1#. אניגמה
כשהם הכירו זה נראה כמו שידוך מנצח. נעמי היתה נערה יפת תואר ויצחק היה תלמיד חכם, עילוי בישיבתו. המשפחות נבדקו ונמצאו מתאימות והשידוך יצא לפועל במהירות רבה. יומיים לפני החתונה נקלע יצחק לפיגוע. פיצוץ עז ברחוב יפו בירושלים כמה מטרים ממנו העיף אותו באויר וסדק לו את היד. גופו היה מלא ברסיסים שבעיקר פצעו את עורו, ובנס גלוי והשגחה פרטית הוא נחשב כפצוע קל.
החתונה לא בוטלה ולא נדחתה. ״וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ״ אמר הרב שהשיא אותם, וסיפר שבחתונה הזו יש שמחה כפולה – לא רק על הזיווג הזה, אלא דווקא ובמיוחד משום שהקדוש ברוך הוא עשה עימם נס גדול, והצילהו מיד המחבל המתאבד.
החתונה היתה שמחה במיוחד ועד מהרה נעמי הרתה וילדה את בנם הבכור. במשך השנים שחלפו היא הביאה לעולם שבעה ילדים, חמישה בנים ושתי בנות, והלכה והיטשטשה עד שהפכה לאניגמה. כזו שלא רואה את עצמה, לא כאדם בפני עצמו ולא בראי, וכל יישותה הוקדשה לתפקיד חייה, לתפקיד אליו גודלה וחונכה – אשת איש ואם במשרה מלאה.
2#. יצחק
יצחק לעומתה, היה עסוק בעיקר בעצמו. טראומת הפיגוע ההוא נותרה חרותה בנפשו, ועל אף שצלקות גופו החלימו כלא היו, צלקות נפשו לא טופלו מעולם, והוא התנהל בחיים מאז כאילו כל הזמן מישהו רוצה לקחת ממנו משהו, והוא צריך לעמוד על המשמר פן ייגזל.
הרי אותו מחבל רצה לקחת ממנו את הדבר הכי יקר, את חייו, והקדוש ברוך הוא הציל אותו בנס גלוי והשיב לו את חייו, ומאז תפקיד חייו הוא לדאוג שלא יגזלו אותו. את זה הסביר לנעמי הרב שלה, אחרי ששטחה בפניו את קשייה.
החיים לצד יצחק היו קשים. הוא לא הסכים לתת כלום מעצמו בבית, שכן זו גזילת זמן, מילה טובה הוא מעולם לא אמר לה, מעולם לא הודה לה על היותה אשת חיל, מעולם לא החמיא לה על בישוליה, על יופיה, על הדרך בה היא מגדלת את הילדים. להיפך. הם היו צריכים להתנהל על קצות האצבעות לבל יזעם שגוזלים ממנו את שלוות נפשו.
נעמי ספגה ממנו הערות והשפלות בלי סוף, כשהוא כל הזמן דורש ממנה לעמוד בסטנדרטים שלו, ולא נותן כלום מעצמו. בנוסף הוא דרש ממנה דיווח על כל הוצאה והוצאה וזעם על כל הוצאה שהיתה מיותרת בעיניו, גם אם בדיוק היה מבצע בסופר בשכונת מגוריהם, שגם ככה המחירים בו זולים יחסית לסופרים בשכונה שליד, והיא רכשה מוצרים שהיו מיותרים בעיניו, היא זכתה להתקף זעם במהלכו הוא הסביר לה שהיא מטומטמת שלא מבינה שכל המבצעים האלו נועדו להוציא מהם כסף כדי שיקנו יותר.
העובדה שהיא עבדה בהנהלת חשבונות והביאה את רוב הכסף לפרנסת המשפחה היתה שקופה בעיניו, הוא ראה את עצמו כגזבר המשפחתי וכמי ששומר על הכספים כדי שחלילה לא יגזלו מהם שקל מיותר.
3#. טיפול
לטיפול יצחק סירב כמובן ללכת, ונעמי הלכה לשיחות עם הרב החכם, שידע לנתח את נפשו בדייקנות כירורגית והסביר לה כיצד לנהל את חייה עם שריון שיגן על נפשה מפניו ויאפשר לה להמשיך לתפקד כאשת איש וכאמא וגם להמשיך לעבוד ולפרנס את המשפחה.
שנים היא ניסתה לדבר אל ליבו ולשכנע אותו לפנות לטיפול. הוא סירב. ״אני לא צריך שום טיפול, אל תעשי אותי משוגע״, נהג יצחק לחזור ולומר, והסביר לנעמי שכל המטפלים הם שרלטנים שגם גוזלים כסף מאנשים וגם עושים מהם ״משוגעים״. כשהרב שוחח עימו כמה פעמים הוא הנהן וקיבל על עצמו כל מה שאמר אבל בבית שב לסורו ואף הסביר לה שאף אחד לא יודע יותר טוב ממנו מה הם צריכים כדי להיות משפחה טובה.
הטעות שלה, כך הוא הבהיר, היא שהיא לא עושה כל מה שהוא אומר, לא כי היא חלילה אשה רעה, היא פשוט לא חוננה בחוכמה רבה. אפשר אפילו לומר שהיא טיפשה, ואשה טיפשה מוטב שתקשיב לדברי בעלה ותעשה את דבריו.
בסוף נעמי הלכה לטיפול לבדה. ובנתה את הערך העצמי שלה שנטחן לאבק. הרבה דמעות היו בטיפול כשהיא הבינה שכדי להציל את עצמה היא צריכה לפרק את הבית. מאבק ודמעות היא בנתה לעצמה עמוד שדרה מחדש חוליה אחר חוליה, וכשהיא הזדקפה היא הלכה לדבר שוב עם הרב.
4#. מזבח מזיל דמעות
אמר לה הרב – חז״ל אמרו שכל המגרש אשתו הראשונה – אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, במקרה שלך מזבח יוריד דמעות של שמחה. ועם האישור הזה היא הלכה ליצחק ואמרה לו שהיא רוצה גט.
אתם לא יכולים להתחיל לדמיין את מסכת היסורים שהיא עברה עד שהוא שחרר אותה. יצחק לא האמין שאחרי כל השנים נעמי החליטה לעזוב מרצונה והיה משוכנע שיש מישהו אחר בתמונה, שעומד לקחת אותו ממנה. והוא, כזכור, חי במלחמת הישרדות נגד העולם כולו, כדי שלא יקחו ממנו כלום. בסופו של דבר ולאחר שנתיים של הליכי גירושים הם התגרשו.
5#. הגיהנום האמיתי
ואז התחיל הגיהינום האמיתי. הילדים. ״את הילדים את לא תקחי ממני״ יצחק הודיע לה ולא הועילו כל ההסברים שלא לוקחים לו את הילדים אלא רק מחלקים את זמני השהות עימם.
הוא התחיל להסית אותם.
״אמא שלכם פירקה את המשפחה״. ״בגללה נהרס לכם הסיכוי לשידוך טוב״. ״היא בוגדת״. ״היא זונה״. ״היא גויה״. הוא טפטף רעל לבנים יום אחר יום והרעל נזרע בנפש הבנים בהדרגה עד שהם לא רצו ללכת אליה יותר.
עם הבנות זה לא הלך לו, גם הן סבלו ממנו כי ראה בהן את דמות אימן, ואט אט הן הפחיתו את שהייתן עימו.
ואז התחיל הליך משפטי, והוא רצה להוכיח שהוא לא אב מנכר. הוא שלח אליה את הילדים כמו טילים מונחי מטרה להשמיד לה את הבית ואז לצלם אותה כשהיא צועקת עליהם ולומר שהיא אמא אלימה.
עד שלא ראיתי את הסרטונים של חורבן הבית לא האמנתי שילדים שהיו טובים ומחונכים יכולים להפוך לרובוטים אלימים. לא האמנתי שהרעל שמוזרק להם יכול להפוך אותם למכונות הרס. בביקוריהם אצלה הם שברו את הדלתות, ועשו חורים בקירות, והרסו את המשקופים, ושברו צלחות, ופוצצו תבנית של ביצים בתוך המיקרו, ושרפו בגדים וניירות בסלון, וזרקו סירי אוכל על הרצפה, ושפכו את תכולת הארון של הבנות על המיטה ואז שפכו על הבגדים עציצים שלמים ולקינוח דליים של מים.
והכל כשהבנות בוכות והם צורחים ומצלמים ושולחים לאבא ובסוף הוא הזמין משטרה והגיע עם השוטרים ״להציל״ את הילדים. ובתגובות לבית המשפט הוא טוען שהיא האלימה ושהוא לא מנכר ולמרות הזעקות של כל הגורמים המטפלים שרואים מה הוא עושה ומזהירים שהילדים בסיכון, יש שופטת אחת שלא נותנת החלטה.
השבוע אמרתי לה, לפני דיון ששוב נדחה, שאני מאחלת לילדים שלה נס חנוכה שיאיר להם את הדרך ויוציא אותם מהחשיכה, לפני שיהיה מאוחר. מאוחר מדי.
***
השבוע בפודקאסט – 7 סיבות למה נרקסיסטים מתישים אתכם. להאזנה לחצו כאן
