1#. זה היה לפני חמש שנים
אבא שלה הלך לעולמו אחרי מחלה קשה והיא הייתה שבורת לב לחלוטין, ואז הוא החליט שהוא רוצה להתגרש. אחד הדפוסים שחוזרים על עצמם הוא שנרקסיסטים בוחרים להיפטר מבני זוג במשבר. זה נובע בעיקר מחוסר היכולת שלהם לחוש אמפתיה ולשאת את זה שבני הזוג שלהם זקוקים למשאבים נפשיים עבור עצמם.
הם הלכו לגישור במהלכו היא לא הפסיקה לבכות על זה שהוא רוצה להתגרש ממנה וגם למכור את הבית, וכל תחנוניה שיאפשר לה ולילדים לגור בו עוד כמה שנים נדחו על הסף. המגשרת הסבירה לה שלמרות הקושי והכאב שלה, משפטית זכותו לדרוש למכור את הבית, ולבחור להתגרש, והיא הבינה שחבל על המלחמות וחתמה על ההסכם בבכי תמרורים.
ואז כשהיא חתמה על ההסכם הוא לקח אותו, ואמר ״הנה. את חתמת על ההסכם. סימן שאת רוצה למכור את הבית ואת זו שרוצה להתגרש. זה הגיע ממך לא ממני״. הוא סירב לחתום, וכך למעשה חזר אליה.
אלא שלמרות הרוע והטירוף הכפולים – גם לגרור אותה להליך גישור ולומר לה שהוא רוצה להתגרש כשהיא במשבר קשה על מות אביה וגם להפוך את הקערה על פיה ולטעון שעצם חתימתה על ההסכם שהוא דרש, מוכיחה שהיא זו שרוצה להתגרש, היא חזרה לחיות איתו.
2#. והמשיכה לאהוב אותו.
ולהזרים כספים לתא המשפחתי ואליו.
מאז שפוטר מחברת ההיטק בה עבד, כבר עשור שהוא עובד על סטארט-אפ. בהתחלה הוא עוד חיפש עבודה, ואחר כך חיפש משקיעים, והיה צריך כספים לפיתוח, וכל הזמן נתן לה תחושה שהוא רגע לפני הפריצה הגדולה, ממש כפסע מהניצחון.
מאז שאביה הלך לעולמו, אמה ירשה הכל ונתנה לילדיה ביד רחבה. והוא ניצל את זה ושלח אותה לבקש בלי בושה. למעשה הוא הפך את אימה למשקיעה היחידה בסטראטאפ שלו. בלי הסכם ובלי החזר השקעה העבירה לו אימה סכומים של עשרות אלפי שקלים מעת לעת לצרכי ״פיתוח״, סכומים שנבלעו בחשבון החברה חסרת המעש שלו, ונספגו בו לחלוטין.
כמובן שהוא גם לא הביא כסף הביתה, ומשכורתה הנאה כעובדת בנק לא באמת הספיקה לפרנס משפחה עם שלושה ילדים. מזל שאימה האמינה במשפט ״לתת בידיים חמות״ והעבירה לחשבונם 10,000 שקלים מדי חודש בחודשו.
היא לא חשבה שזו בעיה. היא האמינה בו והאמינה שיום אחד תגיע הפריצה הגדולה. ובעיקר היא תמיד אהבה אותו, גם כשתפסה אותו מסתיר וגם כשתפסה אותו משקר, וגם כשסיפרו לה שראו אותו בבר עם בחורה צעירה.
האהבה שלה אליו היתה גורם יציב וקבוע והוא טעה להאמין שהיא נצחית. במשך ארבע שנים אהבתה אליו היתה בלתי מנוצחת. לא משנה מה הוא עשה, וכמה היא איתגר אותה – בסוף האהבה ניצחה והיא סלחה לו. ככה לפחות היא סיפרה לעצמה.
3#. בשנה האחרונה
האהבה שלה הלכה והתעייפה. היא כבר לא סלחה לו בקלות וכבר לא קיבלה הכל, וראתה אותו פתאום כמו שהוא – על כל שקריו, והמניפולציות שלו, והניצול. ואז היא התחילה לדבר על פרידה. ״אנחנו בחיים לא ניפרד״ הוא נהג לומר לה, ״אני בחיים לא אוותר עליך״, הוא חזר ואמר את המשפטים שהחזיקו אותה כל השנים. ופתאום כבר לא.
ככה זה עם אהבה. יש לה חיים משלה, ואם חובטים בה שוב ושוב ולא מטפחים ומדשנים ומשקים, בסוף היא נובלת וקמלה, ולא תמיד ניתן להחיות אותה מחדש.
בטיפול הזוגי שהם הלכו אליו בנסיון נואש להציל את מה שנותר הוא התלונן כמו ילד. אמר שהיה בטוח שהיא תמיד תהיה שם, היה בטוח שהאהבה שלה בלתי תלויה בדבר, כמו אהבת אם. הוא חשב, כך הסביר, שאי אפשר לנצח אותם, ושהוא מאד מאד מאוכזב ממנה שדווקא עכשיו, לפני הפריצה הגדולה, היא מדברת על פרידה.
וכשהיא הזכירה מה היה לפני חמש שנים, כשהיא איבדה את אביה, הוא משך בכתפיו ואמר ״מה זה קשור״. המטפלת אמרה לו שאולי הכל קשור בהכל, והוא העביר נושא ושוב האשים אותה שהיא רואה רק את עצמה ואותו לא, והפסיק את הטיפול הזוגי כי הוא ״לא יעיל ורק שואב כסף״.
כשהאהבה אוזלת המניפולציות נהיות ברורות. והיא פתאום ראתה בבירור את המניפולציות שלו, את ההתקרבנות, את חוסר היכולת שלו לקחת אחריות על מעשיו ועל המקום בו הוא נמצא, ועדיין לא הצליחה למצוא בתוכה את הכח ללכת.
4#. בסוף היא גילתה שהוא בוגד בה.
בגידה קטנה ועלובה, עם מישהי ששניהם מכירים, שהתגלתה, כמו רוב הבגידות, דרך הודעת ווטסאפ לא זהירה שהאירה את מסך הטלפון שלו. הוא כמובן הכחיש בתוקף, ואמר שזה לא מה שהיא חושבת ושהוא לא בגד, אבל זה לא עזר לו. מבחינתה זה כבר לא ממש משנה אם הוא שכב איתה או לא, באמון שלה הוא בגד.
היא הודיעה לו שזהו. זה נגמר. היא רוצה להיפרד.
כמו בסיפורים הקלאסיים, גם הוא הציע שילכו לטיפול זוגי ובנסיון נואש גם קבע להם תור. היא לא הסכימה ללכת ואמרה שמוכנה ללכת רק לגישור כדי לסיים יפה. הוא התנגד אבל כשהבין שהיא נחושה הסכים ללכת למגשרת ההיא, מלפני חמש שנים.
הפעם הוא לא רצה למכור את הבית. היו לו דרישות אחרות. הוא רצה שהיא תצא מהבית והוא ישאר לגור בו עוד כמה שנים. רצוי עשור. עוד הוא רצה מחצית מכל הזכויות הסוציאליות שצברה בבנק, כי ככה מגיע לו לפי חוק. הסטארטאפ לא שווה כלום, ואם הוא יהיה שווה משהו בעתיד זה לא קשור אליה כי היא נפרדת ממנו עכשיו. אה, והכספים שאימה הזרימה לסטרטאפ? זו מתנה לא הלוואה ולא השקעה. בקיצור, אם את רוצה להתגרש, תארזי מזוודה ותלכי לאמא שלך.
היא לא בכתה ולא הזילה דמעה. היא בעיקר הופתעה מהדרישות שלו. המגשרת הביטה בשניהם בתימהון, בעיקר מהמהפך שהם עברו בשנים שחלפו, וניכר בה שהיא לא ממש מצליחה להתמודד עם דרישותיו ולספק להן תמיכה בחוק.
כשהיא הבינה שאין סיכוי להגיע איתו להסכמות הגיוניות פתחנו בקשה לישוב סכסוך. במקביל היא הגבילה את חשבון הבנק שלהם לשתי חתימות והעבירה את המשכורת שלה לחשבון משלה. ״החגיגה נגמרה״ היא הודיעה לו. ״תצטרך למצוא עבודה כי אני ואמא שלי סיימנו לפרנס אותך״.
הוא ניסה עוד כל מיני איומים ומניפולציות עד שהבין שאין ברירה וכדאי להגיע להסכם אחרת יצטרך לשלם לעורכי דין סכומים שאין לו. הפעם הוא מאוד רצה שהיא תקנה ממנו חצי מהדירה, רצה כסף מהר ובטוח. היא סירבה, והעדיפה למכור ולהתחיל מחדש. כששאלתי למה היא אמרה שהיא רוצה דירה עם אנרגיה חדשה, וממילא זה לא זמן טוב להשקיע בנכסים.
לא היה פשוט לנהל איתו משא ומתן. כמיטב המסורת הוא חזר בו מכל הסכמה ואז הסכים שוב ואז חזר בו ואז הציע משהו אחר, ובעיקר משך את הזמן.
5#. עד שהיא הודיעה
שהיא מתכוונת לשכור דירה ולעזוב.
הוא חטף התקף זעם קשה. את לא תעזבי. את לא תיקחי את הילדים. את לא תתקעי אותי עם החשבונות של הדירה הזו. את לא תגידי לי ללכת לעבוד. את לא תגידי לי להעמיד את הדירה למכירה. את לא תעשי מה שאת רוצה.
והיא עמדה בשקט והסתכלה עליו ואמרה – אודי, אפשר לסיים יפה. בוא נסיים את זה יפה. אבל בוא נסיים. ואז היא התקרבה אליו וחיבקה אותו כמו שמחבקים ילד ואמרה, די.
השבוע הם אישרו את הסכם הגירושין שלהם, ואז הלכו לאכול צהריים יחד, ושתו יין והוא אמר לה שהיא תמיד תישאר חברה שלו והוא תמיד יאהב אותה, והיא הנהנה ואמרה אני יודעת.
***
השבוע בפודקאסט פרק מדהים עם אסנת מירון על סרנדיפיטי- אומנות הגילוי המקרי של דברים בעלי ערך חיובי. להאזנה לחצו כאן.
איזה חולה נפש הוא