הטובים לטיס – 24.8.24

1#. נטלי רק רצתה להיות רזה.

גם כשהיא שקלה 47 קילו היא הרגישה שמנה. היא הפסיקה לאכול למשך ימים שלמים. ההורים שלה ניסו להתמודד עם זה. בהתחלה בטוב ואחר כך בכעס גדול אבל שום דבר לא עזר והאנורקסיה שלטה בה ביד רמה. ״הפרעת אכילה״ קוראים לזה אבל למעשה זו לא רק הפרעה. האנורקסיה היתה כמו דיבוק שנכנס בה ושלט בה ורצה לקחת ממנה הכל כשהיא רק בת 15.

בשלב כלשהו, כשמשקלה של נטלי המשיך לרדת בלי שליטה היא אושפזה. חצי שנה של טיפולים במחלקה פסיכיאטרית הצליחו איכשהו להוציא ממנה את האנורקסיה ולהחזיר אותה הביתה.

היא עדיין היתה בטוחה שהיא שמנה אבל הצליחה לשמור על משקל מינימלי תקין, וחזרה לחייה כנערה תל אביבית. היא אמנם לא הלכה לים כי התביישה שיראו אותה בבגד ים ולא הצליחה להבין איך חברותיה השמנמנות הולכות עם חולצות בטן ובטוחות שהן מדהימות ורק היא מרגישה שמנה ומכוערת אבל בעזרת הטיפול האינטנסיבי שהיא התמידה בו, היא למדה לשלוט בתחושות האלו ולא לתת להפרעת האכילה שלה לשוב ולשלוט בה.

זה היה מאבק מתמיד ונטלי נאבקה בגבורה וכשהגיע העת להתגייס לצה״ל, והיה ברור שהיא תקבל פטור – היא נאבקה כדי להתגייס.

2#. הטובות לטייסים

איכשהו היא הגיעה לאחד מבסיסי חיל האוויר.
כבר מילדותה החדירה בה אימה הערצה לטייסים, ונהגה לומר ״הטובים לטיס הטובות לטייסים״ וכך לתוך התת מודע שלה הוזרקה השאיפה ״לתפוס טייס״.

חודש אחרי שנחתה בבסיס היא הכירה את שחר, טייס גבוה שלא עמד בפני החיילת דקת הגיזרה ויפת המראה והציע לה לראות איתו סרט. עד מהרה היתה שם התאהבות גדולה מהולה בהערצה הדדית, וגילוי לב ותחושה הכי בטוחה בעולם. כמובן שהיא סיפרה לשחר על האנורקסיה והאישפוז והטיפול הארוך שעברה והמאבק, והוא הביט בה בהערצה על הדרך שעשתה וחיבק אותה ואמר שהוא גאה בה.

חלפו השנים, נטלי השתחררה והתחילה ללמוד באוניברסיטת באר שבע ושחר שירת בבסיס סמוך והיה ברור שהם מתחתנים. ביום חופתה היא היתה כלה מאושרת ועוד יותר מאושרת ממנה היתה אימה שהתקשתה להאמין לנס הזה שקרה כאן. המעבר מהפחד לאבד את בתה בגיל 15 ועד להגשמת החלום לחתן אותה עם טייס בגיל 23, היה בלתי נתפס מבחינתה.

אביה, לעומת אימה, היה מסוייג יותר. הוא זיהה אצל שחר בעיניים משהו אפל, וחשש לנפשה העדינה של בתו, אבל לא העיז לומר מילה וממילא גם אילו אמר היה מושתק מיד על ידי בנות משפחתו הדעתניות.

כשנטלי הרתה שנה לאחר החתונה, היא ואימה נשמו לרווחה – החשש שהאנורקסיה פגעה בפוריותה – הוסר, ובגיל 30 נטלי כבר היתה אמא לשני ילדים.

3#. כבר בהריון השני התחיל הסיוט.

״נשמה טובה״ מהבסיס אמרה לה לשים לב מה קורה בין בעלה לבין פקחית הטיסה החדשה. נטלי כעסה. ״אשה מרגישה כשבעלה בוגד בה״ אמרה לה אימה באחת ההזדמנויות, והיא לא הרגישה דבר.

שחר היה אותו שחר. היה לו אגו רגיש, אסור היה להעיר לו דבר, ונטלי כבר למדה שהערות לשחר זוכות לתגובות לא פרופורציונליות. עוד היא למדה על בשרה להימנע מלריב איתו כי כל מריבה התדרדרה להתעללות נפשית.

שחר תמיד צודק, ואם הוא לא צודק, הוא יסובב את הדברים כך שהמציאות תתאים את עצמה אליו. ואם היא התעקשה הוא הפסיק לדבר איתה לכמה ימים. וכשזה קרה היא הפסיקה לאכול, המועקה הרגה לה את התיאבון שממילא לא היה מפותח מעולם. אז מריבות כמעט לא היו, ורוב הזמן היא נהנתה מגבר שאוהב אותה ונמשך אליה מאוד. רוב הזמן. בהריונות לא.

יש גברים שלא מסוגלים לגעת באשה שלהם כשהיא בהריון הוא הסביר לה. זה קטע פסיכולוגי כזה. הוא מפחד שמשהו יקרה לעובר ולא מסוגל לשכב איתה. כן זה קטע קצת דפוק, הוא הודה, אבל ככה הוא – לא לגמרי מושלם.

נחזור לפקחית טיסה. למרות שנטלי כעסה על החיילת שהפנתה את תשומת ליבה לאופציית הבגידה הלא ריאלית מבחינתה, היא החליטה לחטט לשחר בטלפון בפעם הראשונה בחייה.
כשהוא התקלח היא נכנסה לו לווטסאפ וגילתה עולם שלם.

שחר בגד בה עם שלוש חיילות במקביל. והיא לא הרגישה כלום.

כשהוא יצא מהמקלחת עם מגבת עוטפת את חלציו הוא ראה אותה עם הטלפון שלו והבין מיד. רוב הגברים היו מתחילים לחפש תירוצים ולהסביר למה מה שהיא ראתה זה לא מה שהיא חושבת.

לא שחר.

הוא אמר לה בקול שקט ומקפיא דם ״את בחיים לא תגעי לי יותר בטלפון ואני לא הולך לתת לך דין וחשבון והסברים לכלום״ – הוא הושיט את ידו לקבל את הטלפון.

נטלי קפאה. זה היה מפחיד. העיניים שלו היו שחורות לגמרי והמבט רצחני אבל שום שריר לא זז בפניו. ״אתה בוגד בי״ היא אמרה בקול רועד ״עם כמה במקביל. ואני בהריון״.

ואז זה התחיל.

״אני אקח לך את הילד ואת הילד שעוד לא נולד. אני אספר שאת חולת נפש עם קבלות. אנורקסית. שהיית מאושפזת במוסד של חולי רוח. יש לי את כל המסמכים שלך. אני דאגתי לצלם הכל כבר לפני שנים. ואם את תעיזי לומר משהו – אין לך ילדים. בחדר לידה כבר תחכה לך עובדת רווחה ותיקח את התינוק. ולמי את חושבת שיאמינו? לאנורקסית משוגעת או לטייס מלח הארץ? עכשיו תביאי לי את הטלפון ובחיים שלך אל תגעי בו שוב״ הוא הושיט את היד השניה הפעם. המגבת נפלה. הוא לא טרח להרים אותה. היא מסרה לו את הטלפון והוא צעד ערום לחדר השינה שורק לעצמו שיר.

4#. חלפו מאז חמש שנים.

שחר עשה מה שהוא רוצה. הוא בגד בה בלי להסתיר אפילו. הוא מעולם לא חזר לשכב איתה. כל פעם שהיא פצתה את הפה הוא השתיק אותה במילים ״אנורקסית. זוכרת? אין ילדים״.

וכך היא תיפקדה הן בבית והן בעבודתה כמנהלת שיווק. היא היתה עובדת מצטיינת ואמא למופת. כלפי חוץ הם נראו כמשפחה מקסימה. בתוך הבית היא היתה שבויה שלו. האימה שאיומיו יתממשו ויקחו לה את הילדים אזקה אותה אליו. היא לא סיפרה לאף אחד. גם לא להוריה.

לפני חצי שנה היא התחילה לרזות שוב בלי שליטה. כוחה לא עמד לה להיאבק בהפרעת האכילה ולשמור על תפקוד רגיל. חוץ מזה שהיא שנאה את עצמה. אבל היא כבר ידעה לאן זה יכול להגיע ושהיא חייבת לטפל בעצמה. עד אז היא חששה ללכת לטיפול כי מבחינתה זו הוכחה לכך שהיא אמא לא כשירה. הפעם היא הבינה שאין ברירה.

היא שיתפה את הוריה והם נדהמו. הם שלחו אותה מיד לטיפול על חשבונם. בלי לומר לו. היא השאירה אצלם את הילדים בכל פעם שהלכה לטיפול, והוא חשב שהיא אצל הוריה. היא גם הבינה שהיא חייבת להתחיל לקחת טיפול תרופתי נגד דיכאון. למרות החשש ממנו היא התחילה ליטול בסתר תרופה נוגדת דיכאון וחרדה.

בעזרת הטיפול התרופתי יחד עם הטיפול הפסיכולוגי היא הרגישה שהשיגה שליטה על המשקל. ואט אט התחילה להבין שהיא חיה בשבי. שאין בינה לבינו כלום, ועדיין כל מחשבה על פרידה ממנו היתה שקולה עבורה לפרידה מילדיה והיא העדיפה למות לפני שיקחו לה את הילדים.

5#. בסוף היא הגיעה עם הוריה לייעוץ.

הפסיכולוג שלה כבר אמר לה שאין סיכוי שיקחו לה את הילדים, ושאלו איומי שווא ושהוא חושב ששחר איפשהו על הרצף שבין הפרעת אישיות נרקסיסטית לפסיכופט. אבל היא עדיין חששה ורצתה נקודת מבט משפטית.

הסברתי לה שהסיכוי שיקחו לה את הילדים שואף לאפס. היא אשה תפקודית הן כאמא והן בעבודתה, למעשה, כך היא סיפרה, שחר בקושי נמצא עם הילדים. אין לו זמן וסבלנות וכמעט כל נטל הטיפול בהם מוטל עליה. לא רק שאין סיכוי שזה יקרה, הסיכוי ששחר באמת יעלה את הטענה הזו נמוך מאוד.

״ואם הוא יתעקש שהוא רוצה עליהם משמורת מלאה?״ היא המשיכה ושאלה בחשש. במקרי קיצון עורכים בדיקת מסוגלות הורית. את תעברי אותה בלי בעיה. העובדה שאת מטופלת לא תפגע במסוגלות ההורית שלך, להיפך. אצלו ככל הנראה תאובחן הפרעת האישיות. במבדקים האמת יוצאת גם אם מנסים להסתירה. לא יקחו לך את הילדים. חזרתי ואמרתי וראיתי לה בעיניים שהיא לא משתכנעת.

ואז הבנתי.

הבנתי שבכל פעם ששחר מאיים עליה לא עומדת בפניו נטלי האשה הבוגרת, המתפקדת, האמא והקרייריסטית. עומדת לפניו נטלי בת ה-15 והוא שולט בה ומהלך עליה אימים. וזה בכלל לא כוחות הילדה האנורקסית ההיא מול הטייס הפסיכופט.

״את חייבת להיות גאה בילדה ההיא בת ה-15״ אמרתי לה. ״תראי איזו דרך היא עשתה. תחבקי אותה ותלחשי לה שבסוף הכל יהיה בסדר. שיהיו לה ילדים וקריירה ושהיא תעבור את זה. את לא היא יותר. תיזכרי איך נלחמת באנורקסיה ואיך נלחמת להתגייס ואיך את נלחמת לתפקד למרות ההתעללות הנפשית שאת עוברת כבר שנים, ותזכרי שאת לוחמת אמיתית. ואם צריך אנחנו נלחם יחד״.

חלפו עוד כמה חודשים של טיפול עד שהיא היתה מוכנה.

כשפתחנו בהליך הוא ניסה לאיים עליה אבל פתאום עמדה בפניו נטלי הבוגרת ואמרה ״בוא נראה אותך מטפל בהם חצי מהזמן. אתה תשתגע. ואתה בכלל לא יכול בגלל הטיסות שלך. אז אם אתה רוצה שאני אגבה אותך ואהיה איתם גם כשזה תורך כדאי מאוד שנגיע להסכם״. שחר נדהם מהמהפך. הסביר לה שעורכת הדין שלה לוקחת אותה למלחמות ושהוא יוכיח שהיא חולת נפש. ״אתה לוקח אותנו למלחמות לא העורכת דין אבל היא תילחם איתי ותוכיח מי אתה באמת. יגלו שאתה פסיכופת ואז נראה אותך״, היא פתאום העיזה לומר.

איכשהו המהפך הזה עבד.

השבוע הם חתמו על הסכם גירושין. הילדים אצלו פעמים בשבוע ובכל סופשבוע שני. הרכוש חולק בחלקים שווים והוא אפילו משלם מזונות. ונטלי? פעם ראשונה שראיתי אותה מחייכת באמת.

***

השבוע בפודקאסט – שיחה עם צופית גורדון על עצמאות כלכלית. להאזנה לחצו כאן.