1#. הפגישה התחילה בהתקף חרדה קשה.
היא בכתה, התקשתה לנשום, ניסתה לדבר ולא הצליחה, וליבי נקרע כשראיתי את האשה הצעירה והיפה הזו קורסת ככה. במצבים כאלו היעוץ המשפטי צריך להמתין עד שהאישה שמולי תצליח לנשום.
הגשתי לה כוס מים וטישו. ״תנשמי״, אמרתי לה, ונשמתי איתה. לאט. שאיפה – עצירה – נשיפה, ועוד אחת. שום דבר אחר לא דחוף כרגע. ואז ביקשתי ממנה לומר: ״הכל קורה לטובתי העליונה״.
אני יודעת שהמשפט הזה יכול להישמע הזוי לאישה שהחיים שלה מתפרקים. איזו טובה ואיזו עליונה, כשאפילו אוויר לא נכנס לך לריאות. ובכל זאת, יש במילים האלו משהו שהסיר ממני מועקה בחזה בתקופות קשות, ובאותו רגע גם משהו בה נרגע. כי כשאת מסבירה לעצמך שעוד עשויה לצמוח טובה ממה שנראה כרגע כמו סיוט, את מתחילה להירגע.
2#. כשהיא התחילה לספר, הבנתי.
כמו בהרבה מקרים, גם אצלה היה טלפון שנשאר על השולחן בסלון ובעל שנרדם. שינה עמוקה מאוד, אולי בעזרת הסמים והאלכוהול שצרך קודם לכן. היא פתחה את הווטסאפ ובהתחלה לא ראתה כלום, ואז היא נכנסה לצ׳טים בארכיון.
ושם חיכתה לה גירסה טראומטית של הנישואין שלה.
התכתבויות מיניות ומפגשים עם נשים ועם גברים. היו לו חיים שלמים שהתנהלו בארכיון. היא המשיכה לקרוא כשהוא המשיך לישון, ובכל שיחה שפתחה התברר לה עוד משהו על האיש שנשא אותה לאשה לפני 8 שנים.
אלא שהטלפון היה רק הסיבה שבגללה היא הגיעה אליי באותו יום.
3#. היו לה מספיק סיבות להגיע הרבה קודם.
כבר שנים שהוא מוציא כספים בלי שליטה, לוקח הלוואות וצובר חובות, וכשהם כבר כמעט טובעים, הוא מתקשר לסבתא שלו ומבקש עזרה. הסבתא מעבירה כסף, החוב נסגר, ואפשר להתחיל לצבור את החוב הבא. ככה במשך שנים. הוא מבזבז, היא דואגת, וסבתא משלמת.
לפני כמעט שנה סבתו נפטרה, ורק אז התברר שלסידור הנוח הזה היה מחיר גבוה. בצוואתה הותירה הסבתא את יתרת רכושה לבתה הצעירה. לבתה הבכורה, אמו, לא השאירה דבר. היא גם הסבירה שבמשך השנים העבירה כספים רבים לנכד, בנה של הבת הבכורה, ולכן את מה שנותר היא מורישה לבת השנייה.
אמו, שלא ידעה על היקף הכספים שהוא לקח מהסבתא, ושגם היא נהגה להעביר לו כספים מפעם לפעם, נפגעה מהצוואה וכעסה עליו מאוד. מעכשיו, הודיעה לו, הברז נסגר, שיסתדר בעצמו. זה לא שינה כלום, הוא המשיך לבזבז כאילו מישהו עדיין משלם.
ובתוך כל זה, בנם הצעיר אובחן על הרצף האוטיסטי. בעלה מסרב לקבל את האבחון ומכנה את הילד ״דביל״. גם לאשתו יש לו כינוי קבוע – ״סתומה״, ש״לא מבינה כלום״. האיש שסבתא הייתה צריכה לסגור לו את החובות, משוכנע שכולם סביבו מטומטמים.
יש משהו שובר לב באמא שצריכה להתמודד עם אבחון של הילד שלה, ללמוד מה הוא צריך ואיך לעזור לו, ובו זמנית להגן עליו מפני חיצי מילותיו של אביו, לשמוע שהיא עצמה סתומה, לדאוג לכסף ולנסות להחזיק בית.
ואז לפתוח לו את הטלפון ולגלות כמה שקרים עטפו את היומיום שלהם. זו הייתה הטיפה האחרונה בחבית שכבר מזמן עלתה על גדותיה, ועכשיו זלגה לה דרך העיניים.
4#. התחלנו לעשות סדר.
״אי אפשר לנהל את זה בלי תוכנית״, הסברתי לה. צריך לדעת מה גובה ההלוואות, ולאן יצאו הכספים, כמה חובות יש, על שם מי הם רשומים, מה שווי הנכסים שלכם ומה באמת נשאר אחרי שמורידים את מה שחייבים. ״המון חובות״ זה מפחיד. גם מספר מדויק יכול להיות מפחיד אבל עם מספר אפשר לפחות להתחיל לעבוד.
ביקשתי שתאסוף מסמכים ותבדוק. אחרי כל כך הרבה פעמים שבהן אמר לה שהיא לא מבינה בכלום, הגיע הזמן שתדע בדיוק.
5#. ואז דיברתי איתה על סופרוומן מוד.
אני קוראת כך למצב שבו את מצליחה, לפרקי זמן, להניח את הרגשות בצד ולמצוא כוחות לטפל במה שצריך. את עדיין שבורת לב ופגועה וכועסת, אולי את עדיין אוהבת אותו, אבל יש ילד שצריך אותך ויש חשבון בנק שצריך לבדוק ואת צריכה לתפקד עם כוחות שלא ידעת שיש בך.
אין צורך להמתין לרגע שבו כבר לא יכאב לך. לפעמים ההמתנה לרגע הזה משאירה נשים במקום במשך שנים.
סופרוומן מוד גם לא מחייב אותך לעשות הכל לבד. להפך. הוא מחייב אותך להבין איפה את צריכה עזרה ולקחת אותה. יש מספיק עבודה גם בלי להתעקש להיות עורכת הדין, רואת החשבון והמטפלת של עצמך.
הסברתי לה שאנחנו נבנה תוכנית שלא תלויה בכך שהוא יתעורר מחר בבוקר ויחליט להתנהג אחרת. נפעל להסכמות היכן שאפשר, ובמקום שיידרש נפנה לבית המשפט. יש דרך לנהל את הדברים גם כשהאיש שמולך מעדיף להמשיך להתנהל כאילו מישהו כבר יסדר אחריו.
במשך שנים הוא בזבז וסבתו שילמה. הוא העליב והיא ספגה. הוא נרדם והיא נשארה ערה מול הטלפון. וקראה.
ועכשיו היא כבר ערה. כדי להתחיל לדאוג לעצמה ולילדיה, היא לא צריכה לחכות שגם הוא יתעורר. סופרוומן מוד.
