1#. לא פשוט לגדל ארבעה ילדים
״הוא נתן לי את הגלולה האדומה מהמטריקס״ היא אמרה כבר בתחילת הפגישה. ״ולא היית לוקחת אותה אם הוא היה מציע לך?״ אתגרתי אותה והיא שתקה רגע ואמרה ״אני לא יודעת וזה גם לא ממש משנה, הוא אמר לי את כל האמת בפרצוף״.
היא היתה בת 34 והוא בן 38 כשהם נישאו ושניהם רצו משפחה גדולה. ואכן, במהלך עשר שנות נישואיהם הם הביאו לעולם 4 ילדים.
״לא פשוט לגדל ארבעה ילדים במרווחים צפופים, במיוחד כשיש לך בעל נרקיסיסט וורקוהוליק״ היא תיארה והסבירה מדוע נאלצה לוותר על הקריירה המבטיחה שציפתה לה במשרד פרסום גדול ולמצוא את עצמה עקרת בית שמתרוצצת בין גנים, חוגים, רופאי ילדים, וגני שעשועים.
הוא נהג להגיע מאוחר יחסית ובילה עם הילדים בעיקר בסופי שבוע. כשהוא הגיע הביתה היא כבר היתה גמורה מכל היום ורטנה לעומתו משהו בקשר ליום הקשה שהיה לה.
היא ציירה בפני תמונה מוכרת של זוגיות בתהליך שחיקה שמצריכה מידה לא מבוטלת של יכולת הכלה ואהבה כדי לתחזק אותה. הבעיה שגלגלי השגרה שוחקים את האהבה ואת המשיכה ואיכשהו הם מצאו את עצמם חיים אחד ליד השני בלי לדבר, בלי לשתף, בלי לחבק, עם סקס נדיר ומכני שמקורו בדחפים ביולוגיים ולא באהבה או משיכה, ובתוך גלגלי השיניים של השגרה הלך והצטבר תסכול.
2#. התסכול והזעם
היא היתה מתוסכלת כי הוא האשים אותה בהכל, כי הוא לא ראה את עצמו אחראי על שום דבר שקשור לבית או לילדים והיה בטוח שמגיע לו לקבל ממנה שירותי בישול, אפיה, נקיון, כביסה וגיהוץ בסטנדרט גבוה מאד, ובכל פעם שהיא לא עמדה בסטנדרט המצופה הוא הקטין אותה, והאשים אותה בעצלנות ואמר שהיא אפס מאופס אם אפילו את זה היא לא מסוגלת לעשות כמו שצריך. לא היה לה סיכוי להתווכח איתו או להתעמת איתו כי הוא תמיד הצליח לגרום לה לחשוב שהוא צודק ושהיא לא בסדר, ואם היא כעסה עליו היו עונשים כמו שתיקות ארוכות או התעלמויות והתנהגות קרה ואדישה במיוחד.
והיו גם התקפי זעם.
הם היה הכי מפחידים כי נראה היה שהזעם הוא ישות עצמאית שמשתלטת לו על מערכת ההפעלה ומנהלת אותו, וכשזה קורה זה היה כואב ולפעמים אכזרי.
במריבה האחרונה הוא שאל אותה למה יש ערימה ענקית של כביסה בסלון ולמה הבית נראה כמו מחנה פליטים, והיא העיזה ואמרה שאם לא נראה לו הוא מוזמן לעשות משהו בבית הזה ואולי בעצם אפשר להתחיל בלקפל כביסה ולהפסיק להעיר לה על כל דבר כי גם ככה יש לה מיגרנה מהגיהינום והוסיפה ואמרה שנמאס לה שהוא חושב שהוא הבוס שלה ושאולי אם הוא היה קצת יותר אוהב וקצת פחות ביקורתי החיים שלהם היו יותר קלים. מתחת לפני השטח היא פשוט היתה צריכה חיבוק.
3#. הגלולה האדומה
ביקום מקביל או במציאות מדומה הוא יכול היה לקום ולחבק אותה ולהגיד מילה טובה, אבל במקום זה הוא חטף התקף זעם. או מוטב אולי לומר שהתקף הזעם חטף אותו ופצח במונולוג קשה ואכזרי.
-״אם היית מתפקדת לא הייתי צריך להגיד לך כלום. אבל את לא מתפקדת ולא מסוגלת לנהל לעצמך את החיים או לעשות יותר ממשימה אחת בכל פעם. אני עושה ביום אחד מה שאת לא עושה בשנה. אבל את לא יכולה להבין את זה כי את סתומה. ואת עוד אומרת לי ׳אם היית קצת יותר אוהב׳?? אני לא יכול להיות יותר אוהב כי אני לא אוהב אותך, לא סובל אותך, לא מעריך אותך ולא נמשך אליך. את בכלל לא אשה בעיני. אם לא הילדים מזמן הייתי מתגרש ממך. מתי תביני שאין לי שום רגש אליך וממש מעניין לי את הז** אם יש או אין לך מיגרנה״.
זו היתה הגלולה האדומה מהמטריקס שנדחפה לה בכוח לגרון ואילצה אותה לראות את המציאות כמו שהיא. מכאן לא היתה עבורה דרך חזרה.
4#. למי שלא זוכר על מה מדובר –
הסרט מטריקס מתאר מציאות דיסטופית בה האנושות כלואה באופן לא מודע בתוך מציאות מדומה, ״המטריקס״, שנוצרה על ידי מכונות מתקדמות במטרה להשתמש בגוף האנושי כמקור חשמל. רוב בני האדם ישנים מבלי לדעת שהם נשלטים.
באחד מקטעי המופת של הסרט מורפיאוס מנהיג המורדים פוגש את גיבור הסרט ניאו ומציע לו לבחור בין הגלולה הכחולה לגלולה האדומה.
אם יבחר בגלולה הכחולה הוא יחזור למציאות המדומה של המטריקס, ישכח את האירועים האחרונים וישקע לשינה עמוקה ולא מודעת ולאשליה המוכרת המעניקה שקט נפשי המבוסס על אי ידיעה ותעתוע.
אם יבחר ליטול את הגלולה האדומה הוא יחווה ראיה אמיתית ומפוכחת של המציאות, מורכבת ככל שתהיה, יצא מהמטריקס ומאזור הנוחות המדומה שלו, וזה יהיה כרוך בהרבה פחד, מאמץ כאב וסבל.
5#. התפכחות
נחזור לזעם שהשתלט עליו ודחף לה לגרון את הגלולה האדומה שחשפה בפניה את האמת הפנימית שלו, והוציאה אותה מהמציאות המדומה והנוחה שהיא חיה בה.
היא קפאה במקום. המילים שלו חתכו לה את הלב כמו סכינים ודמעות חמות של כאב התחילו לזלוג לה בלי שליטה. היא הסתובבה והלכה לחדר שינה ונעלה את הדלת ונכנסה למיטה ובכתה עד ששקעה לשינה עמוקה. הוא ישן בסלון ובבוקר ניסה להתנצל ואמר שהוא קצת הגזים כי היא מוציאה אותו מדעתו עם התלונות שלה והיא לא ענתה לו ולא דיברה איתו מאז למרות שהוא ניסה להתחנף בדרכו.
כשהיא הגיעה אלי השבוע שאלתי אותה אם יכול להיות שהזעם דיבר מגרונו והוא לא באמת התכוון ואולי לא מפרקים על כזה דבר את הנישואין אבל היא אמרה שזו מבחינתה היתה הגלולה האדומה שהעירה אותה ממציאות מדומה.
״אני חשבתי שאנחנו אוהבים אחד את השני גם אם קשה לנהל בית עם ארבעה ילדים קטנים. היתה לי אשליה שמתחת לכל הקושי יש איזה בסיס של אהבה והבנתי שאין כלום. שאני חיה באשליה. שהוא אמר את האמת שלו. שהוא לא אוהב אותי, לא נמשך אלי ולא מעריך אותי. כשהמילים האלו יצאו לו מהפה אני ידעתי שזו האמת המרה.
הסתכלתי על החיים שלנו במבט מפוקח והבנתי שזה נכון. כל ההתנהגות שלו מעידה על זה ואני לא ראיתי את זה כי זה היה קרוב מדי. את מכירה את זה שאת מסתובבת יום שלם עם משקפיים מטונפים ולא שמה לב בכלל גם כי התרגלת וגם כי זה קרוב מדי? אז ככה.
אבל ברגע שהוא הוציא את המילים האלו מהפה שלו אני כבר לא יכולה אלא לראות את המציאות כמו שהיא. ולשאלתך ממקודם, אם היתה לי אפשרות לבחור הייתי לוקחת את הגלולה האדומה עדיף לדעת את האמת ולהמשיך הלאה מאשר לחיות במציאות מדומה״. ואני הסתכלתי עליה ואמרתי לה שהיא אשה אמיצה ומדהימה ואיזה מזל יש לה שהוא לא הצליח למחוק לה את הערך העצמי ויש לה את הכוחות לצאת מאזור הנוחות המדומה.
6#. דילמת הבחירה
הסיפור הזה, שיגמר בגירושין קרוב לוודאי, גרם לי להרהר רבות בדילמת הבחירה בין הגלולה הכחולה לגלולה האדומה ואיך אני פוגשת בכל יום אנשים שבוחרים בגלולה האדומה בלי להבין את כל המשמעויות שכרוכות בראיית המציאות כפי שהיא.
לפעמים אתם לא מודעים לכך שברגע הזה שבחרתם לחטט להם בטלפון או גללתם בווטסאפ לא שלכם או האזנתם לשיחות שאתם לא אמורים לשמוע, או חיטטתם בדברים שלא רוצים שתדעו, ברגע הזה בלעתם את הגלולה האדומה, והתעוררתם למציאות קשה וכואבת, יצאתם בעל כורחכם מאיזור הנוחות המדומה, ודנתם את עצמכם לכאב ולסבל הכרוך בידיעת האמת, שאולי לא רציתם לדעת, שאולי אם הייתם עוצרים רגע ובוחרים הייתם בוחרים דווקא בשקט הנפשי של חוסר הידיעה ולוקחים את הגלולה הכחולה.
באיזו גלולה הייתם בוחרים אילו ניתנה בידכם אפשרות בחירה?
***
השבוע בפודקאסט פרק מעולה על גמישות מחשבתית עם אור רז, להאזנה לחצו כאן.
גלולה אדומה כמובן