לזרום כמו מים –  5.10.24

1#. אי אפשר היה לדמיין

גם ראש השנה וגם כמעט שנה לשבעה באוקטובר, היום ששינה את חיינו לעד והתעוררנו למציאות חדשה ולשנה של סיוט שהפכה לאחת הקשות ביותר שעברנו במדינה הזו. 

אף אחד מאיתנו לא יכול היה לדמיין אפילו בבוקרו של השבעה באוקטובר, מה עומד לקרות לנו. לא יכולנו לדמיין את הטבח, את המלחמה הקשה, לא יכולנו לדמיין חטופים, לא יכולנו לדמיין צפון הרוס, טילים מלבנון, כטבמים מתימן, ומאות טילים בליסטיים שמשוגרים לעברנו מאיראן. לא יכולנו לדמיין הפסקת טיסות לישראל, לא יכולנו לדמיין גלי אנטישמיות בכל העולם, לא יכולנו לדמיין תחושת סוף העולם, לא יכולנו לדמיין תחושת אי אפשר להיות כאן, ואין לאן לברוח. 

ולצד כל אלו התנהלו החיים. עם כאב ועם צער ועם חרדה ומועקה ועם שמחות ואהבות ושגרת חיים שנדמתה לעיתים כבלתי אפשרית, ועל אף הכל החיים נמשכו והארץ נוע-תנוע. 

כששמעתי סיפורי שואה בילדותי לא יכולתי להבין איך אנשים התאהבו והתחתנו בגטו, ואיך החיים יכלו להימשך. היום אני מבינה שמי שלא נמצא כאן לא יכול להבין איך חיים לצד ובתוך הדבר הזה, ואיך כל כך הרבה לבבות שבורים יכולים להמשיך לפעום ולאהוב ולהרגיש, כשהיומיום חדל להיות מובן מאליו. 

ואולי זה בכלל הדחף ההישרדותי שטבוע לנו ב-DNA ומתכנת אותנו להמשיך למרות, בגלל ובזכות מה שקרה. 

2#. היסטוריית גלישה

היום שבו איראן החליטה לתקוף אותנו במטח של כמעט 200 טילים בליסטיים התחיל כמו יום רגיל אצלי במשרד. 

אורן הגיע לפגישת יעוץ. הוא נראה רגוע ונסער בעת ובעונה אחת. הפנים שידרו רוגע האנרגיה שידרה סערה כשהוא סיפר שגילה שרינת אשתו מזה 15 שנה ואם שלושת ילדיו מנהלת רומן עם גבר שצעיר ממנה ב-13 שנה. 

האמת שכבר לפני חצי שנה הוא ראה תכתובת חוצת גבולות ביניהם בווטסאפ, אבל רינת הכחישה בתוקף וכעסה שהוא בכלל מעלה על דעתו שיש לה משהו עם ׳ילד בן 27׳ שעובד איתה ואמרה שהיא כמו אחות גדולה ומנטורית עבורו. אורן זרם איתה. הוא אהב אותה וכל פרשנות אחרת לסיטואציה היתה כואבת מדי, הוא בחר להאמין לה, ולהמשיך הלאה. 

בשבוע שעבר הלפטופ שלה התקלקל והיא עבדה על המחשב הביתי במשך ימים ארוכים. בסוף השבוע אורן התיישב ליד המחשב ורצה להתחיל לתכנן את הטיול שלהם לאיטליה בסוכות.

כשמקישים בשורת החיפוש בגוגל את האות הראשונה נפתחת רשימת חיפושים קודמים, והוא התחיל לכתוב איטליה אבל כבר כשכתב ״אי…״ נפתחה היסטוריית החיפושים בגוגל עם השאלה “איך להתגרש”. הוא הבין שזה חיפוש שלה ונכנס להיסטוריית הגלישה כולה. 

אורן גילה שרינת חיפשה גם תשובות לשאלות ”מה הסיכוי למערכת יחסים עם גבר שצעיר ממך ב-13 שנה”, ״איך להתגרש ולהישאר עם הבית״ ו״איך לפתוח תיק בבית דין למשפחה״ (הטעות במקור). כעת לא היה לו ספק. 

הוא הבין שיש לה רומן עם אותו ׳ילד בן 27׳, שהרומן הזה חזק הרבה יותר ממה שיכול היה לדמיין, שהתכתובת שראה היתה בדיוק מה שהוא חשב ושהנישואים שלו עומדים להסתיים, למרות שזה הדבר האחרון שהוא היה רוצה. כך הוא הסביר לי בפנים רגועות ונשמה כואבת שניבטה מעיניו העצובות. 

3#. לזרום כמו מים

קצת הופתעתי מההשלמה שבה הוא קיבל את הדברים עוד לפני שהוא בכלל דיבר איתה. ואז הוא סיפר שכבר לפני כמה שנים, כשהעסק שלו היה במשבר, הוא התחיל לקרוא על פילוסופיות שונות והתעמק בתורת הטאואיזם הסינית. אחד הדברים שדיברו אליו יותר מכל היה עקרון ה”וו-ווי” (wu-wei), שמשמעותו לזרום כמו מים ולפעול בהרמוניה עם הדברים ולא נגד הזרם.

במקום לנסות לכפות את עצמו על המציאות או להיאבק בכוח במשהו שהוא לא יכול לשנות, הוא הבין שעליו לשחרר, ולתת לדברים לזרום כפי שהם צריכים לזרום באופן טבעי. הוא הסביר שהוא מיישם את העיקרון הזה גם בחייו האישיים וגם בעסקיו. כשהוא נתקל בקשיים, הוא בוחר להתבונן על המצב ולהבין מתי עליו לפעול ומתי דווקא השחרור הוא הצעד הנכון ביותר. 

כך הוא עשה גם בנוגע לרומן של אשתו. בהתחלה הוא זרם עם הכחשותיה. עכשיו הוא הבין שאם היא עסוקה בלתכנן את גירושיהם, הרומן הזה כנראה חזק ממנו ולכן כוחו האמיתי טמון דווקא בהרפיה ובהשלמה עם המצב, בדיוק כמו מים שזורמים דרך מכשולים ולא נאבקים בהם, ושאם ימשיך להיאבק – זה רק יכאב לו יותר. 

הניסיון לשלוט באשתו ובמערכת היחסים שלה עם אותו ״ילד בן 27״ הוא סוג של אשליה. וכשהוא מבין שהוא לא יכול לשלוט בה אלא רק בעצמו, ברור לו שהוא צריך להמשיך הלאה, כך הסביר לי אורן. 

4#. אולי זו תבוסתנות?

נדהמתי מהתובנות האלו שמגיעות, אם בכלל, בשלב הרבה הרבה יותר מאוחר ובדרך כלל אחרי הליך טיפולי כלשהו. הטאואיזם שליווה אותו מזה שנים עזר לו לעשות קפיצה קוונטית בהבנת המציאות. 

“רגע,” שאלתי אותו, “אולי היא רק בודקת ובכלל לא רוצה להתגרש? למה אתה כבר מזדרז להסיק מסקנות?” אורן חייך חיוך קטן, עייף כזה, והסתכל עלי בשלווה. “אני כבר לא מנסה לשלוט בדברים,” הוא ענה בקול שקט, “הייתי יכול להילחם, להיאבק, לשאול אותה עוד מיליון שאלות, אבל אני מבין שהרצון שלה להפרד ממני כבר קיים. גם אם היא עדיין מתלבטת, אני לא יכול לשנות את זה בכוח. למדתי משהו בשנים האחרונות – כשאתה נאבק במשהו שכבר קורה, אתה רק מסבך את עצמך יותר. זה כמו להיכנס בקיר. אני בוחר לשחרר ולזרום עם מה שקורה, במקום להיאבק במציאות ולנסות לשלוט על הרומן שלה איתו”

“זה נשמע לי תבוסתני,” הקשיתי עליו, “ברור לי שהנישואין האלה חשובים לך, למה אתה לא נלחם עליהם?”

אורן נשם עמוק לפני שענה, כאילו שקל היטב את מילותיו. “זה לא שאני לא אוהב אותה, ולא שהנישואים לא חשובים לי,” הוא אמר, “אבל למדתי בדרך הקשה שלפעמים, המאבק עצמו הוא מה שמרחיק אותנו מהמטרה. להילחם על משהו כשיש כבר קירות בלתי נראים שעומדים בינינו – זה להתיש את עצמך ואת כולם סביבך. 

כשאני מתעקש להיאחז במשהו בכוח, אני רק מגביר את הסבל שלי ואת הריחוק שלה. אני עדיין אוהב אותה, אבל אני לא רוצה לאהוב בצורה שתגרום לנו לשנוא אחד את השני בסוף הדרך. במקום להיאבק ולהכאיב, אני בוחר לשחרר אותה ולאפשר לה להיות מי ועם מי שהיא רוצה להיות – ואם זה אומר שאנחנו לא נישאר יחד, אז זה כאב שאצטרך לקבל.”

5#. על מה שווה להיאבק?

“ואת כל זה אתה מביא מהפילוסופיה הסינית הזו?” שאלתי, ולא הסכמתי לוותר לו, “יש דברים שכן שווה להיאבק עליהם?”

אורן חייך שוב, הפעם בחצי חיוך שהיה בו גם קצת עצב. “כן, למדתי הרבה מהפילוסופיה הסינית הזו, אבל זה לא רק עניין של להיאבק או לא להיאבק,” הוא הסביר. “יש בהחלט דברים ששווה להיאבק עליהם – הילדים, הבריאות, הערכים שאני מאמין בהם. אבל המאבק לא תמיד חייב להיות בכוח ובכפייה. זה לא אומר להרים ידיים. זה אומר לבחור איפה ואיך אני מנהל את האנרגיה שלי. לפעמים הדרך הכי נכונה להיאבק היא דווקא להרפות ולהבין מתי להפסיק ללכת נגד הזרם.”

הוא עצר לרגע, כאילו שוקל את מה שהוא עומד להגיד, ואז המשיך – “להילחם זה לא תמיד לבעוט ולהתעקש. לפעמים זה לדעת מתי לשחרר, גם כשזה כואב, כדי להשאיר מקום לדברים אחרים שיבואו. אני לא מתכוון לחיות בפחד או בחוסר אמון ולכן אני משחרר אותה. אני לא רואה את זה כתבוסה, אלא כחלק מהמאבק האמיתי על חיים טובים יותר, גם אם הם שונים ממה שדמיינתי.”

כשהבטתי בו לא ראיתי בגבר הזה שום דבר תבוסתני. זיהיתי דווקא עוצמה שקטה כזו. 

אורן ביקש לדעת מה מצבו המשפטי וכיצד ייראו הגירושין בראי החוק, והסביר שהוא מתכוון להציע לה לפנות לגישור. הוא רצה לסיים את הנישואים בטוב, לא מתוך נקמה או כעס, אלא מתוך הבנה שהמאבק יהרוס את שניהם, והוא קיווה שגם רינת תרצה בכך. 

אני הייתי קצת סקפטית, לא בטוחה בכלל שרינת באמת רוצה לפרק את המשפחה, והערכתי שדווקא הרצון שלו לשחרר אותה יגרום לה להיאבק עליו ועל הנישואין. ימים יגידו. 

6#. לזרום עם החיים

השיחה הזו איתו הלכה איתי לאורך כל החג וקצת קראתי על עקרון הוו-ווי שהוא הזכיר – היכולת לזרום עם החיים במקום להיאבק בהם.

המים, שהם כוח החיים, מייצגים את החוסן הטבעי של החיים עצמם. המים יכולים לשנות מצבי צבירה, הם חלק מהותי מגופנו ואין לנו חיים בלי מים. כמו שהמים חזקים מספיק לשחוק סלעים בהתמדה ובעדינות, הם יודעים להמשיך לזרום, לפעמים בתנופה עצומה שאי אפשר לעצור, ולפעמים ברכות שלא נראית לעין, אבל תמיד הם מוצאים את הדרך קדימה. 

אורן הבין את מה שלעתים קשה לנו לקבל – יש רגעים בחיים שהזרם חזק מדי, ואי אפשר באמת להיאבק בו ואז כמו המים צריך לדעת מתי לזרום עם החיים ולעקוף את המכשולים שבדרכנו, במקום להכנס בהם חזיתית. לא מתוך תבוסתנות אלא מתוך עוצמה פנימית. 

השנה האחרונה, עם המלחמה והכאב שהיא הביאה עימה, הוכיחה לנו לא רק את שבירותם של החיים אלא גם את עוצמתם. גם כשהכל סוער, כשהאדמה רועדת והעולם כאילו קורס לתוך עצמו – החיים מתעקשים להמשיך, ומראים לנו שוב ושוב את כוחם. 

המים אינם נכנעים כשהם עוקפים מכשול – הם רק מתחזקים. כך גם אנחנו, בתוך המלחמה והמשברים הפרטיים והלבבות השבורים, לפעמים נוכל למצוא את עוצמתנו דווקא ברכות, בזרימה, בעקיפת המכשולים ובהבנה שלפעמים החיים חזקים מאיתנו, וכמו המים, למצוא את הדרך לזרום דרכם ולהמשיך קדימה, לא מתוך תבוסתנות אלא דווקא מתוך עוצמה.

שנה טובה, ואמן שכולם יחזרו הביתה בשלום