לחטט לאלון בטלפון אבל הוא עבר לאנדרואיד והסיסמא שלו היתה מין ציור של קו בין נקודות שהוא שרטט במהירות. היא הביטה בו כמה פעמים וכשהוא נרדם היא לקחה את הטלפון ונכנסה אליו די בקלות. זיכרון חד תמיד היה לה וכשהיא ראתה משהו אי אפשר היה למחוק לה אותו מההארד דיסק. 

הילה ניגשה מיד לווטסאפ בין אלון לרונה ועיניה חשכו. כבר שנה שמתנהל שם רומן לוהט. רווי תשוקה ואהבה. חופשת הלידה של הילה הפריעה להם לתוכניות אבל נמצא פתרון. הם יצאו יחד לרוץ מוקדם בבוקר ונפגשו בג׳יפ כהה החלונות של אלון ועשו סקס על הבוקר כשהילה עוד ישנה. 

בדבר אחד לא היה ספק – אלון היה מאוהב ברונה, מכור לריח שלה ולטעם שלה ולגוף החתולי שלה. כך לפחות הוא כתב לה בעשרות הודעות ולאורך היום כולו. העובדה שהוא צעיר ממנה בכמעט עשור, ושהיא המטפלת של ילדיהם וחברה קרובה של הילה – לא מנעה בעדם לנהל את הרומן הזה. 

עכשיו דמיינו את הילה, שגם ככה נמצאת בדיכאון, יושבת בלילה בסלון עם הטלפון של אלון ומגלה את הבגידה הכפולה הזו. הילה הרגישה שהיא נשאבת לתוך בור שחור של צער וכאב והתמוטטה בבכי ובצעקות על הרצפה. 

אלון התעורר ורץ לסלון וכשהוא ראה את הטלפון שלו אצל הילה שבוכה ומתייפחת הוא מיד הבין שהיא יודעת. 

״זה לא מה שאת חושבת״ הוא אמר לה. ״היא ממש פיתתה אותי בבקרים כשלא היית כאן. אני כל כך מצטער. ואת היית בהריון ושמנה ולא נמשכתי אלייך ובכל מקום הרחתי את הריח שלה וזה פשוט קרה. אני מצטער. אני מוכן לעשות הכל כדי לתקן את זה״. 

הילה בכלל לא הצליחה לשמוע אותו. קולו לא הגיע לתחתית הבור האפל שהיא נפלה לתוכו וההתנצלויות וההסברים שלו היו כמו נסיון לאסוף עם כפית קטנה אוקיינוס שלם של צער וכאב. 

רונה לא הגיעה באותו בוקר. אלון כבר הודיע לה שהילה גילתה. היא שלחה להילה הודעות מתנצלות וביקשה לדבר אבל הילה לא ענתה וחסמה אותה בטלפון. ואלון הודיע לה שזה נגמר גם ביניהם וגם בכלל וביקש שלא תיצור איתם קשר וחסם אותה בווטסאפ. 

וככה הם נשארו שניהם הילה ואלון עם תינוקת וילד בן שלוש, בלי מטפלת, ועם נישואים הרוסים ואמון מרוסק ולבבות שבורים ותחנונים של אלון ובקשות סליחה והילה ששקועה בתוך בור שחור ולא מתפקדת. במשך יומיים היא שכבה במיטה בוכה והוא התחנן והילדים איכשהו טופלו בתוך כל הדבר הזה והבן שאל כל הזמן איפה רונה והיה ערב והיה בוקר וככה תפסה אותם השבעה באוקטובר. 

6#. אז למה באת היום? 

שאלתי את הילה בתדהמה. הייתי בטוחה שזה סיפור טרי לגמרי. מסתבר שהם ניסו איכשהו לשקם. השבעה באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיה יחד עם תחנוניו הבלתי פוסקים של אלון הביאו אותם לטיפול זוגי אצל מטפלת שניסתה לפרק את גושי הכאב שצפו בחלל ביניהם ולרקום חזרה את קרעי הלב והאמון. 

ולתוך כל זה רונה לא שחררה אותם. היא חיכתה לאלון ליד המכונית והוא חזר הביתה וסיפר להילה. לפחות פעם בשבוע היא הגיעה לגן של בנם וחיבקה אותו מותירה עליו את הריח שלה שלא ניתן להתעלם ממנו, עד שהילה ביקשה מהגננת לא לאפשר לה להתקרב לילד והגננת נדהמה אבל ראתה על הילה שלא כדאי לשאול כלום. 

ולבסוף היא שלחה לשניהם מכתב התראה שהם חייבים לה פיצויים על פיטוריה ועוד תוספות שונות על פיטורין ללא שימוע וימי חופשה. והילה רצתה ללכת איתה להליך משפטי ולתבוע אותה בחזרה אבל אלון התייעץ ואמר שחייבים להסדיר איתה את העניינים ולשלם מה שצריך ולהיפטר מה״לילית הזונה״ הזו שלא מניחה להם ושהוא מוכן לשלם כל סכום כדי להחזיר את הגלגל לאחור ושכל זה לא היה קורה בכלל. 

אבל הילה לא הצליחה לחזור לעצמה. היא לא הצליחה לשקם את היכולת להאמין לאנשים, היא לא חזרה לעבוד, ולא הצליחה לסלוח לא לאלון ולא לרונה ולא לעצמה שלא ראתה כלום וסמכה כל כך על רונה. וכך והקשר בינה לבין אלון הלך והתדרדר ובחודש האחרון הוא הפסיק להתחנן ואמר שזהו הוא מרים ידיים ואם אי אפשר לשקם – צריך לפרק למרות שהוא אוהב אותה והיא החברה הכי טובה שלו. והילה באה אלי השבוע ואמרה שהוא צודק וצריך כבר להתחיל לגמור עם זה. ושאלה אותי אם עשרה חודשים אחרי, זה עדיין כל כך כואב, יש בכלל סיכוי לרפא את הלב? 

***

אם בא לכם להצטרף אלינו לישיבת צוות שותפות במשרד מוזמנים להאזין לפרק 157 בפודקאסט בית הספר לקארמה טובה.