הסיפור של הרופא הנרקסיסט והרופאה הקרייריסטית – 13.1.24

1#. הם הכירו בפקולטה לרפואה באיטליה.

שני ישראלים שחלמו להיות רופאים וכשלא התקבלו בארץ נסעו ללמוד באיטליה. חלפו מאז 24 שנים. היא כבר בדרך לפרופסורה. הוא לא. אבל הם היו ביחד כל השנים. הביאו לעולם ארבעה ילדים, נסעו לחו״ל לתקופות סביב ההתפתחות המקצועית שלה. לו היו פחות שאיפות או פחות יכולות. לעולם לא נדע מה קדם למה. דבר אחד היה בטוח – הקריירה שלה התקדמה משמעותית משנה לשנה. שלו פחות. 

היה לזה מחיר כבד. היא שילמה אותו כל השנים. ראשית היה ברור שאין לצפות ממנו לתמיכה או סיוע. הוא דרש ממנה שיוויון מלא בכל מה שקשור למטלות הבית ולגידול הילדים, ובכלל לא רלוונטי אם היא בתורנות או עובדת והוא לא. זה הגיע למצב שהיא נאלצה להעזר במטפלת בילדים כשהוא בבית כי הוא כבר טיפל בהם מחצית מהזמן השבועי. הכלים המתינו לה בכיור אחרי תורנות כי הוא כבר עשה כלים אתמול, ובכלל לא רלוונטי שהוא הגיע הביתה בארבע אחר הצהריים. הכל התנהל בטבלאות שנשלחו אליה למייל מדי שבוע, והיא היתה כל כך עסוקה בקריירה שהעדיפה להשקיט את תחושת חוסר הנוחות שניקרה לה בבטן, וצייתה. 

לא היה שיוויון בהכנסות ביניהם, אבל הוא טען שהשיוויון הוא בזה ששניהם מפקידים הכל לחשבון המשותף וששניהם נותנים כל מה שהם מרוויחים. היא לא התקטננה איתו למרות שהוא התקטנן איתה. נאמן לעיקרון השיוויון, הוא דרש שיוויון בהוצאות. הוא ישב באובססיביות על החשבון ובדק כל הוצאה ודרש ממנה דין וחשבון על כל קניה בזארה. היא היתה עסוקה בלהציל חיים וממילא לא היה לה זמן לשופינג, אבל היו רגעים שזה היכה בה. 

2#. הם נסעו לכנס רופאים בפריז.

באחד הימים היא הלכה עם רופאה חברה לגלרי לאפייט וקנתה תיק ב-1,500 יורו. זה היה ארוע קיצון כי למרות שהיא לחלוטין יכלה להרשות לעצמה לרכוש תיקים כאלו, בדרך כלל לא היה לה זמן ולא אנרגיה לשופינג. אבל היה שם את התיק ההוא שהיא ממש רצתה והחברה שראתה את הניצוץ בעיניה אמרה ״תפנקי את עצמך מגיע לך״, ורכשה בלי הנד עפעף תיק יקר יותר. והיא שלפה את כרטיס האשראי ורכשה את התיק הנכסף. 

הוא תמיד קיבל סמס לנייד על כל קניה והתקשר אליה באותו רגע. ״את קנית עכשיו משהו ב-1,500 יורו או שגנבו לך את האשראי?״ הוא שאל והיא אישרה שזו היא. ״או שאת מחזירה את זה או שגם אני הולך ומוציא עכשיו 1,500 יורו״ הוא סימס לה אחרי כמה דקות, והיא נדהמה וענתה לו שיעשה מה שהוא רוצה. 

הוא לא אדם של מותגים ואפשר אפילו לומר שהוא שונא להוציא כסף על בגדים, אבל הוא הלך וקנה שני מעילים וזוג נעליים ב-1,500 יורו רק לשם השיוויון. הקטע היה שזה בכלל לא הזיז לה. ״איזה יופי, תתחדש״ היא אמרה לו כשהוא הציג בפניה לראווה את הרכישה. אבל הוא היה עצבני מאוד והאשים אותה שרק בגללה הם בזבזו היום 3,000 יורו. 

3#. ואז זה היכה בה.

בגללה. בגללה הם בזבזו היום 3,000 יורו. לא בגלל עיקרון השיוויון שמנהל את חייו, אלא בגללה. פתאום היא ראתה אותו כמו שהוא. קטן וקטנוני. 

״בגללי אני יכולה להרשות לעצמי תיק ב-1,500 יורו. בגללי אתה יכול לקנות בגדים ב-1,500 יורו. אבל במקום לפרגן לי אתה חושב שאתה מעניש אותי. נמאס לי כבר ממך ומההתחשבנויות שלך והטבלאות שלך. כשאנחנו חוזרים לארץ אני פותחת חשבון נפרד ואתה מפסיק לנהל אותי. רוצה שיוויון? תתחיל לעבוד קשה כמוני ולהשקיע במקום לעשות 70% משרה בקופת חולים״.

הוא נדהם גם מתוכן הדברים וגם מעצם אמירתם. מעולם קודם לכן היא לא רמזה שהפערים ביניהם מפריעים לה, והם באמת לא הפריעו לה. עד שהם התחילו להפריע. עד שהיא ראתה אותו כמו שהוא. מכאן הלאה היא לא יכלה יותר שלא לראות. 

4#. כשהם חזרו לארץ

היא פתחה חשבון נפרד והעבירה אליו את הכנסתה. הוא הפסיק לדבר איתה או אפילו להסתכל עליה. הוא נהג לעשות טיפולי שתיקה מעת לעת אבל הפעם היה בשתיקה שלו משהו אחר. היא הרגישה בבטן גלי שנאה שנשבו ממנו אליה. אחרי חודש וחצי של שתיקה היא החליטה להתגרש. 

״אני רוצה להתגרש״ היא אמרה לו יום אחד כשחזרה הביתה מהעבודה. זה נפל עליו כרעם ביום בהיר. הוא לא ציפה. שנים שהיא מקטינה את עצמה לרמת הקטנוניות שלו, ועכשיו היא מחליטה להתגרש?!

הוא לא ענה לה. 

״בוא נעשה את זה יפה. בוא נלך יחד לגישור״, אמרה ותחינה בעיניה. הוא שוב לא ענה ואפילו לא הסתכל עליה. ממשיך להישיר מבט לטלוויזיה. למחרת היא הגישה בקשה לישוב סכסוך. שלחנו לו מכתב הזמנה למו״מ. הוא לא הגיב. 

5#. לישיבת המהו״ת בבית המשפט

הוא כן הגיע. אף אחד לא צפה את מה שהוא אמר שם. 

״אני שונא אותה שנאת מוות. אני מאחל לה למות ביסורים. אני רוצה לנקום בה. לא יהיה כאן לא גישור ולא הסכם. עשר שנים נגור בבתי משפט״. הוא אמר לעובדת הסוציאלית, שניסתה לשכנע אותו שזו לא הדרך ובסוף שאלה מדוע. ״כי היא החליטה להתגרש ממני״, הוא ניסה להסביר את המנגנון שמנהל אותו – ״אחרי כל מה שעשיתי בשבילה״. 

״הוא נרקסיסט סמוי״ היא אמרה לי השבוע כשהתכוננו לדיון. ״יש לו אגו עצום ושברירי, הוא תמיד הקורבן, תמיד מישהו אחר אשם במשהו, הוא פאסיב אגרסיב והוא צריך שליטה מוחלטת״. 

בסוף הוא לקח עו״ד שזרם עם הדרישות שלו ותבע לקבל מחצית מכושר ההשתכרות שלה וגם מחצית מהכנסותיה לכל החיים. 

לכתב ההגנה צירפנו את הטבלאות שהוא שלח לה מדי שבוע. 250 עמודי נספחים שהיו רק דוגמא קטנה לעד כמה הוא לא תרם לכושר ההשתכרות שלה, שלא נאמר הפריע. 

6#. השבוע הגענו לדיון הראשון בבית המשפט. 

הם עדיין התגוררו יחד ובמשך חודשים הוא עשה כל מה שהוא יכול כדי לגרום לה לסבל ולכן כבר בתחילת הדיון ביקשתי צו לפירוק השיתוף בבית. הוא כמובן סירב בטענה שהוא יהיה זכאי לבית כולו על חשבון כושר ההשתכרות וההכנסות העתידיות שלך. 

השופטת ביקשה ממנו לעמוד והתחילה לשאול- 

-״אדוני רופא מומחה ברפואת ילדים?״

– ״כן״ הוא ענה. 

– “האם אדוני ערך את הטבלאות שצורפו לכתב ההגנה?״

– ״כן״ הוא ענה, ״אני ניהלתי את הבית״

– ״אני רואה שאדוני הקפיד מאוד על חלוקה שיוויונית של מטלות הבית והטיפול בילדים״

– ״נכון, תמיד התנהלנו בשיוויון מלא״.

– ״אם כך מה מנע מאדוני לפתוח למשל מרפאה פרטית?״

– ״אני העדפתי לתרום את חלקי לרפואה הציבורית״ הוא ענה. 

– ״ורק בשביל לוודא שלא פיספסתי – אשתך עובדת גם בבית חולים וגם באופן פרטי נכון?״ 

– הוא הנהן. 

– ״אדוני יכול לשבת״

בשלב הזה השופטת הישירה מבט לעורך הדין שלו ואמרה בנחרצות – ״אני מציעה לכם לשקול היטב את התביעה שלכם. אני מציעה שינתן היום צו לפירוק השיתוף בבית בהסכמה, ותגיעו להסכם בקשר לחלוקת יתר הכספים. אם אני אדחה את הטענות שלכם, וכרגע אני לא מוצאת להן בסיס עובדתי ומשפטי, אני אחייב בהוצאות בסכום שש ספרתי. לא פחות.״

עורך הדין שלו ביקש לצאת עם הלקוח. היה לי ברור שאם יש משהו שהנרקסיסט לא יהיה מוכן לקבל זה תשלום הוצאות עתק בתביעה מופרכת. כעבור חצי שעה של שכנועים קשים הדיון התחדש. ״אנחנו מסכימים לפירוק השיתוף בבית ולמכירתו באופן מיידי״ הודיע עורך הדין שלו לשופטת, שהנהנה ואמרה בשקט ״החלטה נכונה״. וכשיצאנו היא נשמה לרווחה ואמרה ״סוף סוף רואים אור בקצה המינהרה״.

***

השבוע בפודקאסט על הלחץ בחיינו עם ד״ר יובל חלד. להאזנה לחצו כאן.